דייר ממשיך בדיור מוגן לקשישים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דייר ממשיך בדיור מוגן לקשישים: האם דייר שהתגורר יחד עם הוריו בדיור שהוגדר כדיור מוגן לקשישים, יכול לרכוש זכויות של דייר ממשיך על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 ( להלן "החוק" )? זוהי השאלה הניצבת בפנינו בתביעה דנן. 1. התובעת "עמיגור ניהול נכסים בע"מ" ( להלן "עמיגור" ) הינה חברה לדיור ציבורי, המפעילה בין היתר מתחם לדיור מוגן לקשישים בגבעת רם בכרמיאל ( להלן "המתחם" ). 2. ביום 20.2.1995 נחתם בין עמיגור לבין הוריו המנוחים של הנתבע, ה"ה ריבלקו ניקולאי ושרה ז"ל, הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו השכירה עמיגור למנוחים דירה בת שלושה חדרים, בשטח של 60 מ"ר, במתחם הנ"ל ( להלן "הדירה" ). 3. הנתבע שהינו כאמור בנם של המנוחים, עלה ארצה בשנת 2004 כשהיה בן 51 שנה, והתגורר יחד עם הוריו בדירה על פי הנטען, במטרה לסעוד אותם. במקביל, הוא שכר דירה פרטית וקיבל סיוע בשכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון. 4. בחודש 9/06 נפטרה אמו של הנתבע, והוא נותר להתגורר בדירה יחד עם אביו המנוח. ביום 6.8.07 הוא מונה כאפוטרופוס על גופו ורכושו של אביו המנוח, על פי צו של בית משפט. 5. בשנת 2007 הוכר הנתבע כנכה בשיעור של 75% על ידי המוסד לביטוח לאומי, בשל מחלת לב, מחלת סוכרת, ואירוע מוחי שעבר. 6. בחודש 10/07 הגיש האב המנוח בקשה לאשר את מגוריו של הנתבע בדירה, וביום 3.12.2007 החליטה ועדת חריגים של עמיגור, לאשר את צירופו של הנתבע כנלווה לחוזה השכירות במטרה לעזור לאביו הסיעודי, ומבלי שהדבר יקנה לו זכויות בדירה. הדבר צויין מפורשות במכתב של עמיגור מיום 2.1.2008 שנמסר לנתבע, ואשר העתק ממנו צורף כנספח ב' לתצהירה של גב' יפה בן זימן, אחראית נכסים בסניף כרמיאל מטעם עמיגור. 7. ביום 20.2.2008 נפטר האב מר ריבלקו, ולנתבע הובהר על ידי נציגי עמיגור כי אין לו זכויות בדירה וכי עליו לפנותה. בשל מצבו הרפואי, הודרך הנתבע על ידי נציגי עמיגור לפנות למשרד הקליטה לצורך הגשת בקשה לדיור מוגן, וביום 24.3.2008 אישרה ועדת חריגים מיוחדת של משרד הקליטה, להקנות לנתבע דירה בת שני חדרים, בשטח של 27 מ"ר, המותאמת למגורי יחיד במתחם הנ"ל. 8. הנתבע סירב לקבל את הדירה החלופית שהוצעה לו בנימוק שאינה מתאימה לצרכיו הרפואיים ו/או למימדיו, ומאידך סירב לפנות את הדירה, ומכאן הגשת התביעה. 9. בבקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידו, קשה ניתן היה לעמוד בצורה סדורה ועניינית על הנימוקים שעליהם מבסס הנתבע את הגנתו ואשר בעטיים הוא טוען לזכויות בדירה ( כך למשל בסעיף 48 הוא טען לזכויות מכח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 ), אם כי בתצהיר עדות ראשית שלו הוא טען כי קמה לו עילה להשאר בדירה מכח היותו "דייר ממשיך" על פי החוק, ומכח עמידתו בכל הקריטריונים שנקבעו בכללים שהתפרסמו על ידי משרד הבינוי והשיכון על פי החוק. 10. בישבית ההוכחות נשמעה עדותה של גב' אהובה לוי הממונה על מרחב הצפון בעמיגור ( להלן "גב' לוי" ), ובסיום עדותה, הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי שאר התצהירים יוגשו ללא חקירה ומבלי שהדבר יתפרש כהודאה בתוכנם, וכי לאחר מכן, יוגשו סיכומים בכתב בסוגיה המשפטית המתעוררת בתביעה. 11. דיון אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובחנתי את טענותיהם על רקע המצב החקיקתי וחומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא הוכיח כל זכות שלו בדירה לרבות זכות של דייר ממשיך על פי החוק, ומשכך, עליו לפנות את הדירה ולהחזירה לידי התובעת. להלן נימוקיי: סעיף 3 לחוק בנוסחו המקורי ( לפני תיקון תשס"ט ) קובע כדלקמן: "(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין. (ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים." דייר ממשיך הוגדר בחוק כדלקמן: "דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי" לכאורה, הנתבע עומד בתנאי החוק לעניין הענקת מעמד של דייר ממשיך, אלא מאי? המונח "דירה" הוגדר בסעיף 1 לחוק, הן בנוסחו המקורי והן בנוסחו המעודכן, כדלקמן: "דירה" - חדר או מערכת חדרים המשמשים או שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים, למעט דירה המשמשת או שיועדה לשמש לדיור מוגן לקשישים או דירה במרכז קליטה." ( ההדגשה אינה במקור ) 12. בענייננו כזכור, הדירה שבה התגורר הנתבע עם הוריו המנוחים היתה ממוקמת במתחם שהוגדר על ידי עמיגור כמתחם לדיור מוגן לקשישים. המדובר בדירות קטנות המיועדות לקשישים ואינן מושכרות לאוכלוסיה הכללית, והנתונות לביקוש רב ותקופות המתנה ארוכות, כדברי גב' לוי ( ראה תצהירה ת/1 ). 13. על אף שהמחוקק השתמש בביטוי "דירה המשמשת או שיועדה לשמש לדיור מוגן לקשישים" בסעיף 1 לחוק, אלא שהנושא של דיור מוגן לקשישים טרם זכה להסדרה חקיקתית, שכן המחוקק לא הגדיר מהו דיור מוגן לקשישים לעניין חוק זה, מי המוסמך להקימו, מהם התנאים להפעלתו, ומהם הקריטריונים לקבלת זכאות בו. יצויין כי היום עומדת על סדר היום הצעת חוק הדיור המוגן, התש"ע-2010 ( מיום 19.7.2010 ) שנועדה להסדיר את נושא מגורי קשישים במבנים שהוגדרו כבתים לדיור מוגן, אולם מעיון בהצעה עולה כי היא דנה במסגרות דיור שבהן ניתנים או מיועדים להינתן לדיירים, שירותים נוספים המוגדרים כשירותי חובה, תמורת תשלום מלא של הדיירים, מה שלא תואם את מסגרת הדיור הנדונה בפנינו, המתבססת על יחסי שכירות רגילים, הנשענים על תשלום דמי שכירות חודשיים, ללא כל התחייבות למתן שירותים נוספים. 14. על רקע העדר הסדר חקיקתי כאמור, העידה גב' לוי כי הסמכות לקביעת תנאי הזכאות לדירות במתחם הנ"ל, וסדרי העדיפות בהקניית הדירות בו, מסורה היא למשרד הקליטה, ועל הדרך שבה התנהלו העניינים, ניתן ללמוד מהדברים שנאמרו על ידה בישיבת יום 8.7.09, בהקשרו של הנתבע, כדלקמן: "לפנים משורת הדין, קיבלנו אישור של משרד הקליטה לאפשר לו מגורים בדירה אחרת במתחם הדיור המוגן, בת 2 חדרים. גם מפאת גילו זה לפנים משורת הדין, וכן מפאת מקומו בתור של משרד הקליטה, שהם אלה שקובעים את התור והעמידה בתור לקבלת הדירה, ואנו "עקפנו" את התור הזה ואפשרנו לו לקבל דירה, והוא סירב לקבל את הדירה הזו, והחליט להישאר בכ"ז בדירה שבה הוא מתגורר. הדירה שבה הוא מתגורר היא דירת 3 חדרים המיועדת לשניים או שלושה אנשים. הדירה הזו היא דיור מוגן לקשישים, ולא דיור ציבורי, והחוקים לקבלת דירה כזו שונים מהחוקים של קבלת דירה בדיור הציבורי. גם הדירה שהוצעה לו הייתה בדיור המוגן, ובמקרה יש לנו מס' מאוד קטן של 4 יחידות דיור קטנות בדיור מוגן, ובמקרה התפנתה דירה כזו, המתאימה לדרישותיו, אך הוא סירב. מאחר שהוא סירב לדירה שהוצעה לו, כיום אין לנו אפשרות להציע לו דירה המתאימה לקריטריונים שלו." יודגש כי דבריה הנ"ל של גב' לוי הן בעניין יעודו של המתחם כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירה, והן בעניין הקריטריונים לקבלת זכאות לגור בו כפי שבאו לידי ביטוי בעדותה בבית המשפט, לא נסתרו על ידי הנתבע. 15. בתוך חלל חקיקתי זה, העלה הנתבע בסיכומיו טענות מטענות שונות שלא זכו לעיגון ברור בבקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידו. אחת הטענות היא שעמיגור לא היתה מוסמכת להכריז על המתחם כמתחם לדיור מוגן לקשישים, בהעדר מקור חקיקתי המקנה לה את הסמכות לעשות כן. טענה נוספת היא שעמיגור עושה שימוש מלאכותי בהגדרת המתחם כדיור מוגן לקשישים, על מנת להתחמק מחובות המוטלות עליה על פי החוק, ולחיזוק טענה זו, הפנה הנתבע להסכמתה של עמיגור להעניק לו דירה חלופית במתחם, למרות שטרם מלאו לו 60 שנים. 16. אין בידי לקבל את טענותיו הנ"ל של הנתבע. באשר לטענה הראשונה של העדר סמכות - טענה זו לא הועלתה בבקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידו, ומשכך, מהווה היא הרחבת חזית אסורה. באשר לטענה השנייה של השימוש "המלאכותי" - גם טענה זו דינה להדחות. הנתבע לא הביא ולוּ בדל של ראיה לכך שבמתחם מתגוררים דיירים שאינם קשישים, וניסיונו להסתמך בעניין זה על הסכמתה של עמיגור להעניק לנתבע דירה חלופית במתחם, בטרם מלאו לו 60 שנה, טוב היה לוּ לא נעשה על ידו, ואין לי להפנות בהקשר זה אלא לדבריה של גב' לוי שלפיהם אמרה: ".. ניסינו להיות הומניטאריים ובדיוק התפנתה דירה ולכן נוצר מצב שהתאפשר לנו להיות אנושיים ולאפשר לאדם לגור בדירה בדיור המוגן. הוא כבר קרוב לגיל הקובע, ולכן חשבנו שאפשר יהיה לתת לו דירה לפנים משורת הדין, וכן פנינו למשרד הקליטה כדי שיאשר את זה כי לא אנו אלה שמאשרים. מי שמאשר את זה זה משרד הקליטה והוא באמת באופן חריג ויוצא מן הכלל אישר לו מתן הדירה". 17. בסיכומיו, העלה הנתבע טענה נוספת שלפיה בהעדר הסדר חקיקתי, אין לעשות הבחנה בין דיור ציבורי לבין דיור מוגן, וכי הדיור המוגן נכלל בקטגורית הדיור הציבורי, ומשכך חלים עליו כל הוראות החוק והכללים של משרד הבינוי והשיכון החלים על דיור ציבורי, לרבות ההוראות המתייחסות לדייר ממשיך. גם טענה זו דינה להדחות. בניגוד לטענת הנתבע, המחוקק ראה לנכון לעשות הבחנה בין דיור ציבורי לבין דיור מוגן לקשישים, והראיה לכך היא ההגדרה של "דירה" בחוק הדיור הציבורי, שהוציאה מכלל תחולתה דירה המשמשת או שיועדה לשמש לדיור מוגן לקשישים ( ראה הציטוט המופיע בסעיף 11 לעיל ). אמנם וכאמור, המחוקק טרם הגדיר במעשה חקיקה מהי דירה המיועדת לשמש כדיור מוגן לקשישים, אולם אין בכך בכדי לרוקן מתוכן את מילותיו של המחוקק ולהתעלם מכוונתו ומההבחנה הברורה שנקט בה בגוף החוק בהגדרת המונח "דירה" כאמור. בנוסף, אין להתעלם מתכלית החוק העומדת ביסוד ההבחנה הנ"ל והנשענת על אדני ההגיון והשכל הישר, שכן ברי הוא כי לא ניתן להעניק זכויות של דייר ממשיך, בדירות שיועדו למגורי קשישים, להבדיל מדירות שיועדו לדיור ציבורי כהגדרתו בחוק. 18. בסיכומיו העלה הנתבע עוד טענה בדבר אי התאמת הדירה החלופית לצרכיו ולמצבו הבריאותי, אולם, וכפי שהובהר לו במהלך המשפט, טענה זו שעניינה בבחינת סבירותה של ההחלטה שניתנה על ידי משרד הקליטה ו/או עמיגור, מקומה אינו בהליך זה. 19. המסקנה מכל האמור לעיל היא שהחוק אינו חל על דיור שהוגדר כדיור מוגן לקשישים, ומשכך, הנתבע אינו יכול לרכוש מכוחו מעמד של דייר ממשיך בדירה נשוא התביעה. 20. בטרם אחתום את פסק הדין, רציתי להעיר שתי הערות: הערה ראשונה - צר לי על כי הנתבע דחה את ההצעה לקבלת הדירה החלופית, אך כולי תקווה כי עמיגור תעשה את מיטב יכולתה על מנת להסדיר לו דירה חלופית אחרת, המותאמת למגורי יחיד, בהתחשב במצבו הבריאותי כפי שתואר לעיל. ההערה השנייה - הערה זו מכוונת למחוקק שטוב יעשה אם יבהיר מהו דיור מוגן לקשישים כמשמעותו בסעיף 1 לחוק ( ובשים לב להצעת חוק הדיור המוגן העומדת על סדר היום והמוזכרת בסעיף 13 לעיל ), ויסדיר במעשה חקיקה את העניין של ההכרזה על מתחם ו/או מבנה כמתחם לדיור מוגן לקשישים, בידי מי נתונה סמכות זו, מהם התנאים להפעלתו, ומהם הקריטריונים לקבלת זכאות לגור בו. בנוסף, טוב יעשה המחוקק אם יחדד את ההגדרה מהו דיור מוגן, לאור אי הבהירות האופפת את השימוש במונח זה, והנני מפנה בהקשר זה לעדותה של גב' לוי, הממונה שעל מרחב הצפון בעמיגור, שבה אמרה את הדברים הבאים: "דיור מוגן מיועד לקשישים בלבד. דיור מוגן לקשיש. יש דיור מוגן שלא לקשיש. מדובר על דיור מוגן לקשיש המיועד לקשישים בלבד. הדירות בדיור מוגן לא ניתנות למכירה, הן רכוש המדינה, להבדיל מדיור ציבורי שזה דירה עצמאית של האדם עצמו והוא יכול לרכוש אותה. אם זיכרוני אינו מטעה, הסברתי לגופו של עניין, בדיור הציבורי יש נושא של דייר ממשיך, ובדיור המוגן אין דבר כזה לדייר ממשיך, כמו במקרה דנן, שהבן הצטרף כנלווה ואינו יכול להיות מוכר כדייר ממשיך ולא קיימת לו זכות כזו בדירה בדיור מוגן." 21. סוף דבר א. הנתבע לא הוכיח כל זכות שלו בדירה לרבות זכות של דייר ממשיך בה, אי לכך, הנני מקבלת את התביעה נגדו ומורה לו לפנות את הדירה הנמצאת ברח' אלול 43 בכרמיאל, ולהחזירה לידי התובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ. ב. הפינוי ייכנס לתוקף ביום 30.11.10, בכדי לאפשר לנתבע להסדיר מקום מגורים חלופי. מועד זה ניתן להארכה בכפוף להסכמת הצדדים. ג. לעניין ההוצאות - ב"כ הנתבע עמד על ניהול התביעה עד תום למרות סיכוייה הקלושים מלכתחילה לאור המצב החקיקתי הקיים. למרות זאת, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבע בהוצאות לטובת התובעת, לאור מצבו האישי והבריאותי כפי שתואר לעיל. דייר מוגן (הגנת הדייר)מקרקעיןדיור מוגןדייר ממשיך