ביטול הסכם יחידת נופש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם יחידת נופש: הצדדים לתביעה ותמציתה 1. התובעים הינם בני זוג . הנתבעת הינה חברה העוסקת בין היתר בשיווק ובמכירת זכויות נופש ורשומה בישראל. ביום 15/10/01 חתמו התובעים על "הסכם רכישה" ב - oasis club, מספר חוזה 40545 (להלן : "הסכם הרכישה", צורף כנספח א' לכתב התביעה). הצדדים להסכם הרכישה הם התובעים מצד אחד ו"החבר המייסד" מצד שני, המוגדר בהסכם הרכישה כ - Grangefield International Ltd, שמקום מושבו באיי הבתולה הבריטיים (להלן : "החבר המייסד"). בשולי הסכם הרכישה חתמו התובעים, כרוכשים; הנתבעת, כעד לחתימה וכנציג המשווק בארץ. הסכם הרכישה שצורף אינו חתום על ידי החבר המייסד. 2. במסגרת הסכם הרכישה רכשו התובעים זכות לנופש העומדת לניצול פעם בשנתיים במלון Grangefield oasis club בקוסטה דל סול (להלן : "המלון"), בעונה "הכחולה" (שאינה מוגדרת בהסכם הרכישה), סוג יחידה T1 , כשימי הכניסה מוגדרים ש' עד ש' (שבת עד שבת). תמורת זכות זו, בתוספת דמי עריכת ההסכם, דמי תחזוקה לשנה הראשונה, דמי חברות בחברת RCI שילמו התובעים סכום של 7,000$, שהיה שווה ערך בשקלים לסך של 30,730 ₪. סכום זה שולם בכרטיס אשראי. במצורף להסכם הרכישה קיבלו התובעים נספח המפרט על מהותה של חברת RCI (חברת תחלופה באמצעותה ניתן להמיר את שבוע הנופש בשבוע במלון אחר), נספח המפרט בונוס שקיבלו וכן "טופס גילוי נאות". בתביעה שבפניי מבקשים התובעים את ביטולו של הסכם הרכישה והשבת הכספים ששולמו בעקבות חתימתו. טענות התובעים, בתמצית: 3. לטענת התובעים, הסכם הרכישה נחתם אגב שימוש בשיטות שיווק אגרסיביות ופסולות: לטענתם, הם קיבלו הודעה כי זכו במתנה ועל מנת לקבלה הם הוזמנו למשרדי הנתבעת. במשרדי הנתבעת נערכה מצגת, בנוכחות אנשים רבים ולמעשה התברר כי מדובר במפגש שיווק יחידות נופש בעלות של אלפי דולרים. הפגישה האמורה לוותה, לטענת התובעים, במוסיקה רועשת מבלי לאפשר ללקוחות להתרכז בעסקה המוצעת להם ו/או להתייעץ עם כל גורם בנוגע לכדאיותה. 4. לא זו אף זו, התובעים טוענים כי במהלך הפגישה מול נציגי הנתבעת הובטחו להם הטבות למכביר. בסעיף 4 לכתב התביעה מציינים התובעים כי הסיבה בגינה החליטו לחתום על הסכם הרכישה מול הנתבעת הייתה הבטחת התובעת כי יקבלו כרטיסי טיסה מוזלים בהנחה של 50% ממחירם המקורי. עוד טוענים התובעים בסעיף 11י' לכתב התביעה שהובטח להם שהנופש יהיה בחודש אוגוסט ואילו בדיעבד הסתבר שהם רכשו נופש "בעונה הכחולה" שהיא עונת השפל (חודשי החורף). אציין כי בעת עדותה של התובעת בעל פה, מנתה התובעת ארבעה דברים שהובטחו ובדיעבד לא קוימו: א. הנחה בכרטיסי הטיסה. ב. נופש בחודש אוגוסט. ג. מיקום שונה של המלון מזה שלבסוף ניתן. ד. הנופש הוא מיום שבת עד יום שבת, דבר הכרוך בטיסה ביום שבת, והיות והתובעים הם אנשים דתיים - הדבר אינו אפשרי מבחינתם (פרוטוקול עמ' 25 שורה 24). 5. התובעים מודים כי לא עיינו בהסכם הרכישה ולא קראו אותו בעת הפגישה (התובע בעמ' 14 שורה 4, התובעת בעמ' 22 שורה 25). התובעים מודים כי גם לא קראו את ההסכם בסמוך לאחר כריתתו. לטענת התובע בעמ' 14 ש' 18 - 19 הוא קרא את ההסכם לראשונה "ברגע שרציתי ליישם את הנסיעה שלי, הלכתי לרמת גן ברח' בן גוריון, למשרד שלהם ועליתי למעלה ואמרתי להם שאני רוצה את הכרטיסים". דבר זה אירע "אחרי שנתיים מהחתימה" (עמ' 14 ש' 21). בביקור זה נאמר לתובע, לטענתו, שלא יקבל את ההנחה המובטחת ברכישת הכרטיסים. בעקבות תשובה זו שב התובע לביתו והתקשר למלון, או אז נודע לו שהמימוש הוא בחודש ינואר (עמ' 15 ש' 2 - 5). 6. בעקבות תגליות אלו, פנו התובעים למועצה הישראלית לצרכנות (להלן: "המועצה"). לטענתם ביום 23/9/03, בעקבות פנייתם זו של התובעים השיבה להם נציגת המועצה במכתב מיום 12/1/04. במכתב זה מחווה נציגת המועצה את דעתה המשפטית וקובעת בשוליו כי לתובעים עומדות עילות ביטול שבדין, בין היתר לנוכח העובדה כי "העונה הכחולה" לא הוגדרה בהסכם, החוזה לא נחתם על ידי החבר המייסד ולא הובהרו זכויותיו, טופס הגילוי הנאות אינו עומד בדרישות החוק וההסכם כולל תנאים מקפחים. 7. בעקבות חוות דעת זו, שלח ב"כ התובעים מכתב ביום 18/3/04, המופנה אל הנתבעת ובו היא נדרשת לבטל את ההסכם (להלן: "מכתב הביטול"). מכתב הביטול לא נענה והתובעים שלחו מכתב התראה נוסף ביום 4/6/06 (להלן: "מכתב ההתראה"), גם עליו לא התקבלה כל תשובה. אי לכך ובשל התעלמות הנתבעת ממכתבי ב"כ התובעים, הוגשה התביעה שבפניי. בפרק המשפטי חוזרים התובעים על הטענות כפי שנכללו במכתב המועצה וטוענים שההסכם אינו נושא את חתימת החבר המייסד; אין בהסכם פרטים אודות מעמדה של הנתבעת כבעלת זכויות לייצג את בעלת הזכויות באתר הנופש ואודות הקשר המשפטי ביניהן, אם בכלל; החוזה הינו חוזה אחיד הכולל תניות מקפחות; טופס הגילוי אינו ערוך בהתאם להוראות החוק הקבועות בסעיף 14א(ב) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981. לגופו של הסכם הרכישה טוענים התובעים שבהסכם אין כל הגדרה ספציפית של "העונה הכחולה" ובדיעבד הסתבר להם שלא מדובר בחודש אוגוסט, כמובטח. כך גם לא קוימה ההבטחה לעניין ההנחה ברכישת כרטיסי טיסה והסתבר בדיעבד כי הטיסות הן בימי שבת, דבר שהוא בלתי אפשרי בעליל לנוכח היותם של התובעים אנשים דתיים. לאור כל האמור לעיל תבעו התובעים את השבת הסכומים ששולמו על ידם בסך 30,730 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות בסך 39,270 ₪. טענות ההגנה, בתמצית: 8. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים, ככל שמתייחסות הן לשיטת השיווק האגרסיבית. הנתבעת הודתה כי במסגרת מאמצי השיווק מחלקת היא שובר מתנה ללקוחות פוטנציאליים, אולם הדבר טעון בהגעה למשרדי הנתבעת והשתתפות במיצג. מאותו רגע ואילך, ההשתתפות במפגש הינה וולונטרית, התובעים הגיעו מרצונם החופשי ואיש לא הכריח אותם להישאר במפגש עד תומו או לחתום על הסכם הרכישה. 9. הנתבעת הכחישה כי ניתנו לתובעים מצגים כלשהם עובר לחתימתם על הסכם הרכישה. הנתבעת הכחישה שהבטיחה כרטיסי טיסה מוזלים ואף הפנתה בעניין זה לסעיף 11 להסכם הרכישה הקובע: "אנו מצהירים בזאת שלא נעשו כל הבטחות מילוליות על ידי נציגי המכירות או על ידי כל עובד אחר בחברת WR (הנתבעת) שלא נרשמו בכתב". עוד הפנתה הנתבעת למכתב הביטול ומכתב ההתראה שכלל לא הזכירו, לטענת הנתבעת, את עניין ההבטחות בדבר כרטיסי הטיסה המוזלים, בעוד שבכתב התביעה הפך נושא זה ל"סיבה העיקרית" בגינה חתמו התובעים על ההסכם. 10. הנתבעת טוענת כי לא הפרה את חוק הגנת הצרכן; מסרה טופס גילוי נאות כמפורט בחוק; כי היא המורשית חתימה לחתום על ההסכם מטעם החבר המייסד. הנתבעת מציינת כי התובעים היו מודעים לזכויותיהם, בין היתר לזכותם לבטל את ההסכם תוך 14 יום מיום חתימתו. הנתבעת מציינת כי פעלה לאורך כל הדרך בתום לב ובהתאם לחוק, לא הציגה כל מצגי שווא ו/או הטעתה את התובעים ו/או הפרה את הסכם הרכישה. הנתבעת הכחישה כי קיבלה את מכתב הביטול ואת מכתב ההתראה וטענה כי דין התביעה להידחות. ההליכים בפניי: 11. לאחר שהתקיימו מספר ישיבות קדם משפט בתיק זה והצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית. אציין כי במסגרת מאמצי הפשרה הציעה הנתבעת להזיז את שבוע הנופש כך שיתחיל ביום אחר בשבוע ולא ביום שבת (עמ' 6 שורה 15) ואף לשנות את מועד שבוע הנופש לחודש אוגוסט, אולם התובעים עמדו על תביעתם. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של התובעים בעצמם (ת/1 ו-ת/2) ושל מר משה שוורץ (להלן: "שוורץ",תצהירו הוגש וסומן ת/3) אשר הגיש תביעה כנגד הנתבעת ותביעתו התקבלה, ר' ת"א 2125/03 שוורץ נ' וורלדוויד ריזורטס בע"מ בבית משפט השלום בחדרה, פסק הדין צורף כנספח א' לת/3. עוד צירפו התובעים פסקי דין נוספים שניתנו בעניין זכויות הנופש של הנתבעת, ר' נספחים ד' - ו' לת/3. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' דניז בן ששון, אולם בתום חקירת עדי התביעה ביקש ב"כ הנתבעת למשוך תצהיר זה היות ולטענתו: "אני ערוך לסכם על סמך עדותם של התובעים והחקירות שלהם" (עמ' 28 ש' 2 - 3). ב"כ התובעים ציין: "אני אטען בסיכומים למשמעות של אי הגשת ראיות על ידי הנתבעת". 12. בתום שמיעת העדויות, ניתן צו לסיכומים בכתב ומשאלה הוגשו יש להידרש לשאלה שבמחלוקת שהינה בתמצית: האם יש מקום להורות על ביטול הסכם הרכישה. במסגרת שאלה זו יש לבחון האם אכן מתקיימת עילת ביטול כדין והאם הביטול נעשה כדין, בין היתר לנוכח העיתוי בו נעשה והסיבות אשר צוינו כמקימות את זכות הביטול. בסיכומיהם התייחסו הצדדים לשאלה זו וחזרו על הטענות כפי שפורטו בכתבי הטענות. בנוסף טען ב"כ התובעים כי יש לראות במשיכת תצהיר הנתבעת משום אי הוכחת טענות ההגנה שבכתב ההגנה. עוד טען ב"כ התובעים שבמעשה זה נשללה זכותם של התובעים לחקור את עדת ההגנה ובנוסף לא הובא כל עד אשר הפריך את טענות התובעים בדבר המצגים שהוצגו להם כביכול בעת כריתת הסכם הרכישה. ב"כ הנתבעת, מאידך, חידד בסיכומיו את הודאתם של התובעים לפיהם כלל לא קראו את ההסכם, לא בעת כריתתו ולא בסמוך לאחר הגעתם לביתם; ב"כ הנתבעת ציין את משך הזמן שחלף עד מתן הודעת הביטול וכן את הסתירות לכאורה בנימוקי הביטול - בעוד שבכתב התביעה ציינו התובעים שההבטחה בדבר מתן כרטיסי טיסה מוזלים היא שהיוותה את הסיבה לביטול, אזי עניין זה לא נזכר כלל במכתב הביטול. עוד ציין ב"כ הנתבע שהתובע הודה שגם את תצהירו לא קרא (עמ' 19 ש' 21, 22) ולכן בקש לייחס לתצהיר זה משקל מועט, אם בכלל. ההכרעה 13. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בפסקי הדין שהונחו בפניי ושמעתי את עדויות התובעים, קובעת אני כי דין התביעה להתקבל: לטעמי, וכפי שיפורט להלן, די בעיון בהסכם הרכישה על צרופותיו כדי לקבוע שהסכם זה אינו עונה על דרישות החוק ודינו להתבטל, כפי שנקבע במקרים דומים על ידי בתי המשפט השונים. לצורך כך, אין מקום כלל לדון בשאלת שיטת השיווק וההבטחות שניתנו (או לא ניתנו) על ידי מי מאנשי הנתבעת, שכן כאמור המסקנה אליה הגעתי מבוססת על האמור בהסכם הרכישה. עם זאת, אתייחס בקצרה גם לנושאים אלו אשר עלו בטיעוני הצדדים. 14. אציין כי בהכרעתי לא התעלמתי מהודאת התובעים לפיה כלל לא עיינו בהסכם, לא בעת שחתמו עליו ולא עם חזרתם לביתם (עמ' 14 שו' 15-17; עמ' 22 שו' 25); כמו כן לקחתי בחשבון שהודעת הביטול ניתנה כשנתיים ומחצה לאחר כריתת ההסכם, ולמרות שבאותה עת ניתן היה לבטל את הסכם הרכישה תוך 14 יום ללא דמי ביטול, בהתאם לסעיף 14א(ב) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א - 1981. עם זאת, הפגמים שנפלו בהסכם הרכישה אותם אפרט להלן מקימים לתובעים את זכות הביטול; סבורני שהתובעים אכן פעלו בסמוך לאחר שנודעה להם עילת הביטול, ראו את עדות התובעת בעמ' 24-25; התרשמתי שמדובר באנשים ישרים ותמימים ותשובותיהם היו כנות, תשובות שלעיתים היו בניגוד לאינטרס שלהם, דבר המחזק את אמינותם (ראו הודאת התובע שנשאר בפגישה מרצונו החופשי, עמ' 13 שו' 17; ראו הודאתו שהשיחה עם המלון לא נעשתה על ידו כי אם על ידי בתו, עמ' 15 שו' 4). התרשמתי שהתובעים לא העלו "סיבות חדשות" לביטול שלא נזכרו במכתב הביטול הראשוני - אם נעיין בפניית התובעים למועצה (נספח ב' לתצהיר התובעת) ניווכח לדעת שעניין כרטיס הטיסה המוזלים נזכרים כבר שם. יתכן ובכתב הביטול בחר בא כוחם שלא לציין עניין זה - אם כי עניין "העונה הכחולה", שהוא החשוב ביותר בעיניי, נזכר גם נזכר במכתב, ראו סעיף 6 לנספח ד' לתצהיר התובעת. 15. ומהן אותן עילות ביטול? - ראשית, עניין ה"עונה הכחולה". התובעים רכשו זכות לשבוע נופש העומד לניצול פעם בשנתיים. השבוע בו ניתן לנצל את החופשה הינו קבוע מראש ואמור להיות מוגדר קלנדרית בהסכם הרכישה. אין ספק שמדובר בתנאי בעל חשיבות רבה, שהרי יש אנשים שמעוניינים בחופשות עונתיות, כגון חופשות סקי - בחורף; חופשות ים - בקיץ וכו'. מעבר לכך, אין ספק שעיסוקו של אדם מכתיב אף הוא את אפשרויות הנופש שלו (למשל מורים/ות). ואכן, בעת שהגיעו התובעים למפגש נדרשו הם למלא טופס בו הם מפרטים את העדפותיהם, הן לעניין סוגי הפעילות בנופש (סעיף 8 לטופס אשר צורף במסגרת נספח "א" לתצהיר התובעת) והן לגבי תקופת הנופש - או אז ציינו התובעים במפורש שהחודש המועדף עליהם הוא חודש אוגוסט. על חשיבות מועד החופשה ראו ע"א 127157/98 ד"ר מריה אימברג ואח' נ' קלאב דלתא מועדון טיים שרינג (ישראל) בע"מ, עמ' 12-14 בפסק דינו של כב' השופט ד"ר ורדי (פסה"ד צורף במסגרת נספח ו' לתצהיר התובעת). אין לי אלא להצטרף לדברים אלו. 16. והנה, מעיון בהסכם הרכישה לא ניתן להבין מהו שבוע הנופש אותו רכשו התובעים - העונה מוגדרת כ"כחולה", אולם משבצת מספר שבוע הנופש נותרה ריקה; כך גם בנספח להסכם הרכישה; טופס הגילוי הנאות, שאמור לפרט בסעיף 4 שבו את מהות הזכות הנמכרת אינו מפרט כלל את מועד ניצול החופשה. מכאן - שאין בנמצא ולו מסמך אחד עליו חתומים התובעים המפרט את השבוע בו אמורים התובעים לנצל את חופשתם. המסמך היחיד בו רשום שבוע הנופש הוא המסמך שצורף כנספח ב' לתצהיר הנתבעת (שנמשך כאמור), בו נרשם "שבוע 2". אציין כי ממסמך זה הדיוטות לא יכולים להבין דבר; התובעים אינם חתומים על המסמך והוא הונפק לאחר כריתת ההסכם; וזאת גם אם אתעלם מהבעיה הראייתית - שמסמך זה כלל לא הוגש, בהעדר מצהיר מטעם הנתבעת. 17. במקרה שלפנינו לעניין מועד החופשה יש חשיבות קריטית - הוצג בפניי כאמור מסמך לפיו התובעים בקשו לנצל את חופשתם בחודש אוגוסט, ראו הטופס אותו מילאו ושנזכר בסעיף 15 לעיל; התובעים חזרו על טענה זו גם בכתב תביעתם, גם בתצהיריהם וגם בעדותם בפניי (התובע בעמ' 18 שו' 7; התובעת בעמ' 23 שו' 5). מאידך, הנתבעת טוענת שהתובעים נתנו את הסכמתם לכל תנאי ההסכם ובכלל זה ה"עונה הכחולה" (שאינה מפורטת בהסכם). סבורני כי במקרה כזה היה על הנתבעת להביא לעדות את אותו גורם אשר החתים את התובעים על הסכם הרכישה; גורם זה (דני קורבצק) נזכר בהסכם. היה על הנתבעת להבהיר שעניין העונות הוסבר לתובעים והם חתמו על ההסכם בידיעה מלאה שזכות המימוש שלהם חלה בשבוע השני של חודש ינואר. על עובדה זו לא ניתן ללמוד מהסכם הרכישה, ומשזו לא הוכחה, ומאידך הוכח בפניי כי התובעים בקשו לרכוש זכות נופש בחודש אוגוסט, אין אלא לקבוע שהתובעים טעו ו/או הוטעו ו/או הוצג בפניהם מצג שווא, דבר המקים להם את זכות הביטול עם היוודע דבר הטעות ו/או הטעייה. בעניין זה אציין שגם אם היו התובעים קוראים אתת ההסכם בעת חתימתו ו/או עם שובם לביתם, הם לא היו יכולים לגלות את אותה טעות/הטעייה, שהרי בהסכם הרכישה לא נקוב כל שבוע או חודש למימוש. לפיכך - אין אלא לקבוע שגם עיתוי הביטול היה כדין - מיד בסמוך לאחר שהתגלתה עילת הביטול, קרי המועד בו ביקשו התובעים לממש את זכות הנופש בפעם הראשונה. 18. אציין כי בפסיקה שהובאה בפניי נקבע באופן חד משמעי שהשימוש בטרמינולוגיה של "עונה כחולה" "עונה אדומה" וכו' הינו שימוש מעורפל ולא ברור, וכי יש מקום לנקוב במפורש בשבוע הנופש הקלנדארי, הן בהסכם הרכישה לא כל שכן בטופס הגילוי הנאות, ראו סעיף 63 בפסק הדין של כב' השופט שרעבי בת"א 2125/03 שוורץ נ' וורלדוויד ריזורטס בע"מ בבית משפט השלום בחדרה; ת"א 113681/01 אשר הלפרן נ' וורדלוויד ריזורטס בע"מ, מפי כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי. בפסקי הדין הללו, שניתנו על ידי בית המשפט השלום, נקבע כי טופס גילוי נאות שאינו מפרט את שבוע הנופש אינו עונה לדרישות החוק. התובעים צירפו את האסמכתאות הנ"ל לתצהיריהם, חרף זאת לא הציגה הנתבעת כל פסיקה סותרת ואף לא הכרעות מערכאות גבוהות יותר. כך נותרו פסקי הדין הללו חלוטים, ואף שאינם מחייבים - אין לי אלא להסכים ולאמץ את האמור בהם. 19. פגמים נוספים המצדיקים את ביטול הסכם הרכישה הם אי חתימה על ידי החבר המייסד ואי פירוט זהותו בטופס הגילוי הנאות (ראו בעניין זה ת"ק 7455/00 פרידמן מנחם נ' וורדלוויד ריזורטס בע"מ, צורף במסגרת נספח ב' לתצהיר שוורץ); חוסר פירוט מחיר היחידה והתשלומים הנוספים בסעיף 8 לטופס הגילוי הנאות (לא די בהפניה להסכם הרכישה, בדיוק לצורך הבהרה וחידוד נקבעה בחקיקה חובת מילוי טופס גילוי נאות); הטעייה בסעיף 9 לטופס הגילוי הנאות - שם צוין כי "זכות החרטה" הינה תוך 14 ימים בניכוי "דמי הביטול", כאשר בחוק זכות הביטול אינה מסויגת. 20. למעלה מן הצורך ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, סבורני כי יש ממש בטענות התובעים בדבר המצגים שניתנו להם על ידי אנשי הנתבעת עובר לכריתת ההסכם, מצגים עליהם הסתמכו בעת ההתקשרות. כאמור, לעניין חודש אוגוסט המבוקש הובאה ראיה שבכתב, בנוסף לעדותם של התובעים; לעניין ההבטחות האחרות (כרטיסים מוזלים, טיסות לא בשבת) נשמעו עדויות התובעים ושוורץ וכן הובאו פסקי דין אחרים בהם נטענו אותן טענות, על ידי רוכשים אחרים. כלומר, יש יסוד לסברה שמדובר בשיטה. מאידך - הנתבעת לא העידה מטעמה ולו עד אחד אשר יסתור את אותן עדויות מטעם התובעים. לטעמי, לא די בהפניה לסעיף 11 להסכם הרכישה והיה על הנתבעת להתמודד בראיות גם בנושא ההבטחות שבעל-פה. משדבר זה לא נעשה, יש להעדיף את גרסת התובעים וגם לנוכח הבטחות השווא - יש מקום להורות על ביטול הסכם הרכישה. דברי אלו נאמרים כאמרת אגב, היות ולאור המסקנות אליהן הגעתי עד כה, אין צורך להכריע בטענות אלו של התובעים. 21. שקלתי האם היה מקום לאמץ את הצעות הנתבעת בדבר שינוי מועד הנופש לחודש אוגוסט ושינוי מועדים הכניסה, כך שהטיסות לא תהיינה בשבת. סבורני שהפגמים שנפלו בהסכם הרכישה יורדים לשורשו של עניין וההסכם כולו אינו מקיים את דרישות החוק - משום כך לא מצאתי להורות על ביטול יחסי של הסכם הרכישה אלא על ביטולו המלא. סוף דבר 22. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה על ביטול הסכם הרכישה והשבת הכספים ששולמו מכוחו בסך 30,730 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בתשלום עבור עוגמת נפש. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט הכוללות את האגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪. כל התשלומים הללו ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.ביטול עסקה (יחידות נופש)ביטול חוזהנופשחוזה