ערעור על קולת העונש בעבירות אלימות במשפחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על קולת העונש בעבירות אלימות במשפחה: השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.12.2009 (תפ"ח 126/09, כב' השופטים ת' כתילי, ז' הווארי, ו-א' קולה). ביום 30.9.2009, לאחר שמיעת מקצת הראיות, הורשע המשיב על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: תקיפה בנסיבות מחמירות (קטין או חסר ישע), לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (מקרים רבים); תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג), לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין (מקרים רבים); תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג), לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין (מקרים רבים); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א1) לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, במהלך כל נישואיו, משך כ-10 שנים, נהג המשיב באלימות כלפי אשתו (להלן: המתלוננת) תוך שהוא משפיל אותה ומטיל עליה אימה. בהכאתו אותה השתמש המשיב בידיו על דרך הכלל, בנעל במקרה אחד, ובחגורה במקרה אחר. המשיב נהג להכותה גם כשהייתה בהיריון, וגם בעת שהחזיקה בידיה את ילדיהם. במעשיו אלו גרם המשיב, בחלק מן המקרים, חבלות של ממש למתלוננת. בנוסף, במועד מסוים במהלך נישואיהם, איים המשיב על המתלוננת והצמיד סכין לגרונה כדי להפחידה, ובמועד אחר כאשר אביה הגיע לביתם בעקבות אירועי האלימות, איים עליו המשיב באמצעות סכין ודרש כי יעזוב את המקום. האלימות בה נקט המשיב כלפי המתלוננת, במשך שנים, הגיעה לשיאה באירוע קשה ביותר ביום 4.6.2009. באותו יום, בסמוך לשעה 21:00 החלו המשיב והמתלוננת בנסיעה ברכבו של המשיב לכיוון טבריה, כאשר המשיב נוהג ברכב על אף היותו בפסילה. זאת, חרף אי רצונה של המתלוננת בנסיעה וחרף תחנוניה, במהלך הנסיעה, כי המשיב יחזירה לביתם. בשלב מסוים המתלוננת אף ניסתה להימלט מהרכב תוך כדי הנסיעה, אך המשיב מנע זאת ממנה תוך שימוש באלימות, ואמר לה כי הוא לוקח אותה אל הכינרת על מנת להטביעה. בהגיעם לחוף הכנרת, הוציא המשיב את המתלוננת מן הרכב, גרר אותה לעבר המים, משך בשערות ראשה וגרם לה לחבלה חמורה, תוך שהוא אומר לה שוב ושוב "אני אהרוג אותך". אירוע אלים זה הסתיים, רק כאשר הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזתו של המשיב ולברוח ממנו. ועוד, מכתב האישום המתוקן, עולה כי המשיב נהג באלימות גם כנגד שניים מבין שלושת ילדיו המשותפים למתלוננת ולו, אותם היכה תוך שימוש בידיו, ברגליו, בצינור גומי ובחגורה. וכן, כי המשיב נהג לגרש את המתלוננת וילדיהם מביתם ולהחזירם בהתאם לרצונו. גזר דינו של המשיב ניתן ביום 13.12.2009 ובמסגרתו הוטלו עליו העונשים הבאים: 46 חודשי מאסר בפועל  בצירוף הפעלתם של שני חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים כנגדו, ובסך הכל 48 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 14 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות או איומים; פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך שלוש שנים מיום שחרורו; שלוש שנים של פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק ברישיון לתקופה של שלוש שנים מתום הפסילה בפועל, על פי הקבוע בסעיף 36(ג) לפקודת התעבורה. מגזר הדין, למדים אנו את השיקולים שהנחו את בית המשפט בקביעותיו. מן העבר האחד, התייחס בית המשפט למדיניות הענישה המחמירה הנוהגת ביחס לעבירות אלימות בין בני זוג בכלל, וביחס לעבירות הגובלות בסיכון של ממש לחיי בן הזוג, בפרט. ובנוסף, נתן בית המשפט משקל לאלימות המשיב כלפי ילדיו ולחובתו של בית המשפט להגן עליהם מפניו. מן העבר האחר, בית המשפט התייחס בחיוב להודאתו של המשיב (הגם שציין כי זו לא ניתנה בהזדמנות הראשונה ורק לאחר שהמתלוננת הוכרזה כעדה עוינת) וראה בכך שיקול מקל בעניינו. עם זאת, בית המשפט סירב לראות ברצונה של המתלוננת לשוב לחיים משותפים עם המשיב, בבקשתה כי בית המשפט יקל בעונשו, ובהתמכרותו של המשיב לחומרים פסיכו אקטיביים, כשיקולים הנזקפים לזכותו של המשיב ושיש בהם כדי להביא להקלה בעונשו. מכאן הערעור שלפנינו, בגדרו מלינה המערערת על קולת עונשו של המשיב, בטענה כי בנסיבות המקרה, אין בעונש שנקבע כדי לתת מענה מספק לשיקולי ענישה כבדי משקל כשיקולי הגמול, ההרתעה האישית והכללית והצורך בהרחקת המשיב מבני משפחתו לתקופה ממושכת על מנת להגן עליהם ולאפשר את שיקומם. כאשר, לטענתה, השיקול האחרון מקבל  חיזוק משמעותי דווקא נוכח רצונה של המתלוננת לשוב ולחיות עם המשיב, והשיקול בדבר ההרתעה האישית מקבל חיזוק נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן. המשיב מצידו, מתנגד לקבלת הערעור וסומך את ידיו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר שקל, לטענתו, את כלל השיקולים הרלוונטיים ואיזן ביניהם כראוי. לטענתו, בעניינו עולה שיקול חשוב בדבר אפשרות שיקומו, וזאת נוכח שני תסקירי המבחן שנערכו בעניינו, הסדנאות בהן הוא לוקח חלק במהלך מאסרו, והאיחוד הצפוי לו עם משפחתו עת ישתחרר נוכח הקשר הקיים כיום בינו לבין אשתו וילדיו. בנוסף, מפנה המשיב לנסיבותיו האישיות הקשות, לעברו הפלילי שאיננו מכביד, ולפסיקה בה הוטלו עונשים חמורים פחות מאלו שהוטלו עליו, בנסיבות דומות ואף חמורות משלו. קצינת המבחן, טענה בפנינו כי המשיב אכן נמצא כיום בתחילתו של הליך טיפולי, אם כי נוכח דפוס ההתנהגות שליווה אותו לאורך שנים קיים קושי מבחינתו לקחת אחריות למעשיו ולראות את הבעייתיות שבהתנהגותו. עוד לטענתה, מדובר במשפחה שרוב הסיכויים כי תתאחד ותשוב לחיים משותפים, ומשכך עולה שאלה בנוגע למשמעות ההחמרה בענישה. לאחר עיון בהודעת הערעור ובצרופותיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הסיבה לדחייתו של הערעור, נעוצה בהלכה בדבר גבולות התערבותה של ערכאת הערעור בגזר דינה של הערכאה הדיונית. כידוע, גזירת הדין הינה מלאכת מחשבת עדינה של הערכה והתרשמות מהנאשם וממכלול הנסיבות, ורק במקרים של טעות מהותית בגזר הדין או סטייה ממשית - לקולה או לחומרה - מרמת הענישה ההולמת את המקרה תימצא לה, לערכאת הערעור, עילה להתערבות בעונשים שהוטלו על הנאשם (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006) ; ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998) ; ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009) ).  ודוק, צודקת המערערת, בעמידתה על החומרה היתרה שיש במעשיו של המשיב ובעבירות בהן הורשע, כמו גם בהתייחסותה לשיקולי הענישה הצריכים לעניינים מסוג זה. לא פעם, עמד בית משפט זה על חומרתן של עבירות האלימות במשפחה ועל הסכנה הרבה הנשקפת מהן (ראו למשל: ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2007) ; רע"פ 6577/09 ניר צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.8.2009) ). עבירות אלו, מתרחשות על דרך הכלל בבית פנימה, באין רואה ובאין שומע, ומוסתרות היטב מהסביבה. פעמים רבות, שרוי התוקף בקונספציה שגויה לפיה אין בכוחו של החוק לפרוץ את מפתן ביתו, בו רשאי הוא, לשיטתו, לנהוג במשפחתו כרצונו, כמו הייתה קניינו. אלמנטים אלו, המשולבים דרך כלל בעבירות האלימות במשפחה, מעצימים את הסכנה הנשקפת מן התוקף כמו גם את חשיבותם של שיקולי ההרתעה האישית והציבורית. והרי, די לנו בבחינת עובדות המקרה דנן, כדי שניווכח בעוצמתם של שיקולים אלו. ילדיו ואשתו של המשיב, חיו משך שנים רבות בצל האלימות והאימה שהטיל עליהם. חייהם, גופם וכבודם, היו נתונים לחסדיו, ואין מושיע. זאת, עד להגעתה של האלימות לשיאה,  אשר חשפה את התנהלותו הקשה של המשיב והובילה למאסרו. יוצא אם כן, כי אכן לא די ברטוריקה מרתיעה המוקיעה את עבירות האלימות במשפחה, ויש לגבות את האמירות החשובות שבפסקי הדין בענישה הולמת. ואולם, במקרה דנן, בית המשפט המחוזי שקל את השיקולים הצריכים לעניין ונתן להם את המשקל הראוי. בסופו של דבר, העונש שהוטל ניתן על בסיס הערכתו של בית המשפט את מכלול הנתונים המיוחדים הסובבים את המקרה דנן, והוא איננו חורג בצורה קיצונית לקולה. טוב יעשה המשיב, לו ולמשפחתו, אם ישכיל להבין את הפסול החמור שבמעשיו ויבחר לעלות על דרך הישר באמצעות השירות הטיפולי המוצע לו במאסר אך, בעת הזו, לא נמצאה לנו עילה להתערבות בגזר הדין.  סוף דבר, הערעור נדחה. ערעוראלימותאלימות במשפחה