הריסת מבנה שיש לו היתר בטעות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הריסת מבנה שיש לו היתר בטעות: א. הרקע ביסוד התובענה ועיקר טענות בעלי הדין בפני תביעה לפיצויים בגין צו הריסה אשר כנטען הוצא ובוצע שלא כדין. התביעה הוגשה במקורה גם נגד נתבעים 3 ו-4 - אך נדחתה נגדם (החלטה מיום 9.7.08 בבש"א 162405/08) . 1. התובע מס' 1 (להלן - קוטלר) הינו הבעלים הרשום של דירה בקומה א' בבית משותף ברח' זולצר בת"א (להלן - הדירה). התובע מס' 2 (להלן - נחמיאס) היה בתקופה ברלבנטית לתובענה זו, שוכר של הדירה. 2. בכתב התביעה המתוקן שבפני טוענים התובעים כי ביום 3.10.07 הוצבה על שער הכניסה לדירה הודעה בדבר צו הריסה מנהלי (להלן- צו ההריסה) שהוצא על ידי הנתבעת 2 (להלן - הועדה המקומית) ובגדרה דרשו התובעים להרוס "סככה". 3. לגרסת התובעים ה"סככה" המדוברת הינה תוספת למרפסת בבית שנבנתה מכוח היתר כדין מיום 24.7.72 (להלן - ההיתר המקורי). להלן טענו התובעים כי גגון המרפסת היה עשוי בזמנו מלוח אסבסט והיה בשלבי התפוררות. בנסיבות אלו החליף נחמיאס את הגגון הישן בגגון חדש מחומר פלסטי, זאת ותו לא. 4. בנסיבות אלו ביקשו התובעים כי תינתן להם ארכה לביצוע הצו על מנת שיוכלו למצות את ההליכים על פי הדין ובכלל זה לשכנע כי עסקינן בסככה שנבנתה מכוח היתר מקורי, אך לגרסתם גילתה מחלקת הפיקוח של הנתבעת 1 (להלן - העירייה) עמדה בלתי מתפשרת שהתבטאה במתן של ארכה בת 24 שעות בלבד. 5. משחששו התובעים כי הנתבעות יהרסו את הסככה תוך חיובם בהוצאות - הרס נחמיאס את גג הפלסטיק של הסככה, ובשלב מאוחר יותר ובעקבות דרישתה המפורשת של העיריה נאלץ התובע לנסר ולהרחיק את צינורות הברזל אשר הגג נבנה עליהם (להלן - הקונסטרוקציה). 6. התובעים טוענים כי הנתבעים פעלו בזדון תוך הסתמכות על הצהרות שקר בדבר העדר היתר לגג הסככה והפעילו על התובעים מערכת לחצים רשלנית ובלתי חוקית אשר בעטיה נאלצו התובעים להרוס הן את הגג והן את הקונסטרוקציה. 7. אשר לנזקים שנגרמו להם טענו התובעים כי עמדו בהוצאות ההריסה ופינוי הפסולת בסכום של 7,500 ₪ וכי עלויות הקמת הגגון מחדש מסתכמות בסכום של 25,000 ₪ לכך הוסיפו התובעים עתירה לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה בסכום של 20,000 ₪ וכן פיצויים עונשיים ועוגמת נפש בסכום של 50,000 ₪. התובעים העמידו את תביעתם על סך של 102,500 ₪. 8. הנתבעים הגישו כתב הגנה מתוקן בגדרו הוכחשו טענות התובעים והנתבעים כפרו בזכותם של התובעים לגבות מהם פיצוי כלשהוא. 9. הנתבעים טענו כי ההיתר המקורי אינו מתייחס לבניה שביצעו התובעים וכי אלו ביצעו עבודה חדשה וכי הן הגג והן הקונסטרוקציה הינם בבחינת עבודות בניה הטענות היתר. 10. הנתבעים הוסיפו וטענו כי ניתנה לתובעים ארכה לצורך טיפול בצו המינהלי ו/או הריסה עצמית וכי התובעים לא מיצו את זכותם לפנות לערכאות לצורך ביטול צו ההריסה. 11. להלן נטען כי מעצם העובדה כי התובעים הרסו ופירקו את הגג והקונסטרוקציה משתמעת הודאה בעבירה של בניה ללא היתר. 12. הנתבעים הכחישו כי פעלו ברשלנות או בזדון. 13. הנתבעים הכחישו את כל פרטי הנזקים הנטענים וסכומיהם. ב. המחלוקת הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן: (1) האם צו ההריסה הוצא לגבי "סככה" שנבנתה כדין. (2) האם עצם החלפת גג הסככה, הינו בבחינת עבודה הטעונה היתר וכזה לא ניתן. (3) גובה הנזק. ג. דיון וממצאים 1. ההיתר המקורי ומושאו ובחינת גירסת הנתבעות 1.1 בתצהיר עדותו הראשית טען קוטלר כי הסככה האמורה אינה אלא תוספת למרפסת צדדית אשר נבנתה בהיתר שהוצא ביום 24.7.72. 1.2 עיון בבקשה למתן היתר שצורפה כנספח א' לתצהיר קוטלר מלמד כי היא מתייחס לתוספת מרפסת צדדית והגדלת שטח מרפסת לחזית שבנייתם הותרה בשטח כולל של כ-17 מ"ר לרבות גג אסבסט בשטח של 5.85 מ"ר (נספח א' לתצהיר קוטלר). 1.3 הנתבעות לעומת זאת טענו כי התובעים הקימו סככה בשטח של 10 מ"ר (תצהיר צימבליסט מיום 14.10.07 המהווה חלק בלתי נפרד מצו ההריסה המנהלי). 1.4 יתר על כן, בתצהירו המפורט מיום 1.6.09 (תצהיר שהוגש בעקבות החלטתי מיום 13.5.09) טען צימליסט: "בעקבות צילומי אוויר שהתקבלו בעירייה אודות בניה חדשה, יצאתי ביום 16.9.07 לכתובת ברח' זולצר 11 בת"א, ונוכחתי לראות כי בוצעה בניית סככה חדשה מעמודים וקורות מצינורות ברזל וגג מלוחות פלסטיק..." (סעיף 3 לתצהיר). בסעיף 4 לתצהירו טוען צימבליסט: "בבדיקה שערכתי בתיק הבנין של הנכס, לא מצאתי היתר לבנייה החדשה. בתיק הבנין נמצא היתר משנת 1972 המתייחס לסככת אסבסט צדדי". ולהסרת כל ספק טוען צימבליסט בסעיף 5 לתצהירו: "יש לציין שבנוסף לעצם ביצוע בניה חדשה ללא היתר כחוק, כי מידות הסככה שבהיתר שאינו קשור לבנייה החדשה, שונות מאלה של הסככה החדשה". 1.5 אטעים כי חרף האמור בתצהירו של צימבליסט בדבר בניית סככה חדשה שאין בינה ובין הסככה שנבנתה בהיתר כל קשר כלשהוא - נמנע ב"כ הנתבעים מלהציג לתובעים במהלך חקירתם הנגדית, כל שאלה באשר לסוגיה זו והסתפק בהצגת שאלות הנוגעות להחלפת גג הסככה, הנה כי כן נשאל נחמיאס:"אתה זה שהחלפת את גגון האסבסט לגגון פלסטיק". והשיב: "כן לגגון פלסטיק" "האם ידעת שהחלפת הגגון טעונה היתר". על כך השיב נחמיאס: "לפי מה שהבנתי מבעל הבית שקיים היתר לגגון הקיים שהיה מאסבסט" (עמ' 7 שורות 25-31) 1.6 קו חקירה זה חוזר על עצמו גם לגבי קוטלר שנשאל, האם החלפת הגג היתה בידיעתו (עמ' 9 שורות 30-31) וכן, האם החלפת הגג טעונה היתר (עמ' 10 שורות 1-2). 1.7 מחקירתו של עודד לרנר שהעיד מטעם הנתבעות עולה כי שני התובעים טענו בפניו כי הם "לא בנו דבר" וכי תוכן הודעתם תועד בתרשומת מיום 30.10.07 שערך לרנר (מוצג במ/1 ועדותו בעמ' 24 שורות 15-28). לרנר אף הודה כי הנתבעות דרשו קטגורית כי התובעים יהרסו גם את הקונסטרוקציה (עמ' 35 שורות 26-32). 1.8 בניגוד לגירסתם של התובעים כפי שתועדה במוצג במ/1 עמד צימבליסט על גירסתו, גם במהלך חקירתו הנגדית בהעידו: "בשנת 72 ניתן היתר שעליו מצויינת סככה צדדית לפי המידות שרשום בהיתר ובחומר שממנו היא בנויה הסככה. וזה לא אותה סככה שאני צילמתי. המידות היו שונות והחומר על הגג הוא חומר שונה. כשאני באתי לבדוק הסככה היתה מפלסטיק" (עמ' 28 שורות 4-6). צימבליסט אף לא התרשם מן הטענה שהוטחה בפניו ולפיה מה שהגדיר כסככה חדשה נבנתה מקונסטרוקציה ישנה (שם מול שורות 9-15) אך הטעים: "בפועל אני לא זוכר את הסככה שהיתה לפני שבנו את הסככה נושא צו ההריסה המנהלי. במסמכים שבדקתי בתיק הבנין ראיתי סימני סככה באותו מקום במידות קטנות יותר (שם מול שורות 19-21). 1.9 עם זאת, בהמשך עדותו טען צימבליסט כי לא ראה את הקונסטרוקציה בשום תיק בעירייה (עמ' 29 שורות 17-19). צימבליסט ביקש לעגן את גירסתו בממצאי פענוח תצלומי אוויר שנספחות לתצהירו וטען: "ב-10.8.07 לפי הפירוט של התצ"א לא היתה סככה וב-10.9.07 כן היתה סככה" (עמ' 29 שורות 25-26). 1.10 אטעים כי אין בפני כל פירוט של ממצאי התצ"א. יתר על כן, גירסה חד משמעית זו, נסדקה קמעא בהמשך חקירתו הנגדית שכן צימבליסט הודה: "בזמן הגשת הדו"ח ובזמן חתימה על התצהיר (שנספח לצו ההריסה-מ.במ.ח) לא בדקתי אם היה איזו שהיא סככה מלפני אוגוסט 2007" (שם בין שורות 30-32). 1.11 בהמשך עדותו עומת צימבליסט עם העובדה שעל פי תוצאות תצ"א מיולי 2005 היתה קיימת הסככה והודה: "אני לא השוויתי למרות שבמחשב שלי מופיעות התצו"ת משנת 2003" (צ.ל. 2005-מ.ב.ח) (עמ' 30 שורות 9-11). 1.12 בהמשך עדותו טען צימבליסט כי עמודי הקונסטרוקציה של הסככה החדשה "יושבים" על הגדר כאינדיקציה לחריגתה של הסככה החדשה ממתווה הסככה הישנה (עמ' 32 שורות 1-20) וחזר על גירסתו לפיה מדובר "במבנה חדש, סככה חדשה לגמרי" (עמ' 33 שורות1-6). 1.13 בבחינת מהימנות גירסתו של צימבליסט יש ליתן את הדעת גם לגירסתו לפיה: "המידות (של הסככה) הם שהפריעו לי כיוון שהעירייה לא מתירה סככות שמגיעות עד גדר המגרש וזה מה שהיה לגבי הסככה נשוא הצו" (עמ' 30 שורות 21-27). צימבליסט לא היה עקבי בגירסה זו שכן בהמשך עדותו הוא מודה כי עמודי הקונסטרוקציה אינם "יושבים" על הגדר אלא לידה (עמ' 32 שורות 6-7) וכי מה שבולט מעבר לקו הגדר הוא גג הסככה (שם, שורות 8-10). חרף כל הבקיעים בגירסתו חזר צימבליסט ודבק בגירסתו לפיה: "מדובר במבנה חדש על סככה חדשה לגמרי" (עמ' 33 שורה 3). 1.14 בגירסתו של צימבליסט נתגלעו פירכות בלתי זניחות שאינן מאפשרות לאשש את טענת הנתבעות לפיה התובעים או מי מהם בנו למעשה סככה חדשה. גם הימנעותו של ב"כ הנתבעות מלחקור את התובעים בסוגיה זו גורעת נדבך חשוב מחומת ההגנה של הנתבעות. 1.15 לאחר שנתתי את דעתי לטענות בעלי הדין ולחומר הראיות שבפני, הגעתי למסקנה כי לא הוכח בפני כי התובעים או מי מהם בנו סככה חדשה ו/או שינו את גבולות הקונסטרוקציה של זו הישנה. עם זאת, הוכח בפני כי גג הסככה הוחלף ובמקום גג האסבסט בשטח של 5.8 מ"ר - הוקם גג פלסטי בשטח של 10 מ"ר. 2. טענת הנתבעות לחוסר סמכות עניינית 2.1 הנתבעות טוענות כי אין למותב זה סמכות עניינית לדון בתובענה ולשיטתן, לבית המשפט לעניינים מקומיים סמכות ייחודית לדון בחוקיות הצו וביצועו. אני רואה לדחות טענה זו. 2.2 הסמכות העניינית הנתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים הינה לדון בעבירות לפי פקודת העיריות...וחוק התכנון והבניה... (סעיף 55 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984. 2.3 התביעה בפני אינה בבחינת "עבירה" אלא תביעה כספית אזרחית להטבת נזקים שנגרמו כנטען בשל ביצוע שרירותי וחריג של צו הריסה מנהלי ומשכך מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט זה. השוו: עת"מ 3518/02 רמזי יוסף נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (פ"ד נ"ז (1) 196). 3. הבסיס הנורמטיבי והפגמים ביישום הצו 3.1 אין חולק כי הסככה נשוא הדיון על רכיביה הינה בבחינת בנין כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). 3.2 צו ההריסה המנהלי הוצא מכוח הוראת סעיף 238א. לחוק לפיו: "(א) הוקם בנין חורג לרבות ללא היתר...רשאי יו"ר הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו, ללא היתר ייהרס יפורק או יסולק...". 3.3 השיח המשפטי סביב הוראת חוק זו אינו מאיר פניו לכאורה לתובעים שכן, בפסיקה נקבע באופן חוזר ונשנה כי תכליתה העיקרית של הוראת סעיף 238(א) לחוק היא לתת בידי הועדה כלי יעיל וקל למיגורה של הבניה הבלתי חוקית בעודה בחיתוליה וכי עילות הביקורת השיפוטית על צו הריסה מנהלי הינן מוגבלות ומצומצמות (ראו: רע"פ 5584/03 פינטו נ. עיריית חיפה והועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (פ"ד מ"ט (3) 577). יתר על כן, בפסיקה הובעה גם הדעה כי זכות הקנין הפרטי של הפרט, נסוגה מפני זכות הציבור למנוע בניה פרועה ובלתי מבוקרת. 3.4 עם זאת סבורני כי אין להתעלם מן העובדה שסעיף 238א לחוק מפנים בנוסחו את העיקרון לפיו צו הריסה מנהלי יינתן ררק לגבי מבנה או חלק ממנו שהוקם ללא היתר. הנה כי כן, הוראת סעיף 238א המפקידה בידי הנתבעות מכשיר רב עוצמה להתמודדות עם בניה אסורה הינה גם בבחינת שטר ושוברו בצידו - אין לבצע הריסה אלא לגבי מבנה או חלק ממנו שנבנה בלא היתר. הד לכך נמצא בפיסקה ח' של סעיף 238א לחוק לפיו: "בית המשפט לא יבטל צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין...". 3.5 סבורני איפוא כי על הנתבעות כמי שמופקדות על הוצאת צו הריסה מנהלי וביצועו - מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים להימנע מהריסת חלק של מבנה שניבנה בהיתר. 3.6 משלא נסתרה בפני גירסת התובעים לפיה לא בנו דבר (למעט החלפת הגג) ומשלא הוכחה גירסת הנתבעים לפיה נבנתה סככה חדשה, אין מנוס מן הקביעה כי דרישתן הקטגורית של הנתבעות כי התובעים יהרסו גם את הקונסטרוקציה, שנבנה על פי היתר, אינה מתיישבת עם הוראות הדין. 3.7 בנסיבות אלו, סבורני כי על הנתבעות לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם על פי היחס שבין ההריסה החורגת והאסורה מזה ובין סך כל הסכומים הנתבעים. 4. גובה הנזק 4.1 בסעיפים 20-23 לתצהירו חזר ופירט קוטלר את רכיבי הנזק וההוצאות הנגזרות מביצוע צו ההריסה המנהלי הגורף. 4.2 ב"כ הנתבעים נמנע מחקירת התובעים בסוגיית גובה הנזק. 4.3 לתצהירו של קוטלר צורפה הצעת מחיר לבניה מחודשת של הסככה בעלות כוללת של 18,730 ₪. 4.4 לאחר שבחנתי את פרטי ההצעה נחה דעתי כי יש לנכות מכלל רכיביה את עלות גג הפלסטיק שבנה ללא היתר וכן אלמנטים נוספים אשר בהעדר טיעון וביסוס לגבי הקשר שלהם להריסת הסככה - אין בידי לאשרם. 4.5 אני פוסק איפוא כי עלות ההשבה של הקונסטרוקציה מסתכמת לסך של 10,000 ₪ בלבד. 4.6 לא הובאו בפני ראיות כלשהן באשר לסכום ירידת ערך הדירה ואין בידי לאשרו. 5. אשר לפיצויים בגין נזק בלתי ממוני 5.1 משפסקתי כי צו ההריסה הוחל גם לגבי חלקי מבנה שנבנו בהיתר כמפורט לעיל וכי הנתבעות גילו מידה יתירה של שרירות לב וקפיצת יד מול ניסיונות התובעים לבטלו - זכאי התובע לגביית פיצויים בגין נזק בלתי ממוני. לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין ובכלל אלו את הימנעותם של התובעים לנקוט בפני בית המשפט לעניינים מקומיים הליכים מיידים לביטול צו ההריסה וכן את העובדה כי גג הסככה הוחלף ללא מתן היתר כדין - אני פוסק לתובעים פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בסכום של 8,000 ₪. סוף דבר אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 18,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי ובגידרה התקבלה התביעה בחלקה בלבד, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים הוצאות משפט בסכום של 500 ₪ ושכר טרחה עורך דין בסכום של 2,000 ₪ ומע"מ בגינם. הודעה זכות ערעור. מבנההריסת מבנה