הנמקת פסק בורר

מהי מידת הנמקת פסק בורר ? אשר למידת ההנמקה הנדרשת מהבורר, יפים דבריה של פרופ' אוטולנגי בספרה 'בוררות דין ונוהל' (לעיל בעמ' 1052, 1058): "כאשר הצדדים דורשים את הנמקת הפסק, הם רוצים להבין מה היו שיקולי הבורר שהביאוהו לפסוק כפי שפסק [...] דומתני כי ברור הדבר, שעל הבורר לפרט את תביעות הצדדים וטענותיהם, וזאת על מנת שניתן יהיה לראות מפסקו, שהתייחס לכל הטענות ולכל התביעות. אם יפרט רק אחדות מהן, או יתייחס רק לעיקרי הטענות של אחד הצדדים - הדבר רק יעלה חשש, שמא שכח להתייחס בפסקו לכל הטענות, של כל הצדדים. ברם זה רק השלב הראשון. לאחר מכן, על הבורר לתת הסבר, נימוק, מדוע וכיצד הגיע לכל אחת ממסקנותיו וכיצד ערך את חישוביו, עד שהגיע לפסקו. לא די בציון המימצאים העובדתיים והמסקנות הנובעות מהן, תוך הציון הלקוני "שוכנעתי מהראיות שהובאו על ידי התובע" או, להיפך, "לא שוכנעתי שהנתבעת חייבת לתובע". עם זאת וכפי שקבע בית המשפט ברע"א 1714/08 עזבון המנוח אריה נוי ז"ל נ' חיימוביץ: "אין הכרח כי הבורר יכתוב פסק בוררות ארוך, מפורט ומנומק לעייפה. פעמים רבות ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית שהיא בבחינת "מיפוי" של השיקולים שהובילו את הבורר להחלטתו. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט א' גולדברג בע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז (3) 89, 96 (1993): "די בכך שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מלבו טענות הצדדים, כי מצויה בו התייחסות עניינית לכל אלה וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאת הפסק". וראו גם רע"א 2470/02 חסיד נ' רחמים: "... אפילו חייב בורר לפי הסכם הבוררות לנמק את פסק הבוררות אין בכך כדי לחייבו להתייחס בפסקו בנפרד ובמפורש לכל ראיה וראיה שהובאה במהלך הבוררות ולעמוד בנפרד ובמפורש על כל טענה וטענה שנטענה. אפילו בית משפט - החייב בהנמקה מכוח הוראת תקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 - אינו חייב לפרט עד כדי כך, ובורר לא כל שכן...". חובת ההנמקהבורריישוב סכסוכים