העברת עובד מתפקיד עקב חקירה פלילית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת עובד מתפקיד עקב חקירה פלילית / העברה מתפקיד במקום השעיה: השופט אליאסוף: .1המערער הוא עובד עירית תל-אביב-יפו (להלן - העיריה), והיה רכז תחבורה במוסד גבעת השלושה. עקב חקירה פלילית שערכה המשטרה נגד המערער, החליט ראש העיריה ביום 1.8.1982להשעותו. ההשעיה נעשתה על-פי סעיף 47(ג) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג- 1963(להלן - חוק המשמעת), כפי שהוחל על עובדי המשיבה בתקנה 7לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות), התשל"ט-1979, ביום 5.7.1983הודיע ראש העיריה כי ביטל את השעייתו החל מיום 20.6.1983, וכי בתוקף סמכותו על-פי סעיף 47(ו) לחוק המשמעת, כפי שהוחל בתקנה האמורה לעיל, הוא מחליט להעבירו זמנית לעבודה אחרת בעיריה בתפקיד נהג במינהל ההנדסה, אגף התנועה. הודעה על כך נשלחה למוסד גבעת השלושה, למינהל ההנדסה ולמערער עצמו. נאמר בה כי המערער יקבל את משכורתו "בתוספת % 10כפיים אך ללא תוספות המוסד". להבהרת העניין, נביא להלן את נוסח סעיף 47(ו) לחוק המשמעת, כפי שהותאם מכוח התקנות: 47(ו) בכל מקום שראש רשות מקומית רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא, במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה הוא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו, או, בהסכמת העובד, לעבודה במשרה-שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו. העברה זמנית כאמור לא תימשך מעבר לתקופה שבה מותרת השעייתו של עובד לפי סעיף זה". .2ביום 21.6.1987הודיעה התובעת במשפט פלילי שנוהל נגד המערער (ת.פ. 626/83, בבית-משפט השלום בפתח תקוה), כי היא חוזרת בה מכתב האישום עקב זיכויו של עד התביעה העיקרי. אי לכך זיכה בית-המשפט את המערער מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. על-פי סעיף 47(ג) (1) לחוק המשמעת כפי שהוחל על עובדי העיריה, מסתיימת - עקב הזיכוי - העברתו הזמנית של המערער לתפקיד האחר תוך 15ימים מיום הזיכוי. ביום 27.9.1987הגיש המערער תביעה לבית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו, וביקש להחזירו לעבודתו במוסד גבעת השלושה, וכן לשלם לו את כל התוספות, לרבות השעות הנוספות הקבועות, שנבצר ממנו לקבלן עקב העברתו הזמנית לתפקיד האחר. במקביל הגיש המערער בקשה למתן צו מניעה זמני (תב"ע מח/212-3) שמטרתו החזרת המערער לעבודתו הקודמת. ביום 30.9.1987החליט בית-הדין קמא בין השאר, כי על ראש העיריה להודיע למערער שעקב זיכויו המוחלט מכל אשמה שיוחסה לו, הוא מפסיק את השעייתו או העברתו הזמנית, והמערער רשאי לחזור לתפקידו הקודם. ביום 1.11.1987הוחזר המערער לעבודתו במוסד גבעת השלושה. תביעתו של המערער הצטמצמה, איפוא, לשלוש פלוגתות: א) האם הוחזר לתפקידו הקודם? ב) האם זכאי הוא לתשלום גלובלי של שעות נוספות כפי שקיבל, לטענתו, לפני שהועבר מתפקידו? ג) האם שולמו לו כל הפרשי השכר שהוא זכאי להם בעד תקופת ההשעיה וההעברה לתפקיד אחר? .3לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי המערער הוחזר לתפקיד של רכז תחבורה במוסד גבעת שלושה, אלא שהמערער טען כי תפקיד זה רוקן מתוכן בכך ששללו ממנו את עריכת הקניות בשביל המוסד, וכן את האחריות על הנהגים האחרים ועל כלי הרכב. בית-הדין הגיע למסקנה כי בקביעת תקן חדש של "רכז קניות" במוסד גבעת השלושה לא נגרע ממסגרת תפקידו ומעמדו של המערער. לשאלה אם הרכב של מקום העבודה שהיה צמוד למערער בעבר הוא חלק מתנאי עבודתו, השיב בית-הדין בשלילה, והסביר כי הרכב ניתן לו כדי לבצע משימה שהוטלה עליו, ומשנתבטל הצורך בביצוע המשימה על-ידי המערער, רשאית היתה העיריה ליטול ממנו את הרכב. לעניין השעות הנוספות קבע בית-הדין קמא כי היה זה תשלום בעד עבודה בפועל בשעות נוספות (ולא תשלום גלובלי), ומשלא נדרש מהמערער לעבוד שעות נוספות, אין הוא זכאי עוד לתשלום כפי שקיבל בעבר. .4לעומת אלה, קבע בית-הדין קמא כי טענת המערער שרוקנו את תפקידו מתוכן איננה חסרת שחר בכל הנוגע למשימות ריכוז התחבורה. לפיכך ציוה בית-הדין על העיריה "להחזיר לתובע את מעמדו כרכז תחבורה, ולאפשר לו למלא את התפקיד של רכז תחבורה לגבי משימות ריכוז התחבורה כמתואר בת/1". .5לעניין הפרשי השכר להם טוען המערער, קבע בית-הדין קמא כי המערער לא הראה לאילו הפרשי שכר הוא מתכוון, ולא נקב בסכומים ובדרך חישובם, ועל כן דחה פרט זה של התביעה. .6בערעור שבפנינו טען בא-כוח המערער כי על העיריה להוסיף ולהעסיק את המערער בשעות נוספות, ולהעמיד לרשותו רכב צמוד. כמו כן ביקש לחייבה לשלם לו את כל התוספות ומרכיבי השכר שנשללו ממנו בתקופות השעייתו והעברתו הזמנית. בא-כוח המערער היה מודע לכך שייתכן שלמערער אין זכות לעבודה בשעות נוספות ולרכב צמוד. אך ביקש מאיתנו לראות את התמונה בשלמותה, במסגרת החובה על הצדדים ליחסי עבודה לנהוג בתום לב זה כלפי זה. לטענתו, עבד המערער בעבר שעות נוספות, ואילו כיום נהג אחר מועסק שעות נוספות, בשעה שאפשר להעסיק את המערער בעבודה הנוספת כפי שהיה לפני השעייתו. לעניין הענקת התוספות ומרכיבי השכר שנשללו מהמערער בתקופת ההשהייה וההעברה הזמנית, טען בא-כוחו כי הכוונה היתה לסעד הצהרתי שעל פיו ניתן לחשב את הסכומים המגיעים למערער. באת-כוח העיריה טענה בפנינו כי המערער אינו זכאי להיות מועסק בשעות נוספות, לרכב צמוד או להפרשי שכר כלשהם, וביקש כי נדחה את הערעור בהסתמך על קביעתו של בית-הדין קמא. נדון בטענות שהועלו בפנינו, כסדרן. .7"עבודת שעות נוספות אינה זכות המגיעה לעובד והופכת במשך הזמן לחלק מתנאי עבודתו". כך נפסק במספר פסקי דין (ראה לדוגמה: דב"ע מז/4- 4[1], בע' 308; דב"ע מו/113- 3[2], בע' 5). חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951אוסר העבדת עובד בשעות נוספות אלא במסגרת ההיתרים שנקבעו בחוק, ומכאן שהיזמה והסמכות להעסקה בשעות נוספות נתונות בידי המעביד, בכפוף למחויבויות חוזיות שהוא נוטל עליו. במקרה דנן לא נטען ולא הוכח כי העיריה קיבלה על עצמה מחויבות חוזית להעסיק את המערער בשעות נוספות, ולפיכך אנו דוחים את ערעורו של המערער בכל הנוגע להעסקה בשעות נוספות. נוסיף עם זאת כי כמובן אל לה לעיריה לפרש את דחיית ערעורו של המערער בנושא זה כאסמכתא לאי-העסקתו בשעות נוספות כלל, ברור כי העיריה מוסמכת לנהוג בעניין זה לפי סידורי העבודה הדרושים ועל-פי שיקוליה המינהליים, אך עליה לנהוג בתום לב ובהגינות וללא הפליה בין עובדיה הנהגים במוסד גבעת השלושה לעניין ההעסקה בשעות נוספות, ככל שהדבר ניתן ומתאים. .8אף נושא הרכב הצמוד דינו להידחות. במסגרת סידור העבודה והמחויבויות החוזיות שלה, רשאית העיריה להחליט על סדרי עבודתו של המערער, ובעניין זה אין לנו מה להוסיף על הנאמר בפסקה 9(ב) לפסק-דינו של בית-הדין קמא. .9לעניין התוספות ומרכיבי השכר בתקופת ההשעייה וההעברה הזמנית, נפריד בין שתי תקופות אלה משום שהמצב המשפטי שונה בכל תקופה, כפי שיפורט להלן. נבהיר תחילה את החוק החל בעניין זה. חוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח - 1978קבע הוראות בעניין עבירות המשמעת והשיפוט המשמעתי של עובדי הרשויות המקומיות. סעיף 20לחוק קובע כי בכפוף להוראות אותו חוק יחולו הוראות חוק המשמעת על עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים שייקבעו בתקנות. בתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות), בתשל"ט - 1979נקבעו השינויים והתיאומים בחוק המשמעת החלים על עובדי הרשויות המקומיות. הפרק הרביעי בחוק המשמעת (סעיפים 46א עד 55) הדן בהשעיה צריך להיקרא איפוא - לגבי עובדי הרשויות המקומיות - בתיאומים שנקבעו בתקנות 2(א) ו- 7עד 11לתקנות האמורות. העולה מכך הוא כי במקביל לדיני ההשעיה החלים על עובדי המדינה לפי חוק המשמעת, הוסמך ראש רשות מקומית להשעות את עובד הרשות המקומית במקרים שפורטו בחוק. על-פי סעיף 49(המתואם) לחוק המשמעת, תשולם לעובד מושעה במשך ששת חודשי ההשעיה הראשונים, מחצית משכורתו הקובעת, וממועד זה ואילך תשולם לו משכורתו הקובעת המלאה. על-פי סעיף קטן (ב) באותו סעיף, התשלום על-פי סעיף זה יהיה תשלום זמני וכפוף להחלטה הסופית של הגוף המוסמך בתום ההשעיה. הסעיפים 51עד 55(המתואמים) לחוק המשמעת דנים במשכורתו של עובד שהורשע או זוכה וכיו"ב. סעיף 53לחוק המשמעת קובע כי מושעה שזוכה בבית-המשפט מן האשמה שגרמה להשעייתו ולא הועמד לדין משמעתי, תשולם לו משכורתו לתקופת ההשעייה, אם לא שולמה לו, בניכוי הכנסתו מעבודת חוץ במשך תקופת ההשעיה, זולת אם הורה ראש הרשות המקומית שלא תנוכה הכנסה זו כולה או מקצתה (בסעיף זה מדובר אמנם ב"משכורת" אך הקשר הדברים וההפנייה לסעיף 49לחוק מכוונים לכך שכוונת המחוקק היא ל"משכורת הקובעת" כמשמעות הדיבור בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970). .10כפי שנאמר לעיל, המצב המשפטי לעניין התוספת ומרכיבי השכר שונה בין תקופת ההשעייה של המערער (מיום 1.8.1982ועד ליום 20.6.1983) לבין תקופת העברתו הזמנית לתפקיד נהג במינהל ההנדסה (מיום 21.6.1983עד ליום 31.10.1987). לגבי תקופת ההשעייה מיום 1.8.1982ועד ליום 20.6.1983חלות על המערער הוראות סעיף 53(המתואם) לחוק המשמעת (ראה פסקה 9לעיל), ואנו מצהירים כך לבקשת המערער, מתוך הנחה שהעיריה, כגוף ציבורי, תפעל על-פי הצהרה זו מבלי שיהיה צורך לאכפה. ככל שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים בעניין יישום סעיף 53האמור לגבי תקופת ההשעייה האמורה יוכל המערער להגיש תובענה חדשה בנושא זה בלבד. .11שונה הדין לגבי תקופת ההעברה הזמנית. הסמכות להעביר זמנית עובד לעבודה אחרת במקום להשעותו נקבעה בתיקון בחוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 5), התשל"ז - 1977(ס"ח 858, תשל"ז בע' 170). הוראה זו הוסברה בהצעת התיקון לחוק (הצ"ח 1219התשל"ו, בע' 108) בכך ש"משטר העבודה התקין אינו מחייב בכל מקרה של הליכים משמעתיים או פליליים את השעייתו של העובד, אלא די שיועבר זמנית למקום עבודה אחר. מוצע לאפשר העברה כזאת". בקריאה השניה והשלישית של הצעת החוק הסבירה חברת הכנסת ארבלי-אלמוזלינו, יושבת ראש ועדת העבודה של הכנסת (דברי הכנסת [5], כי "נקבע מעתה כי במקום להשעות עובד, ניתן להעבירו זמנית לעבודה אחרת מבלי להורידו בדרגה. הוראה זו נקבעה כדי למנוע שימוש בהליך של השעיה בנסיבות מקילות כאשר העברת העובד למשרה אחרת יכולה לבוא במקומה". הוראת סעיף 47(ד) לחוק המשמעת חלה, בשינוי קל, בסעיף 47(ו) (המתואם) על עובדי הרשויות המקומיות בנוסח שהובא בסעיף 1לעיל. מהותה של הוראה זו היא כי כאשר מתקיימים התנאים להשעייתו של עובד, מותר, במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת. ההעברה הזמנית לתפקיד אחר היא אמצעי חמור הרבה פחות מהשעיה (ראה דב"ע מז/21- 3[3], בע' 314), והיא נועדה להקל על העובד, באשר לשימוש באמצעי ההשעיה יש תוצאות כלכליות ואישיות קשות. מחוקק המשנה אף מצא לנכון לעודד את העובד להסכים להעברה לתפקיד אחר במקום להיות מושעה, בכך שקבע שסירוב להיות מועבר לעבודה אחרת יובא בחשבון בשיקולו של מי שמוסמך להחליט להקטין, להפסיק או להגדיל את התשלומים בתקופת ההשעיה (ראה תקנה 2(7) ו-(8) לתקנות שירות המדינה (משמעת) (בקשות לשינוי שיעור המשכורת המשתלמת לעובד מושעה), התשל"ח 1979, החלות על עובדי הרשויות המקומיות על-פי תקנה 3לתקנות הרשויות המקומיות (סדרי הדין של בתי-הדין), התשל"ט - 1979). משהועבר עובד זמנית לתפקיד אחר, במקום להשעותו, הרי שאין הוא כלל בגדר עובד מושעה, וכך, לדוגמה, אין חלים עליו סעיף 49לחוק המשמעת בעניין התשלום הזמני של במשכורת בתקופת ההשעייה, וההיתר לעבודת חוץ לפי סעיף 50לחוק המשמעת, וכפועל יוצא מכך - אין חל עליו אף סעיף 53לחוק המשמעת. מכאן, שעובד שהועבר זמנית לתפקיד אחר במקום להשעותו, ואחר כך זוכה בבית-המשפט מן האשמה שגרמה להעברתו לתפקיד אחר, אינו זכאי להשלמת המשכורת שקיבל בתקופת ההעברה עד לגובה המשכורת הקובעת המלאה, כאמור בסעיף 49לחוק המשמעת. .12ואם תישאל השאלה, כיצד ייתכן מצב שבו יהיה הבדל בין שתי המשכורות האמורות, שהרי העובד מועבר למשרה אחרת בדרגה שאינה נמוכה מדרגתו? (אין אנו חייבים בהליך זה, להיזקק לשאלה זו כאשר העובד מסכים להעברה למשרה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו). ידוע ששיטת השכר בשירות הציבורי בישראל בנויה על דרגות (ראה דב"ע מח/33- 2[4], בע' 113), ולפיכך הנחת המחוקק היא כי העברה זמנית של עובד למשרה אחרת בדרגה שאינה נמוכה מדרגתו, פרושה גם שמירה על רמת המשכורת של הדרגה שאינה נמוכה מרמת המשכורת של דרגתו. ברם, ידוע גם כי מקובלות תוספות שונות לעובדים שאינן קשורות לדרגתם אלא לתפקיד או למקום העבודה. מכאן, שייתכן מצב שבו עובד המועבר זמנית למשרה אחרת, לא יקבל את התוספות שהיה מקבל במקום עבודתו הקודם, אף-על-פי ששכרו לא יקטן. וכאן יכולה להישאל שאלה נוספת: אילו היה עובד רשות מקומית מושעה ונמצא זכאי בבית-המשפט, הרי היה זכאי להשלמת משכורתו, ובכלל זה לתוספות לה, אם הן כלולות ב"משכורתו הקובעת" (ראה סעיף 46א (2) לחוק המשמעת). ואולם אם הוא מועבר זמנית לתפקיד אחר במקום להיות מושעה, הכיצד אין הוא זכאי להשלמה כאמור. התוצאה נראית על פניה כבלתי צודקת, אולם יש לה שני הסברים עיקריים; הראשון העובד המועבר יקבל במרבית המקרים את תוספות התפקיד או תוספות העבודה של מקום עבודתו הזמני, בין אם הן נמוכות ובין אם הן גבוהות מהתוספות במקום עבודתו הקודם (לגבי המערער - הוא היה זכאי ל"תוספת % 10כפיים" בתפקידו הזמני - ראה סעיף 1לעיל). ההסבר השני קשור ליתרונות שיש לעובד המועבר זמנית לתפקיד אחר במקום להיות מושעה. עובד מועבר אינו יוצא ממעגל העבודה, והוא עובד וזכאי לקבל בעבודתו הזמנית גם את תוספות השכר האחרות, כגון גמול בעד עבודה בשעות נוספות. במאזן בין השארתו של עובד במסגרת העבודה לבין האשפרות של ירידת מה בהכנסתו, עדיפה בודאי התוצאה של הישארות העובד במסגרת העבודה. .13נוסיף כי במקרה דנן, משהועבר המערער זמנית לתפקיד נהג במינהל ההנדסה ונאמר לו כי יקבל את משכורתו "בתוספת % 10כפיים אך ללא תוספות המוסד", והוא לא הביע התנגדות לכך, ניתן לראותו כמי שהסכים לעבוד במשרה ש"דרגתה" נמוכה מדרגת משרתו. .14התוצאה היא שהערעור נדחה בכפוף להצהרתנו בפסקה 10לעיל. .15משום שחלק מהערעור התקבל, אין צו להוצאות.עבירה פלילית של עובדהעברת תפקיד בעבודהמשפט פלילי