סעיף בוררות בחוקת העבודה לעובדי ההסתדרות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף בוררות בחוקת העבודה לעובדי ההסתדרות: .1המשיב (להלן - ענבר) הגיש לצו מניעה זמני ולצו עשה זמני (להלן - הבקשה, שיאסור על המבקש בבקשה זו (להלן - משען) להפסיק את עבודתו של ענבר במשען, לשנות לרעה את תפקידו, מעמדו ותנאי עבודתו הנוכחיים ולפטר אותו. בצו העשה מתבקש תשלום שכרו. .2משען הגישה בקשה לעיכוב הליכים (להלן - בקשת העיכוב), כשהיא מתבססת בבקשת העיכוב על סעיף הבוררות בחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן - חוקת העבודה). .3משען גם הגישה תביעה לאישור הפסקת העבודה לרשות השיפוט הארצית של ההסתדרות (להלן - רשות השיפוט). .4ענבר טוען כי אין להיעתר לבקשת העיכוב מן הנימוקים הבאים; א) משען אינה מוסמכת להגיש בקשה זו. רק ההסתדרות היא זו המוסמכת להגיש בקשה מסוג זה; ב) סעיף הבוררות בחוקת העבודה אינו יכול לחסום את ענבר מלהגיש תביעה לבית-הדין. לעניין זה מסתמך ענבר בין השאר, על פסק-הדין בדב"ע לט/115-3 [1] (להלן - פסק-הדין ששת הכוכבים), ועל פסק-הדין בע"א 256/63[2], בע' 297(להלן - פסק-הדין אטלנטיק); ג) ההליכים הקודמים לבוררות על-פי חוקת העבודה לא מוצו. ד) יש טעמים מיוחדים לעיכוב הבוררות: סעיף הבוררות בחוקת העבודה תוקן ווסחו המתוקן אינו ברור. בתביעה לרשות השיפוט כלולה האשמה כנגד ענבר על השמצת ההסתדרות, הנתמכת בחוות דעת של יועצים משפטיים של ההסתדרות. באוירה זו יש חשש רב, שענבר לא ישמע על ידי ההסתדרות, ויש חשש שלרשות השיפוט יהיה עניין בתוצאות הבוררות. ענבר מעוניין לטהר את שמו, ואת מבוקשו זה לא יוכל להגשים בבוררות. .5א) הבקשה ובקשת העיכוב שבאה בעקבותיה היא תולדה של סכסוך, שכבר הגיע לדיון בבית-דין זה בתיק מח/1709- 3(להלן - הבקשה הראשונה); ב) גם בבקשה הראשונה נדונה בקשת עיכוב הליכים, שהוגשה על ידי משען, וניתן צו לעיכוב הליכים כמבוקש; א) מה נשתנה ההליך בבקשה הראשונה בה הסכים בא-כוחו של ענבר, אומנם בלשון רפה מאוד, לעיכוב ההליכים מהליך זה? מבחינה מהותית אין לעניין הזכות לעיכוב ההליכים שנדון, עקב הגשת הבקשה הראשונה ובין הליך זה, שום שינוי מהותי, אך בא-כוחו של ענבר טען לפנינו ארוכות, שמקרה זה הוא יחודי, ומצדיק עיכוב הליכים כפי שפרטנו. .6א) סעיף הבוררות בחוקת העבודה נדון בבית-המשפט העליון פעם אחת בע"א 523/67[3] (להלן - פסק-הדין רוזנבלום); ב) השופט כהן, שהיה בדעת מיעוט בפסק-הדין רוזנבלום [3], כתב בסיפה לפסק המיעוט, כי אין הוא רואה צורך (לאור מסקנתו) לברר, אם ההליכים לפני ועדת הביקורת המרכזית על-פי סעיף הבוררות הם הליכי בוררות כמשמעם בפקודת הבוררות אם לאו; ג) בפסק-הדין ששת הכוכבים [1], העיר בית-הדין הארצי לעבודה על פסק-הדין רוזנבלום כי בפסק זה "לא עמדה כלל לדיון השאלה אם הסעיף הרלבנטי שבחוקת העבודה מהווה הסכם בוררות בין כל עובד לבין המוסד, שעליו חלה חוקת העבודה. (ראה הערה לעניין זה בפסק-הדין ששת הכוכבים [1], בע' 178סעיף 16מול האותיות "ד" "ה"). לעומת הערה זו העיר בית-הדין הארצי בדב"ע לב/36- 3[4], בע' 275סעיף 10(להלן פסק-הדין פלצנר), כי חוסר ההתיחסות של בית-המשפט העליון מעיד על כך שבית המשפט ראה כדבר מובן מאליו, שסעיף הבוררות תקף; ד) רואים אנו, כי גישת בית-הדין הארצי לעבודה לפסק-הדין רוזנבלום כמקור להלכה, שסעיף הבוררות בחוקת העבודה הוא סעיף בוררות בהסכם בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות, אינה חד-משמעית; ה) בפסק-הדין פלצנר זכתה חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות לניתוח מקיף של בית-הדין הארצי, לגבי מהותה ומקור כוחה המחייב. ושם נפסק במפורש, שסעיף הבוררות בחוקת העבודה מהווה, לפחות לעניין חילוקי הדיעות בדבר מימוש זכויות חוזיות, סעיף בוררות (שם [4], בע' 273-274, המסקנה לענייננו בסעיף 9); ו) בדב"ע לד/41- 3[5], בע' 372נפסק; "את סעיף 22לפרק יג מחוקת העבודה יש, איפוא, לראות כהסכם בוררות, המהווה חלק מהסכם כולל יותר והוא חוקת העבודה": ז) על הלכה זו חזר בית-הדין הארצי לעבודה בדב"ע לו/75- 3[6], (בע' 177מול האות ז'); ח) בפסק-הדין ששת הכוכבים קבע בית-הדין הארצי, כי סעיף בוררות בהסכם קיבוצי אינו תופס בין עובד כפרט למעביד כפרט (שם [1], בע' 176). הלכה זו, כמוה כהלכה בפסק-הדין אטלנטיק, יפה לסעיף בוררות בהסכם קיבוצי; ט) חוקת העבודה אינה הסכם קיבוצי. מפסק-הדין פלצנר [4]), ומן האמור בסעיף 19לפסק-הדין ששת הכוכבים [1], ניתן ללמוד ביותר מרמז, שההלכה שנפסקה בפסק-הדין הנ"ל [1] לעניין סעיף בוררות בהסכם קיבוצי, לא תחול לגבי סעיף הבוררות בחוקת העבודה; י) בדב"ע מב/31- 2[7] (להלן - פסק-הדין ארסלן) נקבע כי "חוקת העבודה בנוסח שקדם לתיקון בחודש ינואר 1980הוותה הסכם בוררות לעניין חוק הבוררות", והוא הדין בתקוניה משנת 1980(שם [7], בע' 194-195); יא) סעיף 16לחוקת העבודה בנוסח הנוכחי, אינו שונה מהנסח שהיה בתוקף בשנת תשמ"ב 1982, אלא בשניים, שהם אחד: במקום ועדת הביקורת המרכזית באה רשות השיפוט, ובמקום ועד מבקר מקומי באה רשות השיפוט המחוזית; יב) נוסח סעיף זה, בהבדל משני השינויים הנ"ל, הוא הנוסח שעמד במבחן הפסיקה בפסק-הדין ארסלן [7], ופסיקה זו מחייבת אותנו. יג) השינויים הנובעים מהחלפת המוסד הבורר אינם מהותיים, ואינם פוגעים בעיקר, והוא שסעיף 16לפרק 21לחוקה מהווה הסכם בוררות (ראה כהשואה פסק-הדין ארסלן [7] בע' 195דסעיף 3); יד) מסקנתנו היא שעל פי הקו שנוקטת הפסיקה, גם סעיף הבוררות בנוסחו הנוכחי מהווה הסכם בוררות תקף כמשמעותו בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968; טו) לאחר שקבענו כי על-פי הפסיקה גם סעיף 16לפרק 21הוא סעיף בוררות בהסכם כמשמעותו בחוק הבוררות, יש לבחון את טענות ענבר ביחס לטעמים מיוחדים הקיימים במקרה זה, והמצדיקים דחית הבקשה לעיכוב ההליכים. .7א) איננו סוברים, שהסעיף בנוסחו הנוכחי מעורפל יותר מהסעיף בנוסחו הקודם. חוסר הבהירות במידת מה בסעיף הקודם, לא היה בו כדי למנוע עיכוב הליכים, ואיני רואה מדוע נוסח זה ימנע עיכוב כאמור; ב) חלוקת הסמכויות בין האיגוד המקצועי לרשות השיפוט (קודם ועדת הביקורת) מצויה בחוקת ההסתדרות ובחוקת העבודה; ג) חלוקת הסמכויות בין רשות השיפוט הארצית למחוזית מצויה בהחלטות ועידת ההסתדרות ה-15; ד) אם אכן אין המוסד הבורר, במקרה זה רשות השיפוט הארצית, מוסמך לדון בבקשת אישור הפסקת העבודה של ענבר, ניתן לפנות בנושא זה למוסד הבורר ולבית-הדין שיכריע בשאלה זו; ה) במקרה זה לא נטען בפנינו שרשות השיפוט הארצית, להבדיל מהמחוזית, אינה מוסמכת לדון באישור הפסקת העבודה של ענבר, אם כי נושא זה מן הראוי שייבדק בקפידה על-פי הסמכויות שמוקרנות לרשויות השיפוט השונות, כפי שבאו לידי ביטוי בהחלטת הועידה ה- 15של ההסתדרות. רק ברשות השיפוט הארצית אין להביא עדים, מה שלא-כן במחוזית; ו) נושא מיצוי קודם של ההליכים היה קיים גם בנוסח סעיף הבוררות שהיה בפסק-הדין ארסלאן [7], ואין בו חידוש. מכל מקום נראה, ששאלת מיצוי הליכים קיימת, כשיש חילוקי דעות בין ההנהלה והוועד. בנשוא הדיון דנא, הופסקה עבודתו של ענבר על-פי סעיפים 5, 7לפרק 15לחוקת העבודה. לא היו חילוקי דעות בין הוועד להנהלה (ראה הצהרת יושב-ראש הוועד בתום הדיון), ולכן כל נושא מיצוי ההליכים אינו רלבנטי: .8א) אני ער לרגישותו של ענבר ביחס לניהול דיון, הכולל, בין השאר האשמה בפגיעה בכבוד ההסתדרות, והנתמך בחוות-דעת של הוועדים המשפטיים של ההסתדרות במוסד הסתדרותי. אם יש ליתן לגוף בלתי תלוי את האשראי המירבי שהוא זכאי לו; ב) זו היתה גישתו של השופט ברנזון בנושא זה בפסק-הדין רוזנבלום ([3], בע' 358מול האות ז', בע' 359מול האות א'), וזו היתה גם גישתו של בית-הדין הארצי בנושא זה באמרת אגב, בפסק-הדין ששת הכוכבים, ([1], בע' 179מול האות "ו"); ג) אין לדעתי מקום לסטות מהדרך שהתוותה הפסיקה בנושא זה, ואם יסבור ענבר בתום ההליכים, שאשר יגור בא לו, שערי בית-הדין פתוחים לפניו להגיש בקשה לביטול הפסק, כלכל מתדיין הסבור שיש מקום לבטל פסק בורר על-פי העילות המוכרות בחוק. .9גם הרצון לטהר את שמו של התובע אינו עילה להימנע מהעברת הנושא לבוררות. משקבענו שיש הסכם בוררות, ומשען מוכנה להעביר כל נושא שבמחלוקת לבוררות, אין מניעה שגם נושא זה יתלבן, תרתי משמע, בבוררות. .10לא נוכל להיעתר לבקשת ענבר ליתן צו מניעה זמני עד לדיון בבוררות, כי פירוש הדבר כפית קבלת שירותו של עובד על המעביד. .11אשר על כן הבקשה לעיכוב הליכים מתקבלת. .12אין צו להוצאות. .13איננו נעתרים לבקשת רשות ערעור, כי לדעתנו ההלכה בנושא זה "נחושה" היטב בפסיקה. על ענבר יהיה איפוא לפנות בבקשת רשות ערעור לבית-הדין הארצי.בוררותתניית / סעיף בוררותהסתדרות העובדיםחוקת העבודהיישוב סכסוכיםחוזהתניות בחוזה