הארכת מועד להפקדת כספים בקופת בית המשפט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להפקדת כספים בקופת בית המשפט: לפניי ערעור שהגישו המערערים על החלטת כב' הרשם אבי כהן מיום 15.4.10, לפיה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד לביצוע התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם מיום 18.12.09. בהתאם להחלטתי מיום 2.5.10, הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, מהנימוקים שיפורטו להלן. הרקע בהחלטתו מיום 18.12.09, קבע הרשם הנכבד כי ביטול שני פסקי הדין שניתנו כנגד המערערים בהעדר הגנה, מתקבלת, בכפוף לשני התנאים הבאים: (1) המערערים ישלמו למשיבה הוצאות ההליכים והדיונים שהיו עד למועד ההחלטה בשיעור של 5,000 ₪+מע"מ, בתוך 30 יום מהיום. (2) המערערים יפקידו בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה. ביום 23.12.09, פנו המערערים לרשם הנכבד בבקשה להארכת מועד לביצוע התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם מיום 18.12.09. במסגרת הבקשה טענו המערערים כי נדרשת להם הארכת המועד מאחר ובכוונתם לפנות לקבלת ייצוג משפטי באמצעות "פרו בונו", מטעם לשכת עורכי הדין (להלן: "הבקשה הראשונה להארכת מועד"). החלטת הרשם ניתנה ביום 25.12.09, ולפיה נדחתה הבקשה להארכת מועד, מהנימוקים שפורטו שם על ידי הרשם הנכבד. משנדחתה בקשתם, פנו המערערים בבקשה לרשם ההוצל"פ, במסגרת תיק הוצל"פ אשר נפתח על ידי המשיבה, וביקשו להורות כי כל הכספים על תשלומם הורה הרשם הנכבד, ישולמו מתוך הכספים בהם החזיק צד ג', (חברת טרלידור סורגים מתקפלים (1991 בע"מ), מכוח עיקול שהוטל על ידי המשיבה וכן על ידי זוכה נוספת. ביום 13.1.10, ניתנה החלטת רשם ההוצל"פ, מר עדי סומך, לפיה הורה כדלקמן: " ...לאור האמור, מורה לצד ג' - טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ, לעשות לחלוקת כספי העיקול והעברת הסך של 100,000 ₪ לקופת בית המשפט בנוסף לסך של 5,000 ₪, לידי הזוכה כאן, כפי האמור בתגובת העירייה. צד ג' יעשה כאמור, בתוך 10 ימים ממועד המצאת תגובת העירייה על החלטתי זו על ידי באת כוחה". כפי שעולה מכתבי הטענות שלפניי, צד ג' מילא אחר החלטת רשם ההוצל"פ, כך ששילם את הסך של 5,000 ₪, לידי המשיבה. בנוסף, וכפי הנטען על ידי המערערים, המחאה של הצד השלישי ע"ס 100,000 ₪, ז.פ. 26.1.10, נשלחה על ידי הצד השלישי, לגזברות בית המשפט. כפי טענת המערערים, התברר להם בדיעבד, כי ההמחאה אשר נשלחה על ידי הצד השלישי לגזברות בית המשפט, לא נפרעה מאחר וההמחאה אשר נשלחה היתה המחאה "רגילה" ולא המחאה בנקאית כנדרש. לטענת המערערים, למדו הם כי ההמחאה לא נפרעה רק לאחר שהמשיבה ביקשה לחדש את הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ. או אז ניסו המערערים לטענתם לאתר את ההמחאה על מנת להחזירה לצד השלישי ולהחליפה בהמחאה בנקאית אולם אז התברר להם כי זו אבדה בגזברות בית המשפט ולא ניתן למוצאה. בעקבות פנייתם של המערערים ולאחר מסע שכנועים מצידם, ניאות הצד השלישי לבטל את ההמחאה הרגילה אשר נשלחה על ידו, חרף כך שזו לא הוחזרה לידו, והוציא המחאה בנקאית ע"ס 100,000 ₪. עוד מוסיפים ומציינים המערערים כי עיכוב נוסף בהכנת ההמחאה הבנקאית נבע מכך שהגזבר של הצד השלישי היה בשירות מילואים. לטענת המערערים ההמחאה הבנקאית נמסרה כאמור לבסוף לידם, אולם בקשתם להארכת מועד לשם הפקדתה בגזברות בית המשפט (להלן: "הבקשה השנייה להארכת מועד"), נדחתה על ידי הרשם הנכבד בהחלטתו מיום 15.4.10 - היא ההחלטה נשוא הערעור שלפניי. הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשם בדחותו את הבקשה השנייה להארכת מועד, הינם: למערערים ניתנה הזדמנות הולמת ומספיקה למילוי התנאים, והם בחרו, באופן מודע, לא לנצלה. הבקשה הראשונה להארכת מועד שהגישו המערערים נדחתה, עובדה המלמדת שהם היו מודעים היטב לחובה לעמוד בתנאים. המערערים שלחו המחאה שהוכנה ביום 26.1.10, כלומר לאחר המועד הדרוש לפי החלטת הרשם מיום 18.12.09. ואולם, מסכים אני עם קביעת הרשם הנכבד, לפיה המערערים היו מודעים לחובתם לעמוד בתנאים שנקבעו בהחלטתו מיום 18.12.09, אלא שאין בידי להסכים עם קביעתו לפיה "בחרו המערערים באופן מודע שלא לנצלה". התנהלות המערערים כפי שפורטה על ידי לעיל, מלמדת כי המערערים פעלו על מנת למלא אחר התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם, ואף פנו בעניין לרשם ההוצל"פ. אין מדובר במערערים אשר ישבו בחיבוק ידיים, והפגינו זלזול בהחלטת הרשם. בקשה ראשונה להארכת מועד שהגישו המערערים אכן נדחתה על ידי הרשם בהחלטתו מיום 25.12.09, אולם המערערים פנו בסמוך לאחר מכן לרשם ההוצל"פ ופעלו לשם קיום התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם. המועד למילוי התנאים, כפי שנקבע על ידי הרשם הנכבד בהחלטתו מים 18.12.09, חלף לכאורה ביום 18.1.10. צודק הרשם הנכבד בהחלטתו נשוא הערעור לפיה מההמחאה שנשלחה על ידי הצד השלישי עולה כי זו נערכה רק ביום 26.1.10, אולם אינני סבור כי יש בטעם זה כדי להוות צידוק לדחיית הבקשה השנייה להארכת מועד שהגישו המערערים. ראשית, אף אם מדובר בהמחאה שנשלחה באיחור, הרי שמדובר באיחור קל בן 8 ימים, בלבד. הנני ער להלכה הפסוקה לעניין הטעמים הנדרשים לשם הארכת מועד לביצוע החלטות של בית המשפט, אולם בנקודה זו ראוי להזכיר כי כבר נפסק כי לעולם יימנע בית המשפט מיישום נוקשה ודווקני של כללים פרוצדוראליים. נראה לי כי הדברים שנאמרו בע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נגד סולל בונה בע"מ (אתר נבו), יפים לענייננו: "אכן, מן הראוי שלא להיצמד לאמות מידה פורמאליות בלבד ויש להשאיר בידי בית המשפט שיקול דעת במקרים בהם מכלול הנסיבות מחייב גמישות של כללי הפרוצדורה האזרחית. בהתאם, אין זה מן הנמנע כי במקרים המתאימים לא ניתן יהיה להתעלם מכתב הגנה שהוגש לאחר שניתנה החלטה לאפשר לנתבע להגיב על בקשה למתן פסק דין בשל אי הגשת כתב הגנה במועד, אף מבלי שבית המשפט קיבל את נימוקי האיחור. כך, למשל, מקום בו מדובר באיחור קצר, אשר ברור על פניו כי אינו נגוע בזלזול בהליך השיפוטי. במקרה זה, התרופה המתאימה תימצא בהטלת הוצאות לחובת הנתבע בגין האיחור..." (ראה פיסקה 14 לפסק הדין). העובדה שהמערערים פנו לרשם ההוצל"פ, וזאת טרם חלף המועד שנקבע בהחלטת הרשם שלפניי, בבקשה להורות לצד השלישי על העברת הכספים, מעידה כאלף עדים כי אין מדובר בהתנהגות הנגועה בזלזול בהליך השיפוטי. שנית, הנני סבור כי לנוכח החלטת רשם ההוצל"פ, ישנו ספק רב, אם עצם משלוח ההמחאה על ידי הצד השלישי רק ביום 26.1.10, יש בו משום איחור, ואסביר. רשם ההוצל"פ, הורה בהחלטתו מיום 13.1.10 , לצד השלישי, להעביר את הסך של 100,000 ש"ח לקופת בית המשפט, וכן את הסך של 5,000 ₪, לידי המשיבה, וזאת: "...בתוך 10 ימים ממועד המצאת תגובת העירייה על החלטתי זו על ידי באת כוחה". לא הובאו בפניי ראיות בדבר המועד בו הומצאה תגובת העירייה על החלטת רשם ההוצל"פ. עם זאת, אין להתעלם מכך כי רשם ההוצל"פ הורה בהחלטתו לצד השלישי להעביר את התשלום לקופת בית המשפט לכל הפחות עד ליום 23.1.10. (זאת מבלי שנלקחו בחשבון הימים שחלפו עד למועד המצאת תגובת העירייה). על כן, כך או כך, הנני סבור כי מדובר באיחור שלאו איחור הוא. באשר להשתלשלות האירועים אשר תוארה על ידי המערערים, מיום שנתקבלה ההמחאה בגזברות בית המשפט - הרי שאין מדובר באירועים שהיו בשליטת המערערים. בנוסף, הנני סבור כי ככל שסבר הרשם הנכבד כי האיחור במילוי התנאים נעוץ במחדלי המערערים, הרי שבנסיבות המקרה שלפניי, היה מקום שלצד היעתרות לבקשה להארכת המועד, יבוא מחדל זה לידי ביטוי בפסיקת הוצאות. אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני מקבל את הערעור. לאחר שניתנה הכרעה בערעור לגופו, אינני נדרש לבקשה לעיכוב הליכים שהגישו המערערים. בנסיבות העניין, ההוצאות אשר היה ראוי להטיל על המערערים במסגרת היעתרות לבקשתם השנייה להארכת מועד, יבואו לידי ביטוי כנגד אי פסיקת הוצאות לטובתם, במסגרת קבלת ערעורם על ידי. קופת בית המשפטהארכת מועד