תביעה נגד שוכר בטענה כי ההסכם אוסר על שכירות משנה

תביעה נגד שוכר בטענה כי ההסכם אוסר על שכירות משנה התובע בעלים של מקרקעין בשטח של כ - 14,260 מ"ר, בחלקה 17 בגוש 11806 עותר לחייב את הנתבעים בפיצוי בגין הסגת גבול, ובהפרש דמי שכירות חוזיים, ופיצוי עבור השכרה לצדדים שלישיים. ביום 28/8/00 נחתם בין הצדדים הסכם במסגרתו הושכר לנתבע 1 שטח של 2 דונם מתוך החלקה שבבעלות התובע למשך 24 שנים (להלן: "המושכר"). מטרת השכירות היתה הקמת תחנת דלק, בתנאים והגבלות שפורטו בהסכם. יצוין כי המושכר צמוד למקרקעין שבבעלות נתבע 1. טוען התובע, כי הנתבע חתם, ללא ידיעתו, בניגוד להסכם ביניהם ובניגוד לחוק השכירות והשאילה, התשל"א 1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה") על הסכם עם חברת דלק בע"מ לפיו העביר את זכות השכירות שהוקנה לו לנתבעת 2, וכן על הסכם עם דלקנית, וזאת מבלי להמציא לתובע את מסמכי השכירות ופרטי ההתקשרויות ובכך הפר את ההסכם. לדידו הוא זכאי בשל כך לפיצוי בסך 200,000 ₪. שכירות המשנה לא מצאתי בהסכם השכירות על נספחיו, הוראה האוסרת על הנתבעים להשכיר את המושכר בשכירות משנה לצד ג'. גם התובע לא ידע להצביע על סעיף שכזה בחוזה וכל שיכול היה לומר כדי לבסס את הטענה היה: " כשעושים שכירות לא מעבירים מאחד לשני" (שורות 2-4 עמוד 10לפרו') וגם בא כוחו לא מפנה להוראה כזו וסבור כי הנימוס מחייב קבלת רשות /דיווח לתובע (שורה 32 עמוד 10). סעיף 22 לחוק השכירות והשאילה קובע כי "השוכר אינו רשאי להעביר לאחר את הזכות להחזיק ולהשתמש במושכר או להשכירו בשכירות משנה, אלא בהסכמת המשכיר; אולם אם לא הסכים המשכיר לעסקה מטעמים בלתי סבירים או התנה את הסכמתו בתנאים בלתי סבירים, יהיה (1) בשכירות מקרקעין — רשאי השוכר לעשות את העסקה בלי הסכמתו של המשכיר בהתאם לחוק, כאשר בהסכם השכירות לא הוטלה הגבלה על זכותו של השוכר להעביר את השכירות או להשכירה בשכירות משנה, רשאי השוכר לבצע עסקאות אלה חרף התנגדותו של המשכיר, אם התנגדותו היא מטעמים בלתי סבירים. בפועל משנת 2009 עד הגשת התביעה ביום 25/07/11 לא העלה התובע כל טענה בנוגע שכירות המשנה, או נימוק להתנגדות לה, ולמעשה דרישתו היא רק לפיצוי כספי בגינה.שכירותחוזה