הכנסת וידאו לתא של אסיר בטחוני

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסת וידאו לתא של אסיר בטחוני: 1. העותר, הינו אסיר בטחוני, השפוט ל- 4 מאסרי עולם (!) ול- 42 שנות מאסר נוספות (!), לאחר שהורשע במספר עבירות, שבוצעו על רקע בטחוני ומתוך מניעים לאומניים מובהקים, ובכללם: רצח, זריקת רימון, ניסיון לרצח, פעילות חבלנית עויינת, ועוד. מאסר זה מרצה הוא מאז שנת 1985. בעתירה זו מלין הוא על סירובו של המשיב לאפשר לו לרכוש ולהחזיק ברשותו מכשיר וידאו. לטענתו, מופלה הוא לרעה ביחס לאסירים הפליליים, שלהם מאפשר המשיב להחזיק מכשירי וידאו. עוד טוען העותר כי מכשיר הוידאו נחוץ לו, במיוחד, נוכח היות מוחזק - לדבריו - בתנאי הפרדה. בטיעון בפני, על פה, הוסיף טענה, שלא נטענה בכתב העתירה, ולפיה, חפץ הוא במכשיר כדי שיוכל לצפות בקלטות וידאו שבהן מוסרטים ומצולמים בני משפחתו, אותם הוא חפץ לראות. לאחר עיון בכתב תגובת המשיב ובנספח לו, ושמיעת טענות הצדדים, החלטתי לדחות את העתירה, ולהלן נימוקי. 2. אכן, ומן הבחינה העובדתית, נכונה היא הטענה כי המשיב מבחין בין אסירים בטחוניים לבין אסירים פליליים, לרבות, בענין זה של החזקת מכשירי וידאו המתאפשרת לאסירים פליליים - מה שאין כן לאסירים בטחוניים. אולם - וכפי שכבר כתבתי במספר החלטות בעתירות שהוגשו בפני על ידי אסירים בטחוניים - הרי שכידוע, הכיר בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין, בהבחנה העקרונית, ושאינה בגדר אפליה, הנעשית על ידי המשיב, בין אסירים בטחוניים לבין אסירים אחרים - הבחנה אשר לה נפקויות לעניין קביעת תנאי מאסר, בכלל, ועל יסודה גם נקבעו הסדרים ותנאי מאסר שונים ומיוחדים לגבי אוכלוסיית האסירים הבטחוניים. אחד מפסקי דין אלה הוא פסק הדין ב- עע"א 7488/95 + 1076; עע"א 4848/96; רע"ב 6944/96, מדינת ישראל ושב"ס נגד סמיר קונטאר ואח'נ, פד"י נ (4), 492 - שם קובע בית המשפט, מפי כב' השופט זמיר, כהאי לישנא: "אוכלוסית בתי הסוהר מחולקת לסוגים... .הסיווג עשוי לגרור הבדלים בתנאי המאסר... .במסגרת זאת, אסירים בטחוניים, כלומר אסירים שהורשעו בעבירות נגד בטחון המדינה, מהווים סוג בפני עצמו. הסיווג של אסירים בטחוניים כסוג בפני עצמו נובע מן הסכנה המיוחדת הטמונה באסירים אלה. ברוב המקרים הם משתייכים לארגונים בלתי חוקיים, ששמו להם מטרה לפגוע במדינה, וקיים חשש שהקשר בין האסיר לבין הארגון קיים ועומד גם בתקופת המאסר. קשר זה, וכן הקשר בין האסירים הבטחוניים לבין עצמם, טומן סכנות מיוחדות, הן מהבחינה של הסדר בבית הסוהר והן מן הבחינה של בטחון המדינה. סכנות אלה עשויות להצדיק כליאתם של אסירים בטחוניים בנפרד והטלת מגבלות מיוחדות עליהם, בעיקר בכל הנוגע לקשר עם החוץ (שם, עמ' 500 בין האותיות ד-ז; ההדגשות שלנו - ח.ע.). בהמשך דבריו מפנה כב' השופט זמיר לפסקי דין קודמים, אשר בהם, כך כלשונו: "בית המשפט הכיר בהבדל בין אסירים בטחוניים לבין אסירים אחרים ובנפקות של הבדל זה לגבי תנאי המאסר. בבג"צ 221/80 דרויש נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד ל"ה (1) 536, 544, הציג השופט י' כהן את המאפיינים של אסירים בטחוניים...: 'האסירים הבטחוניים הם גוף מאורגן הפועל כגוף אידיאולוגי אחיד, וזה על פי הוראות מנגנון ארגוני שאותו מקיימים אסירים אלה בכל בית כלא, ומחליט על פעולות האסירים... .אסירים בטחוניים מקבלים הנחיות והוראות לפעולה מארגוני חבלה שונים, ומוציאים לפועל הוראות אלה... .האופי המיוחד הזה של התארגנות אסירים בטחוניים, התארגנות המביאה לידי ביטוי עוינות לשלטון, מצדיק, לדעתי, את המסקנה שהאמצעים הבטחוניים שיש לנקוט כלפי האסירים הבטחוניים חייבים להיות חמורים יותר מאשר האמצעים הבטחוניים הנקוטים כלפי אסירים פליליים". (שם, עמ' 501, בין האותיות א-ג; ההדגשות שלנו - ח.ע.). 3. הסכנה - אם לבטחון המדינה, ואם להפרת הסדר והמשמעת בבתי הכלא, כאמור, ואשר יסודה בקשר הממשיך להשמר, אם בין האסירים הבטחוניים לבין האירגונים העויינים שאליהם השתייכו ומשתייכים ושבשליחותם פעלו, ואם בין האסירים הבטחוניים בינם לבין עצמם, בין בתוך אותו בית כלא ובין בכלא אחד ומשנהו - היא גם זו המצדיקה את האיסור בדבר החזקת מכשירי וידאו ברשות אסירים בטחוניים. אמנם, במכשיר הוידאו כשלעצמו - וככזה העומד בפני עצמו - אין מגולמת, לכאורה, סכנה זו או אחרת. אלא שלצורך עשיית שימוש בו דרושות קלטות. ואולם - וכאן טמונה הסכנה - בקלטות, שבהן יחפוץ העותר לצפות, בעזרת מכשיר הוידאו, וגם כאלו הנחזות כתמימות, כביכול, עלול להיות מוחדר חומר תעמולה מסוכן או הוראות הפעלה וכן עלול האסיר להקליט לתוכו חומר שכזה, והדבר יחייב את המשיב, כדי להתגונן מפני הסכנה האמורה, לצפות בעזרת אנשי מקצוע מיומנים (ולא רק מהבחינה של השליטה בשפה הערבית) בכל אחת מאותן קלטות שבהן יחפוץ העותר ושכמותו לצפות, עת מנת לוודא שהן תמימות ואין הן מכילות כל חומר מסוכן, כאמור. אלא, שגם בנטל זה אין המשיב יכול לעמוד, ואין בסיס והצדקה ואין זה סביר להטיל עליו נטל שכזה, במיוחד, כשאין לדעת בכמה וכמה קלטות יחפוץ העותר והאסירים הבטחוניים הרבים שכמותו לצפות; ואם יותר לו לצפות בקלטת זו או אחרת - ולו גם יחידה, בשלב ראשון - הרי שמיד תבוא הדרישה לאפשר צפייה בעוד ועוד קלטות, ונמצא כי אין לדבר סוף, ובוודאי שהמשיב לא יוכל לעמוד במשימה שכזו לאורך זמן, ואין מקום והצדקה, כאמור, לחייבו ליטול על עצמו משימה שכזו, בנוסף לנטל ורוב המשימות הקשות שבהן הוא נושא, בלאו הכי. 4. כן, לא למותר לציין, כי בבית הכלא, בו מוחזק העותר (כלא "אשל") מצויה מערכת ווידאו מרכזית שבשליטת הסוהרים, ובאמצעותה מוקרנים, במכשירי הטלויזיה שבתאי האסירים הבטחוניים (ובכלל, זה בתאו של העותר) סרטים במשך היום, ובכך, דומה, כי המשיב פועל ליישום האיזון הראוי, על ידי הפגת שיעמומם ומילוי זמנם הפנוי של האסירים בפעולות בידור, באמצעות הקרנת סרטים, וכל זאת בצד נגישותם החופשית של האסירים לערוצי הטלוויזיה השונים ולאמצעי תרבות ובידור אחרים, כגון: רדיו, עיתונים, כתבי עת וכיו"ב. בהקשר זה טען העותר בפני כי באותה מערכת וידאו מרכזית מוקרנים סרטים "רומנטיים שאינם מקובלים עליו". ברם, גם אם נכון אני להניח כי מוסרטים סרטים אלו או אחרים שאינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולמו של העותר, הרי שפרט לכך שאסירים רבים וודאי מעונינים לצפות בהם, מצויים, בוודאי, עוד סרטים נוספים שהשקפת עולמו של העותר אינה מונעת הימנו מלצפות בהם, וזאת, בנוסף לערוצי הטלוויזיה האחרים העומדים לרשותו, כאמור. 5. כזכור, הוסיף העותר וטען, בדיון בפני, כי מכשיר הווידאו נחוץ לו לשם צפיה בקלטות שבהן מוסרטים בני משפחתו וכדי שיוכל לראותם. ברם, טענה זו לא בא זכרה בכתב העתירה וגם לא הועלתה בפני המשיב בקשה לאשר לו לצפות בקלטות ספציפיות כגון אלה, וממילא, לא יכול היה זה לבחון אותה ולגבש עמדתו לגביה, ועל כן גם לא ניתן לדון בה במסגרת עתירה זו. על העותר להגיש להנהלת בית הכלא בקשה להכנסת אותן קלטות ספיציפיות לשם צפייה בהן, באמצעות המערכת המרכזית, ולא למותר לציין, כי איני מביע עמדה ביחס לסיכויי בקשה שכזו, והיא תיבחן על ידי המשיב לכשתוגש בפניו. 6. בשולי הדברים אוסיף, כי - ובניגוד לטענתו, אותה טען בכתב עתירתו, ולפיה מוחזק הוא בתנאי הפרדה - הרי שכעולה מתגובת המשיב, הוברר כי טענה זו אינה מדויקת, בלשון המעטה. שכן, העותר אינו מוחזק באגף הפרדה, אלא ב"אגף 4" שהינו אגף רגיל המיועד לאסירי פח"ע, ושכאמור, אינו אגף הפרדה. אשר על כן, החלטתי, כאמור, לדחות את העתירה.אסירים בטחונייםאסיריםבית סוהר / כלא