רשלנות בניתוח להחלפת מפרק ירך

 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות בניתוח להחלפת מפרק ירך: 1. בתיק זה הוגשה תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מניתוח שבוצע ע"י נתבעים 1-2 להחלפת מפרק הירך ברגל ימין ושבמהלכו נפגע העצב האחראי לישור וכיפוף הקרסול. ביום 12.11.98 ניתן על-ידי פסק-דין הדוחה את התביעה, אלא שפסק-דין זה בוטל ע"י בית המשפט העליון, ונקבעה אחריותם של הנתבעים. התיק הוחזר אלי לקביעת גובה הפיצוי. עם החזרת התיק קבעתי ישיבה בנוכחות ב"כ הצדדים והובהר לי ע"י ב"כ התובעת שאין ברצונם להשלים ראיות או סיכומים. לבקשתם, ובהסכמת ב"כ הנתבעים, נכתב פסק-דין זה על סמך כל החומר המצוי בתיק בית המשפט. התובעת, ילידת 1920, נותחה ב-1994 ע"י נתבעים 1-2 לצורך החלפת מפרק הירך ברגל ימין. במהלך הניתוח נגרם לתובעת נזק בלתי הפיך מאחר שנפגע העצב האחראי לישור וכיפוף הקרסול. כתוצאה מכך נותרה לה נכות ששיעורה אינו שנוי במחלוקת ומגיע כדי 37%. נזקי התובעת, הנטענים על-ידיה, פורטו בתצהיר עדותה הראשית (ת/1), ואתייחס לכל-אחד מראשי הנזק הנטענים - בנפרד.   א. דמי אשפוז במדיקל סנטר התובעת טוענת שאושפזה במדיקל סנטר מ-5.5.94 עד 8.6.94 וזאת במקום שבוע אחד בלבד, שהיה עליה להיות מאושפזת, אם הכל היה מתנהל כשורה. התובעת טוענת כי שילמה בגין אשפוז זה סך 118,641 ₪, ועותרת לחיוב הנתבעים בחלק היחסי של התשלום בגין התקופה העודפת. כנגד גרסה זו של התובעת, הובהר ע"י עדי הנתבעים, שזמן ההחלמה הסביר לענין זה, אם תהליך הריפוי היה מתקדם כיאות, היה 3 שבועות. המסקנה המתבקשת היא שגם אם מהלך הניתוח היה תקין ולא היה כל פגם בפעולות הנתבעים, היתה התובעת נושאת בעלויות אשפוז ושהות למשך 3 שבועות. דהיינו, התובעת זכאית לפיצוי בגובה הוצאות האשפוז והשהיה למשך התקופה שמתום שלושה שבועות, שכן, כאמור, ממילא היתה אמורה לשהות 3 שבועות לצורך הניתוח. הסכום המגיע לתובעת, אם כך, הוא 45,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש יוני 1994. ב.                  מגורים במלון "השרון" לאחר תום אישפוזה במדיקל סנטר, עברה התובעת, לטענתה, להתגורר במלון השרון ב-8.6.94 ועקב כאבים קשים מהם סבלה במשך 3 שבועות, נאלצה להיות מטופלת ע"י אחיות יומם וליל. בסך-הכל שהתה התובעת במלון השרון עד 1.11.94 וקיבלה טיפול שיקומי. עלות שהייתה: 90,000 ₪ על-פי קבלות שהוצגו על-ידיה. הנתבעים טוענים שאין כל הצדקה לחיובם במלוא עלויות השהיה במלון. עלויות אלו כוללות את כל השירותים הניתנים על-ידי המלון, וניתן היה להשיג שירותים אלה שלא בדרך של שהיה במלון דווקא, אלא, למשל, מוסד סיעודי מתאים כגון מועדון נוה-אביב, וכך גם לזכות בעזרה ברחצה ובלווי. ב"כ הנתבעים מציע להעמיד הפיצוי לתקופה המדוברת על סך 45,240 ₪.   לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורה אני שאכן, לא היתה חובה שהתובעת תשהה במלון "השרון" דווקא, וניתן היה למצוא פתרון זול יותר העונה על דרישותיה באותה עת. יחד עם זאת, אין לצפות שתשהה במוסד סיעודי זה או אחר דווקא, ויש לפסוק סכום שהגם שאינו מכסה את מלוא הוצאות השהייה במלון, לוקח בחשבון את מצב התובעת, את העלויות הסבירות, את החסכון בהוצאות אחרות בהן היתה נושאת באופן שוטף באותה עת, אלמלא ניזוקה, ומתוך שקילת כל האמור, אני פוסקת לתובעת סכום של 70,000 ₪ בגין תקופה זו, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש אוגוסט 1994 ואילך.   ג. מגורים במלון ימית ב-1.11.94 עברה התובעת להתגורר במלון ימית והתגוררה שם עד 13.4.97. עלות שהייתה הסתכמה ב-123,000 $. במלון זה שהתה התובעת, כאמור, שנתיים וחצי (!!). לגבי שני המלונות יחד עותרת התובעת לחיוב בסך 452,800 ₪. ב"כ הנתבעים טוען, ששהיה ממושכת זו היתה מבוססת על שיקולים שביניהם ובין תוצאות הניתוח אין ולא כלום. סבורה אני שגם אם היתה תקופה כלשהיא שניתן להצדיק שהיה במלון ימית - לא ניתן להסביר את כל התקופה כולה בצורך שיצר הכשל בניתוח.   קיים חוסר הגיון בסיסי בדרישת התובעת לממן עבורה שהיה כה ממושכת וכה יקרה במלון: ראשית, לא שוכנעתי ולא הובאו ראיות לצורך בשהיה כה ארוכה, ושנית, עיון בסכומי ב"כ הנתבעים מעלה שלטענתם, מלון ימית המשכיר דירות לתקופה ארוכה, מעניק תועלת נלווית והיא פיקוח ועזרה מאת העובדים כל שעות היממה. דהיינו, היה נכון להפחית את העלויות הנתבעות בגין סיעוד ולווי כפי שיפורט להלן או לא לפסוק בגין עלויות נתבעות אלו. תוך התחשבות בכל האמור, אני פוסקת לתובעת, בגין מגוריה בארץ, לאחר הניתוח, ולאחר השהיה במלון השרון סך של 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחודש מאי 1996 ועד התשלום בפועל.   ד. טיפולי פיזיוטרפיה - עלו לתובעת 6,500 ₪ - סכומים אלה אינם מוכחשים (ראה סע' 6 לסיכומי ב"כ הנתבעים, עמ' 8) ואני פוסקת אותם לזכות התובעת, עם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתם ועד התשלום בפועל. כך גם לגבי טיפולים שיקומיים עלו לתובעת 5,616 ₪, לגבי מעקב אצל ד"ר שוורץ: 3,000 ₪, לגבי שירותי מכון אורטופד ברזילי 1,106 ₪, המרכז הבריאותי לכף הרגל 3,259 ₪, אורטופדיה שטיינר 375 ₪, נעלי יצחק זהר 2,200 ₪, "עטרת" - חנות הנעלה מיוחדת 730 ₪. לגבי מעבדת רוזנבלט - 1,766 ₪. וכן לגבי טיפול ע"י פרופ' פוגרונד - 3,893 ₪ ופרופ' שאקו 1,956 ₪.   ה. הסעות ע"י נהג מיולי 95 ועד מרץ 1997 - התובעת עותרת לפסיקת סך 10,860 ₪. כתימוכין הציגה היא קבלה ממר אנסטסובסקי ששימש כנהגה הצמוד מיולי 1995 ועד מרץ 1997. לטענת ב"כ הנתבעים, סכום זה אינו סביר ואינו עולה בקנה אחד עם עדויות המלוות אליהן אתייחס בהמשך שהן היו אלו שעשו סידורים שונים עבור התובעת. ב"כ הנתבעים מאשר שהתובעת היתה זכאית למוניות בסכומים סבירים שאינם עולים על 2,000 ₪ בגין העבר. סכום מוצע זה נמוך בעיני. מדובר בשנתיים תמימות, סמוכות לאירוע, וסביר להניח שאם היו מוצגות קבלות על מוניות, הסכום לא היה, אם בכלל, נופל בהרבה מהסכום המבוקש, ולכן אני מאשרת את הסכום הנתבע במלואו ופוסקת לתובעת את מלואו 10,860 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיוני 1996 ועד התשלום בפועל.   ו. עזרת צד ג' - התובעת עותרת לקבלת סכומי פיצוי עבור איווט כהן לתקופה שמ-7/94 ועד 12.94 סך 26,800 ₪, עבור גב' לבנה עמרני לתקופה שמ-6.94 ועד 10.95 וכן 11.95 - 3.97 סך 44,870 ₪, ועבור גב' אביגיל זרח לתקופה שמ-6.94 עד 10.94 סך 19,670 ₪. לענין זה העידו גב' כהן, גב' עמרני וגב' זרח. מסתבר שידיהן של המטפלות לא היו מלאות עבודה, שהרי, כאמור, התגוררה התובעת באותה עת במלונות וזכתה לטיפול מאנשי צוות המלון. ב"כ הנתבעים גורס שאין מקום לפסוק כל סכום בפריט נזק זה, אך איני מקבלת את עמדתו. סבורה אני שלמרות הכפילות בדרישות, יש מקום לפסוק עבור עזרת צד ג' סכום, הגם שסכום זה אינו מגיע כדי הסכומים הנדרשים וסכום זה עומד על 75,000 ₪ נכון להיום.   ז. הוצאות טיסה עבור מלווה צמודה 916 $. אין כל בסיס או הצדקה לדרישה זו - ואני דוחה אותה.   ח. התאמת הדירה למצבה - ב"כ התובעת עותר לחיוב הנתבעים בסכום של 4,200 $ עבור השפוץ. כך גם התובעת בתצהירה (ת/1) בסעיף 38. בפני לא הונחה תשתית ראייתית לעלויות הנדרשות, אולם, ב"כ הנתבעים מאשר, בהגינותו, שנדרשת התאמה מסויימת, גם אם לא כל הסכום הנדרש וגם אם ממילא, בשל גילה, יכול שהיתה נדרשת התאמה כלשהיא. לפיכך, מעמידה אני את הסכום בגין התאמת הדירה, על 15,000 ₪ - נכון להיום.   ט. מלווה קבועה - התובעת עותרת לפסוק לה פיצוי עבור מלווה קבועה מאז שובה לצרפת וזאת בשיעור של 800$ לחודש. בתצהירה (סע' 39 לת/1) מפרטת התובעת דבר קיום מלווה מטפלת (כריסטיאן בן-שמו) העומדת לרשותה כל היום, לכל מטרה. בחקירתה בבית המשפט, אישרה התובעת, והדבר עולה בקנה אחד עם מצבה הסוציו-אקונומי, שהיא העסיקה עוזרת בית גם לפני הניתוח. לפיכך, סבורה אני שהתובעת זכאית לסכום עבור מלווה קבועה, אולם, בהתחשב בצרכים שהיו קיימים ממילא מפאת גילה ומצבה ולכן פוסקת אני סכום גלובאלי של 100,000 ₪ בפריט זה, נכון להיום.   י. שירותי הסעה בצרפת - התובעת עותרת גם לפסוק לה עבור שירותי הסעה לתקופה שמאז שובה - סך של 500 $ לחודש. לענין זה הציגה התובעת חוות-דעת של מר קצין (ת/7). מוכנה אני להניח שהתובעת תזדקק לתוספת נסיעות מפאת נכותה, תוספת שאינה קשורה רק לגילה, ומעריכה אני תוספת זו בסכום גלובאלי של 75,000 ₪.   יא. כאב וסבל - בסיכומי ב"כ התובעת נאמר שלתובעת נגרמו כאב וסבל ויש לפסוק לה על-כך סכום נדיב מאוד, דווקא בשל גילה, אך לא ננקב סכום. ב"כ הנתבעים אינו כופר בכך שהתובעת סבלה מאוד, אך מדגיש שגם לפני הניתוח סבלה היא מכאבים חזקים ברגלה והיתה מוגבלת בתנועה כך שלדעתו, יש להעמיד הסכום על 50,000 ₪. כאשר מחד גיסא, לא נקוב כל סכום מצד התובעת, ומאידך גיסא, יש הגיון בפסיקת סכום המהווה כמעט כפל הסכום לפיה חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בניכוי גיל, אני פוסקת לתובעת סך של 70,000 ש"ח בגין כאב וסבל, נכון להיום.   3. לפיכך, ישאו הנתבעים בכל הסכומים שנפסקו על-ידי בסעיף 2 לעיל ובצירוף הפרשי ההצמדה וריבית כנקוב שם. לסכום הנ"ל יתוספו הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק + מע"מ.  ירךרשלנותתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (בניתוח)ניתוח