קיבול על ידי התנהגות

מהו "קיבול על ידי התנהגות" ? עקרונות הבסיס של דיני חוזים קובעים כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. סעיף 2 לחוק החוזים מפרט את מרכיבי ההצעה. ההצעה כוללת: פנייה, גמירות דעת, ומסויימות. סעיף 3(א) לחוק קובע כי המציע רשאי לחזור בו מן ההצעה כל עוד לא קיבל הודעת קיבול. יסודות הקיבול הם גמירות דעת ומסויימות, מסירת הודעת קיבול, הקיבול לפי ההצעה שהוצעה, ידיעה על ההצעה. הניצע מודיע למציע על קבלת הצעתו כמו שהיא. החוזה משתכלל עם מסירת הודעת הקיבול למציע [סעיף 5 לחוק]. סעיף 6(א) לחוק, קובע שהחוזה יכול להיכרת גם אם הקיבול היה על דרך המעשה של מעשה או התנהגות. דוקטרינת עקרון תום הלב שראשיתה בדיני החוזים ואח"כ התפרשה לתחומי המשפט האחרים, קובעת חובת תום לב בכל שלבי החוזה, החל משלב המו"מ דרך שלב כריתת החוזה וכלה בשלבי ביצועו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיבול על ידי התנהגות: בארבע תביעות שהדיון בהן אוחד, נדרשת הכרעה בשאלה האם התגבש בין הצדדים הסכם פשרה מחייב, לאחר הגשת התביעות. עניינן של התביעות אחד הוא - תביעה של ספקים שונים לתשלום כספים עבור שירותי הסעות שביצעו עבור הנתבעת 1. התביעות הוגשו נגד עיריית בית שאן וגם נגד ממלאי תפקידים שונים בעירייה. פירוט התביעות : בת.א. 1679/07- התובעת י.ד. מסיעי בית שאן. סכום התביעה הכולל - 263,508 ₪. בת.א. 1413/07/07 התובעת י.ד. מסיעי בית שאן, סכום התביעה הכולל 408,723 ₪. בת.א. 1420/07/07 התובעת מ.ש. מסיעי בית שאן. סכום התביעה הכולל 493,853 ₪. בת.א. 1449/07/07 התובעת פרץ הסעות בית שאן בע"מ. סכום התביעה הכולל 212,453 ₪. סכומי התביעה כוללים את סכומי הקרן וכן פיצוי מוסכם נטען וריביות. בשתי תביעות נוספות שהוגשו נגד הנתבעים הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד: ת.א. 1413/07/07 הצדדים הודיעו על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 5/1/10. ת.א. 686/07 - הגיעו הצדדים להסכם באמצעות מגשר. ההסכם קיבל תוקף של פס"ד ביום 28/12/08. הדיון בכל התיקים אוחד, לבקשת הצדדים, כמפורט בפרוט' הדיון מיום 19/6/08, ובפרוט' הדיון מיום 18/12/08. בדיון מיום 16/6/08 הודיעו הצדדים על הסכמות כדלקמן: "ב"כ הצדדים : הגענו להסכמות כלדקמן: כל אחד מהתובעות יחתום על הסכם עם הנתבעים באופן שינתן פס"ד נגד הנתבעת 1 בלבד לתשלום הסכומים כפי שיפורט בין הצדדים בכל אחד מההסכמים. הצדדים מסכימים שהסכומים ותנאי התשלום הם אלה שצוינו בטיוטות שהועברו על ידי עו"ד מעולם [ב"כ הנתבעים]. ההליכים נגד כל שאר הנתבעים יעוכבו למשך 12 חודשים. ההליכים מעוכבים על סמך ההנחה שהנתבעת 1 תעמוד בתשלומים ובמועדים כפי שייקבע בהסדר. ב"כ התובעות רשאי בכל שלב לפנות לבית משפט בבקשה להמשיך את ההליכים נגד יתר הנתבעים, וזאת למקרה שהנתבעת 1 לא תעמוד בהסדר התשלומים. ככל שתהא פנייה כזו של עו"ד מועלם, כי אז חייבים יתר הנתבעים למלא אחר החלטות בית המשפט בדבר ההליכים המקדמיים ובכלל זה בעניין המצאת המסמכים כפי שהוחלט בהחלטות של בית משפט זה ושל בית המשפט המחוזי בתוך 30 יום מהמועד שתהא פנייה של עו"ד מועלם. כמו כן, יהא רשאי עו"ד מועלם להגיש כל בקשה כפי שימצא לנכון, ככל שיהא סבור שהנתבעים לא מקיימים את החלטת בית המשפט". בעקבות הודעת הצדדים ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיש הודעה משותפת תוך 10 ימים. ביום 2/7/09 [בקשה מס' 28], הגיש ב"כ התובעות "הודעה" לבית המשפט בה הודיע כי נוכח העובדה שהתובעות אינן נכונות לחתום על הסכמי הפשרה מתבקש בית המשפט לצוות על הנתבעות להמציא את מסמכי החשבונות שנדרשו להמציא במסגרת גילוי המסמכים. ב"כ התובעות ביקש לקבוע את התיקים לדיון וליתן צו לעיון במסמכים. ב"כ הנתבעים הגיש תגובה ובה התנגד נחרצות לבקשת ב"כ התובעות. כמו כן, הגיש ב"כ הנתבעים בכל אחד מהתיקים : "הודעה על הסכם פשרה ובקשה מוסכמת למתן פסק דין חלקי". מאחר וסבור הייתי שהבקשה הינה מוסכמת, כמצוין בכותרת, נתתי תוקף של פס"ד להסכמי הפשרה בכל אחד מהתיקים. לאחר שהתברר שההסכמים חתומים ע"י הנתבעת בלבד והבקשות הוגשו חד צדדית ולא על ידי שני הצדדים בהסכמה, החלטתי ביום 23/11/09 על ביטול פסקי הדין. בדיון שנערך ביום 25/11/09 [פרוט' הדיון נכתב בכתב יד עקב שביתת הקלדניות], טען ב"כ הנתבעים כי הסכם הפשרה שנערך בין הצדדים תקף. מלבד ההסכם שהוכתב לפרוט' ביום 16/6/09 נערכו על ידי ב"כ התובעות הסכמים מפורטים בכתב בהם צוינו פרטי הסכומים לתשלומים, ומועדי התשלום שהיו למעשה מוסכמים כבר ביום 16/6/09. הנתבעים חתמו על הסכמי הפשרה והעבירו אותם חזרה לב"כ התובעות. במקביל, הנתבעת החלה בפירעון החוב המפורט בהסכמים, במועדים שנקבעו. התובעות כבר קיבלו מס' תשלומים על חשבון החוב לפי התנאים שבהסכמי הפשרה. הטענה בדבר החוב השוטף הינה טענה חדשה שאיננה חלק מההסכמות ולא הוזכרה בהסכם מיום 16/6/09. על כן, מבקש ב"כ הנתבעים לאכוף את ההסכם. ב"כ התובעות טוען כי עוד בטרם הגיע מועד התשלום הראשון נשלח מכתב לב"כ הנתבעים ובו הוא מודיע כי תנאי לקיום ההסכם הוא פירעון החוב השוטף. אמנם כן, תנאי זה לא נרשם בהסכם מיום 16/6/09 ולא בהסכמים ששלח ב"כ התובעות לב"כ הנתבעים, אך לטענתו כולם ידעו כי התנאי הוא הסדרת החוב השוטף. עוד טען ב"כ התובעות כי גם התשלומים שבהסכם לא שולמו במועדם ועל כן, ההסכם הופר. ב"כ הנתבעים הפנה מצידו למכתב התגובה ששלח ביום 28/6/09 לב"כ התובעות בו הוא מציין שבהתאם להצהרות הצדדים בדיון מיום 16/6/09 מרשתו העבירה הוראות בלתי חוזרות לתשלום לטובת התובעות. הטענה לפיה החוב השוטף היווה תנאי לחתימת התובעות על הסכמי הפשרה עומדת בניגוד להצהרות ב"כ לבית המשפט ואף לא הועלתה בשום שלב קודם לכן, לא בתכתובות ולא בטיוטות הסכמי הפשרה. בדיון שנערך ביום 23/12/09 טען ב"כ הנתבעים כי בין הצדדים נכרת הסכם פשרה המקוים הלכה למעשה והתשלומים מבוצעים בהתאם למוסכם. ב"כ התובעות טען כי לא נחתם הסכם פשרה. התובעות לא היו מוכנות לחתום על ההסכם מבלי שיוסדר תשלום החוב השוטף. ב"כ הנתבעים הודיע כי הגם שלא היתה התנאה כזאת בהסכם שעקרונותיו פורטו בפרוט' בית המשפט בדיון מיום 16/6/09, מסכים ב"כ הנתבעים להסדיר גם את החוב השוטף באותם תנאים כמו ההסדר שהושג לגבי החוב שבתביעה. הסדר דיוני: בדיון שנערך ביום 5/1/10 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הסמיכו את בית המשפט להחליט בכל אחד מהתיקים האם סכום החוב יעמוד על הסכום שהוסכם עליו בהסכמים שעליהם הסכימו הצדדים ושעליהם חתמו כבר הנתבעים וכפי שהודיעו ביום 16/6/09, או שיש להוסיף לסכומים אלה את הסכומים על מלוא גובה סכומי הקרן המקוריים של החוב. הפערים הם כמפורט בפרוט'. כמו כן, הסמיכו הצדדים את בית המשפט להחליט באשר לחוב השוטף של הנתבעים כלפי כל אחת מהתובעות. ההסכמה הדיונית קיבלה תוקף של החלטה. דיון - השאלה, אם כן, האם ההסכם שעל תוכנו הודיעו הצדדים לפרוט' בית המשפט ביום 16/6/09 מחייב את הצדדים? לאחר מו"מ שנערך בין הצדדים ערך ב"כ התובעות הסכמים נפרדים בכתב לגבי כל אחת מהתובעות, הסכמים אלה נשלחו לב"כ הנתבעים. הנתבעים חתמו עליהם ופעלו לפיהם. הנתבעים שילמו בינתיים, חלק ניכר מהתשלומים בהתאם להסכם, והתובעות קיבלו לידיהן את הכספים. השלב הטרום חוזי, הינו, בד"כ, השלב שבו מתנהל המו"מ לקראת כריתתו של החוזה. לשלב זה נודעת חשיבות משפטית רבה שבו מוחלים עקרונות ודינים שונים מתחום המשפט האזרחי. כריתת חוזה אינה תנאי לתחולת החיובים המוטלים על הצדדים למו"מ [ד.נ. 7/81 פנידר נ' קסטרו, פד"י לז(4), 673]. סעיף 12 לחוק החוזים [חלק כללי] החיל את עקרון תום הלב גם על השלב הטרום חוזי. מכאן, שצד למו"מ אינו חופשי לפעול כאוות נפשו, אלא הוא כפוף לעקרון תום הלב, אשר מגביל את חופש הפעולה שלו במסגרת מו"מ. נסיגה מהסכמות שהושגו נגועה בחוסר תום לב שיש לו השלכה משפטית. בתי המשפט בבואם לנתח את התנהגות הצדדים בשלב המו"מ קבעו לא אחת כי במהלך המו"מ נכרת בין הצדדים חוזה. התחייבות בשלב המו"מ, כמוה כחוזה נספח המחייב את הצדדים. עקרונות הבסיס של דיני חוזים קובעים כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. סעיף 2 לחוק החוזים מפרט את מרכיבי ההצעה. ההצעה כוללת: פנייה, גמירות דעת, ומסויימות. סעיף 3(א) לחוק קובע כי המציע רשאי לחזור בו מן ההצעה כל עוד לא קיבל הודעת קיבול. יסודות הקיבול הם גמירות דעת ומסויימות, מסירת הודעת קיבול, הקיבול לפי ההצעה שהוצעה, ידיעה על ההצעה. הניצע מודיע למציע על קבלת הצעתו כמו שהיא. החוזה משתכלל עם מסירת הודעת הקיבול למציע [סעיף 5 לחוק]. סעיף 6(א) לחוק, קובע שהחוזה יכול להיכרת גם אם הקיבול היה על דרך המעשה של מעשה או התנהגות. דוקטרינת עקרון תום הלב שראשיתה בדיני החוזים ואח"כ התפרשה לתחומי המשפט האחרים, קובעת חובת תום לב בכל שלבי החוזה, החל משלב המו"מ דרך שלב כריתת החוזה וכלה בשלבי ביצועו. במקרה דנן, הודיעו הצדדים לפרוט' בית המשפט כי הגיעו להסכם שכולל את סכום החוב המוסכם ואת תנאי התשלום. ההסכמים המפורטים עם כל אחת מהתובעות נוסחו ע"י ב"כ התובעות. בהסכמים המנוסחים כהודעה לבית המשפט ובקשה מוסכמת למתן פס"ד חלקי נגד הנתבעת 1. הצדדים מאשרים וקובעים מהו סכום החוב נכון ליום 1/6/09. בסעיף 2 מפורט מהו הסכום לסילוק. סעיף 3 שכותרתו "התנאים לפירעון החוב בפשרה" מפורטים תנאי התשלום. בסעיף 4 יש התייחסות להליכים נגד נתבעים 2-5. בהסכמים אין כל התנאה בדבר תשלום החוב השוטף, כמו שאין התנאה כזו בהסכם שעליו הודיעו הצדדים בדיון ביום 16/6/09. לשאלת בית המשפט האם להסכמים ששלח לב"כ הנתבעים צירף ב"כ התובעות מכתב נלווה או הערה בעניין החוב השוטף או תנאי אחר לקיומו של ההסכם, השיב ב"כ התובעות כי לא שלח כל מכתב נלווה או הערה ברוח זו [פרוט' הדיון מיום 5/1/10 עמ' 22, ש' 11-9]. ההסכמים שנוסחו ושנשלחו על ידי ב"כ התובעות אל ב"כ הנתבעים נחתמו על ידי הנתבעים והתקבלו בפקס חזרה כשהם חתומים [ראה פרוט' מיום 5/1/10]. נקודה חשובה נוספת הינה העובדה כי הצדדים נהגו בפועל על פי ההסכם, דהיינו הנתבעים שילמו את התשלומים על פי ההסכם והתובעות קיבלו את הכספים ללא כל מחאה. ב"כ התובעות אמנם שלח לב"כ הנתבעים מכתב ביום 24 יוני 2009, בו הוא טוען שהעירייה טרם קיימה את התנאים המקדמיים להסכם - פירעון החוב השוטף וכי התובעות או חלקן יהיו מוכנות לחתום על ההסכם לאחר שהגזבר יעמוד בהתחייבות להסדרת החוב השוטף, אולם כאמור עד לאותו מכתב אין כל ראיה לגבי התנאי של ההסדר השוטף. המכתב זכה לתגובה מצידו של ב"כ הנתבעים שהכחיש כל התנאה שהיא ועמד על קיום ההסכם כפי שהודיעו הצדדים לבית המשפט. בדיון שנערך ביום 23/12/09 הודיע ב"כ התובעות כי למרות שהחוב השוטף לא היה חלק מההסדר הוא מוכן לפירעון החוב השוטף באותם תנאים של פירעון החוב שלגביו הוגשו תביעות. סירובן של התובעות לקבלת הצעה זו, אינני בטוח שהוא מעיד על התנהגות תמת לב. יצוין כי בדיון שנערך ביום 16/6/09, לא הודיעו הצדדים שבכוונתם להגיע בעתיד להסכם אלא שכבר הגיעו להסכם שהועלה על הכתב וכי ההסכמים נשלחו על ידי ב"כ התובעות לב"כ הנתבעים לחתימה אלא שבשל ההתראה הקצרה ביקש ב"כ הנתבעים לבדוק את הנתונים הכספיים המפורטים בהסכם כיוון שבפועל הוא לא נכח במו"מ בין הצדדים, בו הגיעו הצדדים להסכמה בנושא הסכומים וביקש לבדוק זאת עם הגזבר ועם נציגי העירייה. הצדדים לא הודיעו לבית המשפט שבכוונתם לנהל מו"מ ולהגיע להסכמות אלא הודיעו "הגענו להסכמות". בנסיבות אלה, ניתן לומר שנערך בין הצדדים הסכם מחייב גם אם התובעות לא חתמו על ההסכם. כל אחד מנציגי התובעות אישר בעדותו בפני בית המשפט כי הסכומים שמפורטים בהסכם הם הסכומים שנקבעו לאחר מו"מ שערך כל אחד מהם מול נציגי העירייה וכי הסכומים היו מקובלים עליו. גם ב"כ התובעות אישר כי הסכומים הוסכמו עם מרשיו. לא שוכנעתי שיש ממש בטענות התובעות שהנתבעים הפרו את ההסכמות ולא עמדו במועד הפירעון. לפי עדותו של הגזבר, הנתבעת עמדה בתשלומים כלפי כל אחת מהתובעות. עד למועד הדיון האחרון שולמו כמחצית מהתשלומים ויש להניח שבינתיים שולמו גם יתר התשלומים. אשר על כן, אני קובע שבין הצדדים אכן נכרת הסכם מחייב, גם אם נחתם רק על ידי הנתבעת 1. היו כאן הצעה וקיבול והצדדים אף פעלו בהתאם להסכמות. ההסכם המחייב הוא ההסכם שנוסח על ידי ב"כ התובעות ושעליו חתמו הנתבעים וכפי שהודיעו על כך לפרוט' בית המשפט. לפיכך, אני קובע כי על הצדדים למלא אחר הוראות ההסכם. מאחר ובהסכמים ביקשו הצדדים מבית המשפט ליתן להסכמי הפשרה תוקף של פס"ד, אני מורה כמבוקש. לעניין החוב השוטף, מאחר והחוב השוטף לא היה חלק מהתביעה ומהסכמי הפשרה, הרי שככל שנותר חוב שוטף שלא נפרע וככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה באשר לפירעון יתרת החוב השוטף, רשאיות התובעות להגיש תביעה בגינו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. גמירות דעתהסכם התנהגות