נדחתה תביעה נגד נטוויז'ן לביטול הסכם

נדחתה תביעה נגד נטוויז'ן לביטול הסכם מבוא בפניי תביעה כספית שהוגשה בבית המשפט לתביעות קטנות, במסגרתה מבקש התובע, לבטל את ההסכם שחתם עם הנתבעת, וכן לחייב את האחרונה בתשלום הסך של 4,420 ₪ לטענת התובע, בתאריך 21.01.13 נחתם הסכם בינו לבי הנתבעת, לפיה התחייבה האחרונה לשדרג שרותי האינטרנט שסופקו על ידה לתובע בעבר, לרבות שדרוג מכשיר המודם, חיבור פיזי למחשבים, חיבור אלחוטי וכן חבילת תמיכה מורחבת, הכל בעלות של 337 ₪. הוסיף התובע וטען כי, הנתבעת לא פעלה בהתאם להסכם עימה, הן מבחינת השירות שסיפקה לו והן מבחינת הסכום אותו גבתה, כאשר סכום זה עמד על סך של 686 ₪ במקום 334 ₪. דהיינו הנתבעת לא ביטלה הסכם קודם עמו וחייבה אותו בגין שני הסכמים. לטענת התובע, פניותיו לנתבעת לצורך בירור המחלוקת לא צלחו, ולפיכך מבקש הוא להורות על ביטל ההסכם מיום 21.01.13, והחזרת הסכומים שנגבו בניגוד למוסכם בסך 2,420 ₪. כן מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש. מנגד, טענה הנתבעת כי בתאריך 03.10.10 הצטרף התובע לעסקה משולבת הכוללת שירותי אינטרנט וקישור מאובטח לרשת בעסקה מתמשכת, מכשיר SBOX גרסה 500 בתשלום חודשי של 285 ₪. (להלן: "העסקה הראשונה"). הוסיפה הנתבעת כי בתאריך 21.01.13 בחר התובע לרכוש מכשיר SBOX גרסה 1000 משופרת כולל הרחבת אחריות (ללא שירות אינטרנט) בעסקת תשלומים חודשיים של 176 ₪ כל אחד וכן שירות ניהול SBOX מרחוק בתשלום חודשי של 110 ₪ (להלן: "העסקה השנייה"). לטענת הנתבעת, חתימת התובע על ההסכם הנוגע לעסקה השנייה, נעשתה לאחר שנציגת הנתבעת עברה עם האחרון על סעיפי העסקה, ואף שיקפה לו תנאי ביטול העסקה. עוד טענה הנתבעת כי, בתאריך 27.03.13, למעלה מחודש לאחר ביצוע ההתקנה במשרדו של התובע, שנעשתה בתאריך 07.02.13, ביקש התובע לבטל את העסקה השנייה, להחזיר מכשיר ה- SBOX 1000 ולהישאר עם העסקה הראשונה. בתגובה, מסרה לו נציגת הנתבעת כי לאור העובדה כי בוצעו שימושים במכשיר, והוא אינו ניתן למכירה מחדש וחלף פרק הזמן שחלף ממועד ההתקנה, לא ניתן לבטל את העסקה השנייה. לטענת הנתבעת, על אף שהוצע לתובע לבטל את העסקה משנת 2010, תחת עסקה מוזלה ומטיבה עימו, ובנוסף לבצע החזר עבור הפרש העלויות החל ממועד החתימה על ההסכם משנת 2013, סירב התובע, והינו מתעקש על ביטול העסק השנייה, כאשר לטענתה, אין כל צידוק לכך, כאשר התובע עשה שימוש נרחב בשירות ובמוצר. הנתבעת מבקשת להורות על דחיית התביעה. דיון ביום 26.01.14 התקיים דיון בפניי אליו התייצבו התובע ונציג הנתבעת וחזרו הצדדים על טענותיהם. אין מחלקות בין הצדדים לביצוע שתי העסקאות, אשר שתי שאלות עומדות בפנינו, האחת האם חתימה על ההסכם החדש מבטלת את ההסכם הישן, וכן, האם מוקנית לתובע, בהתאם להסכם נשוא העסקה השנייה, הזכות לביטול עסקה זו? ראשית, ובמענה לשאלה הראשונה אציין כי, מעיון בהסכם החדש אין כל הוראה כי חתימה עליו, מבטלת כל הסכם קודם בין התובע לנתבעת, כך שטענתו של התובע בעניין זה נטענה בעלמא, במיוחד ולא הובאה כל ראיה ו/או עדות נוספת על כך, של מי מנציגי הנתבעת, אשר היו מעורבים בחתימת ההסכם. בנוסף, מעיון בכתבי טענות הצדדים על נספחיהם, וכן משמיעת עדות התובע בפניי, עולה כי ההסכם נשוא העסקה השנייה, נערך עמו לאחר שהבין את תוכנו, ולא העלה התובע כל טענה כנגד תוכן זה. טענותיו של התובע בדבר מתן הסבר מוטעה על ידי נציגת הנתבעת, לא הוכחה, ונותרה טענה סתמית, במיוחד ולא נשמעה עדות מפי האחרונה בעניין. באשר לשאלה השנייה, לא מצאתי כל עילה בגינה יש להורות על ביטול ההסכם, הן בטענה למתן שירות בניגוד למוסכם, משטענותיו של התובע בעניין זה לא הוכחו, והן בעניין הטענה לתשלום העודף, וזאת משלא מצאתי כל הוראה בהסכם נשוא העסקה הראשונה, וכן בהסכם נשוא העסקה השנייה, לפיה חתימה על הסכם חדש מבטלת חיוב של הסכם קודם. משבחר התובע לא להפסיק קבלת השירותים נשוא העסקה הראשונה, עליו לשאת בתשלום בגין השירותים אלו, שמספקת לו הנתבעת, בהתאם להסכם הראשון. מבלי לגורע מהאמור, הרי אף עיון בהסכם נשוא העסקה השנייה, (סעיף 6.3 להסכם) עולה כי מוקנית לתובע זכות לביטול ההסכם, אם כי במתן הודעה בכתב. יחד עם זאת, ביטול ההסכם וההתקשרות, לפני תום תקופת ההתחייבות, של 24 חודשים, יחייב התובע בתשלום דמי יציאה בשיעור הסכום הכולל של העסקה שהיה עליו לשלם, בניכוי הסכום ששולם עד להפסקת השירות. לאור האמור, דחיית הנתבעת את בקשתו של התובע לביטול ההסכם נשוא העסקה השנייה, תוך החזרת כל מה ששולם על ידו עד אז, בדין יסודה. ככל ומעוניין התובע לבטל את ההסכם הנ"ל, יהא עליו לשאת בדמי יציאה, כמצוין בסעיף 16 שלעיל. לא אסיים לפני שאפנה להוראות תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן: "התקנות"), המורות כלהלן: צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובלבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש; החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם אין ספק כי במקרה עסקינן, הן על פי עדות התובע, שלא סתר עניין זה, והן מהמסמכים אותם הציגה הנתבעת (נספח ז' לכתב ההגנה), התובע עשה שימוש במכשיר SBOX 1000 שסופק לו על ידי הנתבעת, ובכך, משנעשה שימוש בו, אין לתובע זכות ביטול ההסכם עימו. זאת ועוד, אף בהתאם להוראות התקנות הנ"ל, וככל שעסקינן בשירות הנופל תחת הגדרת השירותים המצוינים בפריט 15 לתוספת, כהגדרתם בסעיף 2(4) לתקנות הנ"ל, הרי לא ניתן להורות על ביטול העסקה, ככל ופניה ראשונה לכך נעשתה בחלוף 14 יום מיום חתימת ההסכם עם הלקוח (ראה מכתב התובע אשר נשלח לנתבעת ביום 01.05.13 , בו מציין האחרון כי פנה לנתבעת לראשונה בתאריך 10.04.13, קרי כחודשיים וחצי לאחר חתימת ההסכם). זאת ועוד, אין בחוות הדעת אותה הגיש התובע כדי לתמוך בטענותיו. תחילה אציין כי מטרת חוות הדעת היא להראות מה המצב של המודם והשירות אותו מקבל התובע מאת הנתבעת, והאם קיים בו כשל כלשהו. חוות הדעת לא התייחסה לעניין זה כלל וכלל. מטרה נוספת, להראות מהו השוני בין שתי העסקאות שרכש התובע מאת הנתבעת. חוות הדעת מסכמת כי לאור צרכיו של התובע, לא היה צורך בהחלפת SBOX 500 ל- SBOX 1,000 מאחר והתובע לא ביקש לשדרג את מהירות גלישת האינטרנט. אין לקבל תוצאה מסכמת זו, שכן בפועל ישנו הבדל בין שני המכשירים שהוזכרו לעיל בנתונים הטכניים, שכן האחרון הינו יותר מהיר, והתובע כן פנה לנתבעת תוך שהוא מבקש, לשדרג שרותי האינטרנט, בין יתר הדברים שביקש, כפי שפירט בסעיף 3 לתביעתו. סוף דבר מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה לתביעתו. במאמר מוסגר אומר, כי המחיר בין שתי העסקאות אינו גדול, וככל שהציעה הנתבעת לתובע לבטל את העסקה מ- 2010 ולהשאיר את העסקה מ- 2013, היה על התובע להסכים להצעה. אי לכך, אני מורה על דחיית התביעה. על אף התוצאה אליה הגעתי, ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. ביטול חוזהחוזה