הארכת מועד להגשת ערעור פסק דין ביהמ''ש לעניינים מנהליים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד להגשת ערעור פסק דין ביהמ''ש לעניינים מנהליים: 1. מונחת לפניי בקשתה של המשיבה 11, מועצת עיריית נצרת עילית (להלן גם: המועצה או מועצת העירייה), להארכת מועד להגשת ערעור מטעמה. יוער כי מלכתחילה, הוגשה הבקשה להארכת מועד על-ידי המבקש, מר אלכס גדלקין, שהינו חבר מועצה (להלן: המבקש). המדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים בנצרת מיום 2.11.2010. באותו פסק-דין, התקבלה עתירה מנהלית שהגיש המשיב 1 (להלן: מר שפושניק) כנגד החלטה שהתקבלה בישיבת מועצת העירייה להדיחו מתפקיד סגן-ראש העירייה.  בפתח הדברים יוער כי על-אף התנגדותו של מר שפושניק לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור מטעם מועצת העירייה, ראיתי להיעתר לבקשה. לשם הבהרת טעמיי לכך, אעמוד על השתלשלות העניינים שקדמה למתן החלטה זו. 2. ההליך שבכותרת הוגש ביום 1.12.2010 על-ידי המבקש שהינו, כאמור, חבר מועצת עיריית נצרת עילית. יוער כי המבקש, שאינו עורך-דין, הגיש את הבקשה בעצמו בתוך תקופת 30 הימים הקבועה בדין להגשת ההליך. בבקשה נטען כי ביום 3.11.2010 למד המבקש מפי העיתונות על מתן פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים (אשר ניתן בהעדר הצדדים), וכי ביום 4.11.2010 פנה המבקש ביחד עם חברי מועצה נוספים (שהינם משיבים בהליך שבכותרת) לראש עיריית נצרת עילית בבקשה לכנס ישיבה שלא מן המניין על-מנת לאשר ליועצת המשפטית של המועצה להגיש ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים. משלא כונסה ישיבה כאמור, הגיש המבקש ביחד עם חברי מועצה נוספים עתירה מנהלית לבית-המשפט לעניינים מנהליים, במסגרתה ביקשו להורות לראש העיר לכנס ישיבת מועצה שלא מן המניין למטרה האמורה. בהתחשב בכך, ביקש המבקש אורכה להגשת ערעור, וזאת לצורך כינוס ישיבה של מועצת העירייה וקבלת החלטה בעניין הגשת ערעור מטעמה. ביום 13.12.2010 הגיש המבקש לפי החלטתי בקשה מתוקנת להארכת מועד, במסגרתה צורפו כמשיבים כל מי שהיה צד להליך בבית המשפט קמא. לשם השלמת התמונה, יוער כי בסמוך לאחר הגשת ההליך שבכותרת ביקשו חברי מועצה נוספים להצטרף כמבקשים לבקשה להארכת מועד, אולם בסופם של דברים צוינו אלה כמשיבים בבקשה המתוקנת להארכת מועד.  ביום 13.12.2010 הגישה באת-כוח מועצת העירייה "תגובה" בה נכתב כי בישיבת המועצה מיום 8.12.2010 התקבלה החלטה ברוב קולות הנוכחים בדבר הגשת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, הודיעה באת-כוח המועצה כי היא "מסכימה לבקשה להארכת מועד". על רקע כל אלה, ביקשתי את תגובתו של מר שפושניק להליך שבכותרת. בתגובתו מיום 21.12.2010 הסכים מר שפושניק למתן אורכה להגשת ערעור על-ידי המבקש בלבד, בנימוק כי הוא אשר הגיש את בקשת האורכה. בהתאם לכך, קבעתי ביום 22.12.2010 כי בהסכמתו של מר שפושניק, ניתנת למבקש אורכה להגשת ערעור כפי שהתבקש על-ידו. 3. ואולם, בכך לא בא ההליך שבכותרת אל סיומו. ביום 26.12.2010 הגיש המבקש בקשה "להבהרת החלטה ו/או לתיקונה". בבקשה נטען כי המבקש לא התכוון לבקש אורכה לצורך הגשת ערעור אישי בשם עצמו, שכן לוּ כך היו פני הדברים, יכול היה המבקש להגיש ערעור במועד הקבוע לכך בדין. לפי הנטען, תכליתה של הבקשה להארכת מועד מלכתחילה, היתה לאפשר למועצת העירייה להגיש ערעור מטעמה. הטענה בהקשר זה היתה כי עד לקבלת החלטה ברוב קולות על-ידי מועצת העירייה בדבר הגשת הערעור, לא היתה באת-כוח המועצה מוסמכת להגיש בקשה להארכת מועד, ולפיכך פעל המבקש כפי שפעל. בהחלטתי מיום 28.12.2010 קבעתי כי בהתחשב בכך שהמועצה מיוצגת על-ידי עורכת-דין; ובהתחשב בכך שהמועצה כבר התכנסה והחליטה על הגשת ערעור; מתעוררת תהייה האין מקום להגשת בקשה מתאימה באמצעות באת-כוח המועצה, במקום הגשתה של בקשת הבהרה על-ידי המבקש. ואמנם, ביום 2.1.2011 הגישה באת-כוח המועצה תגובה בה נאמר כי סברה בתום-לב כי "אין צורך להטריח את בית המשפט הנכבד בדרך של הגשת בקשה להארכת מועד נפרדת מטעמה...", שכן לפי הנטען, בקשת המבקש נועדה להכשיר את הדרך להגשת ערעור על-ידי המועצה. "למען הזהירות", צירפה באת-כוח המועצה לתגובתה בקשה להארכת מועד מטעמה. מר שפושניק מתנגד למתן אורכה להגשת ערעור על-ידי המועצה. בתגובתו מיום 10.1.2011 נטען כי המבקש ומשיבים נוספים טרם שילמו למר שפושניק את ההוצאות שנפסקו לטובתו בפסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים; כי אין לאפשר למבקש ולחברי מועצה נוספים לממן ערעור בו הם מעוניינים מטעמים פוליטיים, באמצעות קופת העירייה; וכי לא ניתן הסבר ממשי על-ידי באת-כוח המועצה מדוע לא הגישה מוקדם יותר בקשה להארכת מועד מטעם מועצת העירייה.  3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין בקשת מועצת העירייה להארכת מועד להגשת ערעור מטעמה להתקבל. נוכח השתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל, ברור כי מר שפושניק ידע בתוך המועד שנקבע בדין להגשת ההליך, על הכוונה להשיג על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים. בהתחשב בכך, אין טענה כי מר שפושניק הסתמך על סופיות פסק-הדין נשוא ההליך שבכותרת. זאת ועוד; החל ממועד מתן פסק-הדין, ידע מר שפושניק כי חלק מחברי מועצת העירייה פועלים לצורך כינוס ישיבת מועצה וקבלת החלטה בדבר הגשת ערעור מטעמה. במובן זה, ספק אם מר שפושניק יכול לטעון כעת לציפייה סבירה כי לא יוגש הליך ערעורי מטעם המועצה. לכך יש להוסיף כי הטעם שניתן לעיכוב בהגשת ההליך הערעורי הוא על-פני הדברים מוצדק, בהתחשב בצורך לקבל תחילה החלטה במועצת העירייה בסוגית הגשת הערעור. אמנם, צודק מר שפושניק בטענתו כי באת-כוח המועצה השתהתה בהגשת בקשה להארכת מועד מטעם המועצה, למצער מהיום בו התקבלה החלטה במועצה ברוב קולות בדבר הגשת ערעור (8.12.2010). עם זאת, אני רואה להתחשב בכך שביום 13.12.2010 הגישה באת-כוח המועצה "תגובה" בה עדכנה את בית-המשפט על החלטת המועצה לאשר את הגשת הערעור, והודיעה על הסכמתה להארכת מועד. אף אם יתכן שבאת-כוח המועצה לא נקטה אותה עת בדרך הדיונית הראויה בנסיבות העניין (הגשת בקשה עצמאית מטעם המועצה), ברי כי מר שפושניק ידע על כוונת המועצה להשיג על פסק-הדין. בהתחשב בכוחם המצטבר של מכלול השיקולים האמורים, לא מצאתי הצדקה לסגור את שעריו של בית-משפט זה בפני המועצה ולמנוע ממנה להגיש ערעור מטעמה, ובכך לחייב למעשה את המבקש להגיש ערעור אישי מטעמו. כל זאת, בלא שאביע כל עמדה בדבר סיכוייו של ההליך העיקרי נשוא הבקשה להארכת מועד. בסיום הדברים, ובהתייחס לטעמים שפורטו בתגובתו של מר שפושניק,  יוער כי מניעיהם של חברי המועצה שצידדו בהגשת ערעור מטעם המועצה, אין מקומם להתברר בהליך זה. אף הטענה כי המבקש ומשיבים נוספים טרם שילמו את ההוצאות שנפסקו לחובתם בבית-המשפט קמא, אין בה כשלעצמה כדי להכריע את הבקשה שלפניי.    4. סיכומם של דברים; ניתנת בזאת אורכה למועצת עיריית נצרת עילית להגשת ערעור מטעמה. נוכח הזמן שחלף מאז מתן פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מנהליים, יוגש הערעור עד יום 20.1.2011. באת-כוח המועצה תציין את דבר האורכה בפתח הודעת הערעור ותצרף החלטתי זו אליה. המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים שיישבו בדין עם פתיחת ההליך. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. ערעורבית המשפט לעניינים מנהלייםהמועד להגשת ערעוריםהארכת מועדהארכת מועד להגשת ערעור