ליקוי קוכליארי

לתובע יש ליקוי שמיעה מסוג קוכלארי, קל, באוזן ימין בטונים שמעל 3000 הרץ. השמיעה באוזן שמאל תקינה. סף השמיעה לדיבור (SRT) היא 15 דציבל עם דיסקרימינציה טובה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקוי קוכליארי: 1. בפנינו תביעתו של התובע להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה על פי סעיף 84 א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 2. בהחלטה מיום 28.10.09 נקבע כי התובע, יליד 1956, אשר עובד בתעשייה הצבאית החל משנת 1982, הוכיח חשיפה לרעש מזיק בשנים 1982 ועד 1999. לא הוכחה חשיפה לרעש לאחר שנת 1999. כמו-כן נקבע בהחלטה זו כי התובע לא הוכיח כי התקיימו התנאים להכרה בטנטון. 3. ד"ר בייזר מונה לשמש מומחה - יועץ רפואי. בחוות דעתו מיום 15.1.10 קבע: "א. לתובע יש ליקוי שמיעה מסוג קוכלארי, קל, באוזן ימין בטונים שמעל 3000 הרץ. השמיעה באוזן שמאל תקינה. סף השמיעה לדיבור (SRT) היא 15 דציבל עם דיסקרימינציה טובה. הטימפנומטריה - תקינה. כמו כן מתלונן התובע על טינטון באוזניו. לציין שאין איזכור לטינטון לפני שנת 2005. סבל גם מסחרחורת שחלפה (כפי הנראה (BPPV). ב. צר לי לציין כי לא מצאתי בתיק המסמכים כל אישור מצהל על כך שמתאריך 27.1.1974 נמצא נזק שמיעתי בתדירות 4000 הרץ. בדיקת השמיעה שבוצעה במכון לאודיולוגיה מרכז רפואי שניידר ב- 3.5.2009 אינה אופיינית לנזק שמיעתי מושרה רעש וכן איננה סימטרית. לדעתי סוג עבודתו של התובע (בבית מלאכה) היה אמור לגרום לו לנזק שמיעתי סימטרי. כמו כן לא נמצא נזק בתדירויות הדיבור. לאור כל זאת אני גורס כי לא נגרם לתובע נזק שמיעתי בגין עבודתו בתעשיה הצבאית". 4. ביום 25.3.10 הועברו לד"ר בייזר שאלות ההבהרה הבאות: א. האם נכון, כי לפי הספרות הרפואית לרבות DOBBY ניתן לקבל גם בדיקות עם אי סימטריה קלה בדיקות מושרות רעש, במידה ולא נמק. ב. האם יש לדעתך מחקרים רפואיים שתומכים בבדיקת מושרה רעש גם בבדיקות עם אי סימטריה קלה? ג. האם נכון, כי בבדיקה מיום 3.5.2009 האסימטריה קטנה הינה בתדרים הגבוהים בלבד 4000-8000 ישנה אסימטריה בתדירויות הדיבור? ד. האם נכון, כי בבדיקת השמיעה מיום 1.11.2006 ישנה סימטריה בתדירויות הגבוהות, והאם ניתן לראות ב"שנץ" ב- 4000 בבדיקת מושרה רעש? ה. במידה ולפי דעתך הבדיקה מ- 1.11.2006 לא מצביעה על נזק מושרה רעש נמק. ו. האם נכון כי בבדיקה מ- 1.11.2006 נמצאת פגיעה בתדירויות הדיבור? 5. ביום 21.4.10 ניתנו תשובותיו של ד"ר בייזר: "א. נכון, אך אלה מיעוט המקרים. ב. כן. ג. יש אסימטריה גם בתדירות 500 הרץ ("אחת מתדירויות הדיבור") וגם ב- 250 הרץ. ב- 5 תדירויות שנדגמו באודיוגרמה (מתוך 8) קיימת אסימטריה. האסימטריה אינה הנקודה הקריטית, יש אחרות. בראש ובראשונה תצורת האודיוגרמה ממש אינה אופיינית לנזק שמיעתי מושרה רעש. כמו שכותבים סטלוף וסטלוף בספרם OCCUPATIONAL HEARING LOSS בעניין צורת האודיוגרמה: "The earliest damage to the inner ears reflects a loss at 3000, 4000 and 6000 Hz. There is always far more loss at 3000, 4000 and 6000 Hz than at 500, 1000 and 2000 Hz. The greatest loss usually occurs at 4000 HZ. The higher and lower frequencies take longer to be affected than 3000 to 6000 Hz range." כל בר בי רב יאלץ להסכים כי האודיו גרמה הנידונה אינה מתאימה כלל לתאורם של סטלוף וסטלוף. יתרה על כך לא ברור כיצד ניתן להסביר את השיפור שחל בשמיעה אם נשוה אודיוגרמה זאת לקודמתה מן ה- 1.11.06. יתרה על כך לפי סעיף 84(א)(2) אין הפחתה באודיוגרמה של ה- 3.5.09 של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור (הכוונה היא להולכה העצבית שהיא הנפגעת במקרים של נזק מושרה רעש). ד.+ה. באשר לסימטריה - כמעט לחלוטין, אך כמו שציטטתי לעייל הצורה הגרפית של האודיו גרמה לא מתאימה כלל לנזק שמיעתי מושרה רעש. גם יקשה להסביר, כפי שכבר כתבתי, את השיפור שחל בשמיעה ובסף השמיעה לדיבור במשך השנים - תופעה בהחלט יוצאת דופן. הייתי גם מצפה לראות "שנץ" מרשים יותר במקרים שירידת השמיעה בתדירויות הדיבור מגיעה עד 30 דציבל. ו. כן, אך לא באודיוגרמה שנרשמה שנתיים וחצי מאוחר יותר, הכיצד? 6. ביום 13.10.10 הועברה לד"ר בייזר שאלה נוספת והיא: האם בבדיקת שמיעה כלשהי שבוצעה לתובע, פרט לבדיקת השמיעה מיום 3.5.2009 נמצאת ירידה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור בשתי האוזניים? 7. תשובה לשאלה ניתנה ביום 2.11.10: "בבדיקת שמיעה במכון אודיוקליניקה נטלי מן ה- 8.11.05 בתדירות עצבית באוזן ימין בתדירות 500 הרץ קיימת ירידה של 25 דציבל. בבדיקת השמיעה שבוצעה במכון שמיעה ודיבור מן ה- 1.11.06 קיימת בכל תדירויות הדיבור ירידה של מעל 20 דציבל. בדיקת השמיעה של המרפאה לרפואה תעסוקתית - תע"ש מן ה- 31.8.05 אינה מלאה ואינה תקנית ואין להתייחס אליה. קיימים בחומר הרפואי איזכורים למספר בדיקת שמיעה נוספות, לא תקניות, שאינן מציינות את סף השמיעה למוליכות עצב - ולכן לא התייחסתי אליהן". 8. טענות התובע - א. חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין אינה באה במקום סמכות בית הדין לפסוק בתביעות. ב. המומחה קבע כי התובע עומד בתנאי סעיף 84 א(א)(2) לחוק בכל הנוגע לבדיקה מיום 1.11.06, משכך על בית הדין להעדיף בדיקה זו. הלכה היא כי יש להעדיף את בדיקת השמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן סף ירידת השמיעה הנדרש. קביעת המומחה כי התובע אינו עומד בתנאי הסף אך ורק על פי בדיקה יחידה מיום 3.5.09 אינה עומדת בתכלית החוק וגורמת לעיוות דין. 9. טענות הנתבע - א. אין להעדיף את בדיקת השמיעה מיום 1.11.06 המצביעה לכאורה על ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור. מדובר בבדיקה יחידה, כאשר לאחריה קיימת בדיקה עדכנית מיום 3.5.09 אשר בוצעה בבית חולים ובה לא עמד התובע בתנאי הסף של סעיף 84 א(א)(2). לא ניתן כל הסבר לשיפור שחל לכאורה בין האודיוגרמה מיום 1.11.06 לבין האודיוגרמה מיום 3.5.09. הבדיקה מיום 3.5.09 אף ממלאת אחר "כלל בדיקת השמיעה הטובה ביותר" ולפיכך יש להעדיפה. ב. גם אם עומד התובע בתנאי הסף של 84 א(א)(2), הרי שהמומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה לבין תנאי עבודתו של התובע. חוות דעתו של המומחה מנומקת וברורה ולא נמצאה כל הנמקה מדוע יש לסטות ממנה. 10. ההכרעה - סעיף 84 א' לחוק קובע תנאים מוקדמים להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה. תנאים מוקדמים אלה מהווים תנאי סף אשר בהתקיימם יש לבחון את המבחן המהותי של קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לבין ליקוי השמיעה. בענייננו חוות דעתו של ד"ר בייזר הינה חד משמעית בשאלת היעדרו של קשר סיבתי בין העבודה לבין ליקוי השמיעה ולפיכך דין התביעה להידחות, גם לו היה התובע עומד בתנאי הסף של סעיף 84 א(א) ובענייננו ס"ק (2) ודהיינו כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. את היעדר הקשר הסיבתי מנמק המומחה בשלוש סיבות: בדיקת השמיעה במכון לאודיולוגיה מרכז רפואי שניידר מיום 3.5.09 אינה אופיינית לנזק שמיעה מושרה רעש; הבדיקה אינה סימטרית כאשר בסוג העבודה של התובע היה אמור להיגרם נזק שמיעתי סימטרי; לא נמצא נזק בתדירויות הדיבור. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מסביר ד"ר בייזר כי מבין הגורמים האסימטריה אינה נקודה קריטית ובראש ובראשונה הנימוק לשלילת הקשר הסיבתי הוא צורת האודיוגרמה אשר אינה אופיינית לנזק שמיעתי מושרה רעש. המומחה מסביר כי לא ניתן גם כל הסבר לשיפור שחל בשמיעה כאשר משווים את האודיוגרמה מיום 1.11.06 לאודיוגרמה מיום 3.5.09. עוד מבהיר המומחה בתשובתו כי האודיוגרמה מיום 3.5.09 אינה מצביעה על הפחתה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור בהולכה עצבית שהיא הנפגעת במקרים של נזק מושרה רעש. 11. בהיעדר קשר סיבתי כאמור אין עוד צורך לדון בקיומם של תנאי הסף, שכן אף אם אלה התקיימו, מדובר בתנאי סף בלבד, ומשנשלל הקשר הסיבתי דין התביעה להידחות. יחד עם זאת יש להעיר כי בפני המומחה עמדו שלוש בדיקות אשר מציינות את סף השמיעה למוליכות עצב: בדיקת שמיעה במכון אודיוקליניקה נטלי מיום 8.11.05, אשר בה קיימת ירידה של 25 דציבל באוזן ימין בתדירות של 500 הרץ; בדיקת שמיעה שבוצעה במכון שמיעה ודיבור מיום 1.11.06, בה קיימת ירידה של מעל 20 דציבל בכל תדירויות הדיבור; בדיקה במכון לאודיולוגיה מרכז רפואי שניידר מיום 3.5.09, אשר בה אין הפחתה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור. מאחר והבדיקה מיום 8.11.05 מדברת על ירידה באוזן ימין בלבד ובתדירות של 500 הרץ בלבד ולא בממוצע תדירויות הדיבור שהוא 500, 1000, 2000 מחזורים בשניה, גם בדיקה זו אינה עומדת בתנאי הסף של סעיף 84 א(א)(2). הבדיקה היחידה אפוא העומדת לכאורה בתנאי הסף היא זו מיום 1.11.06. בעב"ל 10957-05-10 המוסד לביטוח לאומי נ' מאור עמיר נקבע כי יש להעדיף את הבדיקה העדכנית יותר, מה גם שזו נערכה במכון רשמי ואף ממלאה אחר "כלל בדיקת השמיעה הטובה ביותר". בהתאם לבדיקה זו לא עמד התובע אף בתנאי הסף. 12. סוף דבר, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. ירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)שמיעה