איחור בתשלום משכורת למורים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בתשלום משכורת למורים: הנשיא (גולדברג): .1חמשת המערערים, מורים בבית ספר תיכון (להלן - העובדים) הגישו לבית-הדין האזורי בחיפה תביעה (תב"ע מז/970-966-1) נגד מעבידתם, המשיבה (להלן המועצה), לתשלום פיצויי הלנת שכר על שכרם ששולם באיחור, והכוונה לחלק משכר חודש מאי 1987וכל משכורת יוני אותה שנה, אשר שולמו רק ביום .13.7.1987 .2הרשם המלומד של בית-הדין (הרשם פורר) דן בתביעה וקבע: "מכיון שהשכר מתחיל להיות מולן החל מהיום העשירי שלאחר המועד לתשלום המשכורת, העשירי לחודש נחשב לשכר מולן (ראה דיון לו/106- 9[1], בע' 191בהבחנה שבאותה עת השכר הפך להיות מולן החל מהיום ה-16). ...היינו לשבוע בלבד בשיעור של % .5פיצויי ההלנה ישולמו על יתרת שכר חודש 5/87ושכר חודש 6/87אלו שולמו ב-13.7.87". .3דעתם של העובדים לא נחה, והם הגישו ערעורים לבית-הדין האיזורי (תב"ע מח/22-18-11), בהם טענו כי את פיצויי ההלנה יש לחשב מהיום הראשון שלאחר תשלומם, וכן כי לא היה מקום להפחית מפיצויי ההלנה. המועצה הגישה ערעור שכנגד, ובו טענה כי יש לבטל כליל את פיצויי ההלנה, בהתחשב בנסיבות המקרה, שבהן לא שולם השכר במועדו "בגלל נסיבה שלמועצה לא היתה שליטה עליה". בלשון סעיף 18לחוק הגנת השכר התשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השבר). .4בית-הדין האזורי (השופט גוטמכר - אב-בית-דין; ה"ה לישנסקי ובנסקי - נציגי ציבור) קבע: "לאחר קריאת ושינון חומר הראיות מצאנו שהפרוש שנת כב' הרשם ליום שבו רואים את השכר כמולן ביום העשירי לחודש שלאחר המועד לתשלום השכר כפירוש נכון". "נמצאנו למדים כי פסק-הדין של כבוד הרשם דורש תיקון בעניין אחד והוא שיעור פיצויי ההלנה, בגלל נסיבות שלמשיבה לא היתה שליטה עליהן עקב העיכוב במחשב בדו"ח העדכון של ביה"ס, ובשחרור הכספים מאוצר השלטון המקומי, וכן בהתחשב בטעותה המשפטית של המשיבה עת סברה שהמועד שהוסכם בזכרון הדברים, החמישי לחודש מחייב את הצדדים". .5העובדים מערערים על פסק-הדין הנ"ל לאחר נטילת רשות, כמצוות סעיף 27(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-.1969 .6השאלה הראשונה העומדת להכרעה היא המועד ממנו משתלמים פיצויי ההלנה. א) הרשם המלומד הגיע למסקנתו תוך הסתמכות על דב"ע לו/106- 9[1], אלא מאי - אותו פסק-דין דן בסעיף 14(א) לחוק הגנת השכר, כנוסחו אז, אשר צוטט בגוף פסק-הדין, ואשר קובע מפורשות כי "סכום שלא שולם עד ליום החמישה עשר לאחר המועד... ייחשב שכר מולן"; סעיף 14לחוק הגנת השכר אינו רלבנטי כלל לענייננו. ב) בית-הדין, בערעור, מצא, כאמור, כי הפירוש שנתן הרשם הוא הפירוש הנכון; ג) סעיף 14והוראות אחרות של חוק הגנת השכר תוקנו מני אז, והנוסח המחייב לענייננו הוא זה שהיה בתוקף בעת ששכרם של העובדים הולן, דהיינו הנוסח שאחרי תיקון מס' 16לאותו חוק (ס"ח 1156התשמ"ה, ע' 210); ד) סעיף 17(א) לחוק הגנת השכר, בנוסחו בתקופה הרלבנטית ועד עצם היום הזה, קובע: לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן - פיצויי הלנת שכר); (1) בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה... (ההדגשה הוספה). ומהו "המועד לתשלום שכר העבודה? על כך נלמד מסעיף 9לאותו חוק, שכותרת השוליים שלו היא "מועד לתשלום שכר חודש", וכך נאמר שם לענייננו: "שכר עבודה המשתלם על בסיס של חודש ישולם עד תום החודש בעדו הוא משתלם"; ה) מהמקובץ עולה כי פיצויי ההלנה בעד "שכר מולן", שהוא השכר שלא שולם עד "היום הקובע", שהוא היום התשיעי לאחר המועד לתשלום שכר העבודה (סעיף 1לחוק), מגיעים ל"עובד במשכורת" החל מתחילת החודש שאחרי החודש שבעדו משתלם השכר, ולא מחלוף "היום הקובע", כפי שסברו בטעות הרשם ובית-הדין האזורי. .7השאלה השניה העומדת להכרעה היא האם הנסיבות שבגללן לא שולם השכר לעובדים במועדו הוא בגדר "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה". א) מצבה הכספי של המועצה קשה, והיא אינה מצליחה לעמוד בהתחיבויותיה; מטעם זה מעוקלים כספים המועברים אליה על-ידי משרד הפנים באמצעות אוצר השלטון המקומי, לרבות תשלום עבור מורי בית-הספר התיכון; ב) בעובדה זו, שהיתה מקובלת על בית-הדין האזורי, ראה הוא "נסיבה" המאפשרת את הפחתת פיצויי ההלנה; ג) אין לבית-הדין שיקול דעת מלא ומוחלט אם להטיל פיצויי הלנה מלאים ומתי להטילם, כולם או חלקם (בג"צ 108/66[2]); בית-הדין רשאי לעשות כן רק משיוכחו הנסיבות המתירות זאת; ד) כבר פסק בית-דין זה וחזר ופסק כי מצב כלכלי קשה של המעביד לא יחשב ל"נסיבה" שלמעביד לא היתה שליטה עליה (דב"ע לב/9- 3[3], בע' 354; דב"ע לב/3- 3[4], בע' 323); ה) הוסיף בית-דין זה: "אין להעלות על הדעת שהמחוקק, שבסעיף 17לחוק הגנת השכר ביקש להרתיע מעבידים מלהלין את שכרו של העובד, והטיל סנקציה חמורה על המלינים שכר, ראה לשחרר מעולו של הסעיף הנ"ל את כל המעבידים שמצבם הכלכלי אינו שפיר. לשונו של סעיף 17ברורה. נאמר בו שהפיצוי יווסף 'לשכר המולן', ולא נאמר בו שייוסף רק לשכר שהולן מתוך זדון" (דב"ע לב/9- 3[3], הנ"ל). ו) טיעונה של המועצה, על פיו השכר לא שולם בועד מכיוון שלא ממנה באים המשאבים לתשלום משכורות, וכאשר מועברים אליה כספים, יש מי שדואג לעיקולם, לא תוכל להועיל לה. אין להעלות על הדעת מצב שעובדים, במשכורתם, יממנו את מעבידתם (דב"ע לב/9- 3[3], הנ"ל), ז) אין להעמיד עובדים ברשות מקומית שמצבה הכלכלי מעורער במצב נחות מחבריהם בכל מקום עבודה אחר; דין אחד חייב להיות לכולם; ח) ואם תשאל השאלה מתי תחשב "נסיבה" כזאת שלמערער לא היתה שליטה עליה, נשיב כי "שירות מילואים" פתאומי של מעביד יכול ויחשב ככזה (דב"ע לה/6- 1[15), ולעיתים אף שביתה בלתי צפויה בבנק בו מנהל המעביד את חשבונו, והמונע ממנו לזכות את חשבונות הבנק של עובדיו במשכורותיהם, ודוגמאות נוספות לא תחסרנה; ט) מהאמור עולה כי גם בסוגיה זו טעה בית הדין האזורי, ולא היתה עילה המעוגנת בחוק להפחתת פיצויי ההלנה. .8בית-הדין שמע במהלך הדיון כי הלנת השכר במועצה לא היתה תופעה חד פעמית, אלא היא נמשכת עד עצם היום הזה, ולא רק בחמשת המערערים מדובר, אלא בכל עובדי המועצה. מיותר להרחיב את הדיבור על חומרתה של תופעה זו, ומן הראוי שכל הגורמים, ומשרד הפנים בראשם, יפעלו למציאת פתרון שיאפשר לעובדי המועצה המקומית הנתונה בקשיים, והמועסקים על-פי תקנים שאושרו על-ידי משרד הפנים (או גוף מוסמך אחר) לקבל את משכורותיהם בעיתן. כל המנעות מלעשות כן, מגדילה את הוצאותיה של המועצה, המחוייבת בפיצויי הלנה לעובדיה, ונטל כספי זה נופל, בסופו של דבר, על הציבור כולו. .9מכל האמור עולה כי הערעור, על שני ראשיו, מתקבל, והמערערים זכאים לפיצויי הלנה מלאים כמשמעם בסעיף 17לחוק הגנת השכר, מהיום שבו היה צריך השכר להשתלם, ועד ליום תשלומו בפועל. סכום פיצויי ההלנה ישא הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום תשלום השכר ועד תשלומם של פיצויי ההלנה לעובדים. המועצה תשלם לעובדים המערערים, ביחד ולחוד, הוצאותיהם בשתי הערכאות בסך של 500, 1ש"ח בצירוף מע"מ; סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום תשלומו בפועל.מוריםמשכורתדיני חינוך