הסגת גבול מבנה המשמש כבית כנסת

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסגת גבול מבנה המשמש כבית כנסת: התביעה היא לסילוק יד ממבנה ישן בן חדר וחצי ומרפסת ונוחיות בחצר, המשמש בית-כנסת, הנמצא ברחוב מונטפיורי 16פתח-תקוה (להלן: "המבנה"), בעילה של הסגת גבול. לטענת התובעות (הבעלים) המבנה הושכר לשוכרים שאינם הנתבעים שהתחייבו לא למסור את החזקה והשימוש במבנה לאחרים ללא רשות הבעלים. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. בתצהיר שצורף לבקשתם לרשות להתגונן, תצהיר שהפך לכתב הגנה, טענו הנתבעים להגנתם טענות שאין זה המקום להתייחס אליהן. ימים ספורים לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות, הגישו הנתבעים בקשה, בה עתרו לבית-המשפט לדחות את התביעה מחוסר סמכות, מפאת קדושת המקום. בבקשתם מסתמכים הם, על הסימנים 2ו- 3לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים) 1924, (להלן לשם הקיצור - "דבר המלך") [4]. סימנים 2ו- 3לדבר המלך הנ"ל, כפי שתורגמו בחוקי מדינת ישראל בהוצאת "גדעון" - הוצאה לאור בע"מ, כרך ז' עמוד 3297כדלהלן: " .2למרות כל הוראה בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, או בכל פקודה אחרת או בכל חוק אחר בישראל, האומרת את ההפך, לא יבורר ולא יוחלט על-ידי שום בית-משפט בישראל כל משפט או ענין הקשורים במקומות הקדושים או בבנינים הדתיים או במקומות הדתיים בישראל או בזכויות או בתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל: בתנאי ששום דבר האמור בזה לא יפגע ולא יצמצם בשיפוט שהוקנה לבתי הדין הדתיים עפ"י דבר המלך במועצה הנ"ל ובהתאם לו. .3נתעוררה שאלה אם איזה משפט או ענין נופלים בגדר הסעיף הקודם, הרי עד שתוקם ועדה שיינתן לה השיפוט על ענינים המפורטים בסעיף הקודם, תובא השאלה לפני שר הדתות, והוא יחליט בשאלה לאחר שיחקור כהלכה בענין. החלטת שר הדתות תהא החלטת גמר ומחייבת את כל הצדדים". אין חולק על כך שדבר המלך הנ"ל לא בוטל ועדיין הוא בר-תוקף ומחייב, חרף דעתם של כב' השופטים זילברג ז"ל וויתקון ז"ל השוללת את קיומו, בבג"צ 222/68 (המרצה 15/69) חוגים לאומיים אגודה רשומה נ' שר המשטרה [1] עמ', .141 כב' השופט מ' שמגר (כתוארו אז) התייחס לסעיף 2לדבר המלך הנ"ל ב-ע"א 492/79 אלי מוזס ואח' נ' חברת קדישא גחש"א - "קהילת ירושלים" [2], בעמוד 1650מול האות ז' באמרו: "אגב, דומה כי המשמעות של המונחים "מבנים דתיים" או "מקומות דתיים", המובאים בסימן 2הנ"ל, צריכה להיבחן לאור ההקשר הכללי ואופי העניין, אשר בו דן דבר המלך, ותוך זיקה לנושאים האחרים, המוזכרים בסימן 2הנ"ל, שהם המקומות הקדושים והזכויות או התביעות, המתייחסות לעדות הדתיות השונות. רק לאור מהות זו של סימן 2ניתן להבין את ההוראה המרחיקה לכת, העולה מן האמור בסימן 2, ומן ההוראה המשלימה, המובאת בסימן ...3" אין בדעתי להרחיב את היריעה ולעמוד על הפסיקה שדנה בסוגיה זו, ואסתפק לומר שלא יעלה על הדעת שדבר המלך הנ"ל, התייחס לסכסוך בין משכיר לבין שוכר או לבין מסיג גבול בדבר מושכר שניתן להכריע בו במישור האזרחי. כב' השופט מ' שמגר (כתוארו אז) קבע בפסק-דינו, בהמשך לציטוט לעיל: "כפי שיעלה בהמשך הדברים, צריך עניין סיווגו של מקום פלוני, כמקום אשר עליו חל סימן 2הנ"ל לעלות מחומר הראיות, המובא לפני בית המשפט, הרי פרט למקרים בולטים וגלויים וברורים במיוחד, בהם פועל בית המשפט על פי ידיעתו השיפוטית, אין להעלות על הדעת, כי בית-המשפט יראה עצמו נטול סמכות לדון בעניין על יסוד טענה בעלמא, אשר איננה מעוגנת בחומר העובדתי שלפניו, משמע, לפני שבית המשפט מחליט בעניין על יסוד האמור בסימנים 2או 3, וכדי שיחליט כאמור, מן הראוי, כי יובאו לפניו ראיות ראשוניות, המתייחסות למקום המסוים, אשר בקשר אליו מתנהלת התביעה, ואשר יש בהן כדי להצביע על כך, כי אנשים כלשהם ראו במקום האמור, לפחות במשך תקופת זמן מסויימת, מקום קדוש, או לחלופין כאמור לעיל, כי אופיו של המקום כה גלוי וברור, עד כי התגבשה בידי בית המשפט ידיעה שיפוטית על אופיו האמור כמקום קדוש" כדי להחליט בבקשה ספציפית זו, לא קיים צורך בשמיעת ראיות בדבר קדושתו של המקום, כקביעת כב' הנשיא שמגר. כתבי הטענות, המסמכים שצורפו, התצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן, ובמיוחד טענת ב"כ המשיבים שאתייחס אליה בהמשך, בפסקה שלפני האחרונה להחלטתי זו, כל אלה מדברים בעד עצמם. כפי שפתחתי ואמרתי, כטענת התובעים, המדובר בסכסוך בין בעלים של מושכר לבין מסיגי גבול שתפסו חזקה בו במקום השוכרים המקוריים. זהו סכסוך אזרחי מובהק המחייב הכרעה במישור אזרחי. טענה דומה לזו שלפנינו נטענה ונדחתה בהחלטתו המנומקת של כב' הנשיא המנוח אולשן, בהמרצה 440/61, עזבון המנוח מנדל מורגנשטיין נ' ישועה אלקיים, [3] שאמר בעמוד 1926בין האותיות ד'-ו': "אולם יתירה מזאת אף לכאורה אין הטענה הזאת יכולה לעמוד. בדברהמלך-במועצה מדובר: "......holy places or religious buildings or sites" שמע מיניה שעצם המקום (ההדגשה במקור - ר' ג') צריך להיות קדוש, לא מדובר על "שימוש קדוש", כאן אין מחלוקת שהבנין הוא בנין רגיל אשר נבנה למגורים רגילים ולכן העובדה שהשוכרים בזמנו שכרו דירה כדי להשתמש בה לשם בית-תפילה זמני אינה הופכת לתמיד את המקום לקדוש, דבר זה מתחזק גם על-ידי טענת המבקשים בכתב-הגנתם בקשר עם המקום, שם הם אומרים: "הציון, לבית כנסת ארעי, היה מאחר ולפי ההלכה אם מייחדים מקום לבית-כנסת קבוע אסור לשנותו לעולם". טענת המבקשים (הנתבעים) בקשה זו, אינה אלא טענת סרק. הראיה לכך היא, טענתו של ב"כ המבקשים אשר טען, כי מרשיו מוכנים לפנות את המקום אם יוצע להם דיור חלוף להנחת דעתם. במלים אחרות, אם ינתן למבקשים דיור חלוף שיספק את שאיפתם, יחדל המושכר מלהיות מקום קדוש. ולא, המקום יהיה קדוש השולל סמכות בתי המשפט מלדון ולהכריע בו. מהאמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשים (הנתבעים) ביחד ולחוד, לשלם למשיבות הוצאות הבקשה סך 000, 1שקל חדש, ללא קשר עם תוצאות המשפט. סכום זה ישא ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מבנההסגת גבול