תאונת קטנוע של שליח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת קטנוע של שליח: זו תביעה כספית הנובעת מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 18.2.90בשעה 19.45 בכביש חיפה-ת"א, קרוב לצומת אכדיה. בתאונה זו התנגש קטנוע שבבעלות התובעים (להלן: "הקטנוע") במכונית מסוג "אופל" השייכת לנתבע 2. התובעים הם מעבידיו של נתבע 1, אשר נהג בקטנוע בעת התאונה במסגרת תפקידו כשליח מטעם התובעים. התובעים טוענים, שהתאונה נגרמה עקב רשלנות הנתבעים או מי מהם או שניהם ביחד, לכן הם עותרים לקבל פיצוי משניהם כמעוולים משותפים. נתבע 2 רואה את נתבע 1 כאחראי בלעדי לתאונה זו, ולכן הגיש נגדו הודעת צד ג', לשיפוי ולהשתתפות. אין ויכוח לגבי הנזקים שנגרמו לקטנוע, המסתכמים ב-53, 1 ש"ח, וזאת, על פי חוות-דעתו של שמאי מיום .16.6.90 כמו כן שילמו התובעים 278 ש"ח כשכר השמאי. התובעים עותרים לפיצוי נוסף בגין הפסד הכנסה. הקטנוע הושבת מכל פעילות במשך ארבעה-עשר ימים - עשרה ימים מהם חנה הקטנוע במשטרת נתניה לצורך בדיקה, וארבעה ימים נוספים הוא היה במוסך לצורך תיקונים. בראש נזק זה עותרים התובעים לתשלום 250 ש"ח בגין כל יום השבתה, ובסך הכל 500, 3 ש"ח. לאחר ששמעתי את עדויות התובעים, שוכנעתי, כי הם לא פעלו כראוי להקטנת נזקיהם, וכי יש להפחית מתביעתם כל סכום המתייחס לתקופה בה הושבת הקטנוע מעבר לאותם ארבעה ימים שהקטנוע היה בתיקון. יש הצדקה לפיצוי עבור השבתתו של הקטנוע רק לתקופה שהיה בתיקון, לפי 250 ש"ח ליום. לגבי יתר התקופה, אין לקבל את הטיעון ממספר טעמים: 1. העובדה, שהקטנוע עוכב במשטרת נתניה במשך תקופה, לא היתה תוצאה טבעית או סבירה מהתאונה כשלעצמה. מבחינה נזקית מנותק העיכוב מהאירוע, ואין הנתבעים אחראים לכך. 2. ברגע שהתברר לתובעים שהקטנוע עוכב, היה עליהם להתארגן ולדאוג לרכב חלופי. טענת התובעים שלא ניתן לשכור קטנוע, אינה פוטרת אותם מחובה. גם שכירתו של כלי רכב רגיל היתה מקטינה בוודאי את הנזק במידה ניכרת, גם אם רכב רגיל אינו תואם לעבודת שליחות. אי לכך, בראש נזק זה מתקבלת התביעה ביחס לסך 000, 1 ש"ח בלבד. באשר לאחריות הנתבעים לאירוע: בית המשפט סבור ששניהם תרמו לתאונה, אך האחריות העיקרית מוטלת על נתבע 2. התאונה התרחשה בכניסה לתחנת הדלק הנמצאת בצד ימין של כביש החוף. נתבע 2טען, שהתכוון להיכנס לתחנת הדלק כדי לתדלק את רכבו, וכך הוא מסר לבית המשפט: "נכנסתי לתחנת הדלק, פניתי ימינה, הגעתי לכניסה, הייתי קרוב 2/3 בפנייה, לפניי היה עוד רכב שאני הזדנבתי אחריו. הוא היה לפניי כמעט בתוך התחנה ואז בצד ימין, בטמבון צד ימין ובפנס, שמעתי מכה. ראיתי לפניי אופנוע נוסע בזיגזגים, ממשיך ישר ועולה על העמוד". ברור לפי דבריו, שלא הבחין כלל בקטנוע לפני הפגיעה. דברים אלה נוגדים את האמור בהודעת צד ג', בה טען נתבע 2 שהקטנוע ירד לשוליים תוך חציית פס צהוב. אני סבור, כי נתבע 2 היה במהלך יציאתו מהכביש הראשי, ולא הבחין בנתבע 1, אשר הגיע מצד ימין. אם אמת יש בגירסת נתבע 2 שהקטנוע "חתך" את דרכו תוך ניסיון לעקיפה, הרי הוא היה פוגע באמצע צד שמאל של הקטנוע עם החלק הקדמי של רכבו. לפי התמונות ובהן הקטנוע, אנו למדים כי לא כך היו פני הדברים. על פי האמור ב"דו"ח פעולה 117" שהוגש לבית המשפט וסומן נ/1, מסר הנתבע 2לשוטר: "כאשר פנה בתחנה חש שפגע במשהו כאשר ירד מהרכב ראה שפגע בקטנוע". דברים אלה מחזקים את דעתי, שאין לקבל את טיעוני נתבע 2, לפיהם הקטנוע "חתך" את דרכו או ניסה לעקוף אותו. נכון הדבר, שנתבע 1נסע מימין למכוניות שהיו בתור בנתיב הימני, אך אין כל ראיה שירד לשוליים, או שלא נסע על הכביש בצורה מסודרת. לטענתו, היתה רוח חזקה, מלווה סופת חול, כאשר שעת החשיכה התקרבה. חלק מהנהגים נסעו באורות דולקים, כולל נתבע .1לדבריו, אותת ופנה ימינה. התברר, כי הפעולה לא הפעילה את הנורה. וכך מוסר נתבע 1: "לא הבחנתי ברכב נתבע מס' 2, אני מניח שהוא בא מאחוריי.]. לא הבחנתי בתנועה מאחוריי, היה רכב לפניי שהמשיך ישר" (עמ' 10 לפרוטוקול). גם דברים אלה מלמדים על מידה מסוימת של רשלנות. לא ברור כלל מדברי נתבע 1, אם הסתכל במראה לפני הפנייה. הוא אף אינו זוכר באיזה צד של הקטנוע מורכבת המראה. מסקנתי שנתבע 1לא נתן דעתו בצורה ראויה למתרחש בכביש מסביבו, וזוהי רשלנות מצידו. לפיכך, אני מחלק את האחריות לתאונה באופן הבא: נתבע 1- %20, נתבע 2- %80. בשלב זה, לאחר חלוקת האחריות לתאונה וההשתתפות בנזק, יכולתי לסיים את הדיון. אך תביעה זו מעוררת בעיה מסובכת בכל הנוגע למערכת היחסים שבין התובעים לבין נתבע 1. יצוין, כי התביעה מתבססת אך ורק על עוולת הרשלנות. אין טענה בכתב התביעה שנתבע 1 הפך את תנאיו של הסכם העבודה עם התובעים. במהלך הסיכומים בעל-פה, רמז עו"ד לאור לכך שקיים הסכם, לפיו על נתבע 1לשאת בנזק העלול להיגרם לקטנוע במהלך עבודתו. לפני בית המשפט לא הובאו ראיות לכך. כמו כן יצוין, שהנתבע 1 יצא מתוך הנחה, לפיה אם יהיה מעורב בתאונת דרכים, באשמתו או שלא באשמתו, הרי כל נזק שייגרם לגוף או לנפש יכוסה על ידי פוליסת הביטוח. זו הנחה סבירה ביותר. במישור היחסים שבין התובעים לבין נתבע 1מתעוררת בעיה משפטית, אשר ניתן לתמצתה כדלקמן: התובעים הם מעבידיו של הנתבע 1. הם נושאים באחריות שילוחית למעשיו בעת מילוי תפקידו. לכן, מבחינה תיאורטית, רואה החוק את העובד כידו הארוכה של מעבידו. בתיק זה המעביד, כביכול, תובע את עצמו. אין ספק, שלו היה אדם אחר נפגע בתאונה זו, עקב רשלנות הנתבע 1 היו התובעים חייבים לשאת בפיצוי הנפגע בגין אחריותם השילוחית. ההיגיון העומד מאחורי כלל זה, הוא, שהעובד מבצע עבודתו לטובת מעבידו הנהנה ממנה, לכן, לצורך איזון, עליו לשאת בנזקים שהעובד גורם בעת שליחות מטעמו. עם זאת, הדין ברור שהמזיק חייב לשלם בגין רשלנותו. העובדה שהוא פעל במסגרת עבודתו אינה פוטרת אותו מאחריות זו. שאלה זו עמדה לפני בית המשפט העליון בע"א 507/79. במקרה זה, נפגעה חיילת בשירות סדיר בתאונת דרכים. ברכב המעורב בתאונה נהג חייל אחר. החיילת תבעה את המדינה בגין נזקיה, אך המדינה היתה באותה תקופה פטורה על פי דין מלשלם. כתוצאה מכך, פתחה החיילת בהליך נפרד נגד החייל הנהג. בית המשפט העליון סבר, כי פטור המדינה מאחריות אינו חל על המזיק עצמו; אין בעצם העובדה, שאדם מבצע עבודה שאינה למען עצמו, אלא כעובד או כשליח של אדם אחר, כדי לשחררו מאחריות בנזיקין. כמו כן פסק בית המשפט, כי שוויון הכל בפני החוק מחייב כי מי שביצע עוולה כעובד בעבור אחר, יישא באחריות לנזקו. בעיה דומה עמדה בפני בית הלורדים ב-. Lister v. Romford ice and cold [2] (1975) 26storage .co. Ltdבמקרה זה נפגע עובד עקב רשלנותו של עובד אחר במהלך עבודתם. הנפגע תבע את המעביד והצליח בתביעתו. במסגרת טענת שיבוב, תבעה חברת הביטוח של המעביד את הנזק מהעובד המזיק. גם כאן, הניח בית הלורדים שעובד, אשר מתרשל וגורם נזק למעבידו, חייב לפצות את המעביד בגין הנזק שנגרם. עם זאת, יש לציין שבית הלורדים העדיף להטיל את האחריות על העובד בגין הפרת תנאי-מכללא בחוזה עבודה, דהיינו, התנאי שלפיו על העובד לבצע עבודתו בזהירות סבירה. יש לציין, שהחלטת בית הלורדים בעניין זה ספגה ביקורת חריפה ביותר באנגליה, וכך כותב על זה . 578 (. Th ed13) winfield, on torts: 'commended" however, the justice of this decision has not" An interdeparmental committee with the result that employers' itself so strongly to others and the matter was considered by Gentleman's agreement' not to take" advantage of the principle unless there was evidence of collusion liability insurers entered into a That the lister principle is unjustifiable in modern conditions. The or wilful misconduct. Indeed, there are strong grounds for arguing Employer would rarely, if ever, wish to take advantage of it Plaintiff is likely to be an insurer acting under the doctrine of because of the disastrous effect on labour relations and the real Against the servant is to put him above the law, it may be replied subrogation. If it be objected that to deny the right of indemnity . That it is sufficient that he is liable to the victim of the tort, though"admittedly judgment will rarely be enforced against him (ראה גם התייחסות לבעיה זו ב-. Th ed., vol4) halsbury's laws of england , 748 749harvey, on industiral law and employment paragraphs; . 47Par(16 Dias and;. 121( Th ed14) clerk and lindsell, torts;401-. 315. 399markesinis, tort law, p דברים אלה יפים לענייננו. למרות זאת, החוק האנגלי, עדיין גורס שיש זכות תביעה בין מעביד לבין עובד בנסיבות אלה, אך זכות זו אינה חלה בנסיבות מיוחדות אשר אינן רלוואנטיות לענייננו. עיינתי גם במקורות מארה"ב. (ראה 129 . Para(. 30vol) corpus juris secundum). גם בארה"ב, עקרונית, אין מניעה להגשת תביעה כנגד עובד בגין רשלנותו, אם כי פסקי הדין שפורסמו לאחרונה דנים במקרים של פגיעה מכוונת בזכות המעביד. לפי הערכתי, יש לסייג את זכות התביעה של המעביד במקרים אלה, וזאת, מבלי להביא לכך שעובד רשלני ישוחרר מכללי החוק ומבלי להעניק לו חסינות מיוחדת. בהקשר זה יש לזכור שב ע"א 507/79 [1] האמור, לא דנו שופטי עליון בתביעה במסגרת יחסי עובד ומעביד, אלא באחריות אישית של עובד כלפי עובד אחר. לפיכך, אני סבור שהצדק מחייב את בית המשפט לאמץ בנושא זה גירסה אקטיביסטית יותר ולקבוע שזכות התביעה של המעביד כנגד עובד אשר ממלא את תפקידו במסגרת עבודתו, לא תחול כאשר מדובר ברשלנות פשוטה, להבדיל מרשלנות חמורה, חוסר אכפתיות מוחלט, חיפזון או נזק במזיד. יש לציין גם, כי אין בתיק זה ראיות לכך שבוצעה פעולה מכוונת נגד אינטרס המעביד או בחוסר אכפתיות בנוגע לזכויותיו או לרכושו. מדובר בשליח, שכל עיסוקו בשליחות המבוצעת בנסיעה בקטנוע כדי למסור חבילות ומסמכים, והסיכוי שימעד בנהיגתו הינו סיכוי רב. אם המעביד לא טרח לבטח אותו כנגד סיכונים אלה, אין הוא יכול ליהנות מזכות תביעה בגין רשלנות מסוג זה. אני סבור, שכלל זה משקף את מערכת יחסים נכונה, טבעית וצודקת בין מעביד לבין עובד. כל תוצאה אחרת אינה רצויה, והיא פוגעת במעמדו של העובד מצד אחד, ונותנת עדיפות עצומה למעביד, מצד שני. לפיכך החלטתי כדלקמן: 1. אני מחייב את הנתבע 2לשלם לתובעים % 80 מהנזקים שהוכיחו בבית המשפט, דהיינו, הנזק לקטנוע ושכר השמאי, ובסך הכל: 801, 1 ש"ח ועוד 000, 1 ש"ח בגין הפסד עסקי; דהיינו, % 80 כפול 801, 2 ש"ח - 240, 2 ש"ח (להלן - "סכום פסה"ד"). סכום פסה"ד יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 18.2.90 ועד לתשלום המלא בפועל. 2. אני מחייב את הנתבע 2 להשיב לתובעים % 80 מכל אגרות ו/או הוצאות הדיון ו/או שכר עדים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום על ידי התובעים ועד להשבתם על ידי הנתבע 2. 3. על נתבע 2 לשלם שכ"ט עו"ד בסך 500, 1 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין. סכום זה יישא הפרשי הצמדה, וריבית, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 4. בכל הנוגע להודעת צד ג' שבין הנתבעים, העתירה של נתבע 2 להשתתפות נפתרה בכך שבית המשפט חילק את האחריות בין הנתבעים, ולכן אני דוחה את הודעת צד ג' ללא צו להוצאות. .5על התובעים לשלם הוצאות הנתבע 1, בסך 500 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת אופנועתאונת קטנועתאונת דרכיםקטנוע