מעצר בגין תאונת דרכים קטלנית תחת השפעת סמים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על נהיגה תחת השפעת סמים / תאונת דרכים קטלנית תחת השפעת סמים: נגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של הריגה, נהיגת תחת השפעת סמים, נהיגה בפסילה, סטייה מנתיב תחבורה, הפרת חובה לפוליסת ביטוח ושימוש בסמים מסוכנים. על פי עובדות כתב האישום נהגה המשיבה ברכב כשהיא פסולה מלנהוג ובעת היותה נתונה להשפעת סמים. במהלך נהיגתה איבדה שליטה ברכב, גרמה לתאונה בה נהרגו שתי הולכות רגל תמימות. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים כנגדה. ב"כ המשיבה טען כנגד תשתית הראיות. בין היתר טען כי התאונה נגרמה כתוצאה מנקר בגלגל וכן טענות כנגד הראיות הקושרות את המשיבה לשימוש בסמים קודם לתאונה. עוד טען כי המשיבה לא ידעה שנפסלה מלנהוג ברכב מנועי. מוטב לו טענות אלו לא היו נטענות. יש להבחין בין ההליך העיקרי, שם יבחנו טענות הסנגור, לבין בחינת תשתית ראיות לכאורה לצורך הליך מעצר. לצורך הליך זה אני קובע כי קיימות ראיות מוצקות להוכחת אשמתה של המשיבה. אין חולק כי המשיבה נהגה ברכב שגרם לתאונה הקטלנית בה נהרגו שתי הולכות הרגל. עדויות של עדי ראיה מתארים את התאונה הקטלנית. אמה של המשיבה נסעה עם המשיבה ברכב ואולם ירדה מהרכב לפני התאונה מאחר והמשיבה הייתה מסוממת. האם פחדה להמשיך לנסוע איתה ברכב וביקשה ממנה לעצור את הרכב. משלא נענתה לבקשה יצאה האם מהרכב, כל זאת זמן לא רב קודם לתאונה. בבדיקות דם נמצאו סמים שונים בדמה של המשיבה. בבדיקה שנערכה למשיבה בבית חולים רמב"ם נמצא שהיא נתונה להשפעת סמים. בחומר הראיות הודעה החתומה ע"י המשיבה בדבר פסילת רישיון הנהיגה. מכאן שלכאורה ידעה כי רישיונה לנהוג נפסל. כל אלו מבססים סיכוי של ממש להרשעת המשיבה במיוחס לה. הסנגור טוען כי התאונה נגרמה מנקר בגלגל. לא מצאתי בחומר הראיות חוות דעת הקובעת כך במפורש. בכל מקרה, מוכן אני להניח לצורך בקשה זו שבפני כי היה נקר בגלגל. ואולם נהג הנוהג כשהוא צלול בדעתו יכול להשתלט על רכבו גם כאשר קורה נקר, דבר שהוא בגדר תקלה שעל הנהג הסביר לצפות את אפשרות קיומה. העובדה שהמשיבה נהגה כשהיא מסוממת באופן בו אינה מסוגלת לשלוט ברכב מטילה עליה אחריות, כך לכאורה, לתאונה, גם אם אירעה כתוצאה מנקר בגלגל הרכב בו נהגה. בסיכומו של דבר ועל פי המבחנים שנקבעו בפסיקה אני קובע כי קימות ראיות לכאוריות מספיקות לביסוס סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום והרשעת המשיבה במיוחס לה. המעשים המיוחסים למשיבה מצביעים על מסוכנותה. אדם הפסול לנהיגה הנוהג ברכב תחת השפעת סמים הוא בגדר של פצצה מתקתקת. ולהבדיל מפצצה מתקתקת אין לה מנגנון הפעלה בר שליטה או כיוון. מכאן שמועד הפיצוץ הקטלני אינו שאלה של "האם" אלא שאלה של "מתי" "היכן" ו"מי יהיו הקרבנות". את התשובה לשאלה זו ניתן לתת רק בדיעבד, כאשר גופות הנפגעות (במקרה זה) מוטלות ברחוב. מדובר בהתנהגות מכוונת ומודעת שהמשיבה בוחרת לסכן חיי אדם. אפילו את חיי אמה סיכנה המשיבה ולא שעתה לבקשות האם שתחדל לנהוג, עד שהאם ברחה מהרכב, ויתכן שבכך ניצלו חייה. מכאן שעילת המסוכנות במקרה זה היא בעוצמה המרבית. על זאת יש להוסיף כי המשיבה עומדת לדין בבית משפט אחר בעבירות מרמה ולא התייצבה שם למשפטה. מכאן גם החשש שלא תתייצב למשפטה אם תשוחרר ממעצר. על אלו יש להוסיף כי חלק מעדי התביעה הם בני משפחתה של המשיבה וקיים חשש לניסיון להשפעה על עדויותיהם. כל אלו מצביעים על עילות מבוססות למעצרה של המשיבה. עם זאת אבהיר כי לטעמי די בעילת המסוכנות במקרה זה כדי לבסס את מעצרה. אין חולק כי בכל מקרה, גם כאשר מדובר בעבירות חמורות, על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר. הכלל הוא כי "כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה" (בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא (טרם פורסם, ניתן ביום 5.6.98)). ראו גם: בש"פ 8121/06 שמעון אביסדריס נגד מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 21.11.06); בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.5.08); בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06). ועוד, נקבע בפסיקה ששאלת מסוכנותה של המשיבה תיבחן לאור נסיבותיה האישיות ונסיבות המקרה. כך נפסק לא אחת: "בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו" (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (טרם פורסם, ניתן ביום 19.7.04)). כן ראו: בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 20.6.05); בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א(4) 720 (1997). כאמור, במקרה זה מדובר בהתנהגות המצביעה על מסוכנות בדרגה מרבית. אמנם עברה של המשיבה אינו מכביד ואולם בשים לב לכל האמור לעיל, לרבות אי התייצבותה למשפט המתנהל בעניינה בעבירות מרמה, לא ניתן לתת בה את האמון הבסיסי הנדרש לצורך שחרור נאשמת לחלופת מעצר. במקרה זה, סבור אני, כי בנסיבות העניין אין כל מקום לשקול שחרור בכל חלופה. מכאן, שכאשר שאלת ההתאמה לחלופת מעצר אינה מתעוררת כלל, לגישתי, אין גם מקום להעמיס על שירות המבחן הכנת תסקיר שעניינו הערכת מסוכנות. ראה גם: בש"פ 3086/05 נאסר אבו הדובה ואח' נ' מדינת ישראל, (2005); בש"פ 9783/06 איליה קרצב נ' מדינת ישראל, (2006); בש"פ 9302/08, עמאד אלעקובי נ' מדינת ישראל (2008); בש"פ 9284/08 מאור לוי נ' מדינת ישראל (2008). הסנגור ביקש כי תישקל האפשרות לשחרר את המשיבה לחלופת מעצר טיפולית בקהילה לגמילה מסמים. אין חולק כי ראוי שהמשיבה תיגמל משימוש בסמים ואולם במקרה זה שבפני אין מקום לעשות זאת במסגרת הליך מעצר. ככל שבית המשפט הדן בתיק העיקרי ירשיע את המשיבה במיוחס לה, כי אז ניתן יהיה לדון בבקשת הסנגור לשלב את המשיבה בתכנית גמילה מסמים (בין אם במסגרת שב"ס או במסגרת אחרת), במסגרת הליכי גזירת הדין. לעת הזו לא מתקיימים התנאים החריגים שנקבעו בפסיקה להפניית נאשמת בשלב דיוני זה להליך של גמילה. בסיכומו של דבר אני מורה על הארכת מעצרה של המשיבה עד לתום ההליכים בת"פ 11499-06-10 של בית המשפט המחוזי בחיפה. מעצרסמיםתאונת דרכים