פציעה בגלל פסי האטה כתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה בגלל פסי האטה: התובע טוען בכתב התביעה כי נפגע בתאונת דרכים ביום 19/1/94. התובע טוען כי בעת שעבד כנהג אוטובוס ב"אגד", נהג ביום התאונה באוטובוס, ואז עלה האוטובוס, שהיה במהירות גבוהה על פסי האטה שהיו מותקנים בכביש וכתוצאה מכך הוקפץ התובע בכיסאו. התובע טוען כי עקב האמור נגרמו לו נזקי גוף. הנתבעת מכחישה את עצם אירוע התאונה וטוענת כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי אכן ארעה התאונה כפי שנטען בכתב התביעה. יש להיכנס אפוא לניתוח הראיות שהובאו על ידי הצדדים לעניין אירוע התאונה. בפתח הדברים, יש להדגיש כי התובע לא הביא לעניין זה עדים נוספים והסתפק בעדותו הוא ובמסמכים שונים שהגיש כראיה. בסיכומיו, העלה התובע טענה כי המוסד לביטוח לאומי, שקבע לתובע 10% נכות לצמיתות, הכיר באירוע כתאונת עבודה, על פי התיאור שנמסר בכתב בתביעה ומכאן שקביעה זו מחייבת אף את בית המשפט, הואיל ויש לראות בקביעת המוסד לביטוח לאומי קביעה אף לעניין הקשר הסיבתי. אינני סבור, כי האמור בסעיף 6ב' לחוק בפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, מלמד כי בית המשפט מחויב בקביעות עובדתיות של המוסד לביטוח לאומי באשר לעצם אירוע התאונה, אלא לעניין קביעת דרגת הנכות בלבד. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ובו חזר על האמור בכתב התביעה באשר לעובדות אירוע התאונה. בעת שנחקר בבית המשפט העיד התובע באשר לנסיבות התאונה, כי ירד בירידה, כסא הנהג באוטובוס היה לא מכוון, "יש שם משקולת והיא לא הייתה בסדר או לחץ שמן, עברתי את הפס, קפצתי ונפלתי על המושב…" (פרוט' מיום 15/5/98 עמ' 23 שי 26-30). טוענת המבקשת כי גרסה זו של אי תקינותו של כסא הנהג לא מופיעה בכתב התביעה, ואף לא בתצהיר התובע, אלא מופיעה לראשונה בחקירתו של התובע בבית המשפט. בנוסף, הוגשו בפני מספר מסמכים, שנערכו לאחר התאונה ובהם נמסר תיאור האירוע. התובע, חתם על מסמך המופנה לאגד בדבר היעדרות מעבודה כתוצאה מאירוע ביום 19/1/94. (נ/ 3). המסמך נערך ביום 24/1/94, היינו 5 ימים לאחר התאונה. במסמך זה נרשם לעניין פרטי האירוע: "בשעת עבודתי כנהג, תוך כדי העבודה, נתפש לי הצוואר". אין במסמך זה זכר לטענה בדבר קפיצה על פס הרעדה או לכך שכסא הנהג לא היה תקין. יש להדגיש, כי זה המסמך הראשון בו מדווח התובע למעבידו בכתב, בדבר האירוע, האם לא היה זה סביר כי יאמר שמדובר בתאונה, קפיצה על פס הרעדה וכי כסא הנהג לא היה תקין. בטופס הפניה למוסד לביטוח לאומי בדבר הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/ 4), אף היא מיום 24/194, נאמר, "לדבריו, תוך כדי נהיגה, באחת הקפיצות, חש כאב בצוואר והצוואר נתפס". התובע חתם על טופס זה. בדיווח זה, אף הוא ארבעה ימים לאחר התאונה, לא נזכר פס ההרעדה או הכסא הבלתי תקין, אולם יש בו אמירה בקשר "לאחת הקפיצות". התובע דיווח במסמך זה כי מסר על האירוע לסדרן קמחי עמית. במסמך נוסף, דו"ח על תאונה או נזק, של מחלקת הביטוח של אגד, מיום 6/4/94, שאף עליו חתום התובע, נאמר בפרטי המקרה: "ירדתי בכביש לכיוון מצפה נבו. תוך כדי נסיעה עליתי על פס האטה ראשון, מיד קפץ כסא הנהג, בירידה של הכסא נפגעתי בגב. מיד חשתי בכאבים חזקים. עצרתי את האוטובוס מס' דקות ולאחר מכן סיימתי את הנסיעה בכיוון הזה, בחזרה קלטתי נוסעים רק של מצפה נבו. חזרתי לסניף ונסעתי לשטראוס, שם בדק אותי רופא, שלח אותי לצופים. נעשו לי צילומים, יש לי תעודת מחלה." (מוצג נ/ 5). בטופס בקשה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (מוצג נ/ 6), שנערך ביום 3/8/94 ואף עליו חתום התובע, נרשם בפרטי האירוע: "כשעלה על פסי האטה נפגע". התובע פנה ביום 19/1/94, יום התאונה, לחדר המיון בבית החולים הדסה הר הצופים. תעודה זו צורפה לתצהיר התובע. באשר לעובדות האירוע נרשם: "נחבל בעורף היום". אין כל זכר לקפיצה על פס האטה, כסא לא תקין. בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה, מיום 24/1/94, שנערכה על ידי ד"ר מיכאל ליברמן, נרשם בתיאור התאונה: "לפי דבריו החולה הרגיש כאבים בצוואר בזמן העבודה". אף כאן, אין כל זכר לתאונה, קפיצה על פס האטה וכד'. כבר בשלב זה של פסק הדין ניתן לומר כי קיימים שורה של מסמכים, שבכל אחד מהם מופיעה גרסה שונה באשר לאירוע התאונה. יתרה מכך, אף משהגיש התובע כתב תביעה ותצהיר עדות ראשית, העלה את גרסת "הקפיצה על פס ההרעדה", אולם לא טען כלל כי הנזק נגרם עקב אי תקינותו של כסא הנהג, דבר שהעלה לראשונה רק בחקירתו הנגדית. גרסאות שונות אלו, מעלות מיד תמיהות באשר לאמיתות העובדות הנטענות על ידי התובע. עינינו הרואות כי גרסת "פס ההרעדה", כלל לא הופיע במסמכים עליהם חתם התובע בסמוך לתאונה, אלא רק מספר חודשים לאחר מכן כאשר פנה למחלקת הביטוח של "אגד" ובדרישה לקביעת דרגת נכות. אף באשר לאירועים מיד לאחר התאונה, מסר התובע גרסאות שונות וסותרות לחלוטין זו את זו. כפי שצוטט לעיל, במוצג נ/ 5, הוא דו"ח על תאונה או נזק, טופס של מחלקת הביטוח של "אגד", נרשם מפי התובע, שאישר את חתימתו על מסמך זה, כי לאחר אותה קפיצה: "עצרתי את האוטובוס מס' דקות ולאחר מכן סיימתי את הנסיעה בכיוון הזה, בחזרה קלטתי נוסעים רק של מצפה נבו. חזרתי לסניף ונסעתי לשטראוס, שם בדק אותי רופא, שלח אותי לצופים. נעשו לי צילומים, יש לי תעודת מחלה." אם כן, על פי גרסה זו סיים התובע את הנסיעה, לא העביר את הנוסעים לאוטובוס אחר, ואף קלט נוסעים נוספים. והנה, הפלא ופלא, בעדותו בבית המשפט, מעיד התובע כך באשר למעשיו לאחר אותה "קפיצה" - "נתפסתי כולי, הצוואר והגב. עצרתי בצד. היו לי שניים או שלושה נוסעים, הורדתי אותם, הם חיכו לאוטובוס שאחרי 5 דקות. אני חיכיתי שם, הודעתי לנהג שאני לא יכול לצאת מפה, שייקח את הנוסעים כי נתפס לי הגב. אחרי כן המשכתי לכיוון הסניף, ריק." (עמ' 23 ש' 30 עד עמ' 24 ש' 4). ההבדל בין שתי גרסאות אלו הוא קיצוני ובולט. שתי הגרסאות אינן מתיישבות אחת עם השניה, וברור כי באחת מהן התובע אינו דובר אמת. כפי שהצביעה ב"כ הנתבעת בסיכומיה קיימות בפי התובע אף גרסאות שונות באשר לשעת אירוע התאונה, שבע בבוקר, או תשע בבוקר. אף באשר לזהות הסדרן לו דיווח התובע על התאונה קיימות בפי התובע שתי גרסאות. במוצג נ/ 4, נרשם מפי התובע כי דיווח לסדרן קמחי מאיר. בבית המשפט נשאל התובע למי דיווח על אירוע התאונה והנה קמחי מאיר הופך "כבמטה קסם" למלכה שלמה. (עמ' 24 שורה 5). ב"כ הנתבעת מוסיפה ושואלת את התובע, בעניין זה: "אם נשאל את מלכה שלמה הוא יזכור שבאת ואמרת לו", ותשובת התובע, "אני מניח שכן". מוזר מאוד, כי התובע, לא טרח להזמין לעדות את מלכה שלמה או את קמחי עמית, כדי לתמוך בגרסתו או אחת מגרסאותיו שעלו בפני, זאת בפרט לאחר שהעיד כי דיווח לשניהם לאחר שנחקר לפשר הסתירה האמורה. (עמ' 27 שורות 19-20). לאור כל האמור לעיל, ובפרט שמדובר בעדות יחיד מטעם התובע עצמו, אני קובע כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו, לא הוכיח את קיום התאונה כפי שטען בכתב התביעה, או כל מסכת עובדתית אחרת המצביעה כי נגרם לתובע נזק גוף עקב תאונת דרכים. יש להוסיף ולומר כי התובע ניהל הליך ארוך וממושך, לא טרח לזמן את העדים לתמוך בגרסתו, הסיכומים מטעמו הוגשו באיחור רב, ואף ניתן בשלב מסוים פסק דין עקב אי הגשת הסיכומים שהוגשו לבסוף שמונה חודשים לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק. לסיכום - התביעה נדחית. אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת הצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך של 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ. שיישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.הכרה בתאונת דרכיםתאונת דרכים