העברת דיון בסכסוך קיבוצי לבית דין אחר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת דיון בסכסוך קיבוצי לבית דין אחר: .1לפנינו בקשה של פרקליט המייצג את המדינה "להעברת עניינים אשר הוגשו לבית-הדין האזורי בירושלים בתיק מו/6- 4ובתיק מו/134-3, אל בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב". הבקשה מסתמכת על סעיף 78לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984(להלן - חוק בתי-המשפט), תוך זיקה לסעיף 39לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - חוק בית-הדין לעבודה). הבקשה הוגשה ביום 26.12.1985, ובהתחשב בעובדה שמדובר בסכסוך קיבוצי, זימן בית-הדין את הצדדים לדיון ביום 29.12.1985ונקבע, שפסק-הדין יינתן לכל המאוחר ביום רביעי, .1.1.1986 .2סעיף 78לחוק בתי-המשפט, תוך זיקה לסעיף 39לחוק בית-הדין לעבודה, בדרך כלל אינו מן הבעיות המורכבות המעוררות שאלות שבעיקרון. לאור המערכת העובדתית והטענות שהועלו, הפך נושא, שביסודו אינו מעורר בעיות שבעיקרון, לשאלה עקרונית ממש. זאת - הן לאור טיעוניו של עורך-הדין בן-טובים בשם המדינה, והן לאור טיעוני עורך-הדין מי-טל בשם ההסתדרות - הכל החל ממערכת העובדות וכלה בטענות המשפטיות שטענו. .3משכך הדבר, חייבים תחילה לרכז את מערכת העובדות, והכוונה היא למערכת עובדות שאינה שנויה במחלוקת, וכולה עולה מהפרוטוקולים שבבית-הדין האזורי בתל-אביב, ובעיקר מקביעת מערכת העובדות מפי בית-הדין האזורי בתל-אביב. .4העובדות הן: א) ביום 26.9.1985הגיש נציג ההסתדרות, עורר-הדין מי-טל, בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי לבית-הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע מו/9-4) למניעת הליכי יטורים לגבי עובדי מדינה המושאלים לחברת מל"מ; ב) הבקשה כללה גם בקשות לדיון דחוף ולצו מניעה זמני. ביום 22.10.1986החליט בית-הדין האזורי בתל-אביב "לא לדון היום בבקשות לגופן, אך הן תידונה במועד מוקדם ככל האפשר שייקבע בתיאום עם באי-כוח הצדדים". ניתנה רשות ערעור לבית-הדין הארצי; ג) הערעור לבית-הדין הארצי הוגש ביום 23.10.1985ונקבע לדיון ביום .4.11.1985עם ראשית הדיון בערעור העמיד בית-הדין, מיזמתו, את באי-כוח הצדדים על כך, שחלף כבר למעלה מחודש מיום הגשת התביעה, ומן הראוי שהצדדים יעלו על הדרך הנכונה לדיון בסכסוך קיבוצי במתחייב מהנחיות נשיא בית-הדין הארצי באשר לסכסוכים קיבוציים (פד"ע, כרך ט"ז, ע' 364). בעקבות המלצת בית-הדין הסכימו הצדדים, שבמקום התדיינות בסעד ביניים ילכו בדרך הנכונה ויעשו לדיון בהליך לגופו של עניין בקצב המתחייב מדרכו של בית-הדין לעבודה בסכסוכים קיבוציים; ד) בעקבות האמור בפסקה הקודמת הוסכם: "הערעור הוא על ההחלטה שלא לדון בבקשה לסעד ביניים, וממילא לא ניתן הסעד. בית-הדין העלה את השאלה, למה אין הדיון בהליך העיקרי בביתהדין האזורי מתקיים, כמתחייב מהנחיות נשיא בית-הדין לעניין דיון בסכסוך קיבוצי - דיון רצוף בשעות אחר-הצהריים ללא התחשבות ב'יומנים', ובאי-כוח הצדדים נתנו הסברים, כל אחד הסבר משלו. בעקבות שאלה של בית-הדין הצהירו באי-כוח הצדדים, כי יעשו הכל על מנת לאפשר לבית-הדין האזורי להתחיל את הדיון בהליך העיקרי ולסיימו בסדר זמנים המתיישב עם 'ההנחיות'. לגופו של עניין הצהירו באי-כוח המשיבות, כי לא ייעשה דבר 'אירוורסבילי' בקשר לפיטורי העובדים, כולל משלוח הודעות פיטורים 'אישיות', עד למתן פסק-הדין בהליך העיקרי אשר בפני בית-הדין האזורי; כל זה בתנאי שפסק-הדין יינתן תוך 30יום מהיום; אם לא יינתן פסק-הדין תוך המועד האמור, חופשיים הצדדים לבקש סעד ביניים בבית-הדין האזורי. בית-דין זה מפנה את תשומת הלב של בית-הדין האזורי ל'הנחיות' שניתנו לעניין דיון דחוף בסכסוך קיבוצי ומניח, כי יפעלו כמתחייב מה'הנחיות'. לאור האמור הערעור מיותר"; ה) ביום 4.11.1985, על סמך הצהרת הצדדים בבית-הדין הארצי, כי יעשו הכל על מנת לאפשר לבית-הדין האזורי להתחיל את הדיון בהליך העיקרי ולסיימו בסדר זמנים המתיישב עם ההנחיות, החליטה השופטת פורת, בהעדר הצדדים, לדון בישיבה הבאה, שנקבעה ליום 19.11.1985, בהליך העיקרי. השופטת קבעה עוד, כי "כל הבקשות הזמניות שהגישה המבקשת תימחקנה, אלא אם יודיע צד מן הצדדים תוך 7ימים מהיום, במנומק, כי הוא מתנגד למחיקתן.. .". כמו כן קבעה השופטת את סדר הדיון. ההחלטה הוקראה לצדדים ביום 5.11.1985; ו) ביום 14.11.1985הגיש נציג ההסתדרות, עורך-הדין מי-טל, לשופט הראשי בבית-הדין האזורי בתל-אביב בקשה להורות על איחוד השמיעה של כל התיקים שהוגשו לבית-הדין בכל הקשור לפיטורי עובדים במל"מ (תיקים מו/15- 4ו-מו/7-4), וכן בקשה לביטול פסק בורר; ז) ביום 17.111985קבע השופט הראשי בבית-הדין האזורי בתל-אביב, כי "מאחר ונקבע דיון ליום 19.11.1985בתיק מו/7-4, והצדדים בתיק זה זהים לאלה שבתיק מו/21- ...4גב' פורת תדון בתיקים אלה והיא שתחליט על הבקשה לאחד את הדיונים"; באותו יום הגיש עורך-הדין מי-טל לשופטת פורת בקשה להזמנת עדים ללא הנמקה. טוב שיודגש, כי לעניין סדר דין בסכסוך קיבוצי, שמיעת עדים אינה דרך המלך. כן יש לתת את הדעת לשפיטתו של בית-דין זה, על פיה דרך המלך היא תצהירים וחקירה על תצהירים - כללים שביסודם זהים לאלה הנקוטים בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-דין גבוה לצדק. הבקשה הובאה לידיעת השופטת רק ביום 18.11.1985, ומשום כך החליטה שהבקשה תידון בדיון שנקבע כאמור ל-19.11.1985, בנוכחות הצדדים; ח) בראשית הדיון ביום 19.11.1985ביקש נציג ההסתדרות, עורך-הדין מי-טל, לדחות את הדיון. לאור הערת בית-הדין, כי הדיון יתקיים באותו היום, טען עורך-הדין מי-טל, כי הוא רואה בכך "הבעת דעה בטרם טענתי טענותי מדוע יש לדחות את הדיון בהליך העיקרי. לפיכך אבקש שאב-בית-הדין יפסול את עצמו מלדון במכלול הבקשות, ומלשבת לדיון בכל התיקים"; ט) השופטת פורת סרבה לפסול את עצמה. בתגובה ביקש בא-כוח ההסתדרות למחוק את כל ההליכים בכל התיקים - מו/7-4, מו/15-4, מו/21-4, ו-מו/22-4; י) בעקבות זאת ניתנה החלטה בזו הלשון: "בא-כוח המבקשת עותר למחוק את כל הבקשות שהגיש בשם המבקשת בעניין פיטורי עובדים במל"מ (מו/7-4, מו/15-4, מו/21-4, מו/22-4). באין שיקול דעת לבית-הדין שלא להעתר לבקשה - נמחקות בזאת כל הבקשות הנ"ל. למקרה ותוגשנה לבית-הדין בקשות זהות או דומות במשמעותן לבקשות הנמחקות עתה, רואים הננו לנכון להתייחס למהלכיו של בא-כוח המבקשת שקדמו לבקשת המחיקה. בתחילת הדיון ביום 19.11.1985, בו אמור היה להידון ההליך העיקרי, עתר בא-כוח המבקשת, כי אב-בית-הדין תפסול עצמה מלישב בדין נוכח הערתה, כי הדיון בהליך העיקרי יקוים בו ביום. בהערת אב-בית-הדין כדלעיל ראה בא-כוח המבקשת 'החלטה' או 'הבעת דעה' בטרם נתאפשר לו לטעון, מדוע יידחה הדיון בהליך העיקרי. הבקשה לפסילה נדחתה. מיד עם סיום הקראת ההחלטה הדוחה את בקשת הפסילה, עתר בא- כוח המבקשת למחוק את כל הבקשות כדלעיל, מבלי שנתן כל נימוק וטעם לבקשתו האמורה והגם שהוקדש אותו יום, לרבות שעות אחרהצהריים, לשמיעת ההליך העיקרי עד תום, במגמה למלא אחר הוראת בית-הדין הארצי לעבודה שהופנתה לבית-דין זה. התייחסנו בהקשר זה להחלטה בבקשת הפסילה על מנת להצביע על 'סמיכות הפרשיות' ההדוקה בינה לבין בקשת המחיקה. נעלה מספק בעינינו, כי נקט בא-כוח המבקשת תכסיס של 'הבה נתחכמה לו' במחיר בזבוז זמנו של המותב, של באי-כוח המשיבות, של העדים שהתייצבו מטעמם להחקר על תצהיריהם, וכל זאת על מנת לעקוף את ההחלטה הדוחה את בקשת הפסילה, או על מנת לסכל שמיעת הדיון בהליך העיקרי ביום שנועד לשמיעתו ולדחות, בדרךלא-דרך, את מועד הדיו כאמור. אנו סמוכים ובטוחים, כי אם תוגשנה מחדש בקשות זהות או דומות לבקשות הנמחקות בזאת, בין אם לבית-דין זה או לבית-דין לעבודה באזור אחר, תינתן הדעת על-ידי השופט שיקבע את מותב בית-הדין לכל הנאמר לעיל וייעשה למניעת אפשרות, שצד להליך משפטי יוכל לברור ולבחור לו את המותב שידון בעניינו, כראות עיניו, או לעקוף החלטות בית-דין בדרכים עקלקלות"; יא) ביום 29.11.1985הגיש נציג ההסתדרות, עורך-הדין מי-טל, בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי לבית-הדין האזורי בירושלים (תיק מו/6-4). בעתירה התבקש בית-הדין "ליתן פסק-דין הצהרתי הקובע, כי כל ההליכים שננקטו על-ידי המשיבה בכל הקשור לפיטורי עובדים במל"מ בטלים בהיותם שלא כדין ותוך חריגה מסמכות ו/או בניגוד להסכם הקיבוצי החל. בית-הדין יתבקש ליתן צו האוסר על המשיבה מלפטר עובדים במל"מ.. .". המבוקש בבקשת צד לסכסוך קיבוצי שהוגשה בבית-הדין האזורי בתל-אביב היה כדלקמן: .1בית-הדין מתבקש ליתן פסק-דין הצהרתי, כי אין לפטר עובדים במל"מ על-פי הוראות סעיף 9בהסכם הקיבוצי, נספח ב'. .2בית-הדין מתבקש להוציא מלפניו צו מניעה זמני במעמד המבקשת בלבד וזאת עד להכרעה סופית בהליך העיקרי. כמו כן הגיש נציג ההסתדרות, עורך-הדין מי-טל, בבית-הדין האזורי בירושלים בקשה לביטול פסק בורר (תיק מו/134-3); יב) ביום 10.12.1985הגיש בא-כוח המדינה לבית-הדין האזורי בירושלים בקשה לדחיית ההליכים על הסף ו/או למחיקתם. בית-הדין האזורי דחה את הבקשה בהחלטה מיום 23.10.1985; יג) ביום 26.12.1985הגיש בא-כוח המדינה בקשה להעברת עניינים אשר הוגשו לבית-הדין האזורי בירושלים לבית-הדין האזורי בתל-אביב (כאמור בסעיף 1לעיל). ואלה עיקרי נימוקיו של בא-כוח המדינה: .1"הדרך בה נקטו המשיבות כמפורט לעיל גובלת בשימוש לרעה בהליכי המשפט"; .2"אין לתת יד לדרך בה נקטו המשיבות לפיה, אם בית-הדין האזורי לא נעתר לבקשת פסילת שופט, ביכולתן למחוק את הבקשות ולחדשן בבית-דין אחר, ובדרך זו לבחור להן את המותב הנוח להן"; .3"משהגישו המשיבות את הבקשות לבית-הדין האזורי בתל-אביב, הוקנתה לבית-הדין סמכות לדון בעניין ואין הן יכולות להעבירו לבית-משפט אחר בדרך בה נקטו"; .4"בנסיבות העניין מתבקש בית-הדין לחייב את המשיבות בהוצאות הבקשה ובשכר טרחת עורך-דין המבקשת כדין". על טענות אלה חזר בא-כוח המדינה גם בדיון בבקשה, שהתקיים בבית-הדין הארצי ביום .29.12.1985 בא-כוח ההסתדרות טען, כי: .1אין קשר בין בקשת הפסילה לבקשת המחיקה - בקשר היחיד הוא רק סמיכות הזמנים; .2הבקשה שהוגשה בבית-הדין האזורי בירושלים שונה, הן מבחינת העילה והן מבחינת העניינים, מזו שהוגשה בתל-אביב; .3אין כאן שימוש לרעה בהליכי משפט; .4סעיף 78לחוק בתי-המשפט וסעיף 39לחוק בית-הדין לעבודה מקנים סמכות להעביר עניין מבית-משפט אחד למשנהו, רק כאשר בית-המשפט האחד אינו מוסמך לדון בעניין והאחר מוסמך לדון בו. על כן אין הסעיף מקנה סמכות להענות לבקשה; .5לחלופין ביקש עורך-הדין מי-טל, כי אם יוחלט על העברת הבקשה לבית-הדין האזורי בתל-אביב, תינתן המלצה לשופט הראשי לא לקבוע את השופטת שדנה בתיק זה לפני שנמחקו ההליכים. .5בדרך המלך היה בית-הדין מחליט בשאלה, אם להענות לבקשה של עורך-הדין בן-טובים או לדחותה, תוך התייחסות לשאלה, אם טובה טענתו של עורך-הדין מי-טל, כי בית-הדין כלל אינו מוסמך לדון בבקשה, משום שחורגת היא מסעיף 78לחוק בתיהמשפט. אם טענה זו היתה נדחית, היה בית-הדין פוסק על-פי מערכת העובדות והשיקולים שצריך כי יישקלו לעניין יישום סעיף 78לחוק בתי-המשפט, החל על בתי-הדין לעבודה מכוח סעיף 39לחוק בית-הדין לעבודה. .6בחשבון סופי יקבע, אמנם, האמור בסעיף הקודם, אך לאור הנסיבות המיוחדות, ולאור העובדה שנשוא העניין כולו מצוי בתחום יחסי העבודה הקיבוציים, יש להיות מודעים למיוחד שביחסי עבודה אלה. .7לענייננו חשוב שייאמר, שגם כל הקשור בסדר דין, ולא רק בנשוא, ביחסי עבודה קיבוציים, שונה לחלוטין ממערכת סדר דין רגיל - כללי המשחק וההתנהגות ובעיקר, והוא הקובע, חובת "הגינות", היינו fairnessבין הצדדים. אם אלה לא יישמרו, אם לא יסתגלו כל הנוגעים בדבר למיוחד שביחסי עבודה קיבוציים ולרצון המחוקק, ואם לא יגלו השותפים ליחסי העבודה רצון לפעול בהתאם לכללי ההגינות, נחזור למצב שבו יהיו נכונים דברים שנאמרו לפני שנים רבות על-ידי וינסטון צ'רצ'יל, כי "התדיינות בתי-משפט אינה טובה, הן לארגוני העובדים והן לבתי-המשפט: for trade unions that they should be trought" law it is not good[2]) ." in contact with the courts, and it is not good for the courtsבמקביל טוב לזכור את דברי פרופסור לורד ( . 232And opinion in england, pוודרברן אשר אמר, כי "אם רוצים להביא את יחסי העבודה לתחום המסגרת השיפוטית, צריך מערכת חוקים אחרת ומערכת בתי-משפט אחרים". ונוסיף - מערכת מיוחדת של העושים בכללי המשחק. (.288k.w. wedderburn, the worker and the law, p) [3] ענייננו מטיל ספק בכך, אם אכן כולם כבר מודעים למתחייב מהאמור לעיל. .8זאת ואף זאת, לא רק עקרונות וערכים מתחייבים מהאמור, אלא גם ביטוי בחוק ובתקנות באים לענות למיוחד. לענייננו מספיק כי בכל הנוגע לסכסוכים קיבוציים הותקנה מערכת סדר דין מיוחדת, והיא תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט- 1969(להלן - תקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי). הווה אומר, שזו המערכת הנוגעת לעניין, ולא תקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט- .1969נוסף לכך, וזה אולי העיקר, המחוקק עצמו קבע, כי בית-דין לעבודה ינהג "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק", אלא אם בחוק בית-הדין לעבודה עצמו, או בתקנות לפי חוק זה, יקבעו עניין ספציפי מיוחד (סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה). מכאן, שעצם החיפוש ועצם קידוש פסיקה מתחום שאינו לעניין אינו טוב, ובוודאי אין לראות בו אסמכתה מחייבת. .9נוסיף ונאמר, כי עיקרו של ההליך בסכסוך קיבוצי הוא דיון מהיר, ענייני ונטול כל התחכמות של הליכים "פרוצדורליים". להשגת המטרה המיוחדת חורג בית-דין זה מכל המקובל במערכת המשפט הכללית, ומעבר לכל מאמר אפשרי המוטל על מערכת השופטים - שופט מקצועי ונציגי ציבור ועושה את הכל לסיום מהיר של העניין תוך ימים ספורים. בכלל זהגם הוראה בסדר הדין בסכסוך קיבוצי והנחיה שפורסמה על-ידי נשיא בית-הדין (תקנה 13לתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי והנחיות כאמור בסעיף 4(ג) לעיל). מכאן גם העדר הוראה מיוחדת לעניין סעד ביניים, מתוך הנחה, שתוך זמן קצר ניתן לסיים דיון. בכך לא נאמר, שסגורה הדרך לסעד ביניים במקרים מיוחדים במינם. למותר לציין, שדרך זו טובה לשני הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, ולעיתים קרובות טובה הדרך במיוחד למי שזקוק להגנת בית-המשפט. .10כאמור, יקבע בחשבון סופי העומד לדיון (סעיף 6לעיל), אך האמור בסעיפים הקודמים טוב שינחה. .11השאלה הראשונה שעליה יש להשיב היא, אם צדק עורך-הדין מי-טל בטענתו, כי סעיף 78לחוק בתי-המשפט יחד עם סעיף 39לחוק בית-הדין לעבודה אינם מקנים סמכות להענות לבקשה. הנימוק היה, שהסעיף מכוון לאותם המקרים שבאים להעביר עניין מבית-משפט שאינו מוסמך לבית-משפט מוסמך. טענה זו אין לה כל שחר. הסעיף מכוון דווקא לאותם המקרים, שישנם שני בתי-משפט וכל אחד מהם מוסמך לדון בעניין, ובית-הדין רשאי להעביר מאחד לשני. .12המיוחד בענייננו, לעניין הוראה לדון באחד מבתי-המשפט, הוא, שבסעיף 24(א)(2) לחוק בית-הדין לעבודה, הדן בסכסוכים קיבוציים - לא המחוקק, ולא מתקין התקנות, קבעו הוראה בדבר הסמכות המקומית. נוצר מצב, שפתוחה הדרך לפנות בסכסוך קיבוצי, לכל בית-דין אזורי לעבודה. כאמור, לא הכתיב המחוקק, ואף לא מתקין התקנות, איזהו בית-הדין המוסמך, טוב הדבר או רע, על כל פנים זהו הדין, ולמעשה לא נתקלנו - פרט למקרה שלפנינו - בתקלה. משאין הוראה, והדרך פתוחה - הכלל היסודי הוא, שהבאים לפעול בדרך הפתוחה, חובתם היסודית היא לפעול ב"הגינות" - fairness- ולגופו של עניין, ולא לשם התחכמויות, או להשגת מטרה שאינה קשורה במטרה שהמחוקק קבע. .13מערכת העובדות (סעיף 4לעיל) ביסודה אינה שנויה במחלוקת, לפחות לעניין הצריך לשאלה העומדת לדיון. ברור ממערכת העובדות, שעיקר המטרה, אם לא כל המטרה, של ביטול התביעה בבית-הדין האזורי, אחרי שהשופטת לא ראתה לנכון לפסול את עצמה, היתה להשיג את הפסילה של השופטת בדרך אחרת. היינו, ביטול המשפט והעברתו לבית-דין אזורי אחר - בית-הדין האזורי בירושלים. ברור שלא לכך היה מכוון הסעיף בחוק בית-הדין לעבודה, המאפשר התדיינות בבית-דין אזורי כראות עיני הצדדים. נוסיף גם זאת. לאור העובדות, שביסודן אינן שנויות במחלוקת - ברור שלפנינו מצב, שבו מתחילים משפט בבית-משפט מסוים, ומשהשתלשלות הדיון אינה נושאת חן בעיני התובע, יבטל את התביעה ויחפש לו בית-משפט אחר. לא יעלה על הדעת שלכך מכוון הסעיף - סעיף 24(א)(2) בחוק בית-הדין לעבודה - אשר נמנע מקביעת סמכות מקומית. סביר יותר להניח שניתנה בחירה, אך משנפלה הבחירה - אין מחפשים פורום נוח יותר. .14נותרה טענת פרקליט המדינה לפיה, בנסיבות מיוחדות אלה יש לחייב את המשיב בהוצאות משפט, על אף הכלל שבית-דין לעבודה אינו נוהג לחייב בהוצאות משפט בסכסוכים קיבוציים (דב"ע מד/4-4[1], בע' 249). הטעם לדבר הוא, שבית-הדין לעבודה רואה את עצמו חלק ממערכת יחסי עבודה קיבוציים - מערכת מיוחדת, על כל המתחייב מהיותו בית-משפט - ואי-החיוב בהוצאות בא לעודד פניה לבית-הדין במקום הפעלת כוח. המקרה יוצא הדופן שלפנינו לא יביאנו לסטות מכלל זה. שתי סיבות לדבר: ראשית, לא נעלה על הדעת, שהחלטה כה קיצונית ודרך מיוחדת במינה - באה על דעת עורך-הדין עצמו, ואם כך הדבר - שגה איש האוד המקצועי בשיקוליו. ומשזאת הפעם הראשונה, לא נטיל הוצאות, באשר לו היו מוטלות הוצאות, היו אלה הוצאות עונשיות בסכום שנוקט בית-הדין הגבוה לצדק בנסיבות דומות. ואם נצא מהנחה, שאיש האיגוד המקצועי לא ידע על הפעולה שנקטו בה, ועורך-הדין פעל על דעת עצמו כפי שפעל, אין מקום להטיל הוצאות על האיגוד המקצועי, והוצאות אישיות הן סעד חריף ביותר, שבו בית-דין זה טרם נקט. .15נותרה משאלתו של עורך-הדין מי-טל, כי אם בית-הדין ייענה לבקשתו של עורך-הדין בן-טובים והעניין יועבר לבית-הדין האזורי בתל-אביב, יראה בית-הדין לנכון, לאור הנסיבות, להמליץ בפני השופט הראשי לקבוע, שאב-בית-הדין לא תהיה השופטת שדנה בעניין קודם. למשאלה זו לא נראה להענות, והטעם הוא פשוט: מכל חומר הראיות עולה, כי אין שמץ של פסול באובייקטיביות של השופטת שדנה בעניין, והענות למשאלה תביא למעשה לאותה תוצאה, שמלכתחילה התכוונו להשיגה בהעברת העניין משופט לשופט או מבית-דין לבית-דין. השופט הראשי יקבע את המותב בהתאם לסעיף 19לחוק בית-הדין לעבודה וישקול לגופו של עניין, כאשר הגורם המכריע יהיה מועד הדיון וגמר הדיון. התוצאה היא, שמתקבלת בקשתו של עורך-הדין בן-טובים והעניין מועבר מבית-הדין האזורי בירושלים (תיק מו/6-4, ו-מו/134-3) לבית-הדין האזורי בתל-אביב. אשר בית-הדין רואה להמליץ לטובת הסכסוך הקיבוצי הוא, שהשופט הראשי בתלאביב יעשה את כל האפשר לקבוע את הדיון בהתאם להנחיות שפורסמו (פד"ע, כרך ט"ז, ע' 364), ולעניין המועד יראו את התאריך שבו הוגשה התביעה הקודמת, שבוטלה, כתאריך שיובא בחשבון לדיון בתובענה החדשה. בהתאם לדרכנו, ועל אף הכל, לא נחייב בהוצאות גם בבקשה זו.סכסוךהסכם קיבוציסכסוך קיבוציהעברת דיוןדיון