אספקת מים לישובים לא חוקיים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אספקת מים לישובים לא חוקיים: השופטת מ' נאור: 1. הערעור שבפנינו הוא ערעורם של נציגי משפחות מהעדה הבדואית המתגוררות בישובים בלתי חוקיים ובלתי מוכרים בנגב, על פסק דינו של בית הדין לעניני מים (ו"ע 518/06) מיום 7.2.2008 (השופט ר' שפירא ונציגי הציבור ג' הרמלין וש' שטרייט), אשר דחה את עררם, על החלטת מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב לדחות את בקשותיהם לחיבור מים לצרכי שתייה ועל החלטתו לדחות את בקשתם לעיון חוזר. 2. בערעור נטען, בין היתר, כי המדינה נוהגת מדיניות פוליטית-מדינית מפלה המשמשת ב"נשק המים" בניסיון לכפות על המערערים מדיניות אכלוס של מעבר ל"יישובי קבע", מדיניות אשר פוגעת, שלא כדין לטענתם, בזכויות יסוד שלהם. הטיפול בתיק עוכב עד שניתן ביום 5.6.2011 פסק דין ב-ע"א 9535/06 אבו מסאעד נ' נציב המים שעסק בעניין דומה. 3. בפסק הדין בע"א 9535/06 עמדה השופטת (בדימ') א' פרוקצ'יה על כך שסעיף 146 לחוק המים, התשי"ט-1959 אמנם מורה על מסלול דיוני בעל אופי אזרחי לערעור על פסק דין של בית הדין לעניני למים, אך במהותו, מדובר בהליך ביקורת שיפוטית על החלטת בית דין מינהלי שערך, בתורו, ביקורת שיפוטית על החלטה מינהלית שקיבל מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב. מנהל הרשות הנזכרת הוא הגורם המינהלי המוסמך להחליט בענין מתן היתרים לחיבורי מים פרטיים. 4. השופטת פרוקצ'יה פירטה בפסק הדין את המדיניות הכללית של הרשות בענין אספקת מים לישובים הבדואיים הבלתי מוכרים: "עיקריה של מדיניות הרשות בענין זה הם כדלקמן: אין חולק בדבר החובה לאפשר לבני הפזורה הבדואית נגישות למקורות מים הנדרשים לקיומם. נכללים בכך גם בני הפזורה תושבי הישובים הלא מוכרים. אלא שטיב הנגישות ודרכי האספקה של המים לתושבים מושפעים, בין היתר, מהצורך להתאים את דרכי ההתיישבות למסגרות חוקיות בהתאם לדיני התכנון והבניה ומדיניות הממשלה. על פי מדיניות זו, המגמה היא ליצור תמריצים לפזורה הבדואית להתיישב התיישבות קבע חוקית בחלופות שונות שהמדינה מספקת לה. כל עוד נמשכת ההתיישבות הבלתי-חוקית ברחבי הנגב, וכשלב ביניים עד למציאת הסדר כולל לבעיית התיישבות הבדואים, פועלת הרשות המוסמכת בשני מסלולים כדי להבטיח לתושבים הבדואים נגישות למקורות המים: האחד - הקמת מרכזי מים, מהם ניתן להוביל מים ליישובים הבלתי-חוקיים, והשני - מתן היתר פרטני לחיבור מים פרטי במקרים ספציפיים על פי המלצת ועדת המים, ועל בסיס שיקולים הומניטריים" (פסקה 40 לפסק הדין). השופטת פרוקצ'יה בחנה מדיניות זו ומצאה שהיא עומדת במבחני הרלבנטיות, הסבירות והמידתיות. 5. ביום 14.6.2011, לאחר מתן פסק הדין בע"א 9535/06, הוריתי למשיבים בערעור שבפנינו להגיש את עמדתם בנוגע להשלכות פסק הדין האמור על עניינם של המערערים והוריתי כי המערערים יגיבו על כך (להלן: "ההחלטה על הגשת עמדה"). עמדת המשיבים 6. בהודעתם מיום 2.8.2011, ביקשו המשיבים למחוק את הערעור שבפנינו. המשיבים עומדים בהודעתם על כך שמדיניות המדינה בענין שבנדון אושרה בפסק הדין בע"א 9535/06. לטענת המשיבים, נוכח ההחלטה על הגשת עמדה, קיימה ועדת המים ישיבת התייעצות פנימית בעניין המערערים ובדקה את המצב העדכני בשטח. בסופו של יום הוחלט להמליץ שלא לשנות מהמלצותיה הקודמות של הועדה לדחות את בקשות המערערים. נטען כי מנהל רשות המים קיבל המלצה זו ביום 14.7.2011. 7. המשיבים טענו כי ככל שלמערערים טענות ביחס למידת נגישותם למים, יכולים הם לפנות לוועדת המים אשר תדון בעניינם. לא ניתן לדון בשאלה זו הכרוכה בבירור עובדתי במסגרת הערעור דנן, העוסק רובו ככולו בתקיפה עקרונית של מדיניות המשיבים ביחס לחיבורים פרטיים למים בפזורה הבדואית. עמדת המערערים 8. לטענת המערערים, עולה מפסק הדין בע"א 9535/06 כי בית המשפט הורה לוועדה לאמץ, במסגרת בחינה מחדש של חלק מהצדדים לע"א 9535/06, קריטריונים ברורים על מנת לקבוע מהי נגישות סבירה ומהם מקרים הומניטאריים וכן על הוועדה לבחון פתרונות חלופיים (לטענת המערערים לא ידוע להם מה הוחלט בענין הצדדים האמורים לע"א 9535/06). לטענת המערערים, הוועדה לא פעלה כנדרש בבחינת עניינם, שלהם כי היא לא קבעה בעניינם קריטריונים כאמור ולא בחנה פתרונות חלופיים. כן טוענים המערערים כי נשללה מהם זכות הטיעון בפני הוועדה במסגרת בחינתה המחודשת. לאור האמור ונוכח עמדת המשיבים לפיה לא ניתן לערוך את הבירור העובדתי הנדרש במסגרת ערעור זה, טוענים המערערים כי "הם ראויים... בשלב זה של הערעור" לכך שבית משפט זה יחליט "ליתן להם סעד ולהורות לוועדה לקבל מידי המערערים בקשות עדכניות." 9. המערערים מפרטים את טענותיהם לזכאות לחיבור למים בקשר לכל אחד מהמערערים. חלק מהטענות נוגעות לנסיבות שלשיטת המערערים עצמם, לא התקיימו בעת קבלת ההחלטות המקוריות נשוא הערר. המערערים אף טוענים כי חלק מהממצאים של הוועדה בבחינתה המחודשת אינם נכונים.   10. לטענת המערערים אין מקום למחוק את הערעור, כי התשתית העובדתית בערעור שונה מזו שהיתה בע"א 9535/06 - כלומר, מדובר בבקשות של אנשים אחרים, בנסיבות אחרות. דיון 11. ערעור זה הוגש לפני שניתן פסק הדין בע"א 9535/06. חלק ניכר ומרכזי בערעור שבפנינו עניינו הטענות העקרוניות שנדונו - ונדחו -  בע"א 9535/06, שבו אישר בית משפט זה את מדיניות המדינה. אמנם נטענו בערעור שבפנינו גם טענות בענין הנסיבות הפרטניות של המערערים; אולם, לשיטת המערערים עצמם חלו שינויים בנסיבות אלו מאז ההחלטות נשוא הערעור. המערערים מבקשים כעת להגיש בקשות חדשות - והמדינה מסכימה לכך. בנסיבות אלה, אם תישארנה מחלוקות בין הצדדים לאחר מתן החלטות בבקשות החדשות, מחלוקות אלה תסובנה סביב החלטות חדשות אלה על רקע טענות לנסיבות חדשות, וניתן יהיה להגיש על החלטות חדשות אלה ערר לבית הדין למים. אם עוד יהיו בפי המערערים טענות לאחר ערר כזה, יוכלו הם להגיש ערעור חדש לבית משפט זה, בו טענות הצדדים בהודעת הערעור ובסיכומי הצדדים יתמקדו בהחלטות החדשות ובפסק הדין שיינתן בענין החלטות חדשות אלה (ראו והשוו: בג"ץ 10785/07 אבו חדיר נ' משרד הפנים - סניף מזרח ירושלים (טרם פורסם, 28.7.2009)). זו דרך המלך, ולא דיון בהחלטות חדשות שטרם ניתנו אגב ערעור על פסק דין בערר על החלטות קודמות. להליך זה אין איפוא מקום עוד. טענות הצדדים שמורות להן. הערעור נמחק אפוא, ללא צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. מיםחוק המים / רשות המיםאספקה