תוספת מאמץ מיוחד לנאמן

בית המשפט אישר לנאמן תוספת של 15% בגין מאמץ מיוחד. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת מאמץ מיוחד לנאמן: מונחת בפני מחלוקת שנתגלעה בין עו"ד לילי פויכטונגר, הנאמנת על נכסי החייבים הרצל רחמים, רות רחמים ואליהו רחמים (להלן: "הנאמנת" ו"החייבים", בהתאמה), לבין כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר"), אשר לגובה שכר הטרחה לו זכאית הנאמנת בעד פעולותיה בשלושת תיקי פשיטת הרגל. הנאמנת עותרת בבקשתה כי בית המשפט: א. יקבע את שכר טרחתה, לרבות תוספת בגין מאמץ מיוחד. ב. יורה על תשלום דיבידנד סופי לנושים, מתוך יתרת הכספים שתיוותר לאחר תשלום שכר טרחתה ואגרת ההשגחה לכנ"ר. ג. יורה על סיום תפקידה והחזרת הערבויות שהפקידה ערב מינויה. עולה מקריאת כתבי הטענות כי המחלוקת היא בשלושה עניינים: האחד, היקף שכר הטרחה לו זכאית הנאמנת לפי תקנה 8 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) התשמ"א-1981 (להלן: "התקנות"); השני, שיעור התוספת בגין מאמץ מיוחד לו זכאית הנאמנת; והשלישי, גובה אגרת ההשגחה לה זכאי הכנ"ר. אדון בעניינים אלה בזה אחר זה, ראשון ראשון ואחרון אחרון. טרם אדון ואכריע במחלוקות השונות, מצאתי לנכון לציין כי הנאמנת מונתה לתפקידה ביום 14.11.2002. עם זאת, צו הכינוס לנכסי החייבים ניתן כשנתיים קודם לכן, ביום 19.12.00. בתקופה שבין מתן צו הכינוס לבין מינוי הנאמנת (להלן: "תקופת הביניים"), שימש הכנ"ר כבעל התפקיד בעניינם של החייבים. שכר הטרחה לפי תקנה 8 לתקנות הנאמנת עותרת לקבלת שכ"ט בגובה 44,506 ₪ בתוספת מע"מ, וזאת על פי יתרת תקבולים בגובה 383,950 ₪ . אלא שחלק מסכומים אלה נתקבלו בתקופת הביניים, עובר למינויה כנאמנת. בין הסכומים שנתקבלו בתקופת הביניים ניתן לציין סך של 99,903 ₪ המהווה יתרת תמורה ממכירת נכס שנמכר ע"י נושה מובטח, וכן תשלומים חודשיים שהפקידו החייבים בתקופת הביניים. כיוון שכך, טוען הכנ"ר כי יש לחשב את שכר הטרחה רק בגין תקבולים שהושגו לאחר מינוי הנאמנת. הכנ"ר תומך עמדתו באמור ברישא לתקנה 8(א). לשיטתו סך התקבולים שאחרי תקופת הביניים עומד על 252,739 ₪, וכפועל יוצא שכר הטרחה הינו 31,385 ₪ בתוספת מע"מ כדין. עמדת הנאמנת היא כי יש לאשר לה שכ"ט בגין מלוא סכום התקבולים, לרבות אלה שהתקבלו בתקופת הביניים. לטענתה, אף הסך של 99,903 ₪ (ראה לעיל), אשר נתקבל בתקופת הביניים, הושג בעקבות מאמציה היא, שכן היא זו שהגישה בשנת 2000 את הבקשה למתן צו כינוס נגד החייבים, בקשה שאושרה ע"י בית המשפט חרף התנגדות החייבים. לדידה, בזכות הליכים אלה התקבל הסכום האמור, אך לא קיבלה כל שכ"ט, בגין אותם הליכים. עוד טוענת הנאמנת כי במסגרת תפקידה הוטל עליה לבדוק את התשלומים ששילמו החייבים לקופת הכינוס. בדיקה זו, אשר נדרשה עקב בלבול בחשבונות ושלא הייתה פשוטה כלל ועיקר, עסקה הן בסכומים ששולמו בתקופת הביניים והן בכאלה ששולמו לאחר המינוי, ללא כל הפרדה ביניהם. עם כל הכבוד לטיעוני הנאמנת ולמאמציה המתוארים לעיל, אשר יכול שקידמו בצורה זו או אחרת את קצב העברת הכספים לקופת הנושים, הדין בסוגיה זו הוא עם הכנ"ר. כאמור, סומך הכנ"ר טענתו על האמור ברישא של תקנה 8(א), וכך נכתב שם: "לבעל תפקיד ייקבע שכר מימוש באחוזים מתקבולי מימוש, כמפורט להלן, למעט ממזומנים שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה ביום תחילת עבודתו בפועל של בעל התפקיד, ולמעט הכספים שהועברו לבעל התפקיד מכונס נכסים או מפרק אחר...". עינינו הרואות, תקנה 8(א) אינה מאפשרת להביא בחשבון סכומים שכבר היו בקופת הנושים ערב מינויו של בעל התפקיד. אי לכך, לא ניתן להכיר בסכומים שהצטברו בקופה בתקופת הביניים. יתרה מכך, מן הראוי להבדיל בין תפקיד הנאמן לתפקיד ב"כ הנושה, ואין דין זה כדין זה. את מאמצי הנאמנת בשלב זה של ההליך ניתן להביא בחשבון, אם בכלל, במסגרת התוספת בגין מאמץ מיוחד. אף לאחר הכרעתי זו, עדיין חלוקים הצדדים לגבי גובה הסכומים שנתקבלו לאחר תקופת הביניים, ואשר ישמשו בסיס לחישוב שכר טרחת הנאמנת. כאמור, סבור הכנ"ר כי המדובר הינו בסך של 252,739 ₪. עם זאת אין הכנ"ר מפרט כיצד הגיע לסכום זה. מאידך גיסא, סבורה הנאמנת כי הסכום המדויק הינו 278,447 ₪, ותומכת טענתה זו בחישוב המופיע בתגובתה. על פניו לפנינו מחלוקת עובדתית המצריכה דיון והוכחות. עם זאת, נוכח מיהות הצדדים והיקף המחלוקת שאינו גדול (ודוק, עסקינן בפער של פחות מ- 26,000 ₪, אשר שכר הטרחה הנגזר ממנו אינו עולה על 2,600 ₪), יתכבדו הצדדים ויבואו בדברים זה עם זה על מנת להגיע להסכמה באשר לגובה הסכומים שנתקבלו בקופה לאחר מינוי הנאמנת, וכפועל יוצא באשר לגובה שכר טרחת הנאמנת ואגרת ההשגחה לכנ"ר. תוספת בגין מאמץ מיוחד הנאמנת עותרת לתוספת לשכר טרחתה בגין מאמץ מיוחד שהשקיעה בעת מילוי תפקידה. נימוקיה המרכזיים לבקשה זו הם משך התפקיד (כ- 8 שנים), העובדה שמדובר בשלושה תיקי פשיטת רגל להבדיל מתיק אחד, מאמצי הגבייה השונים שביצעה לרבות הליכים בבית הדין לעבודה, ואופן טיפולה בתביעות החוב, טיפול אשר תודות לו אושר בסופו של יום סכום של 623,241 ₪ בלבד, לעומת תביעות שהוגשו בסך של כ- 12,800,000 ₪. הכנ"ר סבור כי יש להסתפק בתוספת בשיעור של 10%. הנאמנת עותרת לשיעור שלא יפחת מ- 30%. בנסיבות העניין דומה כי אכן זכאית הנאמנת לתגמול נוסף על מאמציה, אם כי לא בהיקף אותו היא מבקשת. אבהיר דברי; הליך פשיטת רגל שמישכו שמונה שנים הוא אומנם לא הליך קצר, אך אין מדובר במשך זמן חריג במיוחד המצדיק תוספת מאמץ מיוחדת. גם טענת הנאמנת בדבר בדיקת תביעות החוב אין בה די. עיון בבקשה מגלה כי בסה"כ מדובר בשישה נושים בשלושת התיקים יחד, מספר שלכל הדעות אינו חריג. מתוך תביעות החוב שהוגשו, שתיים נדחו כיוון שהוגשו באיחור ונראה כי תביעה שלישית נבדקה ע"י עו"ד צפרוני ולא ע"י הנאמנת, ככל הנראה טרם מינוי האחרונה. זאת ועוד, העובדה כי סך סכום התביעות שאושר בסופו של דבר נמוך משמעותית מהסכום הנתבע, עשויה אמנם להעיד על עבודתה הטובה של הנאמנת, אך אין בה כדי להצביע על מאמץ מיוחד שהושקע בתיק. ויודגש, בדיקת תביעות חוב, על כל הכרוך בכך, הינה חלק מובנה מעבודת בעל התפקיד, וספק בעיני אם בדיקה זו כשלעצמה, בהיעדר נסיבות יוצאות דופן, עשויה לזכות בעל תפקיד בתוספת מיוחדת לשכר טרחתו. עם זאת, אני סבורה כי נכון יהיה לתגמל את הנאמנת בשל העובדה כי מדובר בשלושה תיקי פשיטת רגל ובגין ההליכים המשפטיים להם נדרשה בבתי הדין לעבודה בתל אביב ובירושלים. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי שיעור התוספת בגין מאמץ מיוחד יעמוד על 15%. אגרת השגחה לכנ"ר הכנ"ר עותר לקבלת אגרת השגחה בסך 17,145 ₪ בגין תקופת הביניים, וזאת בהיותו בעל התפקיד באותה עת. נוסף עותר הכנ"ר לאגרה בסך 6,277 ₪ בגין התקופה שמיום מינוי הנאמנת. טוענת הנאמנת כי אין הצדקה לגובה אגרת ההשגחה לה עותר הכנ"ר לגבי תקופת הביניים (היינו, לגבי הסך של 17,145 ₪). לדידה, כאמור לעיל, עיקר התקבולים באותה תקופה הושגו בשל מאמציה שלה. לנאמנת אף טענות לגבי התנהלות הכנ"ר לגבי סכומי התשלומים החודשיים שנגבו מהחייבים בתקופת הביניים. אני סבורה כי גם בסוגיה זו הדין הוא עם הכנ"ר. תקנה 2(א) לתקנות פשיטת הרגל (אגרות) התשמ"א-1985, עליה מסתמך הכנ"ר, קובעת כדלקמן: "מקום שהכונס הרשמי משמש ככונס זמני של נכסי חייב או כנאמן, ישולמו לו, לפי העניין ובשינויים המחוייבים, אגרות ניהול, מימוש וחלוקה בשיעורים ובתנאים הקבועים לעניין שכרו של בעל תפקיד בתקנות 7 עד 10 ו- 15 לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) התשמ"א-1981". כאמור, בתקופת הביניים שימש הכנ"ר כבעל התפקיד. אי לכך, ועל פי האמור בתקנה 2(א) לעיל, זכאי הוא לשכר טרחה בהתאם לתקנות. מסקנתי, אם כך, היא כי עתירת הכנ"ר לקבלת שכ"ט אף בתקופת הביניים נעשתה כדין והיא מאושרת על ידי. סוף דבר תשלום שכר טרחת הנאמנת יחושב אך ורק לגבי הסכומים שנתקבלו לאחר מינויה. כמו כן אני מאשרת תוספת של 15% בגין מאמץ מיוחד. הצדדים יגישו לאישור בית המשפט, וזאת בתוך 30 יום (ימי פגרה במניין), את תחשיב שכר הטרחה בהתאם לסכום עליו יסכימו ביניהם, וככל שיש צורך בכך, יעודכן גם סכום אגרת ההשגחה לכנ"ר, הכל כאמור בסעיף 9 לעיל. יודגש, לאור מיהות הצדדים והיקפה הנמוך של המחלוקת, ראוי כי הצדדים יעשו מאמץ כן להגיע להסכמה ביניהם וימנעו מלהעסיק את בית המשפט בתחשיבים כאמור. כמו כן ייתנו הצדדים את דעתם לכך כי במידה ולא יגיעו להסכמה, ושבסופו של דבר תידרש הכרעה של בית המשפט, על דרך של עריכת תחשיבים, אשקול הטלת הוצאות משפט משמעותיות על הצד שעמדתו תימצא שלא כדין. לאחר תשלום שכר טרחת הנאמנת ואגרת ההשגחה לכנ"ר, תחולק היתרה כדיבידנד לנושים, כמבוקש בבקשת הנאמנת ובכפוף לפרסום כדין. עם סיום הליך חלוקת הדיבידנד רשאית הנאמנת להגיש בקשה לשחרורה מתפקידה. בנסיבות העניין, בשלב זה, אין צו להוצאות. תוספות שכרנאמנות