חובת הגילוי כלפי בעל מניות בחברה

סעיף 185(א)(2) לחוק החברות ממקד את חובת הגילוי לאותו מידע הדרוש "לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה". מכאן שכל עוד נושא אינו על סדר יומה של האסיפה הכללית, אין חובה למסור מידע ביחס אליו, ואף כאשר נושא מצוי על סדר היום, חובת הגילוי קמה רק אם המידע דרוש "לצורך קבלת החלטה בנושא". מדוע צומצמה חובת הגילוי בדרך זו ? אין זאת אלא שהמחוקק ראה תכלית מיוחדת ביצירת זכות לקבל מידע בנסיבות אלו. תכלית זו, כך נקל להבין, היא לאפשר לבעל המניות לקבל החלטה מושכלת בדבר דרך הצבעתו באותו נושא שהאסיפה הכללית צריכה להחליט לגביו. עמד על כך ד"ר יורם דנציגר בציינו כי: "סעיף 185 לחוק מסדיר, למעשה, את זכותו של בעל מניות לקבל מידע אודות כל ענין שאמור להיות מובא להכרעתה של האסיפה הכללית של החברה, על מנת שהוא יוכל לקבל החלטה מושכלת, על בסיס מידע מלא ומדוייק, כיצד להצביע באסיפה הכללית" (דנציגר, הזכות למידע, בע' 269 - 270). התכלית שמאחורי סעיף 185(א)(1) היא, אם כך, ברורה - לספק לבעל מניות בחברה פרטית את המידע הדרוש לו לצורך קבלת החלטה בדבר דרך הצבעתו בנושא המובא להכרעת האסיפה הכללית. תכלית זו מחייבת לאבחן, בין נושאים המובאים לידיעה או לדיון באסיפה הכללית, לנושאים המובאים להכרעתה. בנושאים מהסוג הראשון שיקול הדעת מה המידע שיימסר במסגרת העדכון או הדיון נתון בידי החברה. בנושאים מהסוג השני מכתיב המחוקק לחברה חובת גילוי, מהטעם שלא יתכן לדרוש מבעל מניה להצביע על סמך מידע חלקי וחסר (השוו ה"פ (ת"א) 1165/95 המ' 7778/95 גדיש קרנות גמולים בע"מ נ' יש-גד תעשיות לתשתיות בע"מ (השופט ד"ר גבריאל קלינג, ניתן ב- 4.7.1995), פסקה ד'. כן ראו הערתו של ד"ר דנציגר כי מן הראוי היה להחיל חובה זו גם על חברות ציבוריות. שם, בע' 270 - 271)) .חובת הגילוימניותבעלי מניותדיני חברות