זכות הציבור לדעת את תנאי הפרישה של עובדי מדינה

האם חוק הגנת הפרטיות מגביל את זכות הציבור לדעת את תנאי הפרישה של עובדי מדינה ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות הציבור לדעת את תנאי הפרישה של עובדי מדינה: הנשיא (גולדברג): .1העובדות הצריכות לערעור זה הן: א) המשיב מס' 1(להלן - המנכ"ל) עבד אצל משיב מספר 2(להלן - הבנק) במשך כ- 41שנים, ותפקידו האחרון היה מנהל כללי משותף של הבנק. ב) בסמוך לפרישת המנכ"ל מעבודתו, באוקטובר 1982, נוהל בינו לבין הבנק משא ומתן לקביעת תנאי פרישתו; בסיכום נקבע כי המנכ"ל יקבל מהבנק מענק וקצבה חודשית; ג) עד חודש אפריל 1987שולמה למנכ"ל הקצבה המוסכמת, והיא עמדה באותו מועד על -.283, 16ש"ח. באותו חודש שלח הבנק למנכ"ל מכתב, על פיו תועמד קצבתו החודשית על 9730ש"ח לחודש, והחל מאותו מועד שולם לו הסכום המוקטן; ד) המנכ"ל תבע את הבנק לתשלום ההפרשים, בצירוף פיצויי הלנת קצבה; ה) הבנק, בכתב הגנתו, הודיע על הפסקת תשלום הקצבה בכלל, וטען לענייננו טענות אלה: " .20א. לנוכח כל האמור לעיל יטען הבנק כי הסדר הפרישה שנערך עם התובע ותנאי הפרישה האמורים בו בלתי חוקיים, בלתי מוסריים, מנוגדים לתקנת הציבור ולפיכך הם בטלים מעיקרם. .21א. הבנק יוסיף ויטען כי הסדר הפרישה שנערך עם התובע נעשה ללא סמכות והוא בטל מעיקרו וינו מחייב את הבנק. ב. הדירקטוריון לא החליט וממילא לא אישר את הסדר הפרישה ותנאי הפרישה. ג. הוועדה (שאישרה את ההסכם - מ.ג.) לא הוסמכה כדין על-ידי דירקטוריון הבנק לפעול בנושא זה, וזה לא העביר סמכויות כלשהן לוועדה להחליט בעניין תנאי פרישתו של התובע. ד. הבנק יטען כי הינו זכאי לבטל את הסדר הפרישה משום שנכרת עקב טעות יסודית, שאלמלא היתה לא היה נכרת. .23עוד טען הבנק לחלופי חלופין כי ההלכות הפסוקות שנקבעו לעניין השתחררות גופים ציבוריים מחוזה מכביד שהמשך קיומו מנוגד לאינטרס הציבורי, יחולו גם במקרה זה, דהיינו הבנק רשאי לבטל את הסדר הפרישה. .24א. לחלופי חלופין, יוסיף ויטען הבנק, כי נוצר שינוי יסודי בנסיבות שהיו קיימות בזמן עשייתו של הסדר הפרישה, זאת לנוכח משבר המניות הב- נקאיות שארע באוקטובר 1983, וההסדר שנערך עם ממשלת ישראל בעקבותיו - ואשר בעטיו נתאפשר המשך פעילותו התקין של הבנק. ב. הבנק יטען כי משום שינוי נסיבות מהותי זה יש לפטרו מקיום הסדר הפרישה, המטיל עליו חבות כספית נכבדה. ג. לחלופי חלופי חלופין, קיום ההסכם לנוכח המאורעות האמורים שלא נצפו ולא ניתן היה לחזותם ולמנעם מראש, שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים. על כן מכוח דיני סיכול חוזים פטור הנתבע מלקיימו. .25לחלופי חלופין יוסיף ויטען הבנק כי אין לאכוף עליו את הסדר הפרישה באשר אכיפתו. תהא בלתי צודקת בנסיבות העניין". .2המנכ"ל החליט, כנראה בעצת פרקליטיו, שלא להמתין עד שהבנק יוכיח את טענות ההגנה, ופעל לנסות ולהוכיח בי אין ממש בטענות הבנק בכל הנוגע והמתייחס לתנאי פרישתו. לגרסתו - לא היו אלה חריגים כלל ועיקר. לצורך ההוכחה הוגשה לבית-הדין חוות דעת מומחה (אקטואר) אליה צורפו, בין היתר, הקטעים בדו"ח השנתי מס' 29של מבקר המדינה בנושא "הסדרי פרישה", ודו"ח מיוחד של המבקר מיוני 1981בדבר תנאי פרישתו של נציב שירות המדינה, איתן יעקובסון. בא-כוח הבנק הפנה את תשומת לב בית-הדין האזורי לסעיף 30(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958, אשר זה לשונו: "א) דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי". .3א) משנחסמה דרכו של המנכ"ל להוכיח טענותיו באמצעות דו"ח מבקר המדינה הזמין לעדות את נציב שירות המדינה (להלן - הנציב) וביקש לחייבו להביא עימו: א) פרטים בדבר תנאי פרישתם של מנכ"לים של משרדי הממשלה כפי שהיו בשנת 1980ופרטי השינויים שחלו בהם מאז 1980ועד .1988 ב) פירוט תארי העובדים הנוספים בין עובדי המדינה, שתנאיהם הוקבלו לתנאי מנכ"לים של משרדי ממשלה. ג) פירוט מלא של אלה מבין העובדים הנ"ל (מנכ"לים ועובדים אשר מעמדם הוקבל אליהם), אשר פרשו מעבודתם בשנים 1980- 1988ופירוט מלוא תנאי פרישתם בפועל, כולל: גיל וותק של כל אחד מהם"; ב) היועץ המשפטי לממשלה - שהתייצב להליך מכוח סעיף 30(א) לחוק ביתהדין לעבודה, התשכ"ט-1969, התנגד להזמנת הנציב, בטענה כי במסירת הפרטים המבוקשים יש פגיעה בצנעת הפרט, תוך הפניית תשומת הלב לסעיפים 7, 23, 23א, 23ב לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981(להלן חוק הגנת הפרטיות). הבנק הצטרף להתנגדות של בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, והוסיף כי עדותו של הנציב והצגת כל הפרטים כפי שנדרש ממנו - רק יסרבלו את הדיון; ג) בית-הדין האזורי (השופט הראשי - מורל; תב"ע מח/48-2; מט/12/142) דחה את ההתנגדות בקבעו בי ההסתמכות על חוק הגנת הפרטיות אינה לענייננו. וכך אומר בית-הדין: "ראשית 'מידע' לפי סעיף 7לחוק הגנת הרטיות פירושו - 'נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו'. נתונים על שכר ותנאים סוציאליים של עובד בשרות ציבורי אינם בכל אלה. אפילו 'מצבו הכלכלי' איננו נגזר בהכרח רק משכר ותנאים סוציאליים. שנית, סעיף 23ב לחוק הגנת הפרטיות אוסר על מסירת מידע - 'זולת אם המידע פורסם לרבים על פי סמכות כדין'. שכר ותנאים סוציאליים של עובד בשירות ציבורי חייבים להיות פומביים וגלויים (ראה דב"ע מו/29- 4[1]). אשר לטענה בדבר סרבול הדיון - בית-הדין יעשה כמיטב יכולתו שדבר זה לא יקרה". .4על החלטה זו הוגש ערעור ברשות של המדינה, ובו תמך הבנק (דב"ע לט/49-9). הערעור מתייחס אך ורק לבקשה לפירוט השמי של הפורשים (פסקה (ג) לבקשה להזמנת העד, סעיף 3א (ג) דלעיל). רשות הערעור ניתנה מהטעם שמתעוררת לראשונה בבית-הדין השאלה באיזו מידה מותרת עדות בדבר תנאי עבודה או תנאי פרישה של עובד ספציפי (להבדיל מקבוצת עובדים), לאור הוראות חוק הגנת הפרטיות. .5א) הפרקליטה אשר טענה למדינה הדגישה כי היא טוענת הן מטעם-הנציב, כעד שהוזמן, והן כמי שהצטרף לדיון בדין. עיקר טענותיה - סעיפים 7ו-23א לחוק הגנת הפרטיות אוסרים על הנציב למסור את הפרטים הספציפיים שנדרשו; הפרקליטה המלומדת היפנתה לאמור בדב"ע מו/29- 4[1], שבו נאמר (בע' 471): "לו היה מדובר בהצמדה למשכורת של עובד בכיר זה או אחר, ששכרו נקבע על-פי הסכם אישי או על-פי החלטת הנהלת חברה, היה מקום לטעון לצנעת הפרט ולזכותו של אותו עובד בכיר שהכנסתו תישאר חסויה". כמו כן טענה לעניין הרלבנטיות של העדות שהתבקשה, ועיקר טענתה - חריגים אינם מלמדים על הכלל ואינם מקנים זכות; ב) בא-כוח הבנק שם את הדגש על שאלת הרלבנטיות של העדות, ותמך גם בטיעון המדינה בעניין החסיון מכוח חוק הגנת הפרטיות; ג) בא-כוח המנכ"ל טען כי זכותו להוכיח בבית-הדין שאין ממש בטענות הבנק בדבר "חריגה", וכי הסכם הפרישה שעשה תואם את המקובל לגבי עובדים במעמדו, ואזי - אין הוא נוגד את תקנת הציבור. לגרסתו - אין לפרש את חוק הגנת הפרטיות כך שמטרתו מניעת מידע מהציבור בדבר תנאי פרישה של עובד ציבור. עיקר טענתו היא כי מן הדין שתנאי העבודה אצל מעביד בשירות ציבורי יהיו פומביים וגלויים לעיני כל, כפי שנקבע בדב"ע מו/29- 4[1], הנ"ל. .6אשר לרלבנטיות העדות: מההחלטה בדבר מתן רשות הערעור עולה, אף כי הדבר לא נאמר בה במפורש, כי הטעם למתן רשות הערעור הוא הוראות חוק הגנת הפרטיות, ותו לא. על שאלת הרלבנטיות בלבד לא היתה ניתנת במקרה זה רשות ערעור, אולם גם לעצם העניין אין ממש בטענה. משציטט הבנק בכתב הגנתו את האמור במכתבו מיום 8.12.1987של נגיד בנק ישראל, פרופ' מ. ברונו לבנק, בו נאמר: "ברצוני להבהיר כי תנאי הפרישה (של המנכ"ל - מ.ג.) כמפורט במכתב האמור (של הבנק - מ.ג.) נראים על פניהם חריגים ובלתי מקובלים..." ומשאימץ הבנק טענה זו של נגיד בנק ישראל, רשאי המנכ"ל לנסות ולסתור טענה זו. בית-הדין האזורי יתייחס מן הסתם בפסק-דינו הסופי לטענות הבנק והמדינה בדבר השפעתם של "החריגים" בשרות המדינה, אם יוכחו כאלה. על טענות הבנק; די בשלב זה לקבוע כי לכאורה, ויודגש כי בלכאורה בלבד מדובר, יכול ותהיה רלבנטיות לחריגים בתנאי פרישה של הבכירים בשירות המדינה לקביעה אם תנאי פרישתו של המנכ"ל היו "חריגים ובלתי מקובלים" (בלשונו של נגיד בנק ישראל), או נוגדים את תקנת הציבור, בלשון הבנק בכתב הגנתו. .7ומכאן להוראותיו של חוק הגנת הפרטיות: הסעיפים הציכים לענייננו בחוק הם: .1לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו. .2פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: (8) הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע. (9) שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; .7בפרק זה - "מידע" - נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו; .16לא יגלה אדם מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע עבודתו או לביצוע חוק זה או על-פי צו בית-משפט בקשר להליך משפטי. .23'גוף ציבורי' - .1משרדי הממשלה ומוסדות מדינה אחרים, רשות מקומית וגוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על-פי דין; 23א. הוראות פרק זה יחולו על ידיעות על ענייניו הפרטיים של אדם אף שאינן בגדר מידע, כשם שהן חלות על מידע. 23ב. (א) מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, זולת אם המידע פורסם לרבים על-פי סמכות כדין, או הועמד לעיון הרבים על-פי סמכות כדין, או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה". .8כיצד נפרש את הסעיפים הרלבנטיים בחוק הגנת הפרטיות לענייננו? זאת נעשה, כמקובל עלינו, ועל מערכת בתי-המשפט, תוך התייחסות למטרתו ותכליתו של החוק. על אלה נלמד בראש ובראשונה משמו של החוק, המעיד כאלף עדים על המטרה החקיקתית הגלומה בו. מטרת התיקון לחוק הגנת הפרטיות, זה שבו הוכלל סעיף 23א לחוק (ס"ח 1137התשמ"ה, בע' 52), היתה להרחיב את תחולתו של החוק, ואת היקף ההגנות אותן הוא, מעניק. וכך נאמר בהצעת החוק (הצ"ח 1628התשמ"ג, בע' 176) בדברי ההסבר לסעיף 23א: מוצע שהדין החל על מידע יחול גם על ידיעה המתייחסת לענייניו הפרטיים של אדם. (ההדגשה הוספה). בדברי הכנסת לא מצאנו כל התייחסות ספציפית לסעיף זה (דברי הכנסת: הכנסת העשירית, מושב רביעי, ע' 9- 16ו-73- .75הכנסת האחת-עשרה, מושב ראשון, ע' 24), אך ממכלול הדברים עולה כוונה ברורה וחד-משמעית להרחיב את ההגנה על הפרט. וביחוד נלמד זאת מדבריו של שר המשפטים דאז, מ. נסים, בעת הצגת החוק בכנסת, וכך הוא אמר: "בין היתר ניתוספו ההגבלות האלה על העברת המידע: .1ההסדר החל על מידע, דהיינו - הנתונים המוחזקים במערכת עיבוד נתונים אוטומטית, יחול גם על ידיעה המתייחסת לענייניו הפרטיים של אדם, גם אם היא מוחזקת בתיקים ובמאגרים ידניים" (שם, בע' 10). .9נראה לנו, איפוא, כי המחוקק אסר במפורש על המדינה (בהיותה גוף ציבורי כמשמעו בסעיף 23), למסור כל ידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם. אף אם נאמר, ולו בדוחק, כי "מצבו הכלכלי" של אדם, בלשון סעיף 7לחוק, אינו כולל תנאי פרישה, הרי שלא יוכל להיות ספק כי אלה, תנאי הפרישה, הם בגדר ענייניו הפרטיים. .10לטענה כי רשאי בית-המשפט ליתן צו לגילוי מידע, מכוח סעיף 16לחוק, אשר נוסחו הובא לעיל. סעיף 16מצוי בפרק ב' שעניינו מאגרי מידע, ולא בפרק הרביעי שעניינו "מסירת מידע או ידיעות מאת גופים ציבוריים"; הבקשה להעיד את נציב שירות המדינה באה בתוקף היותו עומד בראש "גוף הממלא תפקידים ציבוריים על-פי דין", במשמעות הדיבור בסעיף 23לחוק, ולא כ"עובד, מנהל או מחזיק של מאגר מידע", כמשמעות הדיבור בסעיף 16, ולכן אין הוראות סעיף זה חלות כלל בענייננו. אך גם אם חל הסעיף בענייננו - דבר המוטל לדידי בספק רב, יעשה בית-המשפט שימוש בסמכות זאת ביד קמוצה ובמשורה. לאור התוצאה אליה הגענו - אין צורך לקבוע בהליך זה אמות מידה אימתי יינתן צו שכזה די אם נציין כי הכלל בחוק כולו ובסעיף זה, הוא סודיות המידע (כפי שמעידה כותרת השוליים של סעיף 16) ועל בתי-המשפט, ובתי-הדין בכלל זה, לפרש חוק לפי מטרתו ותכליתו. .11המסקנה העולה מהאמור הוא כי בניגוד להסכמים קיבוציים במשק כולו, והסדרים קיבוציים בשירות הציבור, בהם מטרת המחוקק היא כי יהיו פתוחים וגלויים לעין כל (דב"ע מו/29- 4[1], הנ"ל), הרי עניינים הנוגעים לפרט, לרבות בעניין תנאי עבודתו ופרישתו - חסויים המה, והגנת הפרטיות מכסה עליהם. .12סוגיה דומה התעוררה בבית-המשפט המחוזי (המ' (ת"א) 2958/67[2]). באותו עניין התבקש מנהל החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בישראל להעיד בבוררות שבין עירית תל-אביב וארגון העובדים בעיריה, בדבר תנאי עבודתם, "לרבות תוספות והטבות" של עובדי החברה שבניהולו. אותו עד התנגד להעיד, ובהסתמכו על סעיף 2(8) לחוק הגנת הפרטיות (אשר נוסחו הובא לעיל). בית-המשפט המחוזי קיבל את גרסת העד בקובעו (שם [2], בע' 218): "לדעתי, אין כל חשיבות לעובדה, כי בענייננו מדובר בתנאי השכר או בטבלאות השכר והעבודה של קבוצת עובדים יותר גדולה. אין, ולא יכולה להיות, כל משמעות או הבחנה בין הסכם השכר המתייחס לעובד אחד, או לקבוצה של עובדים. העקרון הקובע והמנחה הוא עניין שמירת הסודיות ואי-הפגיעה בפרטיות. לדעתי, תנאי שכרו של האדם או הפרט בין ביחיד ובין בחלק מקבוצה, הינם בבחינת סוד ביחסים שבינו לבין מעבידו, וקיימת הסכמה משתמעת במסגרת היחסים האמורה, שאלה לא יתגלו; ואין להכריח לגלותם. אין כל משמעות לטענתו של עורך דין דוידוב, לפיה אין ארגון העובדים מבקש שמות או פרטי שכר, אלא רק דירוג והטבות של עובדי החברה לאוטומציה. העובדה שאין הוא מבקש את שמות העובדים, אין לה כל חשיבות. הקובע הוא הרצון לדעת את תנאי השכר של קבוצת עובדים מסויימת. לדעתי, ללא הוראה מפורשת בחוק זכאי מר גבעול, כי תנאי שכרם של אותה קבוצת עובדים העובדת בחברה לאוטומציה יישמרו בסוד והוא לא יחוייב לגלותם". (ההדגשות במקור). .13הקביעה הגורסת של בית-המשפט המחוזי בהמר' 2958/87[2], הנ"ל אינה נראית לנו. תכליתו של חוק הגנת הפרטיות, לשמור על צנעת הפרט, לא נועדה להציב מכשול בלתי עביר להוכחת עניינים מסויימים, כגון נוהג, שלא ניתן להוכיחו ללא הבאת מידע, הנוגע לאחרים. האיזון במקרה זה, בין האינטרסים השונים יכול להיות מושג על-ידי מסירת מידע מהותי ללא סימנים מזהים שיפגעו בצנעת הפרט. עלינו למצוא, איפוא, את הדרך לאפשר למנכ"ל לנסות ולהוכיח את אשר ברצותו להוכיח, מבלי לפגוע בפרטיות של כל אחד מאלה שהפרטים לגביהם התבקשו. דבר זה יעשה בדרך כדלקמן: א) עובד של הנציבות, שיוסמך לכך על-ידי הנציב, ימסור תצהיר, ובו כל הפרטים המתבקשים לגבי אלה מעובדי המדינה (מנכ"לים ועובדים אשר מעמדם הוקבל אליהם), ואשר פרשו מעבודתם בשנים 1988-1980, תוך פירוט מלוא תנאי פרישתם בפועל, כולל גיל וותק; ב) אם מי מהנ"ל קיבל תנאי פרישה חריגים - יצוין הדבר בתצהיר, תוך פירוט הסיבה לחריג; ג) הרשימה לא תהיה שמית, ולא תכיל פרט מזהה; ד) המנכ"ל יהיה רשאי להציג בכתב שאלות הבהרה למצהיר, ובלבד ששאלות אלה לא תתייחסנה לפרטים מזהים כל שהם. השופט אדלר - .1מקובל עלי הסעד שחברי הנשיא מציע לפסוק, אולם לא הפירוש המוצע לגבי חוק הגנת הפרטיות. לדידי, החוק אינו מגביל את זכות הציבור לדעת את תנאי הפרישה של עובדי מדינה. .2יצויין מיד, כי סעיף 16לחוק מסמיך את בית-הדין לצוות על המדינה לגלות את תנאי הפרישה של עובדי המדינה (ראה סעיף 7דלעיל). הדבר נכון לגבי מאגר מידע וכל מידע אחר, היינו - בית-דין רשאי לצוות על כל אחד לגלות אינפורמציה המוגדרת בחוק כ"מידע". .3פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות, שכותרתו: "מסירת מידע או ידיעות מאת גופים ציבוריים", מטרתו, בין היתר, להגן על הציבור מפני מסירת מידע אישי. יש לאזן מטרה זאת במטרה אחרת חשובה שנועדה להגן על הציבור, והיא - זכות הציבור לדעת פרטים על פעילות המדינה, וזאת כפיקוח על התנהגות הפוליטיקאים והמנהלים הבכירים. מחד גיסא, זכאי הציבור להגנה מפני מסירת פרטים, למשל על עובד ציבור מסוים שקיבל חופשה בגלל מחלת נפש; ומאידך גיסא, זכאי הציבור לדעת אם עובד בכיר העניק לעצמו תנאי פנסיה מפליגים, באישור השר הממונה. .4תנאי עבודה של עובדי ציבור בכירים אינם בגדר מידע לפי סעיף 7לחוק. עובד ציבור חשוף לביקורת הציבור, ותנאי עבודתו הינם אינפורמציה ציבורית ופומבית. הענקת תנאי עבודה לעובד ציבור חייבת להיעשות בתום לב. בפומבי, ולא בסתר, ומשיקולים שאינם ענייניים. סודיות בעניין זה תעודד קנוניות בין אותם עובדים בכירים ופוליטיקאים, שמטרתן הענקת תנאים מופלגים ושרירותים לעצמם. בשל נימוק זה מחייב חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957, רישום הסכמים קיבוציים והסדרים קיבוציים שהמדינה צד להם, בכך מובטחת זכותו של כל אזרח לראות את ההסכמים. כפי שחוק הסכמים קיבוציים מחייב גילוי מידע על תנאי העבודה של עובדים על-פי הסכמים קיבוציים, וחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, והתקנות לפיו קובעים תנאי פרישה שהם פומביים, כך אין חוק הגנת הפרטיות מיועד להסתיר מן הציבור תנאי העבודה של העובדים הבכירים. "מצבו הכלכלי" על-פי סעיף 7לחוק הגנת הפרטיות אוסר על מסירת מידע בדבר מקורותיו של העובד, שאינם נובעים מעבודתו כעובד ציבור. למשל: רכוש שקיבלה אשת העובד כירושה, ללא כל קשר לעבודת בעלה בשירות הציבורי. תנאי הפרישה נוצרו במסגרת יחסי עובד ומעביד, ועל כן לא מדובר במידע שהתקבל על-ידי המדינה ממקור חיצוני. זהו נושא הקשור במינהל תקין בשירות המדינה. .5מסירת מידע על תנאי הפרישה של עובדים בכירים, מטרתה להביא לידיעת הציבור את התנהגות המדינה כמעבידה, על מנת לדעת כיצד נוהגת המדינה כמעבידה כלפי עובד פלוני, מידע הדרוש לעובדים אחרים בשירות המדינה המשווים את מצבם. .6אפילו אם היה בתנאי הפרישה דבר העלול לפגוע בעובד הבכיר (למשל, מינוי אפוטרופוס בגלל מצבו הנפשי של אותו עובד בכיר), רשאי בית-הדין, בנסיבות מתאימות, להגן על זכותו של העובד לפרטיות על-ידי מסירת המידע ללא שם. במקרה שלפנינו ראוי למסור את המידע המבוקש בדבר תנאי ההעסקה. וזאת משני טעמים: האחד - מספרם הרב של העובדים הבכירים הקשורים בתביעה זו, עלול להביא לסרבול ההליך כתוצאה מחובת השמיעה של כל עובד המתנגד לפרסום שמו. השני - מטרתו המוצהרת של מר רויך איננה לפגוע בעובד מסוים, אלא לגלות כיצד נוהגת המדינה כמעבידה, ולצורך כך אין חשיבות לשמות העובדים הבכירים. .7מכל האמור לעיל עולה שמקובלת עלי מסירת המידע מבלי לציין את שמות העובדים הבכירים. אולם, השקפתי לגבי חוק הגנת הפרטיות שונה מזו של הנשיא. סוף דבר הוחלט כאמור בסעיף 13לפסק-דינו של הנשיא. אין צו להוצאות.עובדי מדינהפרישה