נכות בגב התחתון עקב שירות מילואים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות בגב התחתון עקב שירות מילואים: השופטת ע' ארבל: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' גריל, ע' גרשון וא' קיסרי), לפיו התקבל ערעור המשיב על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (להלן: הוועדה והחוק, בהתאמה). 1. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, במהלך שירותו של המבקש במילואים, ביום 17.4.95, הוא נחבל בגבו התחתון. בעקבות תביעה שהגיש המבקש להכיר בו כנכה לפי החוק, קבעה לו ועדה רפואית שבדקה אותו נכות בשיעור של 10% בשל הגבלה קלה מאוד בעמוד השדרה המותני לפי פריט 37(7)(א) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל - 1970 (להלן: התוספת והתקנות, בהתאמה), כנוסחן באותה עת. ערעור שהגיש המבקש על ההחלטה נדחה על-ידי הוועדה הרפואית העליונה. המבקש הגיש בקשה לוועדה רפואית חוזרת, וזו קבעה כי הוא סובל מהגבלה מזערית בתנועות עמוד השדרה המותני והעמידה את נכותו על שיעור של 5% לפי פריט 37(2)(ג)II לתוספת לתקנות, כנוסחן החדש ביום החלטת הוועדה. ערעור על ההחלטה נדחה על-ידי הוועדה הרפואית העליונה ביום 12.1.97. על החלטה זו לא הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 10.10.99 הגיש המבקש בקשה נוספת וטען להחמרה במצבו. ועדה רפואית שדנה בבקשתו דחתה אותה משמצאה כי אין החמרה במצבו. גם על החלטה זו לא הגיש המבקש כל ערעור. 2. בעקבות פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי, פ"ד ס(1) 489 (2005) (להלן: הלכת דוקטורי) הגיש המבקש בקשה נוספת למשיב, לקבלת תגמולים רטרואקטיביים. הבקשה נדחתה על-ידי המשיב מהטעם שאין להחיל את הלכת דוקטורי רטרואקטיבית על החלטות הוועדה בעניינו של המבקש, אשר הפכו חלוטות, מה גם ששינוי ההלכה אינו מהווה ראיה חדשה לפי החוק. ערר שהגיש המבקש על החלטת קצין התגמולים התקבל ונקבע כי שיעור נכותו של המבקש עומד על 10%. כן הורתה ועדת הערר להשיב למבקש את ההפרשים שבין 5% לבין 10% מאותו יום שבו הוחלט על שינוי אחוז הנכות ל- 5%. 3. המשיב ערער על קביעותיה אלה של ועדת הערר לבית המשפט המחוזי וכאמור, ערעורו התקבל. בבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות. השופט גרשון סבר כי יש לדחות את ערעורו של המשיב. לטעמו, תשובת המשיב לפניית המבקש היא בבחינת "החלטה" לפי סעיף 33 לחוק, אשר למבקש הזכות לערער עליה. משכך מצא כי ועדת הערר היתה מוסמכת לדון בערעור. השופט גרשון הוסיף וקבע כי לא היה טעם שהמבקש יפנה לוועדה הרפואית שתדון בטענותיו לעניין גובה דרגת נכותו תחת הפניה לוועדת הערר, שכן העניין שדרש הכרעה לא היה עניין רפואי כלל אלא רק השאלה האם לאור הלכת דוקטורי זכאי המבקש להשבת דרגת הנכות שנקבעה לו בעבר על פי התקנות בנוסחן דאז. עוד קבע השופט כי בנסיבות, אין לראות בהחלטתה של ועדת הערר משום קביעת דרגת נכות במובן אליו מתייחס המשיב. זאת, כיוון שקביעתה של ועדת הערר אינה קביעה ראשונית שהינה בסמכותה הייחודית של הוועדה הרפואית, אלא קביעה משפטית. ועדת הערר לא קבעה את אחוזי הנכות אלא אך הצהירה על זכותו של המבקש לכך שהנכות שנקבעה בשעתו על ידי הוועדה הרפואית תחזור על כנה. השופט גרשון סבר כי גם לגופו של עניין נכונות וראויות הן קביעותיה של ועדת הערר. 4. השופט גריל סבר אף הוא כי תשובתו של המשיב לפניית המבקש היא בגדר החלטה לפי סעיף 33 לחוק ועל כן למבקש זכות ערעור על האמור במכתבו של המשיב. ברם, לשיטתו, בהתאם לסעיף 10 לחוק, הסמכות להחליט בעניין שיעור הנכות של המבקש נתונה לוועדה רפואית בלבד ולא למשיב. השופט קיסרי הצטרף לעמדת השופט גריל אך מטעמים שונים. לשיטתו, טענת המבקש לפיה פסק הדין בעניין דוקטורי הוא בבחינת ראיה חדשה לפי סעיף 35(א) לחוק אין בה ממש, ודי בכך כדי להביא לדחיית הערעור. עוד נקבע כי משהמבקש לא ערער על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בעליונה, אין הוא יכול, בחלוף שנים, להיבנות על הלכה שנפסקה בעניינם של אחרים. מכאן הבקשה שבפנינו ליתן למבקש רשות ערעור. 5. בא כוח המבקש גורס כי העניין מעורר שאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון בפני ערכאת ערעור שניה, והיא השאלה האם קצין התגמולים - ולא הוועדה הרפואית - מוסמך להורות על תיקון דרגת נכותו של נכה לפי החוק, לאור הלכת דוקטורי, כך שבמקום דרגת הנכות ששונתה בעקבות שינוי בקלסיפיקציה של דרגות הנכות תשוב ותיקבע דרגת הנכות שנקבעה בעבר על-ידי הוועדה הרפואית לפי הקלסיפיקציה הישנה, כאשר אין מחלוקת כי מצב בריאותו של אותו נכה לא השתנה מאז קביעתה הראשונית של הוועדה הרפואית. לדבריו, השאלה שצריכה הכרעה הינה האם הלכת דוקטורי חלה ממועד פרסומה והלאה או שמא יש להחילה לרטרואקטיבית.   6. באת-כוח המשיב סברה בדיון בפנינו כי דין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, היא חזרה על הסכמתה, שניתנה אף בתגובתה הכתובה לבקשה, להעביר את עניינו של המשיב לוועדה הרפואית, וזאת לשון ההסכמה: "לאור האמור לעיל המשיב מסכים להעביר את עניינו של המבקש לוועדה הרפואית על מנת שתקבע את דרגת נכותו, תוך התייחסות לטענותיו של המבקש. לפנים משורת הדין מסכים המשיב כי התאריך בו פנה המבקש לקצין התגמולים בבקשה להחיל את הלכת דוקטורי - 31.8.05 - ייחשב כיום לפתיחת ההליך, כך שבמידה והוועדה הרפואית תקבע שיש להחיל על המבקש את הלכת דוקטורי ובעקבות כך תעלה דרגת נכותו, המועד לתחילת התגמולים בגין דרגת הנכות יהיה מיום הגשת הפנייה. ויובהר: אם הוועדה תחליט להעלות את דרגת נכותו של המבקש בשל שינוי במצב הרפואי, ממועד מאוחר יותר ליום 31.8.05, בהתאם לתקנה 12 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969, אין בהסכמת המשיב כמפורט לעיל משום הסכמה לכך שהמועד לתחילת תשלום התגמולים בגין הנכות המוגדלת יחול מיום הפניה." 7. סעיף 10 לחוק מסמיך את הוועדה הרפואית לקבוע את דרגת נכותו של נכה, והיא זו המוסמכת לדון בכל עניין שקשור לשינוי דרגת נכות זו. כך גם בעניין דוקטורי ניתנו החלטותיהן של הוועדות הרפואיות, עליהן השיגו המבקשים שם. מובן כי לעיתים החלטות הוועדה מעלות שאלות משפטיות, ואכן נקבע בסעיף 12א לחוק כי ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה יישמע לפני בית המשפט המחוזי בנקודה משפטית בלבד (ראו גם רע"א 7044/09 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסמה, 4.11.09) ). המסקנה היא, אם כן, כי הסמכות לדון בבקשתו של המבקש נתונה לוועדה הרפואית. המשיב הסכים להחזיר את העניין לבחינת הוועדה הרפואית. רשמנו בפנינו את הצהרתו כאמור לעיל, ממנה ברור שבמידה והוועדה תקבע אחוזי נכות, הלכת דוקטורי תחול מיום הפנייה, דהיינו 31.8.05. עוד נוסיף כי טענת העותר לתחולה רטרואקטיבית של הלכת דוקטורי משנת 1996 אינה יכולה להתקבל לאור הלכת סולל בונה (רע"א 8925/04 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' עיזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל (לא פורסם, 27.2.06) ) משכך אנו מקבלים את הבקשה ואת הערעור, במובן זה שהמבקש יוכל לפנות לוועדה הרפואית בהתאם להצעת המשיב על מנת שזו תקבע את דרגת נכותו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.כאבי גב / בעיות גבמילואיםנכותצבאעמוד השדרה