אלימות נגד ידועה בציבור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אלימות נגד ידועה בציבור: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (סגן הנשיא, כב' השופט מ' אלטר) מיום 14.07.2010. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ובאיומים, עבירות לפי סעיפים 382(ב)(1) + 379 וכן סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתמצית בלבד נציין כי, במהלך החודשים מרץ - אפריל 2008 המערער איים שלא כדין על בת זוגו וידועתו בציבור כי יפגע בה, זאת במטרה להפחידה או להקניטה. כמו כן, בתאריך 29.05.2008 המערער תקף את המתלוננת, באופן שנתן לה מכה בכתפה השמאלית ואיים עליה כי יחתוך לה את הרגליים במידה ותעזוב את הבית. בגין האמור לעיל, גזר בית המשפט קמא על המערער עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, והורה כי יחתום על התחייבות כספית בסך 4,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם, שלא לעבור עבירה של אלימות פיזית ו/או אלימות מילולית במשך 3 שנים. המערער מלין על אי הימנעות בית המשפט קמא מהרשעתו, ועל כך נסב הערעור שבפנינו. כב' השופט קמא בהכרעת דינו ציין כי המערער, לאחר שהודה ובטרם הורשע, הופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו, זאת בין היתר, כדי לבחון את שאלת ההרשעה. בתסקיר שהתקבל, לא רק שאין המלצה לאי הרשעת המערער, אלא, ישנה המלצה מפורשת להרשיעו בדין. זאת ועוד, כעולה מהכרעת הדין, כב' השופט קמא ציין כי המערער, שלא השלים עם המלצת שירות המבחן, העלה טענות לפיהן הרשעה תפגע בו ותביא לפיטוריו, משכך, הורה לזמן את מעסיקו, מר אבי קרמפה, ראש המועצה האזורית "מעלה יוסף", ולאור הדברים ששמע ודברי סנגורו באותה עת, ציין כי "ברור שאין כל חשש כי הרשעה תביא לפיטוריו של הנאשם (המערער)". עוד ציין כב' השופט קמא, כי לאחר שבחן את עניינו של המערער בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפסק הדין בעניין תמר כתב, ובשורה של פסקי דין אחרים שניתנו לאחר מכן, אין המקרה שבפניו מצדיק אי הרשעה, ומשכך, הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ב"כ המערער טענה בפנינו כי המערער הינו אדם שאורח חייו נורמטיבי, שקיבל אחריות למיוחס לו בכתב האישום, וכי הרשעתו "עלולה לפגוע בהמשך מהלך חייו התקינים ובפרנסתו" כלשונה. עוד טענה באת כח המערער כי זה האחרון והמתלוננת עדיין חיים יחדיו ועוברים הליך שיקומי בניסיון להסדיר את המחלוקות שהיו ביניהם. משכך, לטענתה, הותרת ההרשעה על כנה תפגע בהליך השיקום שעובר המערער, כמו גם במערכת יחסיו עם בת זוגו. לפיכך, ביקשה באת כח המערער להורות על קבלת תסקיר משלים בעניינו על מנת שתובא לבית המשפט "המלצה חיובית לגבי אי הרשעתו". מנגד, באת כח המשיבה בטיעוניה, התנגדה לבקשה להורות לשירות המבחן לקבל תסקיר משלים בעניינו של המערער וטענה כי גזר דינו של בית המשפט קמא הקל עם המערער, עת הסתפק בחתימה על התחייבות כספית להימנע מעבירה ובהטלת עונש מאסר מותנה. הוסיפה וציינה באת כח המשיבה כי עניינו של המערער אינו עומד בתנאי הלכת כתב והתקיימות התנאים שצויינו בהלכה זו, משכך, בהתייחסה למסכת העובדתית שבגינה הורשע המערער בעבירות בפני בית המשפט קמא, טענה, כי המדובר באיומים קשים ותקיפה. עוד הוסיפה, כי משלושת התסקירים שהוכנו בעניינו של המערער, כמו גם דברי מעסיקו, עולה כי לא יגרם נזק למערער מכוחה של ההרשעה. דין הערעור להידחות. אשר לטענת המערער כי היה על בית משפט קמא להימנע מלהרשיעו - הלכה פסוקה היא מלפני בית המשפט כי הימנעות מהרשעה אפשרית בשני תנאים מצטברים: ראשית, שההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, כאשר סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה בנסיבות המקרה המסוים, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פד" נב(3) 337, בעמוד 342). המערער עבר עבירה של אלימות מילולית ואף פיזית כלפי בת זוגו. אלימות על כל דרכיה אינה עבירה "קלה", ובייחוד כלפי בת זוג. חומרתה מתבטאת בפגיעה בכבודה ובגופה של האישה. לא אחת עמד בית המשפט העליון על כך, כי יש למגר את תופעת האלימות כלפי בנות זוג (רע"פ 6577/09 ניר צמח נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(3), 3018). התסקירים שנערכו בעניינו של המערער לא מצביעים על הפן החיובי באישיותו, איפכא מסתברא- התרשמות קצינת המבחן מן המערער שלילית, והמלצתה כי יש להרשיעו בדין ללא המשך התערבות שירות המבחן, זאת מאחר והמערער לא הראה נכונות לקבל אחריות על מעשיו, ולהתחיל הליך טיפולי. גם מהתסקיר המשלים בעניינו של המערער, מחודש יולי 2010, לא עולה כי חל שינוי בתפיסת המערער לגבי אלימותו. התרשמותה של קצינת המבחן בתסקיר שהונח בפני בית משפט קמא, היתה כי על אף שהמערער פנה מיוזמתו 3 פעמים לשוחח עם עו"ס מהתחנה למניעת אלימות במשפחה, הוא אינו לוקח אחריות על ה"חלקים" האלימים באישיותו, וכי כאשר עומת עם הדברים, גילה תוקפנות, שחיזקה לדבריה, את התרשמותה בדבר חוסר שליטה בקווים האלימים באישיותו. לפיכך נמנעה קצינת המבחן מהמלצה טיפולית, והמליצה להרשיעו בדין, תוך שציינה בתסקיר, בצורה אשר אינה משתמעת לשתי פנים, כי יש להטיל על המערער עונש: "...וממליצים להטיל עליו עונש קונקרטי אשר יחבר אותו לחומרת מעשיו ויציב גבולות ברורים לאי הישנות התנהגות דומה בעתיד" (תסקיר שירות המבחן, מיום 08.07.10 עמוד 2). אם כן, צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי יש להרשיע את המערער, והמערער אף "זכה" לכך שבית המשפט קמא לא החמיר בעונשו והשית עליו מאסר על תנאי בלבד. יצויין כי, לא מצאנו לנכון להיעתר לבקשה ולהורות לשירות המבחן להכין תסקיר משלים נוסף בעניינו, לאחר שכבר הוגשו מספר תסקירים, לבקשת בית המשפט קמא, ומשכך, אנו סבורים כי שירות המבחן מיצה את טיפולו במערער. במקרה דנן, אין אנו רואים כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. נראה שהלה ימשיך לעבוד בתור נהגו של ראש המועצה האזורית מעלה יוסף, והרשעתו לא תביא לפיטוריו, ולא תימנע ממנו כניסה למקומות שונים מתוקף תפקידו. בית המשפט קמא בחן את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה, הודאת הנאשם בביצוע העבירה, העדר עבר פלילי, היותו חולה כרוני, חומרת העבירה, המלצות התסקיר השלילי בעניינו, וכפי שצויין לעיל, אף ייחד ישיבה לצורך שמיעת מעסיקו של המערער. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש, שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא רק במקרים חריגים, בהם הייתה סטייה ברורה ממדיניות הענישה (ע"פ 7563/08 ג'אבר אבו סביח נ' מדינת ישראל תק-על 2009(1), 3117), ובעניינו אין אנו רואים כי קיימת סטייה כלשהי ממדיניות הענישה הראויה. לאור האמור לעיל, ובפרט נסיבות המקרה, אין המערער עומד בתנאים המצטברים להימנעות מהרשעה. אשר על כן, הערעור נדחה. ידועים בציבוראלימות