אחריות על סולם פגום

סעיף 72 לפקודת הבטיחות בעבודה קובע כדלקמן: "...מבצע בנייה יספק לאחר סולמות ללא פגם, מחומר מתאים למטרה שלה הוא ועד או שלה הוא משמש.." הנתבעת הפרה חובה חקוקה זו בכך שלא דאגה לספק לתובע סולם תקין ללא פגם, וכן הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות על סולם פגום: 1. זוהי תביעה לפיצויים בגין תאונת עבודה שאירעה לתובע ביום 11.6.99 , כתוצאה מנפילה מסולם, עת עבד בשירות הנתבעת (להלן: "התאונה"). 2. בסעיף 5 לתצהירו תאר התובע את התאונה כדלקמן: "...הנני מצהיר כי באותו יום עליתי על הסולם עמדתי עליו וניסיתי לפתוח את הפתח לגג ולפתע הסולם החליק ונפל, ובעקבות כך נפלתי מגובה של 2 מטרים על הרצפה ועל המעקה ונחבלתי בכל חלקי גופי ובגב." לטענת התובע, הסולם שסופק לו על ידי הנתבעת היה ישן, פגום ולא תקין, כאשר לאחת מרגלי הסולם היה חסר גומי וברגל השניה היה הגומי שחוק. לטענתו, הוא התריע על כך בעבר מספר פעמים בפני מנהל הנתבעת וביקש ממנו לספק לו סולם תקין אך המנהל לא התייחס לדרישה זו והורה לו להשתמש בסולם על אף היותו, לטענתו, בלתי תקין. 3. הנתבעת לא הגישה תצהירים מטעמה ובין היתר לא הוגש תצהירו של מנהל הנתבעת. לפיכך, לא נסתרה טענת התובע בדבר פנייתו למנהל הנתבעת, כמפורט לעיל. העד היחיד שהעיד מטעם הנתבעת, מר בן חמו, העיד כי במועד התאונה הוא אכן עבד עם התובע בעבודת אינסטלציה. בהתאם לעדותו, סוכם בינו לבין התובע כי התובע יעבוד על הגג והוא יעבוד על מונה המים למטה. לגרסתו, הוא עלה עם התובע לקומה האחרונה של הבניין ותמך בסולם בעת שהתובע עלה לגג. רק לאחר מכן, הוא ירד למטה לבצע את עבודתו במונה המים. עם סיום העבודה, חזר ועלה לקומה האחרונה ושם פגש את התובע אשר סיפר לו כי הוא נפל מהסולם. העד העיד עוד כי הסולם היה תקין לחלוטין ובין היתר היו לו גומיות תקינות. 4. ההלכה היא כי מעביד חב חובת זהירות לעובדיו, שמא ייפגעו במהלך עבודתם. חובה זו כוללת להנהיג שיטת עבודה בטוחה אשר תשמור על העובדים מפני סיכונים ותקלות אשר אדם סביר עשוי היה לצפותם מראש. חובתו של כל מעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. כמו כן על המעביד להזהיר את העובדים מפני סכנות גלויות ונסתרות, ולהדריכם כיצד לנהוג וכיצד להתמודד עם סיכונים אלה. 5. שוכנעתי כי הנתבעת לא עמדה בחובתה זו, שכן היא לא נקטה בכל האמצעים הסבירים כדי להבטיח שעבודתו של התובע תתבצע בתנאי בטיחות אופטימליים. לטעמי, משלא הכחיש מנהל הנתבעת את עדות התובע לפיה הוא התריע בפניו מספר פעמים על מצבו הלקוי של הסולם, יש לקבל בעניין זה את עדות התובע במלואה. זאת ועוד, לא רק שטענת התובע בדבר פניות קודמות לנתבעת לא הוכחשה, מנהל הנתבעת אף לא הכחיש את עצם מצבו הרעוע של הסולם שכן, כאמור, הוא בחר שלא להעיד. עדותו של בן חמו לעניין תקינות הגומיות, אינה מהימנה עליי ואני מעדיפה בעניין זה את עדותו של התובע אשר נתמכת באופן ברור ב"שתיקתו" של מנהל הנתבעת. 6. ההלכה היא כי : ".. הימנעות מהבאת ראיה...מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובנסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע" (ראה י' קדמי, על הראיות חלק שני (תל אביב, 1991) בעמוד 917). עוד לעניין זה - ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' שלמה מתתיהו מה(4) 651, 658 - 659. "..אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". אי לכך אני קובעת כי לא נסתרה טענת התובע לפיה הסולם היה בלתי תקין. 7. סעיף 72 לפקודת הבטיחות בעבודה קובע כדלקמן: "...מבצע בנייה יספק לאחר סולמות ללא פגם, מחומר מתאים למטרה שלה הוא ועד או שלה הוא משמש.." 8. הנתבעת הפרה חובה חקוקה זו בכך שלא דאגה לספק לתובע סולם תקין ללא פגם, וכן הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע. במסגרת חובותיה של הנתבעת כלפי התובע, היה עליה לספק לו תנאי עבודה בטוחים - ומשלא עשתה כן - התרשלה כלפי התובע והפרה את חובותיה לשמור על ביטחונו ושלמות גופו. 9. עם זאת, אני סבורה כי יש מקום להטיל על התובע רשלנות תורמת. המבחן הקובע לחלוקת האחריות בין המעביד לעובד הוא מבחן האשם. כל צד נושא באחריות על פי מידת האשם שלו בתאונה. ההלכה היא כי ככל שמדובר בתאונת עבודה, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד ביחס לרשלנות שגרמה או תרמה לתאונה. מחד - המעביד הוא זה שיצר את הסיכון ובידיו כל האמצעים שיכלו למנוע את הנזק שנגרם כתוצאה מסיכון זה, ומאידך - העובד מקבל את מקום עבודתו כפי שהוא, על הסיכון הכרוך בו, כך שרמת הזהירות הנדרשת ממנו שונה בהיקפה מזו הנדרשת ממעביד. יש איפוא לבחון ולבדוק בכל מקרה לגופו, שמא התרשל גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה. 10. אני סבורה כי בשים לב לעדותו של התובע לפיה, בפועל "כל פעם שפועל עלה פועל אחר החזיק את הסולם", מן הראוי היה שהוא יבקש מבן חמו שיעלה עמו לקומה עליונה כדי לתמוך בסולם. התובע העיד כי הוא ובן חמו היו באותה דרגה מבחינה מקצועית ולא היתה כל מניעה לבקש זאת. לפיכך, יש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 20%. גובה הנזק 11. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בגב. התובע נבדק מספר פעמים בקופת חולים והופנה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה. לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. התובע נעדר מעבודתו למשך 5 ימים. לתובע נקבעה דרגת נכות זמנית על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור 10% מתאריך 17.6.96 עד 31.8.96. התובע לא הוכיח הפסדי השתכרות בעבר. אין לפסוק לתובע הפסדי השתכרות בעתיד נוכח העדר נכות והעדר פגיעה תפקודית. לא שוכנעתי כי התובע פוטר מעבודתו בשל הפגיעה בתאונה. 12. לאור כל האמור, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בלבד. בשים לב לגילו של התובע, מהות הפגיעה, הנכות הזמנית והטיפולים שקיבל התובע, אני מעריכה את הפיצוי בסכום של 14,000 ₪. אי לכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 14,000 ₪. מסכום זה יש לנכות 20% רשלנות תורמת ולהוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ וכן החזר אגרת בית משפט משוערכת. נפילה מגובה / מסולםתאונות נפילה