בדיקת שכרות 350 מיקרוגרם אלכוהול

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקת שכרות 350 מיקרוגרם אלכוהול: לפני ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 21.10.10 על ידי כב' השופט ש. יציב בתיק תת"ע 5953-05-09. המערער נהג ברכבו ביום 6.2.09 שעה 01:40 ברח' ההסתדרות (מול לב המפרץ), שבחיפה, עוכב לבדיקת רמת אלכוהול בגופו והבדיקה של הינשוף הראתה כי בגופו של המערער נמצא ריכוז של 350 מקרו גרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. על יסוד העובדות הנ"ל יחסה המשיבה למערער עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961, (להלן - "הפקודה"), סעיף 64ב (א) לפקודה, סעיף 39א לפקודה ותקנה 169א לתקנות התעבורה - תשכ"א - 1961. המערער זומן להקראה ליום 7.6.09. לישיבה זו התייצב עו"ד עאדל דבאח בשם המערער במקום ומטעם עו"ד אבו חרפה, וביקש לאפשר למערער ליתן תשובה לאישום בישיבה נדחית, לכן נדחה הדיון ליום 20.10.09. לישיבה האחרונה המערער ובא כוחו עו"ד אבו חרפה לא התייצבו. על כן הרשיע בימ"ש לתעבורה את המערער בהעדרו ודחה את הטיעון לעונש, לבקשת ב"כ המשיבה, למועד אחר. בישיבה הקבועה לטיעון לעונש, 30.11.09 התייצב עו"ד עבאס שאדי שטען כי נתבקש להופיע בשם עו"ד אבו חרפה ולבקשתו נדחה הטיעון לעונש ליום 19.9.10 כאשר בהחלטה כתב בימ"ש לתעבורה כי: "עו"ד שאדי עבאס מתבקש למסור לעו"ד אבו חרפה את מועד הדיון וכן את העובדה שהנאשם הורשע בהעדרו". אציין כבר עתה כי חלפה כשנה ולישיבה הקבועה ליום 19.9.10 לא התייצב המערער ובא כוחו, לכן החליט בימ"ש לתעבורה להתלות את ההליכים נגד המערער, תוך שהוא מוציא מתחת ידו צו הבאה נגד המערער. ביום 21.10.10 הובא המערער בפני בימ"ש לתעבורה והצדדים טענו לעונש ובית משפט לתעבורה הטיל על המערער את העונשים הבאים: 4 חודשי מאסר על תנאי ולמשך שלוש שנים, 24 חודשי פסילת רישיון הנהיגה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי ולמשך שלוש שנים וקנס בסך של 1500 ₪. הערעור מופנה כנגד פסק הדין של בימ"ש לתעבורה. ב"כ המערער טען כי מרשו כופר בעובדות. מה גם, עניינו של המערער מתאים לסיימו בהסדר. היעדרות המערער מהדיון נגרמה בעטיו של הסנגור עו"ד אבו חרפה, (ראו סעיף 6 להודעת הערעור ודבריו בישיבה מיום 21.10.10 עמ' 4 ש. 19). המערער טען כי היה על בימ"ש לתעבורה ליתן לו את יומו בבית המשפט, תוך שהוא מפנה לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 ובעיקר משום שהוא כופר בעובדות ובאמינות מכשיר הינשוף. לטעמו, קיימות "בעיות" במדידת רמת אלכוהול בגופו של המערער, טען ולא פירט. ב"כ המערער טען שהגיש בקשות לדחייה, אך ביהמ"ש לתעבורה לא התייחס אליהן (סעיף 11 להודעת הערעור). המערער לא צירף עותק ולו של בקשה אחת. עוד נטען כי בית משפט לתעבורה לא התייחס לבקשה לביטול הכרעת הדין, למרות שבקשה כזו הועלתה בכל ישיבה (סעיף 12 להודעת הערעור). לחילופין טען המערער כי העונש שהושת עליו חמור ולא נתן ביטוי לנסיבותיו האישיות ולעובדה כי למערער אין הרשעות קודמות. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. ציין כי הכרעת הדין ניתנה בהעדר אך גזר הדין ניתן במעמד הצדדים והפנה להשתלשלות האירועים כפי שהובא בגזר דינו של בימ"ש לתעבורה וציין כי היה על המערער להגיש בקשה לביטול פסק דין וזאת לפני הגשת הערעור דנן, מה שלא נעשה. לטענתו, לא נגרם עיוות דין למערער וזאת נוכח הבדיקה המדעית הקובעת כי המערער נהג בשכרות וכן נוכח בדיקת המאפיינים שבה צוין כי המערער "התנדנד בעמידה, התנדנד בהליכה על קו, התנדנד בהוראות הבאת האצבע לאף, ההתרשמות הכללית של השוטר היתה שהוא היה תחת השפעה כבדה של אלכוהול". ב"כ המשיבה הפנה לגיליון הרשעות התעבורה של המערער. ציין כי מדובר בנהג צעיר משנת 2003, שלחובתו כבר 7 הרשעות. עוד הפנה לפסיקה וציין כי המערער הורשע בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות ובימ"ש לתעבורה הטיל על המערער את עונש הפסילה המינימאלי הקבוע בחוק. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בגזר הדין ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור. מועד הדיון נקבע במעמד ב"כ המערער, הגם ששלח עו"ד אחר להופיע בשמו ומטעמו, הרי שניתן לצפות ממנו לעקוב אחר הדיונים הקבועים לו וכי גם אם אותו עו"ד לא דווח לו, וקשה להניח כי כך היו פני הדברים, הרי שמוטלת עליו החובה לברר מה עלה בדיון אליו שלח מטעמו אותו עו"ד וכי לא די בהצהרתו כי האחריות לאי הופעתו לישיבה הנדחית בה נידון המערער בהיעדרו, מוטלת עליו ובוודאי אינו יוצא ידי חובה בהצעה לחייבו בהוצאות. ב"כ המערער לא נתן הסבר ברור ומפורש, מדוע לא התייצב לדיון והאם סיבת ההיעדרות שכחה, כי הרי על טענה זו לא ניתן להתבסס כפי שקבעה הפסיקה מפורשות, קרי שכחה או טעות אינן מהוות עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון. לעניין הנ"ל ראו רע"פ 10319/07 פדידה נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 17.12.07). זאת ועוד ידועה ההלכה המושרשת והקובעת כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדר על ידי בימ"ש לתעבורה להראות קיומה של אחת משתי עילות: האחת הצדק סביר להיעדרות מהדיון והשנייה להצביע על חשש ממשי לקיומו של עיוות דין - בסוגיות הנ"ל ראו רע"פ 9811/09 סמימי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ שרעבי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 2.10.03) ורע"פ 5377/03 וגדי נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 29.6.03). מכל אלה עולה כי אין בפי המערער כל טענה שיהיה בה כדי לקיים אחת משתי העילות הנ"ל, לכן אני דוחה את הערעור ביחס לבקשה לביטול פסק הדין ובעיקר ביטול הכרעת הדין שניתנה בהעדר. הערעור ביחס לחומרת הדין: עונש הפסילה שהטיל בימ"ש לתעבורה הינו עונש המינימום שקבע המחוקק ולכן לא ניתן לומר, בנסיבות העניין, כי עונש זה חורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים כפי שקובעת הפסיקה - ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נגד ורשילובסקי, (ניתן ביום 3.7.06), ע"פ 1242/97 גרינברג נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 3.2.98), ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 13.1.10). על כן, לא מצאתי מקום להתערב בגזר הדין של בימ"ש לתעבורה. סוף דבר אני דוחה את הערעור. על המערער להפקיד את רישיונו לאלתר ולשלם את הקנס בשלושה תשלומים כשהתשלום הראשון יהיה ביום 1.7.11 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.בדיקת שכרות (אלכוהול)משקאות משכרים / אלכוהולשכרותמשפט תעבורה