זיכוי נהג אוטובוס על עקיפה מסוכנת של משאית

זיכוי נהג אוטובוס על עקיפה מסוכנת של משאית החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו, וזאת מחמת הספק. הנאשם מואשם בביצוע עבירה לפי תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה בכך שבעת שנהג באוטובוס עקף רכב אחר, כאשר הדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע עקיפה בטוחה, ובכך גרם סיכון לנסיעתו של רכב אחר. הנאשם כפר באחריותו לעבירה ונוהלה ישיבת הוכחות. דיון ישנה הסכמה בין הצדדים כי הנאשם החל בעקיפת המשאית כאשר על הכביש מסומן קו הפרדה מקוטע. המחלוקת הינה בשאלה, האם בעקבות העקיפה שביצע, נגרם סיכון לרכב הבא ממול והוא נאלץ, לסטות לשול הדרך על מנת למנוע התנגשות ברכבו של הנאשם. התביעה מבקשת להוכיח את אשמו של הנאשם באמצעות עדותם של שני שוטרים שנכחו במקום, לצורך אכיפת עבירות תעבורה. השניים נסעו מאחורי רכבו של הנאשם, מרחק שאינו עולה על 50 מטרים ממנו (לא ברור, אם בין הניידת לבין רכב הנאשם נסעו כלי רכב נוספים). השוטרים העידו כי בעת העקיפה, רכב שבא ממול לנאשם סטה לשוליים והבהב לו, וזאת על מנת להימנע מהסיכון שיצר הנאשם בעקיפתו את המשאית. ע"ת 1 העיד כי הנאשם השלים את העקיפה בקו הפרדה רצוף ואילו ע"ת 2 לא נשאל ולא העיד בענין זה. עדותם של השוטרים הותירה רושם אמין. לא מצאתי סתירות משמעותיות בין עדויותיהם והתרשמתי כי תיארו את הדברים כפי התרחשותם. יש ליתן את הדעת כי השוטרים צופים בארוע מאחור ישני כלי רכב גדולים, קרי משאית שנעקפת ע"י אוטובוס, דרך הרווח שנוצר בין שני כלי רכב אלו בעת העקיפה. לא שוכנעתי כי השוטרים היו בזווית מיקום ומרחק המאפשרים קביעה החלטית בדבר סיכון גם אם רכב אשר הגיע מנגד הבהב באורותיו. בסופו של יום, גרסתו של הנאשם ובעיקר של העד מטעמו העלתה ספק סביר, באופן המחייב לזכותו מן העבירה. העד כפר באחריותו לעבירה כבר בפני השוטר בשטח, טען כי הנתיב הנגדי היה פנוי מכלי רכב וכי העקיפה בוצעה בקו ההפרדה מקוטע ומבלי שנגרם סיכון לכלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי. עדותו של הנאשם לפיה לא גרם סיכון בעקיפה שביצע, נתמכת בעדותו של ע"ה 2, אשר אינו מכיר את הנאשם מלפני אותו אירוע. ניכר כי ע"ה 2 העיד על דברים שחווה ולא ניסה להגן על הנאשם בכל מחיר. כך למשל, כשנשאל על קו ההפרדה המסומן בעת יציאת הנאשם לעקיפה, השיב כי אינו זוכר, ולשאלת התביעה, האם ייתכן שבחלק מהנסיעה לא שם לבו לנעשה בדרך משום שהיה עסוק בשיחה עם הנאשם, השיב בחיוב. ע"ה 2 שהינו עד אובייקטיבי, העיד בצורה אמינה ומשכנעת כי היה מרוכז בנעשה בכביש בעת העקיפה וכי זכור לו בוודאות שלא נוצר סיכון למי מהצדדים בעת ביצוע העקיפה. כן העיד ע"ה 2 באופן משכנע כי לא הבחין באחד מכלי הרכב שהגיעו ממול, מהבהב. עדותם של הנאשם והעד מטעמו מעלות ספק בריות התביעה, ספק אשר ממנו רשאי הנאשם להנות. לפיכך ראיתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו,וזאת מחמת הספק. נהג אוטובוסאוטובוסמשאיתעקיפהמשפט תעבורה