פיטורי מורה בחופשת לידה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי מורה בחופשת לידה: .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת ליפס אב-בית-הדין: ה"ה לויתן ואלוני - נציגי ציבור; תב"ע מו/2697-3) אשר דחה את תביעת המערערת להצהיר כי פיטוריה בטלים מעיקרם, בהיותם נוגדים את הוראת חוק עבודת נשים התשי"ד - 1954(להלן - החוק). .2העובדות הצריכות לעניין, ואשר אינן שנויות כלל במחלוקת הן: א) המערערת, מורה במקצועה, הועסקה על-ידי המשיבה בבית-ספר אשר בבעלותה; ב) בתחילת חודש מרס 1986יצאה המערערת לחופשת לידה, וביום 12.3.1986- ילדה; ג) ביום 15.5.1986נשלח למערערת על-ידי המשיבה מכתב פיטורים, שכונה "הודעה מוקדמת על סיום עבודה". הודע לה כי אין באפשרות המשיבה להעסיקה בשנת הלימודים הבאה (תשמ"ז), ולכן תסתיים עבודתה בבית-הספר עם תום שנת הלימודים (דהיינו סוף אוגוסט אותה שנה); ד) אורט אימץ הלכה למעשה את המקובל לגבי מורים בשירות הציבורי, על-פיו יש לשלוח הודעת פיטורים למורה לא יאוחר מסוף מאי, על מנת שתיכנס לתוקפה בסוף חודש אוגוסט אותה שנה. .3העומד לפירוש הוא סעיף 9(א) לחוק וזה לשונו: " .9(א) לא יפטר מעביד עובדת בחופשת הלידה או בימי העדרה מעבודה לפי סעיף 7(ג) (2), ולא יתן לה הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות. (ב) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור, אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להיריון. הודאת סעיף קטן זה לא תחול על עובדת ארעית או זמנית, אלא אם עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה שישה חודשים רצופים לפחות". .4גרסת העובדת בבית-הדין האזורי, ולפנינו, היתה כי פסקה א' לסעיף 9כוללת שני איסורים מפורשים. האחד - "איסור פיטורים בחופשת לידה" והשני - "איסור מתן הודעת פיטורים בתקופות האמורות" גרסת המשיבה היתה, ונשארה, כי אין לפטר עובדת בחופשת לידה, אך מותר ליתן לה הודעת פיטורים בתקופת חופשת הלידה, ובלבד שהפיטורים ייכנסו לתוקפם במועד כלשהו לאחר מכן. .5בין-הדין האזורי קיבל את גרסת המשיבה בקובעו: "אין ספק הן מלשון הסעיף והן מדברי בית-הדין הארצי בדיון מג/113- 3[1] (בע' 255), כי בסעיף ישנם שני איסורים היינו, איסור על פיטורי עובדת בחופשת לידה ואיסור ליתן לה הודעה מוקדמת בזמן חופשת הלידה. אבל, האיסורים הללו הוגבלו והותחמו בסיפה של הסעיף במילים "למועד החל בתקופות האמורות". על פירושו זה של בית-הדין האזורי לסעיף 9(א) לחוק נסב הערעור שלפנינו. להבהרת הדברים נציין כי בדב"ע מג/113- 3[1], שאוזכר על ידי בית-הדין האזורי, עמדה לפירוש פסקה (ב) של סעיף 9לחוק, ובית-הדין נזקק לשאלה מהו "מועד הפיטורים" וכך נאמר שם (בע' 255): "בפיטורים ללא הודעה מוקדמת - בא ניתוק היחסים עם מעשה הפיטורים 1בפיטורים שעליהם ניתנה הודעה מוקדמת - היום הנקוב בהודעה או כל יום אחר שבו 'נותקו יחסי עובד-מעביד'. הדברים כבר נאמרו בעניין יפית דייג נ' פטרולגז (דב"ע מב/49- 3[2] בע' 91), אם כי כ'אמרת אגב'". באותו פסק-דין מצא בית-הדין להתייחס אף לפסקה (א), נשוא דיוננו, וכך נאמר שם: "לחיזוק האמור, כי 'הודעה מוקדמת', היא עצמה, אינה מהווה לענייננו סיים יחסי עובד-מעביד, אפשר לפנות סעיף 9(א) שבחוק עבודת נשים. באותו סעיף מדובר במפורש בשניים: באיסור לפטר ("לא יפטר מעביד") ובאיסור ליתן הודעת פיטורים ("לא יתן... הודעת פיטורים"). משנדרש המחוקק באותו סעיף, במפורש, לשניים, ודאי טעם לדבר, ואין ליתן לשניים אותה משמעות. הסעיף מכוון למצב שבו יצאה כבר העובדת לחופשת לידה או שהיא ב"חופשה" עקב הלידה - והוא בא למנוע מצב שלא יהא לה מקום עבודה לחזור אליו". .6המערערת טוענת כי ממטרת המחוקק ניתן ללמוד בי פירושו של בית-הדין האזורי אינו נכון. אין דעתנו כדעתה של המערערת. בסעיף 11להצעת חוק עבודת נשים, התשי"ב - 1952(ה"ח 127תשי"ב בע' 288), נאמר: "(א) לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון, ולא יפטר אותה במשך חופשת הלידה או בתקופת העדרה מהעבודה לפי סעיף 7(ג) (2) או 7(1) ולא יתן לה הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות אלא בהיתר משר העבודה". עיון בהצעת החוק (סעיף 11דלעיל) ובחוק (סעיף 9), מגלה כי הוכנסו בהצעה מספר שינויים, ולענייננו - כדברי היושב ראש דאז של ועדת העבודה של הכנסת, חבר-הכנסת ע. גוברין ז"ל, בהביאו את החוק לקריאה שניה ([3], דברי הכנסת, כרך 16, בע' 2261): "עלי לציין, שהשינוי לעומת הצעת החוק הוא בכך, שאיסור פיטורים בימי חופשת הלידה הוא מוחלט, בעוד שלפי הצעת החוק היו הפיטורים מותנים בהיתר שר העבודה, וזה בוטל". אולם אין שוני לגבי ההוראה המתייחס למתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופת חופשת הלידה. .7טענה נוספת למערערת והיא כי מטרת ההודעה המוקדמת היא לאפשר לעובד לחפש מקום עבודה אחר, ומאחר שמטרת המחוקק היתה לאפשר לעובדת לנצל את חופשת הלידה לטיפול בילד, ולמטרה זו בלבד, מתן הודעת פיטורים באותו מועד מסכל את מטרת המחוקק. בית-הדין כבר אמר בדב"ע מג/113- 3[1] הנ"ל, כי מטרת המחוקק למנוע מצב שלא יהיה לעובדת מקום עבודה לחזור אליו, ואף כי נכון הדבר כי תקופת הודעה מוקדמת מיועדת, בין היתר, לחיפוש מקום עבודה חדש, אין דומה חיפוש מקום עבודה, לעבודה בפועל; בעבודה בפועל על העובד, או העובדת, להימצא במקום עבודתו מספר שעות קבוע, מדי יום ביומו, בעוד חיפוש העבודה נעשה בדרך כלל שלא לפי לוח זמנים נוקשה, ואינו דורש העדרות יום-יומית ארוכה מהבית, ומהטיפול ברך הנולד. .10אף מבחינת לשונו של החוק עולה כי לגרסת המערערת אין תימוכין. המחוקק קבע כי אין ליתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות, ולא במועד החל בתקופות האמורות, והשוני בין השניים - ברור. אין זה תפקידו של בית-הדין להרחיב את האיסורים שבחוק מעבר למה שקבע המחוקק מפורשות. .11האמור בפסק-הדין יפה לפירושו של הסעיף בכל מקרה שבו מקבלת עובדת מכתב פיטורים האמור להיכנס לתוקפו לאחד תום חופשת הלידה. במקרה שלפנינו - שעה שהפיטורים ייכנסו לתוקפם כמעט שלושה חודשים לאחר תום חופשת הלידה, אין להביא את הדברים לידי אבסורד, על-ידי פירוש מאולץ של הסעיף, אשר ייאלץ את המעביד להעסיק מורה, או לשלם לה שכר ללא עבודה, שנת לימודים שלמה נוספת, רק משום שהיתה בחופשת לידה סמוך לתום חודש מאי. .12האמור בפסק-הדין הוא על דעת רוב חברי המותב. אחד מחברי המותב בדעה שיש לקבל את הערעור וכי אין לשלוח הודעת פיטורים כאשר העובדת בהריון. .13התוצאה היא שהערעור נדחה, מטעמיו של בית-הדין האזורי. המערערת תשלם למשיב הוצאותיו בערעור בסך של 750ש"ח בצרוף מע"מ, וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד תשלומם בפועל.מוריםפיטוריםפיטורים אחרי לידהחופשת לידהלידהדיני חינוך