הפרת צווי הריסה שיפוטיים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת צווי הריסה שיפוטיים: בפני ערעור כנגד פסק הדין שניתן נגד המערערים ביום 14.7.10, על ידי בית משפט השלום בבאר שבע, במסגרת ת.פ 2801/05; 2803/05; 2805/05, 2808/05; 2806/05 בהם הורשעו המערערים בעבירות לפי הסעיפים 210, 145(א) ו- 204 (א) ו- (ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן- החוק), בקשר להפרת צווים שיפוטיים שהוטלו על כל אחד מהמערערים במסגרת תיקים קודמים, המורים להם להרוס מבנים שהוקמו על ידם ללא היתר, וכן בגין בנייה מחודשת של מבנים ללא היתר, ועשיית שימוש בהם ללא היתר. מדובר בבנייה של מבנים שונים, שהוקמו על רצפות המבנים הקודמים שנהרסו, במסגרת מתחם מגורים, כדלקמן: מערער 1 (ת.פ. 2801/05) הפר צו שיפוטי שהורה לו להרוס מבנה בלוקים בשטח של כ- 137 מ"ר, ולאחר שבסופו של דבר נהרס המבנה, בנה מבנה חדש ללא היתר, בשטח של כ- 117 מ"ר ועשה בו שימוש ללא היתר; על מערער זה הוטל קנס בסך של 30,000 ₪ (שישולם ב 20 תשלומים חודשיים) או 120 ימי מאסר תמורתו, מאסר מותנה בן 4 חודשים למשך 3 שנים, ותשלום ההתחייבות עליה חתם (במסגרת ת.פ. 2610/02), בסך של 20,000 ₪, (שישולם ב 10 תשלומים), בנוסף לקנס שהוטל. מערערת 2 (ת.פ. 2803/05) הורשעה בהפרת צו שיפוטי שהורה על הריסת מבנה בלוקים בשטח של כ- 68 מ"ר, בכך שבנתה ללא היתר מבנה בשטח של כ- 72 מ"ר לשימושה, לאחר הריסת המבנה הראשון. על מערערת זו הוטל קנס בסך של 15,000 ₪ (שישולם ב - 30 תשלומים חודשיים) או 30 ימי מאסר תמורתו, מאסר מותנה בן 4 חודשים למשך שלוש שנים, ותשלום ההתחייבות עליה חתמה (במסגרת ת.פ. 2606/02), בסך של 15,000 ₪ (ב - 10 תשלומים חודשיים) בנוסף לקנס שהוטל. מערער 3 הורשע (בת.פ. 2805/05 וכן בת.פ 2808/05) בגין הפרת צווים שיפוטיים להריסת 2 מבני בלוקים בשטח של כ- 115 מ"ר, ובשטח של כ- 117 מ"ר. לאחר הריסת המבנים, הורשע בבניה ללא היתר של שני מבנים בשטח של כ- 117 מ"ר ובשימוש ללא היתר במבנים. על מערער זה הוטל בת.פ. 2805/05 קנס בסך 21,000 ₪ (שישולם ב- 28 תשלומים חודשיים) או 90 ימי מאסר תמורתו, ומאסר מותנה בן 4 חודשים למשך 3 שנים. ב- ת.פ. 2808/05 הוטל על המערער קנס בסך 21,000 ₪ (שישולם ב- 28 תשלומים חודשיים) או 90 ימי מאסר תמורתו, מאסר מותנה בן 4 חודשים החופף לעונש המותנה שהושת במסגרת ת.פ. 2805/05, ותשלום ההתחייבות (עליה חתם במסגרת ת.פ. 2608/02 ובת.פ. 2609/02), בסך כולל של 30,000 ₪ (שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים), בנוסף לקנסות שהוטלו. מערער 4 (ת.פ. 2806/05), הורשע בהפרת צו שיפוטי המורה לו להרוס מבנה בלוקים בשטח של כ- 124 מ"ר ובבניה ללא היתר של מבנה בשטח של כ- 72 מ"ר ושימוש ללא היתר במבנה זה. על מערער זה הוטל קנס בסך 27,000 ₪ (שישולם ב- 18 תשלומים חודשיים) או 150 ימי מאסר תמורתו, מאסר מותנה בן 4 חודשים למשך 3 שנים, ונשיאה בסכום ההתחייבות (עליה חתם במסגרת ת.פ. 2607/02), בסך של 20,000 ₪ (שישולם ב- 10 תשלומים חודשיים), בנוסף לקנס שהוטל. בנוסף הוטלה על כל אחד מהמערערים התחייבות בסך של 60,000 ₪ להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק, למשך שלוש שנים. הערעור הופנה תחילה כנגד ההרשעה בגין הפרת הצווים השיפוטיים (המערערים הודו בבית משפט קמא בעבירות הקשורות בהקמת המבנים החדשים ובשימוש בהם, ללא היתר), ולעניין חומרת העונש. במהלך הדיון בפני, הסירו המערערים את הערעור כנגד ההרשעה. ב"כ המערערים, טען כי המבנים נהרסו על ידי המערערים סמוך לאחר שהוגש כתב אישום מתוקן, ובטרם מתן הכרעת הדין, והמערערים חשופים לענישה כפולה בגין הקמת אותם מבנים ששימשו בסיס לאישומים נשוא הצווים השיפוטיים שניתנו. המערערים הינם בני משפחה אחת הטוענת עשרות שנים לבעלות על הקרקע ואין להם חלופת מגורים אחרת; המבנים שנבנו אינם מחומר קשיח, והשיהוי בביצוע ההריסה לא היה ממושך. המערערים נרתעו מההליך המשפטי הקודם שהתנהל נגדם ולמרות מצוקת הדיור בה היו שרויים, לא שבו לבנות את המבנים מחדש. עוד נטען כי נוכח מצבם הכלכלי הקשה והיותם מטופלים בילדים קטינים, ומשהמערערים מקבלים קצבת הבטחת הכנסה, לא יוכלו המערערים לעמוד בתשלום הקנסות, ולמעשה יושתו עליהם מאסרים ממשיים עקב כך. לעניין שיעור הקנסות הוצגה פסיקה לפיה, במקרים שונים, של הפרות צווים, הוטלו קנסות מתונים יותר. בנסיבות אלה, ומשהמערערים חסכו זמן שיפוטי יקר בהודאתם בבית משפט קמא, בחלק מהאישומים, מבקשים המערערים להקל בעונשם, וכן להורות כי הקנסות ישולמו ממועד קבלת ההחלטה בערעור. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. לא מצאתי מקום לקבלת הערעור. בית משפט קמא עמד בגזר דינו על כך שהמערערים הפרו את צווי בית המשפט, למרות שהתחייבו שלא לעשות כן, ואף חזרו ובנו מבנים חדשים על הריסות המבנים הקודמים, למרות שנפסק פעם אחר פעם, על ידי ערכאות שונות, כי על המערערים לבצע את צווי ההריסה שניתנו. התנהלות זו מעידה על זלזול והתעלמות מרשויות האכיפה. עוד נקבע, כי אכן מדובר בבנייה שאינה בתוך מתחם עירוני, ואף בבניה "קלה", אך עיון בתצלומי המבנים מלמד על הקמתה של "שכונה" של ממש, ונראה בעליל כי מדובר בהנחת תשתית למבני קבע. המשיבה נמנעה מבקשה להטלת מאסר ממשי, ובית המשפט ציין כי נוכח כך שהמבנים נהרסו לבסוף וההודאה באישומים, הרי שיש טעם להימנעות ממאסר. בית המשפט בחן בקפידה את נסיבות העבירה השונות, ונתן ביטוי לטענות בדבר המצב האישי והכלכלי, הן בשיעור הקנסות שהוטלו, והן בדרך השתתם, תוך חלוקתם לתשלומים רבים, הגם שצויין כי התמונה הכלכלית הנוגעת למערערים לא נתמכה בראיות מלאות. נוכח האמור, נדחה הערעור. צוויםצו הריסההריסת מבנה