בקשה להגשת תצהיר תמיכה בעתירה מנהלית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להגשת תצהיר תמיכה בעתירה מנהלית: הנשיא (בפועל) א' גורן לפניי בקשה בכתב להתיר למבקשת להגיש תצהיר בתמיכה לטיעוניהן בעתירה מינהלית 2038/98 (להלן - העתירה). א. תיאור עובדתי ומשפטי עניינה של העתירה בפרויקט המרינה בהרצליה (להלן - המרינה או מיתחם המרינה). על-פי הנטען, אוסרות כל התכניות החלות על שטח המרינה שימוש למטרת מגורים. אף-על-פי-כן טוענת המשיבה 1, החברה להגנת הטבע (להלן - העותרת), כי במיתחם המרינה נבנו ונבנות בידי המבקשות 12-1 דירות מגורים בשטחים שונים, המגיעים עד למאות מטרים רבועים, והן משווקות ונמכרות כדירות מגורים לכל דבר ועניין. לפיכך מתבקש בית-המשפט בעתירה להצהיר כי השימוש למגורים בתחום המרינה איננו חוקי ולהבטיח כי שיווקן של דירות במיתחם יעמוד בתנאי זה. בדיון מקדמי בעתירה שהתקיים ביום 6 במאי 1999 החליט בית-המשפט, כדלקמן: "המחלוקת בין הצדדים קשורה למונח 'דירת נופש', אם במשמעותה הרגילה או במשמעותה במושגי התכנית (אם יש הבחנה בין שניהם), ולגבי טיבה ותכונותיה הפיזיות של דירה כזאת. לפיכך יסכמו הצדדים בכתב בשאלה זו, אשר תחייב את כל הצדדים הקשורים בפרויקט. מלפנים משורת הדין וכדי לחסוך בזמן הצדדים ובזמנו של בית המשפט, יהיה כל צד רשאי לצרף לסיכומיו, מלבד האסמכתאות המשפטיות, גם מסמכים רשמיים שעליהן מבוססת טענתם. אינני מחייב את הצדדים להתייחס בשלב זה לשאלת השיהוי. משרד יאראק וכץ יסכמו במקביל תוך 45 ימים עם עותק ישירות לכל יתר המשיבים, אשר יסכמו גם הם במקביל, תוך 45 ימים מהיום שבו יתקבלו בלשכתם עותקי סיכומי המבקשים". 3. ביום 26 ביולי, לאחר שבמהלך חודש יוני 1999 הוגשו סיכומי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה וסיכומי העותרת, הוגשה לבית-המשפט הבקשה הנדונה להתיר למבקשות, הן המשיבות בעתירה, להגיש לבית-המשפט את תצהירו של מר אלי לנדאו, אשר כיהן משך 15 שנה כיושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה מתוקף משרתו כראש-עיריית הרצליה. בעזרת תצהירו של מר לנדאו חפצות המבקשות להוכיח מה היו אומד-דעת הוועדה המקומית וגורמי התכנון במהלך הליכי התכנון של מיתחם המרינה בכל הנוגע לשאלה השנויה במחלוקת. ב. טענות הצדדים 1. טענת המבקשות (א) הגשת התצהיר תתרום לבירור התשתית העובדתית העומדת בבסיס העתירה ולא תביא לסרבול ההליך או להתמשכותו. (ב) בית-המשפט מוסמך להתיר את הגשת התצהיר: (1) החלטה על הגשת הסיכומים נתקבלה טרם הגשת כתבי-תשובה, ועל-כן לא חלה תקנה 11 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בעתירות לבית משפט לעניינים מינהליים), תשנ"ו1996-, האוסרת על הגשת כתב-בי-דין נוסף, אלא ברשות בית-המשפט. (2) לפי תקנה 19(ה) לתקנות הנ"ל, בכל עניין של סדר דין שלא נקבע בתקנות רשאי בית-המשפט לפעול לפי תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, או בדרך אחרת הנראית לו בנסיבות העניין מועילה להכרעה, צודקת ומהירה. (3) לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, מוסמך בית-המשפט להתיר בכל עת לכל בעל-דין לשנות את כתב-טענותיו או לתקנו הכול על-מנת שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין. 2. טענות החברה להגנת הטבע (א) הגשת התצהיר בעיצומו של שלב הסיכומים נוגדת את סדרי הדין התקינים ופוגעת בזכויות הדיוניות של העותרת. (ב) התרת הגשת התצהיר תסרבל את ההליך כולו ותגרור אחריה הגשת תצהירי תשובה וחקירת המצהירים. (ג) התצהיר איננו רלוונטי להכרעת בית-המשפט. התכנית הינה דין, ופרשנותה צריכה להיעשות על-פי כללי הפרשנות ולא על-פי עדותו של מי מן המחוקקים על כוונותיו. 3. טענת הוועדה המקומית הוועדה המקומית אינה מתנגדת להגשת התצהיר על-ידי המבקשות כל עוד יותר לה על-ידי בית-המשפט להגיש בתגובה את תצהירה של ראש-עיריית הרצליה ויושבת-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה בהווה, הגב' יעל גרמן. כן היא מבקשת להתיר לה להגיש סיכומי תשובה לסיכומי המבקשות. 4. טענות משרד התיירות, הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז תל-אביב-יפו והמועצה הארצית (1) אין רלוונטיות לאמור בתצהיר או לדעתו האישית של המצהיר לגבי אומד-דעתה של הוועדה המקומית בשאלה שבמחלוקת, ככל שאינה באה לידי ביטוי בפרוטוקולים של דיוני גופי התכנון או בהוראות התכנית העומדת לפרשנות. (2) המצהיר מתיימר להביע דעה בשמם של כלל גופי התכנון בלי שהוסמך על-ידיהם לעשות כן ובניגוד לעמדתן. (ג) לגופה של הבקשה אני סבור כי הצדק עם המשיבות בבקשה. תכנית בנייה מאושרת כדין היא בגדר "דין", כמשמעותו בחוק הפרשנות, תשמ"א1981- ותפורש כדרך שמפורש כל דין (בג"ץ 652/85 מרכז תל-אביב חברה בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה תל-אביב [1]). אכן, במסגרת הפרשנות התכליתית נדרש בית-המשפט גם לכוונתו של המחוקק בעת שהוציא תחת ידיו את דבר החקיקה. אולם: "השותפות בין מחוקק לבין שופט אין משמעותה היוועצות בין השניים. שופט המכריע בסכסוך, והחייב אגב כך לפרש את החוק על-פי תכלית החקיקה, אינו רשאי לפנות למחוקק ולשאול אותו לתכלית חקיקתו. פנייה כאמור, נתפשֹת כפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובעקרון שלטון החוק. היא פוגעת בעצמאותה של הרשות השופטת, ובחובתה לאובייקטיביות שיפוטית. עם חקיקת החוק מסתיים תפקידו של המחוקק ביחס לאותו חוק, ובאותה עת מתחיל תפקידו של הפרשן. עמידה על תכלית החקיקה, מטרת החוק או כוונת המחוקק - 'כל אלה הן פונקציות שיפוטיות. פונקציות אלה הן כלי עזר לשופט בפירוש החוק ובהכרעה בסכסוך, והן חלק מההליך השיפוטי עצמו. אין לערב בהליך זה את המחוקק... לא יעלה על הדעת להציע כיום כי בגיבוש 'כוונת המחוקק' יפנה השופט למחוקק וישאל אותו לכוונתו" (א' ברק פרשנות במשפט, כרך ב, פרשנות החקיקה [4], בעמ' 66). על אחת כמה וכמה שאל למחוקק לפנות אל בית-המשפט בניסיון להשפיע על אופן פרשנות דבר החקיקה. "בשולי הדברים אבקש להעיר: העותר אינו 'עותר ציבורי' מן השורה. העותר הוא חבר-כנסת. הוא חבר בוועדת הכספים של הכנסת, אשר השתתף בדיונים שקדמו לקבלת ההחלטה נשוא הדיון ואף לקח חלק פעיל בניסוח ההחלטה. כדבריו בגוף העתירה, הוא אשר יזם את השימוש במונח 'העוסק בפועל בשפיטה', אשר נכלל בנוסח ההחלטה. בעתירה אף הוצהר, מפי העותר, 'כי כוונת ועדת הכספים בהוספת מונח זה היתה ליצור הבחנה בין שתי קטיגוריות של נושאי משרה שיפוטית באופן שרק אלו העוסקים בפועל בשפיטה יהיו זכאים להעלאות השכר שנקבעו בהחלטה'. בכך נתן העותר ביטוי ברור לרצונו להעמיד את בית המשפט, מכלי ראשון, על כוונתה המקורית של ועדת הכספים ובכך לשכנעו בדבר פירושה הנכון של ההחלטה. אף שאינני מפקפק בטוהר כוונתו של העותר, חוששני שנהג שלא כהלכה. אני סבור, כי דווקא משום חלקו הפעיל בגיבוש החלטת ועדת הכספים, היה הוא מיטיב לעשות אילו נמנע מלהיעשות צד ישיר להגשת העתירה. ובייחוד ראוי היה לו להימנע מלכלול בעתירתו את הצהרתו האישית בדבר כוונתה של ועדת הכספים. נורמה חקיקתית, מעת שיצאה מתחת ידו של המחוקק, הופכת לנחלת הרבים, ופרשנותה היא עניין לבית המשפט לענות בו. יפים לכאן דברי השופט חשין בהמ' (ערעור) 89/51 מיטובה בע"מ נ' קזם [פ"ד ו(4) - א' ג'], בעמ' 11: 'בידוע, שראשיתו של כל חוק בבית המחוקקים. שם הוא נולד, שם הוא מקבל צורה ותוכן, ושם נופחים בו נשמת חיים ומוציאים אותו לאויר העולם. אולם, במקום בו נשלמת מלאכת החקיקה שם מתחילה מלאכת הפרשנות'. בבואו לפרש דבר חקיקה, בית המשפט 'אינו רשאי לפנות אל המחוקק ולשאול אותו לתכלית חקיקתו', שכן 'פנייה כאמור נתפשת כפגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובעקרון שלטון החוק' (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ב, פרשנות החקיקה (נבו, תשנ"ג) 66). וכשם שבית המשפט אינו בא אצל המחוקק לשאול את פיו בדבר פירושו הנכון של מעשה החקיקה, כך אין זו מידה ראויה למחוקק להתייצב בבית המשפט כדי להעיד לפניו על כוונת חקיקתו, כמעשה נחתום המעיד על עיסתו. ככל הידוע לי, לא היה תקדים שבו נעשה הדבר, ומשום החידוש שמצאתי במהלכו של העותר ראיתי טעם להעיר עליו" (השופט א' מצא, בבג"ץ 3262/95 פורז נ' ממשלת ישראל [2], בעמ' 163). אכן, הדיונים בוועדות התכנון השונות בשלבי התכנון השונים כפי שהם משתקפים בפרוטוקולים ובמסמכים הרשמיים של גופים אלה, יש בהם כדי לסייע לבית-המשפט בפרשנות התכנית, ואולם "כוונת המחוקק" איננה שחזור עובדתי של מכלול הדעות והרצונות שנכרכו בהליכי התכנון. כדברי הנשיא שמגר, בבג"ץ 4031/94 ארגון "בצדק" נ' ראש ממשלת ישראל [3], בעמ' 18: "כדי להסיר ספק אשוב ואזכיר בשלב זה, כי הדיונים בכנסת, בשלבי החקיקה השונים, אשר חלקים מהם צוטטו ואוזכרו לעיל, אמנם מצביעים על מניעיהם של המציעים, אך אין בהם כדי לבוא במקום גיבוש המסקנה בדבר פרשנותו הנכונה של החוק החרות, כפי שנתקבל בכנסת. חוק מתפרש מתוכו ובו, היינו מתוך נוסחו - לרבות מתוך ההקשר של הוראותיו - ולשם הבנת דבר המחוקק ניצבת המטרה החקיקתית נגד עיני הפרשן ומקרינה על נוסחו של הכתוב. יכול שמלאכת המחוקקים צלחה בידיהם ונוסחו של החוק החרות מבטא כוונתם כהווייתה, ויכול שאין הדבר כן; אולם, מעת שהחוק יצא לאוויר העולם יש לו חיות וקיום עצמאיים, ורק הכתוב בו והמטרה שאותה הוא משרת הם מורי הדרך להבנתו; לשון אחר, כוונת המחוקק נלמדת מן החוק בנוסחו הסופי ולא מן הרעיונות של המציעים, אשר ייתכן שלא באו כלל לידי ביטוי ראוי בחוק כפי שנתקבל. 'כוונת המחוקק' ו'המטרה החקיקתית' הם מושגים משפטיים ולא שיחזור עובדתי של מיכלול הדעות והרצונות שאפפו את שלב קבלת החוק בכנסת. מקובל עלינו, שהפרשן המשפטי אינו עוסק בחקר פסיכולוגי של מחשבות המציעים, אלא במשמעות ובמגמה של ההוראה החקוקה כנוסחה וכתוקפה מעת קבלתה בכנסת". מכל האמור לעיל עולה, כי אין מקום לקבל את הבקשה ולאפשר למבקשת להגיש את תצהירו של מר אלי לנדאו. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות בנסיבות המקרה. עתירה מנהליתמסמכיםתצהיר תמיכה