תאונת מעלית - אחריות טכנאי מעליות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת מעלית - אחריות טכנאי מעליות: .1רקע א. פסק דין זה עניינו הודעת צד ג' ששלחו הנתבעות בתיק, מכללת הדסה וחב' מלונות דן בע"מ (להלן - שולחות ההודעה) למקבל ההודעה, טכנאי מעליות (להלן צד ג'), בעקבות תאונה שאירעה במעלית במכללת הדסה ביום .9.4.92התביעה המקורית הוגשה גם נגד צד ג', ומשנמחקה מאוחר יותר הוגשה הודעת צד ג' נשוא פסק דין זה על-ידי הנתבעות. ב. התובע והנתבעות התפשרו בדבר תשלום 000, 160ש"ח לתובע על-ידי הנתבעות, בלא הודאה בחבות ולפנים משורת הדין; כל צד נשא בהוצאותיו. להסכם הפשרה ניתן תוקף של פס"ד. הצדדים לא עוררו את שאלת מעמדה של תביעת צד ג' לאחר הסדר זה (ראה לענין זה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' 7, סעיף 514ע' 645- 646וכן ת"א (חי') 63/84 רשות הנמלים נ' הרקוליס את סנפיר, פס"מ תשמ"ז (ב) 397וכן ראה תקנה 218לתקנות סדר הדין האזרחי). ג. (1) בהודעת צד ג' נאמר, כי צד ג' נקרא לשחרר את המעלית, אשר נתקעה בקומה העליונה יום לפני התאונה. הוא ביצע טיפול חלקי, ועמד להשלימו למחרת, אך לא השאיר ביני לביני הוראות בדבר אמצעי הזהירות שיש לנקוט עד להשלמת הטיפול; הוא לא הופיע למחרת לתיקון ובהעדרו הפעיל התובע את המעלית ונפגע. (2) נטען נגד צד ג', כי התרשל על-ידי מחדלים של אי השארת הוראות מתאימות ואי תלית שילוט אזהרה ובכך שלא נהג כאדם סביר. ד. (1) גירסת צד ג' בכתב ההגנה שלו היתה כי יום לפני התאונה הוזמן על-ידי העד ארז שטרסבורג (להלן ארז), עובד שולחות ההודעה, לתיקון המעלית אך לא מצא את מקור התקלה (ולא ביצע תיקון חלקי), ולפיכך הודיע לארז כי הוא אוסר על הפעלתה עד שיבדקנה למחרת. כן ניתק את החשמל מהמעלית ע"י נתוק המפסק הראשי והזהיר את ארז כי ידאג לאי הפעלת המעלית. (2) עוד גרס צד ג' בהגנתו, כי המעלית היתה בתוך מחסן נעול שמפתחו בידי ארז או מטעמו. ארז התקשר למחרת וביקש לבצע את התיקון, אך בטרם הספיק צד ג' להגיע נפלה המעלית. לדעת צד ג' ידעו הנתבעות על האיסור להשתמש במעלית, צד ג' נקט בכל האמצעים ולא היה חייב לעשות צעדים אחרים, כמו פרסום מידע על אי התקינות, יידוע בדבר הצורך בבדיקות תקופתיות וכדומה. לפיכך לא התרשל. ה(1) חלה לכאורה אי בהירות באשר למעמד הנתבעות בבנין שבו אירעה התאונה, אך ב"כ שולחות הודעת צד ג' הצהירה כי "אין מחלוקת ששולחת הודעת צד ג' באיזה מכובעיה היתה הבעלים או המחזיק של המקום" (ע' 6). (2) כן הוצהר ע"י הצדדים (ע' 12) שאין מחלוקת באשר לפציעת התובע מנפילת מעלית המשא ובדבר תשלום 000, 160ש"ח כתוצאה מנזקי גוף. .2ראיותיהן של שולחות הודעת צד ג'. א. (1) ארז, שהיה עוזר מנהל במכללה למלונאות דביר, ובשעת העדות עוזר ברשת מלונות דן שהיא אחת משולחות ההודעה, העיד (ע' 2) כי למעלית שבה מדובר היו בעיות, ויומיים לפני האירוע, ככל הזכור לו, קרא לצד ג' לפתור בעיה, וחזר שוב למחרת. ביום המחרת לא הגיעה המעלית באורח מלא למקום עצירתה אלא נשאר רווח, וצד ג' טיפל בה ואף השאיר על גגה 2פחים כדי לגרום לחץ נוסף לירידתה, ולשאלת העד באשר לאפשרות השימוש אמר "אין בעיה, מחר אני בא להשלים את התיקון" (ע' 3). למחרת סבר העד שיש בעיה, והתקשר לשותפו של צד ג', אך בינתיים, בנסיון נוסף פעלה המעלית, עד שבצהריים אירעה התאונה (בטרם הגיע צד ג'). (2) העד חזר ואמר כי יום לפני האירוע שאל את צד ג' אם ניתן להשתמש במעלית, והלה השיב "כן בפירוש", וזאת בטווח שמיעתו של מנהל מגמת טבחות במכללה, ניקולאי. לדברי העד, ניתוק המפסק הראשי על-ידי צד ג' גם אם היה, לא הביא לניטרול המעלית, כי היו הוראות להורידה בסוף כל יום למטה ולנתק את החשמל. לאחר התאונה הוציא צד ג' את הפקקים כדי למנוע אפשרות עבודה, ואכן לאחר התאונה לא עבדה המעלית 7- 8חודשים. (ע' 3- 4). (3) לדברי העד הכיר צד ג' את תולדות המעלית ובחודשים שקדמו לתאונה טיפל בקריאות לתיקון. (4) לא היה איסור שימוש במעלית, לדברי העד, עד לאחר התאונה וגם לא היתה התרעה לתלמידי המכללה לפני התאונה. (5) העד אישר כי מספר חודשים לפני התאונה, טיפל בענינים הטכניים תחת אחריותה של מנהלת המכללה, אך לא הזמין בדיקות תקופתיות של המעלית (שהוברר כי לא נעשו כל עיקר), ולדבריו לא היה נושא הבדיקות באחריותו (ע' 5). (6) במעלית, לפי גירסת העד, היו תקלות לאורך התקופה. תקלה התגלתה יומיים לפני האירוע, ותוקנה ע"י צד ג', ולמחרת שוב אירעה תקלה. העד אמר בח"נ כי צד ג' הציע להעמיס מה שיותר אשפה כדי שלא להיתקע בקומה העליונה עם אשפה, וכן אמר כי יום לפני התאונה עבדה המעלית כתקנה ולדעת העד בא צד ג' להשלים תיקון מיום קודם. ביום התאונה היתה שוב תקלה והוא הזמין - כאמור - את צד ג'; העד ציין עם זאת כי הושמו שני פחי שמן למעלה, ואושר לו כי המדובר בתוספת לחץ. (7) העד הוסיף "השיחה הזו (עם צד ג' - א"ר) רבצה על מצפוני לאחר האירוע. היה ברור לי שמיכה נתן לי אישור לעבוד עם המעלית. מיכה לא הוציא את החשמל. היה שלטר שהיה בו שיגרה לנתק אותו" (ע' 7- 8). להלן אמר כי דברי צד ג' היו "או כן אין בעיות או בלי בעיה או כן אפשר. אחת מהגירסאות" (ע' 8). (8) העד אישר כי מסר את המפתח לחדר שבו המעלית לזולתו או פתח בעצמו את החדר. לדבריו אמר שלא פעם היה צד ג' משאיר תיקונים לאחר יומיים ולעיתים גם יותר ואז לא הופעלה המעלית (ע' 8). ולבסוף, "אני יכול להגיד בצורה הכי נחרצת שאפשר, מיכה אמר שכן אפשר להשתמש במעלית. בשיחה אני לא זוכר שאם היה נוכח הפועל שלו.. זה רובץ על מצפוני". ב. העד ניקולאי שכטר, שהיה מנהל מגמת הטבחות במכללה (ואינו עובד בה עוד) סיפר (ע' 8) כי הזמין טכנאי לתיקון כי המעלית "עשתה די הרבה בעיות" ועלתה וירדה "לפי הרצון של המעלית". הוא לא זכר מי היה הטכנאי, אך הטכנאי ניהל שיחה עם ארז "שמהעלית נבדקה והיא בסדר, אני שאלתי אם בדקו אותה טוב הוא אמר כן, הכל בסדר, אפשר לעבוד איתה. עשר, הכל בסדר, המעלית תקינה..." (ע' 9). על האישור חזר שוב בח"נ (ע' 10) והוסיף כי הטכנאי גם לא ניתק את השלטר. הוא לא זכר מי היה הטכנאי. לגירסת העד, ארז פתח את המחסן ביום האירוע. .3ראיות צד ג' א (1) מפקח העבודה אלכסנדר קפלן ערך דו"ח צ"ג/ 1בענין האירוע, הדו"ח נערך ביום 30.11.92וצורפו אליו הודעות של תלמיד במכללה שראה את התאונה וכן צד ג' שתואר כ"טכנאי מעליות חברת עוז". (2) בדו"ח תוארה המעלית כהידראולית למשאות בלבד המשרתת שני תחנות. היא לא נבדקה מעולם ע"י בודק מוסמך, הגם שמעלית נוסעים מקבילה בבנין נבדקה ע"י בודק מוסמך. (3) לפי הדו"ח "עיון בחלקי המעלית אינו מסביר את סיבות נפילתה", שכן כל החלקים שלמים וגם לא נמצא עומס יתר. לאחר התאונה נבדקה המעלית ע"י בודק מוסמך, וכן צוין לגביה התארכות כבלי התליה. עוד הוסיף הבודק כי בשעת ביקור שני במקום ביום 26.10.92, לאחר שהמעלית היתה מושבתת מאז התאונה (כמחצית השנה) "נתגלה פגם בממסרת כבלי ההרמה שיתכן (כך! - א"ר) היה גורם לתקלה במערכת ולתאונה. חלק מתכתי המורכב בקצה העליון של הבוכנה ומחזיק את שני (כך! - א"ר) מערכות גלגלי הממסרת, היה עקום". (4) בחוות דעתו ניסה מר קפלן לשחזר את התאונה, אך ציין כי אין לקבוע בוודאות את הסיבות לנפילתו הפתאומית, יתכן לדבריו שחלק מהנטען בלט בנסיעה כלפי מעלה, נתפס בין קיר הפיר למעלית, והגם שהמשיכה המעלית נוצר עומס יתר, הזרוע התעקמה, והדבר גרם לתקלה בגלגלי הממסרת; למעלית לא היה "מפסק רפיון כבלים" שהיה מביא להפסקת הפעולה. יתכן שהכבלים שהסתבכו השתחררו והיתה צניחה. (5) מסקנותיו של העד: "התאונה היא תוצאה מנפילה פתאומית של תא מעלית השירות, כאשר הנפגע הכניס את הדברים לתוך התא ודלת הפיר היתה פתוחה", אין לקבוע בוודאות מדוע צנחה, אלא לפי ההשערות דלעיל. המעלית לא עברה בדיקות של בודק מוסמך בניגוד חמור לחוק, שלפיו יש צורך בבדיקות לפחות אחת ל - 6חודשים. (6) העד ציין בחקירתו (עמ' 1), כי חובת הבדיקה מוטלת על בעל המעלית. אילו נעשו בדיקות תקופתיות היה הליקוי מתגלה חודש לפני התאונה נשלח מכתב מפקח עבודה ראשי (צ"ג/5.3.92 2), שלפיו יש צורך במפסק הגנה. עם זאת אישר בח"נ שלא הצליח לדעת מדוע נפלה המעלית (עמ' 2). ב. עדות צד ג', מר X. (1) מר X העיד (ע' 12ואילך) כי טיפל במעלית בערך מפברואר 1992 (כחודשיים לפני התאונה). יום לפני התאונה הוזמן על-ידי ארז לתיקון ומצא את המעלית תקינה. הוא לא איתר בעיה, אך הציע לארז לסייע בהורדת פחי האשפה (דבר המוצא ביטוי גם בהודעתו למפקח העבודה צ"ג/2) אחר כך ניתקו הוא והפועל שעבד עימו את החשמל בשני מפסקים, האחד מחוץ למעלית והאחר בלוח הראשי של המעלית. הוסבר לארז כי למחרת יחזרו לבדוק את המעלית. למחרת בבוקר, בגלל תקלות, אחרו להגיע וארז התקשר מספר פעמים, ולבסוף הודיע כי היתה תאונה. גם בבדיקה עם מפקח העבודה לא מצאו דבר באשר לסיבות. (2) לדברי העד היו חדרי הכניסה למעלית הן בקומה ד' והן בקומת הקרקע נעולים במפתח, המפסק הראשי נסגר. לגירסתו של צד ג' אמר לארז שלא היתה תקלה, "אך ומאחר והבדיקה לא היתה מספיק יסודית, אני מבקש לא להפעיל את המעלית, עד אשר נבדוק אותה מחר בבוקר, ולכן ירדנו ביחד והפסקנו את החשמל" (ע' 14). המעלית הושארה, לדבריו, בקומת הקרקע והורד המפסק הראשי (ע' 15), הוא אישר כי לא ערך בדיקות תקופתיות (ע' 15) וכי אינו בודק מוסמך (ע' 16). לדבריו לא היה צורך להציב שלט אזהרה כי המעלית נעולה במחסן וגם נמוכה מאוד, ואנשים אינם יכולים להכנס פנימה לתוכה (ע' 16). לשאלה מדוע אסר את השימוש במעלית אם לא מצא תקלה, השיב, כי התיאור שקיבל היה של תקלה אמיתית, וכיוון שלא מצא סיבה, ביקש שלא להשתמש בה (ע' 18). צד ג' גם אמר כי הציע בשעתו להתקין שסתום מפסק רפיון כבלים (ע' 19-18), אך לא חייב את שולחות ההודעה לעשות כן. .4סיכומי הצדדים (1) שולחות ההודעה (א) שולחות ההודעה סבורות כי לטכנאי המעלית (צד ג') חובת זהירות מושגית וגם קונקרטית כלפי בעל המעלית. (ב) לדבריהן יש להאמין לגירסת ארז ושכטר, כי צד ג' התיר מפורשות את השימוש במעלית, ולכן גם השתמשו בה למחרת; זאת הגם ששכטר לא זכר את מראהו של צד ג'. (ג) לדעתן לא הזכיר צד ג' ברצף חקירתו הראשית כי הטיל איסור על השימוש, וכמו כן אין בעדותו בפני מפקח העבודה בשעתו התייחסות לאיסור ההפעלה. (ד) אפילו היה אוסר X את השימוש, היתה עליו אחריות לתאונה, כי היה עליו להציב שלט בטיחותי. (ה) אין לדעתן קשר בין העדר פיקוח תקופתי לתאונה. (ו) לעד שכטר אין אינטרס בתיק וארז שטרסבורג עובד אצל אחת משולחות ההודעה, אך הן מבוטחות, לכן יש להאמין להם. (ז) כנגד זאת, עדות צד ג' היא עדות יחידה של בעל דין. (2) (א) ב"כ צד ג' חזרה בסיכומים על גירסת צד ג' עוד בתצהירו ב - 8.2.94 כי הורה לאסור את השימוש במעלית; (ב) לדעתה ידעו ארז והנתבעות כי אסור להשתמש במעלית, ולא היתה חובה על צד ג' לנקוט צעדים נוספים. (ג) העדר בדיקה מוסמכת עמד בניגוד לחוק, והחובה חלה על בעל המעלית. (ד) אין זה מתקבל על הדעת שהמפסק הראשי נותק בכל יום, והדבר נסתר ע"י שכטר. (ה) לא מתפקידו של צד ג' היה לדאוג להתקנתו של מפסק רפיון. (ו) אין לזקוף לחובתו את היותו עד יחיד. (ז) נטל ההוכחה על שולחות ההודעה, והן ידעו כי המעלית אינה תקינה; צד ג' השבית את המעלית, ולא היה חייב לקבוע שילוט אזהרה. שולחות ההודעה הפרו חובה חקוקה באי בדיקת המעלית על-ידי בודק מוסמך. .5דיון א. המישור העובדתי (1) התקשיתי לקבוע בפי מי האמת באשר לאירועי היום שקדם לתאונה. אולי אף אירעה אי הבנה. אמנם הדעת נותנת, כי אילו נאמר לארז מפורשות ע"י צד ג' כי אין להפעיל את המעלית, כטענתו של צד ג', הסברה הישרה אומרת כי היה נמנע מלאפשר הפעלתה, שכן מדוע ייטול על עצמו סיכון בשעה שגורם מקצועי הנותן שירות למעלית סבור שיש סיכון כזה. עדותו של העד שכטר לכאורה מסייעת לכך, אך נותר בי סימן שאלה לגבי העדר זיהויו של צד ג' על-ידיו (צד ג' הוא בעל זקן ארוך ועבות המותיר לדעתי זכרון ברואיו, אך לא הועד - אף שהדבר יתכן - כי היה בעל זקן כזה בעת האירועים נשוא המשפט) . ועוד, אכן בהודעתו בפני מפקח העבודה קפלן (צ"ג/1) לא התיחס צד ג' לנקודה המהותית של ההוראה שלא להשתמש במעלית. לכאורה גם אם אכן חשב צד ג' כי יש סיכון במעלית, היה מן הסתם מפרש את כוונתו היטב, ואולי גם גורם לתליית שלט אזהרה. (2) ואולם, עדות צד ג' עשתה כשלעצמה רושם מהימן, ולשיטתו שלו יש הגיון בגירסתו, שהרי גם אם לא איתר תקלה, אם התכוון לבוא שוב לבדוק, היה מקום להשבית את המעלית עד אז. כן נותר ספק בקשר להפעלת המפסק, שלגביה יש סתירה בין ארז, המעיד על ניתוק יומיומי של המפסק הראשי, ובין שכטר, שהעיד שלא כך היה. (3) ועוד, לפתחן של שולחות ההודעה רובץ אשם בסיסי בסיפור כולו, הקשור בהפרתן של הוראות פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל - 1970, שלפי עדות מפקח העבודה קפלן היה קיומן מוטל עליהן. הגדרת מעלית בסעיף 1לפקודה חלה על פניה גם על המעלית שבה מדובר; על פי ההגדרה "מעלית" היא "מיתקן המשמש לתנועת בני אדם או טובין בעל רבדים קבועים, אשר לו תא או דוכן הנע במסלול מאונך או כמעט מאונך ותנועתו מוגבלת על-ידי מכוון". סעיף 60לפקודה קובע, כי "לא ישתמשו במעלית אלא אם נבדקה בדיקה יסודית בידי בודק מוסמך תוך ששת החודשים שקדמו לשימוש ונתקבל תסקיר על תוצאות הבדיקה". אין חולק כי במעלית דנן לא קוימו על-ידי הנתבעות הוראות סעיף 60, מסיבה כלשהי; ארז אמר בעדותו כי הדבר לא היה בתחום אחריותו, אך לא הועד מי שהדבר היה בתחום אחריותו. מפקח העבודה מר קפלן העיד כי אילו נעשו בדיקות כחוק ניתן היה לגלות את הליקוי. כנגד זאת, צד ג' עסק במעלית גם בתקופת עבר ומכל מקום בתקופה האחרונה, ואף הוא כנראה לא הפנה תשומת הלב לצורך בבדיקות תקופתיות, ואם גם לדבריו המליץ על התקנת מפסק רפיון, לא חייב זאת. (4) נטל ההוכחה באשר להתרשלותו של צד ג' הוא על שולחות ההודעה, וחוששני, נוכח האמור, שלא הרימוהו. בנוסף, אין ראיה ברורה כי המעלית היתה במצב לא תקין בעת ביקורו של צד ג' - ויתרה מזו, אף לאחר התאונה לא נמצא בה מיידית פגם על-ידי מפקח העבודה; פגם שיתכן כי גרם לתאונה נתגלה רק ב - 26.10.92, למעלה ממחצית השנה לאחר התאונה, משנבדקה המעלית שוב לאחר שהיתה מושבתת (ולאחר שנבדקה גם על-ידי בודק מעליות מוסמך כחוק ואושרה). הדבר משליך בראש וראשונה לאחריות שולחות ההודעה באשר לבדיקות תקופתיות. (5) ואולם, אולי למעלה מן הצורך, יש גם לבדוק אם - בהנחה עובדתית שצד ג' אולי אישר באורח זה או אחר את השימוש במעלית או לפחות לא אסר עליו, או שמתוך אי בהירות בדבריו יכלו אנשי שולחות ההודעה להסיק היתר שימוש - האם חלה עליו אחריות. (6) א. האם חב צד ג' חובת זהירות כלפי שולחות ההודעה, והאם הפר חובה זו ? ב. בע"א 145/80 ועקנין נ' מ.י. פ"ד ל"ז (1) 113ניתח השופט ברק (כתארו אז) את מרכיבי קביעתה של האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות, ובהם חובת הזהירות המושגית, שעניינה האם אדם סביר צריך היה לצפות להתרחשות הנזק על פי הקטגוריה שאליה משתייכים הצדדים הנוגעים לדבר וביחסים שביניהם; חובת הזהירות הקונקרטית, קרי, האם בין המזיק (מבלי להיכנס כרגע להגדרתו) לניזוק הספציפי קיימת חובת זהירות על פי עובדות המקרה; ולבסוף האם הופרה על-ידי המזיק חובת הזהירות. ג. על האחריות המושגית של נותן שירות בתחום רגיש כתחום המעליות אין צורך להכביר מלים; היא מסתברת מאליה. ללא ספק החובה שהיתה על צד ג' היא לשירות מיומן, תוך הפניית תשומת הלב לפגמים ככל שישנם, ותוך נקיטת צעדי זהירות כל עוד לא תוקנו. באשר לאחריות הקונקרטית של צד ג' כלפי מזמיני עבודתו,אף היא היתה קיימת במקרה דנן, להבטיח תיקון ליקויים שלשמם הוזמן, וכנגדה לאסור על שימוש בה אם נתגלה ליקוי המחייב זאת. ד. (1) ואולם, עד שאנו באים לשאול, אם הפר צד ג' את חובתו, עלינו לזכור את שהיה על שולחות ההודעה לעשות ולא עשו, ומחדלן העיקרי היה, כאמור, באי הזמנת פיקוח כדין למעלית זו (בשעה שהזמינו פיקוח כזה למעלית האחרת, מעלית הנוסעים). הן לא עמדו בחובה זו; הזמנת צד ג', שאינו בודק מוסמך, לתיקונים לא יכלה לכפר על כך. זאת, גם אם סבר כי יש עדיין מה לבדוק, ועדיף היה לוודא יותר משעשה כי לא ייעשה שימוש במעלית, כגון על-ידי הודעה על פתחיה. אולי הדבר העיקרי שלא עשה צד ג' לא היה קשור דווקא ליום שקדם לתאונה, אלא לאי הפניית תשומת לבן של שולחות ההודעה לצורך בפיקוח, תוך שהוא נותן שירות ללא פיקוח כזה; אך דבר זה, בעייתי ככל שיהא, אינו קשור ישירות לעובדות אותו יום, שמבחינה זו לא היה שונה מביקורים קודמים שלו. (2) לענין היחסים בין מזמין שירות ונותנו ראה פסה"ד בת"א (ירושלים) 21/89 כהן נ' הילטון (כב' השופטת ארד) תקדין-מחוזי 91(3) 793, שבו נקבע, כי חברת הילטון ומנהלי מלונה בירושלים לא יצאו ידי חובת הזהירות על-ידי העברת הטיפול במעלית בחוזה שירות לחברת "חרות" - ושם היה המדובר בחוזה שירות שלפיו היה על חרות לדאוג לתקינות פעולתה של המעלית ולבצע את כל הבדיקות הנדרשות. באותו מקרה חויבה חרות ב - % 50של הנזק. (3) במקרה דנן, סבורני כי מאזן הנסיבות, אי הקונקלוסיביות העובדתית באשר להתנהגות צד ג', ובראש וראשונה המחדל של שולחות ההודעה באי קיום הפיקוח על המעלית, מצדיק שלא להטיל אחריות המגעת כדי רשלנות על צד ג', או למירב לקבוע סטיה קלה בלבד מרמת הזהירות הנדרשת (לענין זה ראה ע"א 56/77 לה נסיונל נ' סטרפלאסט, פ"ד ל"ג (1) 337, 342-כב' השופט ברק). זאת, בהתחשב בעובדה שבבדיקה ראשונה נמצאה המעלית תקינה (דו"ח המפקח קפלן 3ג/1). ה. במאזן השיקולים, אני מחליט איפוא לדחות את הודעת צד ג'. עם זאת כדי לתת ביטוי למכלול הנסיבות, אינני עושה צו להוצאות. טכנאיםתאונת מעליתמעלית