פירוש המילה "נטו" בהסכם גירושין

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בנקודה אחת, היינו, בנוגע לפרוש המילה "נטו". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פירוש המילה נטו: זו בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש לעניני משפחה (להלן: "ההחלטה"), אשר בהסכמת הצדדים נדונה כערעור. ההחלטה ניתנה בערעור על החלטה של כב' ראש ההוצל"פ. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בנקודה אחת, היינו, בנוגע לפרוש המילה נטו שבמשפט "באם האשה תשתכר מעל 1,500 ש"ח נטו לחדש", המופיע בהסכם גרושין שעשו הצדדים (להלן: "ההסכם"). עפ"י ההסכם התחייב המשיב לשלם למערערת מזונות לכל ימי חייה, בסכום של 1,500 ש"ח לחדש, עם הצמדה למדד. נקבע בהסכם שמהסך 1,500 ש"ח יופחת סך 300 ש"ח בהגיע כל אחד משני ילדיה של המערערת מנישואיה הקודמים לגיל בגרות. ועוד נקבע, והוא הסעיף שבמחלוקת: "באם האשה תשתכר מעל 1,500 ש"ח נטו לחדש, יופחתו דמי המזונות בסכום השוה לסכום שיעלה על 1,500 ש"ח נטו שתשתכר". המערערת היא עובדת מדינה שנים רבות ומקבלת משכורתה עפ"י תלושי משכורת. בתלוש המשכורת מרכיבי שכר שונים, ובכללם מרכיבים המופיעים תחת הכותרת "החזר הוצאות", שבהם נמנים, בין היתר, תשלומים עבור רכב, דמי כלכלה, קצובת נסיעה, שיחות טלפון, אש"ל וכד' (הפריטים משתנים בחלקם בין חדש למשנהו). המשיב ביקש מראש ההוצל"פ לקבוע שבבואו לבחון אם שכרה של המערערת עולה על 1,500 ש"ח (ובכמה עולה), יביא בחשבון גם את רכיבי השכר המכונים "החזר הוצאות", וינכה מהסכום הכולל של הברוטו את תשלומי החובה בלבד (מס הכנסה,בטוח בריאות ומל"ל). מעין גירסתו של המשיב סברה גם כב' השופטת קמא. כב' השופטת סברה שמה שמכונה בתלוש המשכורת "שכר נטו", הוא הסכום שאליו התכוונו הצדדים בהסכם. אין מחלוקת שלפי שיטת כב' השופטת קמא, ב"שכר נטו" הנקוב בתלושים כלולים גם הרכיבים המכונים "החזר הוצאות". כב' ראש ההוצל"פ סבר אחרת. לדעתו, כספים המוחזרים למערערת עבור הוצאות, אמנם משולמים לה ע"י המעביד, אך הם משולמים כנגד הוצאותיה של המערערת, ואין המשיב צריך להנות מכך. ב"כ הצדדים הותירו לכב' השופטת את ההכרעה עפ"י החומר הכתוב שבפניה, מבלי שהצדדים ימציאו תצהירים או יעידו על טיבן של ההוצאות "המוחזרות" המפורטות בתלושי המשכורת. בשלב זה גם אין עוד מחלוקת שהמחלוקת שבין הצדדים נוגעת לפרשנות הקטע שמצוטט לעיל מההסכם ובעיקר מה טיבו של "נטו" זה. אכן, הפירוש שנותנת כב' השופטת קמא מושך את הלב, בגלל היותו מפנה את הצדדים למבחן חיצוני ברור ופשוט. יעיינו הצדדים בתלושים, יראו את הסכום שבצד המילים "שכר נטו", והכל יהא ברור ובריר ושריר וקיים. ואולם, חוששני שלא נוכל לצאת ידי חובת הפרשנות הנכונה, ע"י הימלטות אל מבחן פשוט זה. הטעם לכך הוא שעלינו לפרש את אומד דעתם של הצדדים להסכם בקטע הנ"ל, ולתת להסכם פרוש על פי אומד זה ועל פי תכליתו של ההסכם. אם נלך בדרך זו, סבורני שלא נגיע לתוצאה שאליה הגיעה כב' השופטת. אנמק זאת. החיוב של המשיב לשלם למערערת דמי מזונות כתוספת על השתכרותה, בא להבטיח למערערת רמה כלכלית פלונית, שתנבע מהצטברות הכנסתה מעבודה והתוספת משלו. כך גם מבינה את הדבר ב"כ המשיב, כפי שנאמר בנימוקי הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ שהגיש המשיב לבימ"ש קמא (ראה סעיפים 2 ו7- לנימוקי הערעור). אם כך הדבר, משמע שבהשתמשם במילה "נטו" בסעיף הנ"ל שבהסכם, שיוו הצדדים לנגד עיניהם את אשר תקבל המערערת לכיסה הלכה למעשה. פשיטא שאם למשל היה הממונה על המערערת שולח את המערערת לקנות במכולת עבור המשרד מצרכים לכיבוד אורחיו של הממונה, והמערערת היתה משלמת מכיסה ומגישה קבלות ומקבלת החזר בתלוש המשכורת, לא היינו אומרים שהתקבול מהמעביד נכלל בשכר נטו שאליו התכוונו הצדדים. לפיכך השאלה הנכונה הניצבת בפתח עיניים היא, מה טיבם של הסכומים המכונים "החזר הוצאות" בתלושים. אם התשלום ע"י המעביד נעשה משום שהמערערת מוציאה בפועל כספים לצורך העבודה, כגון לנסיעות הלוך ושוב במכוניתה, או לשיחות טלפון מביתה בעניני עבודה, כי אז אין לומר שההחזר מרבה את שכרה של המערערת, אותו שכר שנועד לקיים את הרמה הכלכלית המוסכמת ע"י הצדדים. לעומת זאת, אם הפריטים שבמדור "החזר הוצאות" לא באו לעולם אלא למען "השם" בלבד, כדי להרבות את שכרה של המערערת מעבר לשכרה "המשולב", מבלי שהמערערת תושיט ידה לכיסה ותוציא ממנו ממון למימון הוצאות, כי אז ראוי לראות גם בתשלומי "החזר ההוצאות" חלק מהשכר. והנה, הדרא קושיא לדוכתה, והשאלה הניצבת לפנינו עדיין היא: במקרה שלפנינו, מה טיבם של התשלומים שמכונים "החזר הוצאות", האם משום שהמערערת מוציאה בפועל מכיסה ומקבלת חזרה, או האם רק לשם השם באו. תשובה לכך אין לנו, משום שכאמור לא ניתנו תצהירים או עדויות בענין. נראה לי שנחוץ לפתור את הספק לזכות המערערת דווקא. ומדוע? משום שבאין ראיות אחרות, ראוי שנעמיד את המעביד (שהוא המדינה) על חזקתו, שאם הוא משלם כספים שנקראים בפיו "החזר הוצאות", אכן משלם הוא כדי להחזיר הוצאות שיש למערערת בפועל. כאמור, כב' השופטת אמרה: ניתי ספר ונחזה, נראה מה כתוב בתלושים כ"שכר נטו", ובודאי לזה התכוונו הצדדים. כפי שהבהרתי, אין הפרוש מתאים לתכלית ההסכם ולאומד דעת הצדדים. אך יש חיזוק להתסייגותי מפרושה של כב' השופטת גם על פי הלשון של ההסכם, וזאת בשניים: א. הצדדים לא הזכירו כלל בהסכם את תלושי השכר, ולא ציינו שמה שייקרא בהם "שכר נטו" הוא השכר שאליו התכוונו; ב. הצדדים כלל לא הזכירו בהסכם את המילה "משכורת", וכתבו: "באם האשה תשתכר", היינו, לא עפ"י משכורת פורמלית שנקובה בתלושים אלא עפ"י השתכרות בפועל. עפ"י אמת המידה הנ"ל, נראה לי שנכון לאמץ את דעתו של כב' ראש ההוצל"פ, שאת התשלומים המופיעים במדור "החזר הוצאות", כגון: עבור הוצאות טלפון, הוצאות רכב ונסיעה, הוצאות לביגוד והוצאות כלכלה ואש"ל, אין להביא בחשבון לחובת המערערת. לעומת זאת, את דמי ההבראה ראוי לכלול בהשתכרות נטו. כידוע, דמי ההבראה משולמים לעובדים (כיום, להבדיל מהעבר הרחוק), בלי קשר לשאלה אם הם "מבריאים" אם לאו. תשלום זה בא להרבות את ההכנסה הנקיה של העובדים. עובדה היא גם שדמי ההבראה מופיעים בתלוש במקום שונה מהמדור "החזר הוצאות". באשר למחלוקת אם המערערת חייבת להציג למשיב, או לראש ההוצל"פ, את תלוש משכורתה, אמנם ב"כ המערערת כתב שהוא מסכים שהמערערת תעשה זאת כמתנדבת, אולם אין זו התנדבות אלא חובה הנובעת מההסכם. המשיב ישלם למערערת את הוצאות הערעור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ששולמו, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. חיוב ההוצאות שהוטל על המערערת בבימ"ש קמא מבוטל. פקדון או ערבות שהמציאה המערערת בקשר לערעור זה, יוחזר למערערת. הסכם גירושיןגירושיןחוזה