קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית מועד כניסה לתוקף של צו איסור שימוש חורג: בפני בקשת המבקשים לדחיית מועד כניסתם לתוקף של צווי איסור שימוש חורג וצווי איסור שימוש שניתנו ביום 4.12.08 במסגרת תיק עמק 30314/05 בית משפט השלום בנתניה (להלן (להלן: "הצווים השיפוטיים") וזאת למשך 18 חודשים נוספים מעבר למועד שנקבע לביצועם של הצווים השיפוטיים בגזר הדין מיום 4.12.08 בתיק עמק 30314/05 בית משפט השלום בנתניה. המבקשים בבקשתם מיום 12.7.10 ביקשו ליתן להם ארכה נוספת לביצוע צווים השיפוטיים כדי לאפשר להם להשלים הליכי תכנון ורישוי על מנת לקבל את ההיתר לשימושים נשוא הצווים השיפוטיים וכי פועלים הם באופן אינטנסיבי לקיום כל דרישות הרשויות השונות דבר הכרוך בזמן. כך גם ציינו המבקשים כי יגרם להם נזק כבד אם יבוצעו הצווים השיפוטיים. לבקשתם צרפו המבקשים את תצהיריהם וכן את תצהירו של מר צ'רצ'ס עמרם מקדם התוכניות אצל הרשויות וכך גם בתגובתם בכתב לתגובת המשיבה צרפו את מכתבו של האדריכל סער יעקב המפרט כלשונו "את הפעולות שבוצעו לצורך רישוי מבנים בנחלה" בציינו כי "נתקבל גליון דרישות ואני מטפל בקידום הבקשה" כשלמכתבו זה מצורף גליון דרישות המפרט אף דרישות שבוצעו. בנסיבות אלו עתרו המבקשים ליתן להם ארכה נוספת לביצוע הצווים השיפוטיים זאת על מנת להשלים ההליכים התכנוניים ולטפל בנדרש להוצאת ההיתרים לשמוש במבנים נשוא הצווים השיפוטיים. המשיבה התנגדה לבקשה בציינה שיש לדחותה על הסף מן הטעם שהוגשה שלא בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) התשס"ט - 2008 (להלן: "התקנות") המסדירות את סדרי הדין בבקשות לפי סעיף 207 לחוק להארכת מועדים של צווים לפי סעיף 205 לחוק שניתנו בגדרם של גזרי דין וכך גם לגופו של ענין, הוסיפה וטענה המשיבה, יש לדחות הבקשה שכן בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה -1965 (להלן: "החוק") על המבקשים להראות כי קבלת היתר לשימושים בבניה נשוא הצווים השיפוטיים הינה בהישג יד מיידי אולם בעניינם, אין ההיתר לשימושים בבניה נשוא הצווים השיפוטיים נמצא בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו שכן, אף על פי טענות המבקשים עצמם, עדיין לא התגבשו התנאים שיאפשרו להם את קבלת ההיתרים הנדרשים לשימושים במבנים נשוא הצווים השיפוטיים וארוכה הדרך, אם בכלל, לקבלת ההיתרים המיוחלים כך שלא בכדי עותרים המבקשים עצמם לדחיית מועד ביצוע צווי איסור השימוש השיפוטיים למשך 18 חודשים (שנה וחצי) מעבר לכל אותם מועדים שכבר ניתנו להם במסגרת תיק עמק 30314/05 לכניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים ומשכך, טענה המשיבה, על פי הפסיקה יש לדחות את בקשת המבקשים. עיינתי בבקשה ובאמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה לבקשה באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המבקשים לתגובת המשיבה ובמצורף לה ובתיק עמק 30314/05 ובמצוי בו. ביום 20.7.05 הוגש כתב אישום כנגד המבקשים במסגרת תיק עמק 30314/05 בית משפט השלום בנתניה בגין ביצוע עבודות בניה ושימושים בבניה ב-10 יחידות דיור הכל בסטיה מתכנית מתאר החלה על המקרקעין נשוא אותו כתב אישום ובניגוד לדין. ביום 22.11.06 הוגש כתב אישום מתוקן כנגד המבקשים בו הומרו סעיפי האישום מעבירות של בניה לעבירות של שימוש ב-10 יחידות דיור כמפורט בכתב האישום המתוקן ללא היתר ובניגוד לחוק. ביום 3.7.07 הודו המבקשים (הם הנאשמים בתיק עמק 30314/05) בעובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן והורשעו על פי הודאתם. ביום 4.12.08 אימץ בית המשפט הסדר טעון שנערך בין הצדדים ובגזר הדין שניתן ע"י בית המשפט ביום 4.12.08 הוצאו צווי איסור שימוש חורג וצווי איסור שימוש לגבי המבנים נשוא כתב האישום המתוקן, הם הצווים השיפוטיים, אולם צווים שיפוטיים אלו נדחה ביצועם במסגרת גזר הדין מיום 4.12.08 עד ליום 1.8.08 דהיינו למשך כ-8 חודשים. ביום 12.7.2010 הגישו המבקשים את בקשתם זו שבפני, דהיינו כשנה לאחר מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים עפ"י גזר הדין מיום 4.12.08, וביקשו ליתן להם ארכה נוספת והפעם של שנה וחצי (18 חודשים) על מנת לאפשר להם להשלים הליכים תכנוניים להוצאת היתרים לשימושים בבניה נשוא הצווים השיפוטיים. צודקת המשיבה בטענתה לפיה דין בקשת המבקשים להדחות על הסף וכך אני מורה. בקשת המבקשים הוגשה שלא בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) התשס"ט - 2008 המסדירות את סדרי הדין בבקשות לפי סעיף 207 לחוק להארכת מועדים לביצועם של צווים לפי סעיף 205 לחוק שניתנו בגדרם של גזרי דין. כפי שעולה מפורשות מהתקנות הנ"ל הרי בקשת המבקשים אמורה היתה להיות מוגשת 21 ימים לפני מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים, אולם המבקשים לא עשו כן. המבקשים ישבו בחיבוק ידיים במשך שנה תמימה לאחר מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים, לא קיימו את הצווים השיפוטיים, לא טרחו להגיש בקשה להארכת מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים 21 ימים לפני מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים ובקשתם שבענייננו הוגשה לבית משפט כשנה לאחר מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים תוך שמפירים המבקשים את הצווים השיפוטיים וממשיכים לעשות שמוש בנגוד לצווים השיפוטיים ב-10 יחידות דיור בנגוד לצווים השיפוטיים. כך גם לא צורף תצהיר אדריכל סער יעקב אלא מכתבו בלבד שעה שהיה על המבקשים לצרף את תצהירו של איש מקצוע זה ולצרף את כל המסמכים הנוגעים למצב התכנוני ולהליכי התכנון והרישוי וכן תגובה בכתב של המשיבה לבקשה. עפ"י תקנה 6 לתקנות הנ"ל, בית המשפט לא ידון בבקשה בה לא מתקיימים כל התנאים הקבועים בתקנות. בנסיבות אלו, שעה שהמבקשים הגישו בקשתם שלא בהתאם לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) התשס"ט - 2008, דין בקשתם להדחות וכך אני מורה. זאת ועוד, אף אם אדון בבקשת המבקשים לגופו של ענין, גם אז דין בקשתם להדחות וכך אני מורה. המבקשים עצמם מאשרים בבקשתם כי אין היתר לשימושים נשוא הצווים השיפוטיים ועותרים הם בבקשתם ליתן להם ארכה נוספת של 18 חודשים (שנה וחצי!) מעבר לכל אותן ארכות שכבר ניתנו להם, ואותה ארכה ש"נטלו" לעצמם למשך כשנה תמימה מעבר למועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים, שבה לא קיימו את הצווים השיפוטיים ואף לא פנו במועד לבית משפט בבקשה כלשהי בגינם של צווים שיפוטיים אלו, וזאת על מנת לאפשר להם להשלים הליכים תכנוניים להוצאת היתרים לשמוש בבניה נשוא הצווים השיפוטיים. מכאן, כפי שעולה מבקשת המבקשים עצמם ומתגובת המשיבה, הרי שההיתרים המיוחלים לשימוש במבנים נשוא הצווים השיפוטיים אינו מצוי כלל בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתם ולא בכדי עותרים המבקשים עצמם לדחיית מועד ביצוע הצווים השיפוטיים למשך 18 חודשים (שנה וחצי) נוספים מעבר למועדים שכבר נקבעו כמועדי כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים. על פי הפסיקה, על המבקש לעכב ביצוע צווים שיפוטיים בהתאם לסעיף 207 לחוק להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד מיידי. הכלל הינו כי אורכה תינתן במקום שקבלת היתר המכשיר את השימוש בבניה הינה בהישג יד מיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב קבלתו. לא כך הדבר בענייננו. בע.פ. 70079/02 מדינת ישראל נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ' הום סנטר בע"מ ואח', דינים מחוזי ל"ג (2) 59, הביע ביהמ"ש המחוזי בשיבתו כערכאת ערעור על החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים ביקורת חריפה כנגד הארכת מועדי עיכוב ביצוע צווים שיפוטיים לתקופות שונות באמתלות שונות ולעניין זה יפים דבר כב' השופט המר: "ביהמ"ש קמא סבר שכל האורכות הקודמות שניתנו עד כה, עניינן היה לאפשר מיצוי ההליכים, ועל כן מה טעם היה בהן, אם לא ייעתר אף לבקשה הנוכחית. בכך טעה בימ"ש קמא...בנימוק זה של בימ"ש קמא ניתן להאריך את המועד שוב ושוב עד (אין) קץ כל הליכי התכנון וההליכים האזרחיים והמנהליים בבתי המשפט - אין משמעות לזמן של 8 חודשים שקצב ביהמ"ש קמא בהחלטתו נשוא ערעור זה. אין הגבלה על מספר הבקשות שאפשר להפנות שוב ושוב לועדה המחוזית. בפועל מוענק למשיבים "היתר" לשימוש חורג, לתקופה ארוכה, לא מוגדרת, בלי שיהיה בידם היתר כדין מאת הרשויות המוסכמות". ובהמשך הדברים: "אסיים אף אני בדברי הסיום של ביהמ"ש העליון בפרשת עין חמד: "לסיום נאמר כי מצוקתם של המבקשים מובנת היא...ואולם אין מנוס מן התוצאות שאליה הגענו אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם, זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה, על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק". הלכה פסוקה היא כי, ככלל, הסמכות לעכב ביצוע כניסתם לתוקף של צווים צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן (ראה רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים פד"י נ"ח (4) 385).   הארכת כניסתם לתוקף של צווים שיפוטים, אשר ניתנו על ידי ביהמ"ש במטרה ברורה להיאבק בנגע הפושט של עבירות על חוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, מנוגד באופן בוטה לתכלית החקיקה, ומעבר לכך, גם המסר היוצא תחת ידי ביהמ"ש וההשלכות העלולות לנבוע מעיכוב הביצוע, הינו שיקול שיש לקחת בחשבון. בענייננו, כפי שעולה אף מבקשת המבקשים עצמם אין ההיתר נמצא בהישג יד בטווח המיידי, והדרך לקבלת ההיתר המיוחל, אם בכלל, עודנה ארוכה ביותר ולוטה בערפל וכך גם משך הזמן. בע"פ 2134/07 (חיפה) בניסטי חיים, בניסטי הרצל נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה עכו (פורסם באתר האינטרנט דטה חוק ומשפט) בימ"ש מחוזי חיפה, קובע כב' השופט המחוזי רון שפירא: "לאחרונה עמד על כך בית המשפט העליון בשורה של פסקי-דין בענייני תכנון ובניה ורישוי עסקים והתריע בפני התופעה, שתחת מעטה של הארכת ההליכים השיפוטיים ניתנת בפועל לגיטימציה להנצחת הפעילות הבלתי חוקית. צויין בשורה של פסקי דין שיש למגר תופעה זו ולהקפיד באכיפת החוק באופן שבו לא ישמשו ההליכים המתמשכים ככלי להנצחת הפעילות הבלתי חוקית בשטח. בית המשפט העליון הבהיר כי תופעה של הנצחת בניה בלתי חוקית או שימוש חורג או הפעלת עסקים ללא רישוי לאורך זמן בדרך של הארכת מועדים לביצועם של צווים שיפוטיים, מערערת את קיומם של מוסדות התכנון והבניה ואת עצם שלטון החוק". בע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה (אתר אינטרנט נבו המאגר המשפטי הישראלי) נאמר: "דומה שאין ספק כי המדובר בניסיון למשוך הליכים בתקווה שבמועד עתידי תבוא בשורה ותוכשר הבניה הבלתי חוקית שעל אי חוקיותה אין חולק. המערער עושה שימוש בפתחים שפתח לו הדין, מתוך הנחה שטחנות הצדק טוחנות לאט ובינתיים אולי רווח והצלה יעמדו ממקום אחר". בע"פ (מחוזי נצרת) 112/10 מדינת ישראל, הוועדה המחוזית לתו"ב מחוז הצפון נ' גבריאל נחמיאס פסק דין מיום 9/5/10 נאמר: "הלכה היא, כי על המבקש לעכב ביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק, להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג יד (ראה ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ' מדינת ישראל)" .   בית המשפט העליון בע.פ.10023/07 יעקב סבן ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" (טרם פורסם) נאמר מפי כב' השופטת ד.בייניש: "השתלשלות העובדות בענייננו מלמדת כי חרף דחיית בקשותיהם החוזרות ונשנות של המערערים לדחיית ביצוע צו ההריסה, נעשה מזה זמן רב שימוש לא חוקי במבנים נשוא ההליך שלפני. אף אם יש בסיס לטענת המערערים כי יתכן שהשימוש במבנים יוסדר בעקבות קביעת הועדה המחוזית לפיה בקרקע קיימות זכויות בניה, ומבלי לנקוט עמדה לענין זה, הרי על פי המצב הקיים אין לעשות כל שימוש במבנים. שאיפתם של המערערים שמא שינוי עתידי וכשיר את בנייתם הבלתי חוקית אינה מצדיקה את המשך השימוש הלא חוקי בה (השוו ע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם, 27.11.05) ואין בה בענייננו כדי לגבור על הצורך באכיפת דידי התכנון והבניה עליו עמד בית משפט זה פעמים רבות (ראו למשל, רע"פ 1520/01 שוויצר נ' יושב ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה פד"י נו'(3) 595, 607 (2002)". בשקילת האינטרס הציבורי למניעת שימוש במבנים שלא כדין ובניגוד לצווים שיפוטיים, וקיומם של צווים שיפוטיים מול אינטרס הפרט - יש לכבד את הוראות פסק הדין שניתן בעניינם של המבקשים והארכה שניתנה בו לביצוע הצווים השיפוטיים כמפורט בגזר הדין שבתיק עמק 30314/05 בית משפט שלום נתניה. כאמור, הדרך להשגת ההיתר לשימושים בבניה נשוא הצווים השיפוטיים עדיין רחוקה היא, אם בכלל, ואיננה בהישג יד בטווח המיידי באופן שרק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב נתינתו. אין אלא להביא גם מדברים שנאמרו ברע"פ 1520/01 שוויצר ואח' נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה פד"י נו(3), 595:         "...מצוקתם של הנאשמים מובנת היא...ואולם אין מנוס מן התוצאה שאליה הגענו. אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם - זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד. דיני התכנון נמנים עם הכלי שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה; על כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולמשמש כבלם אל מול הפרות החוק". יתרה מזו, המבקשים עותרים למעשה כי יינתן להם להמשיך ולהנות ממעשי העבירה בחסותו של בית המשפט וכדבר הזה - לא ייעשה. בנסיבות אלו בקשת המבקשים לדחיית מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים נשוא גזר הדין מיום 4.12.08 שניתן בתיק עמק 30314/05 בית משפט השלום בנתניה - נדחית.איסור שימושצוויםשימוש חורג