בקשה למתן פטור מאגרה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למתן פטור מאגרה: ביום 15.12.09 הגישו המבקשים את תביעתם כנגד המשיבים והעמידוה נכון ליום הגשתה על סך של 28,489,471 ₪. בד בבד עם הגשת התביעה המבקשים עתרו למתן פטור מאגרה וזהו עניינה של החלטה זו. בכתב התביעה נטען כי מבקש 2 (להלן: "המבקש") שהוא בעל המניות ומנהל של מבקשת 2 (להלן: "המבקשת") הוא בעל מומחיות בנושא כוח אדם, גיוסו והסדרת האישורים להגעתו לישראל. לטענתו, בינו לבין מי מהמשיבים התקיימו קשרי עבודה בנושא קבלת הקצאות לעובדים זרים וגיוסם. המבקש לא נקב את התאריך שבו נקשרו עם המשיבים קשרי עבודה, אך טען כי במרוצת שנת 2002 נפתחה חקירה פלילית כנגדו ומאז החלו יחסי העבודה בין המבקשים ובין המשיבים להצטנן והמשיבים חדלו מלשלם את חובותיהם כלפי המבקשים. כך, במשך שלוש שניים טפח חובם של המשיבים כלפי המבקשים עד כדי למעלה מ-21,000,000 ₪. מתוך סכום זה שולמו אך 4,500,000 ₪ ולאחר תשלומים נוספים שבוצעו במזומן, נותר חוב בסך של כ-20,000,000 ₪, סכום אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית הגיע נכון ליום הגשת התביעה לסך של 28,489,471 ₪. המבקש הודה כי חתם על כתב וויתור על תביעותיו ותביעות המבקשת בו הצהיר שאין המשיבים חייבים למבקשים דבר וכי אין בניהם עוד קשר עסקי (להלן: "כתב הוויתור"). ברם, לטענתו הוא הסכים לחתום על כתב הוויתור תמורת קבלת 20,000 דולר במזומן מידי חודש בחודשו עד לכיסוי חובם המלא של המשיבים כלפיו. ואולם, זולת תשלום סך של 40,000 $ על חשבון החוב, הוא לא סולק והמבקש נפל אך קרבן לתרמיתם של המשיבים. בבקשתו למתן פטור מתשלום האגרה טען המבקש כי הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים בהוצאה לפועל (ולמרות שטען כי צירף לבקשתו אישור על כך, הוא לא עשה כן) וכי הוא ערום וחסר כל, אין לו הכנסות כלשהן, אין לו חשבון בנק על שמו ואין לו כל רכוש. בתקופה זו ממש הוא אף מרצה עונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות. אין לו למי לפנות לעזרה. הוריו כבני 80 וגרושים זה מזו, ידועי חולי ובקושי מתקיימים מקצבאות של המוסד לביטוח לאומי. חבריו נטשהו ואיש אינו מוכן לסייע לו כלכלית. גם מצבה של המבקשת בכי רע וכי היא למעשה לא פעילה מאז שנת 2005. אין לה רכוש, אין לה נכסים, לא מגיעים לה כספים מאחרים והיא חייבת עדיין כספים רבים לרשויות המס. לטענת המבקשים סיכויי התביעה שלהם טובים. מדרך הטבע המשיבים התנגדו לבקשה, ויש לומר בתוקף רב. ראשית טענו כי תביעתם של המבקשים לא נתמכה במסמך כלשהו ונזרקו בתביעה אך סכומים לחלל האוויר ללא כל עיגון ראייתי. אף לא ננקב בכתב התביעה תאריך מדויק אודות כריתת ההסכם שבין הצדדים. הם תמכו גם את יתדותיהם בכתב הסילוק אשר צרפו לתשובתם וטענו כי בשל כך המבקשים מנועים כיום מלתבוע את המשיבים. על כך הוסיפו טענות רבות בעניין החסר שבעילת התביעה, חוסר היריבות המשפטית הקיימת בין כל הצדדים, חוסר הפירוט הנדרש בתביעה, התיישנות התביעה, השיהוי בהגשתה, והכזבים באשר לחוסר יכולתם הכלכלית של המבקשים. בתשובתם לתגובת המשיבים טענו המבקשים כי אין לשעות לטענות המשיבים בעניין ההתיישנות, שכן "לפחות במקצת סכום התביעה במקביל לחתימת כתב הוויתור, המשיבים שילמו עוד בשנת 2003, 20,000$ במזומן". באשר לחתימה על כתב הוויתור נטען כי הוא נחתם, כאמור, בעושק ובכפייה. ובאשר למצבם הכלכלי של המבקשים, נטען כי אף אחד מהנכסים שפורטו בתגובת המשיבים אינו כיום בבעלותם של המבקשים. על כך הוסיפו כי המבקש "יודע כי אין כל טעם לפנות לקרובי משפחתו בבקשה לסיוע כלכלי". לפי תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") נדרשת התקיימותם של שני תנאים מצטברים לקבלת פטור מתשלום האגרה. א) העדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה. ב) התרשמות בית המשפט כי ההליך מגלה עילה. גם בהתמלא שני התנאים, עדיין ההכרעה נתונה לשיקול דעת בית המשפט (תקנה 14(ג) סיפא). על המבקש פטור לתמוך את בקשתו לפטור מאגרה בתיעוד בדבר חוסר יכולתו הכלכלית לשלם את האגרה ואין די באמירות בעלמא (בשג"צ 6088/09 שריאר נ' מדינת ישראל, [14.12.09]). הנטל להוכחת שני התנאים רובץ על שכמו של מבקש הפטור, ובעל דין המבקש שיינתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה בתקנות. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי, והתקנות מחייבות את המבקש ליתן פרטים על רכושו ועל הכנסתו בששת החדשים האחרונים שקדמו לבקשה (תקנה 14(א) לתקנות). בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להדחות מטעם זה בלבד (וראה לשם דוגמא, בש"א 128/89 (ע"א 229/89) מצא נ' מצא, [29.5.89]).   יתר על כן, יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור אינה נבחנת רק על פי הנכסים הנזילים אשר ברשותו, אלא גם על פי יכולתו לגייס כספים, בין היתר באמצעות קרוביו. ההלכה היא כי על המבקש פטור מתשלום אגרה לנסות ולהיעזר לשם עמידה בתשלומים הכרוכים בהגשת התביעה על ידו, במעגל הקרוב אליו, היינו, בני משפחה וידידים. רק אם נסיונות אלה כשלו, יש הצדקה לבקש פטור, שמשמעותו הטלת ההוצאות המשפטיות על הצד שכנגד ועל החברה כולה (בש"א 494/95 (ע"א 493/95) שמעוני נ' שמעוני, [23.3.95]). ובאשר לקיומו של התנאי הראשון, היינו יכולתם הכלכלית של המבקשים לשאת בתשלום האגרה. בעניין זה, כאמור, המשיבים טוענים כי המבקשים הטעו במתכוון את בית המשפט. מנגד, לטענת המבקשים הם חסרי כל. ברם, לטענת המשיבים, אשר נתמכו במסמכים רבים הן מרשם המשכונות והן מרשם החברות, בבעלותו ובשליטתו של המבקש שש חברות וכי המבקש לא פירט מה שיעור הכנסותיהן של אף אחת מאלו ולא את רכושן. זאת ועוד. מתוך המסמכים שצורפו על ידי המשיבים עולה כי בבעלותן של החברות צי מכוניות, נכסי דלא ניידי, ארבע דירות ושני מגרשים. המבקשים גם לא פירטו את שיעור הוצאותיהם, גובה חובותיהם, זהות נושיהם ומה היא הסיבה לנשייה. גם לא צורף מסמך כלשהו הבא לאמת את הטענה בדבר מצבם הכלכלי העגום של המבקשים. כן לא צורפו דפי חשבון הבנק, לא של המבקש ולא של המבקשת. פשיטא גם כי המבקשים אינם יכולים לפטור את עצמם בטענה כי אין להם חשבון בנק או כי כל הנכסים שפורטו בצרור המסמכים שצורפו על ידי המשיבים נמכרו זה מכבר מבלי לתמוך טענה זו במסמך כלשהו. היה מקום גם להתחקות אחר מעבר הנכסים בין המבקש ובין אלו שרכשו ממנו את כל אותם נכסים. כמו כן הטענה שהמבקש סבור כי אין כל טעם לפנות לבני משפחתו בבקשה לסיוע, גם אינה יכולה לעמוד. זאת ועוד, כאמור לטענת המבקש, הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. ואולם מתברר כי הגבלתו של המבקש הוכרזה כבר בשנת 2004 ומאז חלפו שש שנים. לכן, צודקים המשיבים כי למרות האמור בתקנה 14(ד') לתקנות, שבה נקבע כי אם המבקש הוכרז מוגבל באמצעים, קיימת ראייה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה, הרי שקביעה זו מוגבלת רק אם ניתנה הכרזה מעין זו בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה, שלא במקרה זה. על טענה זו אגב, לא ניתן כל מענה בתשובת המבקשים. זאת ועוד, בניגוד לטענת המבקש לפיה הוא כיום יושב באפס מעשה ולא עובד, ביום 23.1.05 (אף לאחר שהוכרז כחייב מוגבל באמצעים), נכרת הסכם בינו ובין מי מהמשיבים וכי למבקש ניתנו "דמי רצינות" באותו הסכם בסך של 125,000$. כמו כן, המשיבים צירפו לתשובתם הוראת תשלום למבקש על סך של 17,475 ₪ ביום 29.11.05. גם על טענות אלו לא בא כל מענה בתשובת המבקש. ולבסוף יצוין כי צודקים המשיבים בכך שהמבקשים לא הבהירו כיצד הם מממנים את ייצוגם המשפטי, וגם עניין זה נלקח בחשבון בעת שקילת מצבו הכלכלי של מבקש פטור מאגרה (בשג"צ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה, [15.1.06]). ובאשר לתנאי השני, היינו סיכויי התביעה. בעניין זה המשיבים הצליחו לשכנע כי אבני דרך רבים ניצבות לפני המבקשים בהוכחת תביעתם. ראשית לעניין ההתיישנות. התביעה הוגשה כאמור ביום 15.12.09 כך שהמשיבים מנועים מלהגיש תביעה המתייחסת לעילת תביעה שהתגבשה לפני יום 16.12.02, ועיון בכתב התביעה מלמד שלפחות מחציתה מתייחסת לתקופה שלפני המועד האמור. עוד מוקדם בכדי להכריע בעניין זה, וייתכן שיש צדק בדברי המבקשים שהייתה הודאה במקצת החוב מטעם המשיבים, ומשכך תקופת ההתיישנות נמנית לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 מיום ההודאה. ואולם יש בכך להצביע על הבעייתיות שקיימת בתביעה. בתוך כך יש גם צדק בדברי ב"כ המשיבים כי אף יתרת התביעה שהוגשה אודות החובות של שנת 2003 ומבלי שצורף מסמך כלשהו לתביעה הבאה לאמת את הנטען בה, מציבה את המשיבים בפני קושי לא פשוט להתגונן בפני התביעה ויש רגליים לסברתם שהגשת התביעה בשיהוי כה ניכר גרמה להם נזק ראייתי של ממש. שנית, קיימת גם בעיה באשר לחתימתו של המבקש על גבי כתב הסילוק. אכן, המבקש טוען כי חתם על המסמך בתרמית, ברמייה וכפייה. ואולם, המבקש לא פירט בתביעתו אם שלח הודעה על ביטול אותו מסמך ואם עשה כן, מתי עשה כן, ואם לא עשה כן, מדוע לא עשה כן ולעניין זה המבקש ניצב מול הקבוע בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שביטול חוזה בעקבות כפייה יש לעשות תוך זמן סביר לאחר שנודע על הפסקת הכפייה. שלישית, גם צודק ב"כ המשיבים שהמבקשים לא פירטו בתביעתם מה היא עילת התביעה כנגד כל אחד מהמשיבים ומכוח מה הם כרכו את כולם יחדיו. המבקשים אף הודו בתביעתם כי התביעה מוגשת כנגד כל המשיבים רק משום שאין הם יודעים עם מי הם באו בהסכם. ורביעית, צודקים גם המשיבים שהמבקשים לא פירטו ולו במקצת כיצד הגיעו לסכומים הנטענים על ידם בתביעתם והדעת נותנת שלסכומים בסדר גודל זה יש תיעוד רלוונטי ולו בהנהלת החשבונות של המבקשת. ואכן, התובע אינו צריך לצרף לתביעתו את הראיות או אסמכתאות לגבי הוכחת הסכום הנטען על ידו, ועליו לצרף אך את המסמכים המהותיים עליהם הוא מסמיך את תביעתו לפי תקנה 71 לתקנות סדר דין האזרחי, תשמ"ד - 1984. ואולם שונה המצב שעה שאותו תובע מבקש פטור מתשלום האגרה, שאז עליו לשכנע את בית המשפט כבר בתחילת ההליך בדבר צדקת תביעתו (בש"א מחוזי חיפה 7938/03 עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (18.1.04)). לכן אין די בטענת ב"כ המבקשים כי יש על המבקשים להצביע ללא פירוט רק על "good arguable case", כדבריו. ובשולי הדברים אעיר, באשר לטענת חוסר הסמכות המקומית שהועלתה בתגובת המשיבים, לפיה אין בית משפט זה מוסמך מבחינת המקום לדון בתביעה מפני שמקום עסקיהם ומגוריהם של כל המשיבים אינם בירושלים. בעניין זה אין דעתי כדעת המשיבים, מפני שלפי סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, המקום המיועד לתשלום על פי חוזה שהופר, הינו מקום עסקו או מגוריו של הנושה (וראה רע"א 6920/94 לוי נ' פולג פ"ד מט(2), 731), ובמקרה זה בירושלים. בשים לב לכל האמור, הבקשה נדחית והאגרה תשולם תוך 14 יום מהיום. אם לאו, התביעה תימחק ללא התראה נוספת. המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בקשה זו בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. אגרהפטור מאגרה