הגדרת ''עוסק'' בחוק הגנת הצרכן

סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן מגדיר: "עוסק - מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוקו". כדי שעסקה תיחשב כעסקה צרכנית, מגדיר החוק גם: "צרכן - מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי". פרופסור סיני דויטש, בספרו דיני הגנת הצרכן (2001) מצביע על מגמה בפסיקה לתת פרשנות רחבה למונחים הכלולים בהגדרות אלה, ובכללם למונחים "צרכן", "עוסק", "שירות", "דרך עיסוקו" ו"עוסק במהלך עיסוקו". באשר ל"דרך עיסוק" - על-פי המבחן שהוצג בד"נ 27/76 "הילרון" חברה ליצוא ויבוא נ' המועצה ליצור פירות ושיווקם, פ"ד לא(3) 18 (1977), אזי פרשנות מונח זה אינה תדירות העיסוק כי אם היותו חלק מהפעילות המקצועית של העוסק. על-פי מבחן זה מתן השירותים על-ידי המשיבות, ובתוך כך גבייתן את דמי החבר, מהווה את עיקר פעילותן המקצועית, ובכך מהווה את "דרך עיסוקן". אשר למונח "עוסק במהלך עיסוקו" ניתן להציג את המבחן האנגלי - האם הפעילות משתלבת בעסקו של העוסק - כאשר הדגש הינו על תדירות העיסוק והמשכיותו (דויטש, בעמ' 239). במסגרת מבחן זה הוכרה בפסיקה האנגלית האפשרות כי גם ארגונים שפעולותיהם הינן שלא למטרות רווח, כגון אוניברסיטה או בית-חולים, ייראו כפעולות במהלך עיסוק. בענייננו המשיבות גובות את דמי החבר אחת לשנה בלבד, בהתאם לקביעת ההסכם הקיבוצי, אך הפעילויות מוצעות ומאורגנות על-ידן במשך כל השנה, וללא ספק מתקיימת לגביהן המשכיות. נמצא כי עיקר המחלוקת מתרכזת, איפוא, בבחינת המושג "עוסק". בת"א (מחוזי חי') 1273/07 סובול נ' אוניברסיטת חיפה נבחנה השאלה בה עסקינן, לגבי תחולת ההגדרה של "עוסק", בנוגע לאוניברסיטה. השופט קיסרי ציין כי מדובר בגוף דו-מהותי, המתאגד במשפט הפרטי אך מתאפיין בפעילות ציבורית, אך בכך אין כדי לשלול את האפשרות שהגדרת "עוסק" תחול לגביו. השופט קבע כי ראשית יש "לבחון את מהות פעילותה של האוניברסיטה בכלל, ואת הפעולה שעליה נסבה הבקשה, היינו גביית תשלומים מסוימים, בפרט. רק במקרה שבו ניתן מבחינה עניינית להפריד בין מכלול פעולותיה של האוניברסיטה כמוסד להשכלה גבוהה לבין הפעולה של גביית דמי השירות הכוללים שעליהם נסבה הבקשה, אפשר להמשיך ולבחון אם פעולה זו מביאה את האוניברסיטה לגדר הגדרת עוסק בחוק הגנת הצרכן". בהמשך קבע השופט קיסרי כי גביית תשלומים מן הסטודנטים, תהיה אשר תהיה מהותם, היא חלק בלתי נפרד מפעילותה של האוניברסיטה כמוסד להשכלה גבוהה, והם קשורים לפעילות של הקניית הידע האקדמי. היות שכך אין לראות באוניברסיטה כעוסק לצורך חוק הגנת הצרכן. לתוצאה דומה - של שלילת תחולתה של הגדרת "עוסק" על מינהל מקרקעי ישראל - הגיע בית-המשפט בהמ' (מחוזי חי') 24480/97 שועלי נ' מינהל מקרקעי ישראל ( 27.9.98), שם נקבע כי פעולותיו של המינהל בכל הקשור להסדרת פרצלציה ורישום זכויות חכירה נעשו על-ידיו כרשות שלטונית ולא כ"עוסק במהלך עיסוקו", שכן לא היתה למינהל מטרה של השגת רווחים אלא יישום שיקולים שלטוניים. בית-המשפט היה מודע לסעיף 42 לחוק הגנת הצרכן לפיו לעניין חוק זה דין המדינה כעוסק כדין כל עוסק אחר, אך פירש את הסעיף כמתייחס אך למקרים שהמדינה פועלת כעוסק ולא כרשות שלטונית. כך נקבע גם ביחס לפעולות פיתוח של המינהל בהמ' (מחוזי חי') 28680/97 דדון נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"מ תשנ"ט(2) 865 (1999).צרכנותהגדרות משפטיותחוק הגנת הצרכן