הרחקה מבית ספר פרטי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרחקה מבית ספר פרטי: 1.             בהחלטה שניתנה בבש"א 7267/03 נקבע, כי המשיבים 1, 2 בית הספר "אל פריר - השער החדש" (להלן - בית הספר) ומנהל בית הספר (שניהם יחד יכונו להלן "המשיבים") פעלו בניגוד להנחיות משרד החינוך, שאליהן הם כפופים מכוח סעיף 28 לחוק הפיקוח על בתי-ספר, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק הפיקוח), ובניגוד לחוזר מנכ"ל משרד החינוך בעניין "העברה והוצאה מבית הספר" (להלן - חוזר המנכ"ל), כאשר הרחיקו את העותר מבית הספר ללא אישור המפקח הכולל, ובלא שהתקיימו התנאים האחרים הקבועים בחוזר המנכ"ל. על-פי תנאים אלה, מותנית ההרחקה, בין היתר, בפנייה לרשות החינוך המקומית וקבלת אישורה להרחקה והצעותיה למקום לימודים חילופי, וכן במתן זכות ערעור להורים לפני מנהל המחוז. כפי שנקבע באותה החלטה, כל התנאים האמורים לא התקיימו במקרה זה. המשיבים לא קיבלו את אישורו של המפקח הכולל להרחקה. הם גם לא פנו לרשות החינוך המקומית ולא קיבלו את אישורה, כמו גם הצעותיה, למקום לימודים חילופי. כמו-כן, לא הודיעו המשיבים להורי העותר, על דבר זכותם לערער על ההחלטה לפני מנהל המחוז של משרד החינוך. באותה החלטה נדחתה טענתם של המשיבים, לפיה לבית-משפט זה אין סמכות לדון בעתירה, בשל כך שמדובר בבית-ספר פרטי. לאור כל אלה, נקבע בהחלטה, שעל המשיבים להחזיר את העותר מייד לבית הספר. בד בבד, נקבע בהחלטה, שעל העותר למצות את זכויות הערעור העומדות לו על החלטת ההרחקה מכוח חוזר מנכ"ל משרד החינוך ו/או מכוח חוק זכויות התלמיד. עוד נקבע בהחלטה, שעל המשיבים להגיש תשובה לעתירה בתוך 30 יום והדיון בעתירה נקבעה ליום 9.7.2003. 2.             לקראת המועד שנקבע לדיון בעתירה לא הגיש איש מהצדדים כתב טענות או תצהיר חדשים. בנסיבות אלה לא הוברר בהליך זה מה אירע בפועל ממועד מתן החלטת הביניים ועד למועד הדיון. בטיעונו בעל-פה ציין ב"כ העותרים, כי "אני מודה שיש לנו בעיה מבחינת מה שקרה בינתיים. ... צו הביניים ניתן ביום 13.5.03, כשעובדתית אין מחלוקת, שנכון לאותו יום, ימי הלימודים שנותרו בבית הספר הם ימים ספורים, כשאין מחלוקת שהתלמיד איננו על ספסל הלימודים מאז נובמבר שנה קודם. אז צו הביניים, ואני לא נכנס לשאלה מה קרה מאז צו הביניים, בפועל לא היה אפקטיבי מבחינת סיום שנת הלימודים הזאת". עם זאת, וחרף העובדה שב"כ העותרים לא ראה להיכנס לשאלה מה קרה מאז צו הביניים, הוא הוסיף וטען כי "מנהל בית הספר לא מוכן בשום אופן לקבל את התלמיד הזה בחזרה, לא לשוב לכיתה י"א ולא ללמוד בכיתה י"ב. יכולתי להגיש בקשה על-פי פקודת ביזיון בית-משפט, אבל לגבי שנה זו היא לא שווה כלום, כי עד שנקבע דיון השנה הסתיימה". ב"כ המשיבים טען, לעומת זאת, כי מנהל בית הספר הודיע לעותר "שאנחנו פועלים לפי החלטת בית המשפט, שערי בית הספר פתוחים, אתה יכול לחזור. והוא אמר שהוא לא מוכן אלא אם אבטיח לו שיתקבל גם לשנה הבאה". עוד ציין ב"כ המשיבים, כי הוא הבין מב"כ העותר, שהעותר התקבל לבית-ספר אחר. גם ב"כ המדינה טען: "אנחנו גם הבנו שהוא מתכוון ללמוד בבית-ספר אחר בשנה הבאה". 3.             התוצאה היא שמחד, ברור שהעותר לא חזר ללימודיו בבית הספר וגם לא ניגש לבחינות סוף השנה. מאידך, לא ברור מדוע לא חזר העותר ללימודיו. האם היה זה משום שהמשיבים לא היו מוכנים לקבלו לבית הספר, בניגוד להחלטת הביניים, כפי שטוען, ללא סימוכין בכתב, בא כוחו. או שמא היה זה משום שהעותר לא היה מסוגל לעמוד בבחינות סוף השנה לאחר היעדרות כה ארוכה מלימודיו, או מסיבה אחרת, כגון שהתקבל ללימודים לבית ספר אחר, כפי שטוענים ב"כ המשיבים וב"כ משרד החינוך. 4.             אולם, העדר מידע זה פועל לרעת המשיבים. שכן משהוכח כי אלה הרחיקו את העותר מבית הספר שלא כדין, עבר אליהם הנטל להוכיח, שאי החזרתו של העותר לבית הספר היה כדין, דבר שלא הוכח על ידם. 5.             ב"כ המשיבים 1-2 חזר וטוען, כפי שטען בבקשה לצו ביניים, כי אין לבית-משפט סמכות לדון בעתירה, משום שמדובר בבית-ספר פרטי. 6.             אני דוחה טענות אלה מאותם שיקולים שנזכרו בהחלטה בבקשה לצו ביניים. 7.             עם זה, אני סבור שכיום אין להורות על החזרתו של העותר לבית הספר מחמת אי מיצוי הסעד האלטרנטיבי אשר עומד לרשות העותר, בדרך של הגשת ערר על ההרחקה למפקח המחוז של משרד החינוך, מכוח חוזר מנכ"ל משרד החינוך, או בדרך של הגשת ערר לועדת שימוע, שבראשה עומד מנהל המחוז, מכוח חוק זכויות התלמיד, התשס"א - 2000 (סעיפים 6 ו - 7 לחוק). 8.             בשלב הדיון בבקשה למתן צו ביניים, נושא זה לא עמד למכשול לעותר, שכן באותו שלב נודעת הייתה דחיפות להחזרתו המיידית של העותר ללימודים. כיום, כשממילא לא מתקיימים לימודים ומדובר, למעשה, בהחזרת העותר לבית הספר לשנת הלימודים הבאה, ראוי שהעותר ימצה את זכות הערר שלו, קודם להעברת הנושא להכרעה שיפוטית. הכרעה כזאת, על ידי הסמכות המקצועית - פדגוגית שבידה הופקד שיקול הדעת לדון ולהכריע בנושא זה על פי דין, עדיפה על הכרעה שיפוטית. שכן, מדובר בהחלטה מקצועית, שראוי שתיפול מלפני הסמכות המקצועית, שבידה, בניגוד לבית המשפט, הכלים להכריע בסוג זה של עניינים. במסגרת זו, ניתן יהא להיזקק לשאלות חינוכיות כגון: האם התנהגותו של העותר מצדיקה הרחקתו מבית הספר; האם ראוי בנסיבות העניין לכפות על בית הספר להמשיך ולהחזיק את העותר; האם קיימים פתרונות אלטרנטיביים ראויים ללימודיו של העותר בשנת הלימודים הבאה, וכיוצא באלה שאלות, שלבית המשפט אין הכלים להכריע בהם. בנסיבות אלה, ראוי לאפשר לרשויות המקצועיות האמונות על הטיפול בנושאים אלה על פי דין, למצות את הליבון והבירור של הסוגיה קודם למתן החלטה שיפוטית. 9.             ב"כ העותר טען במהלך הדיון, כי העותר הגיש ערר על ההרחקה למשרד החינוך כבר מספר ימים לאחר מתן החלטת הביניים. ערר זה לא הוצג לפני. מסתבר, שגם למשיבים, לרבות נציג משרד החינוך, לא ידוע על הגשתו של ערר זה, ומסתבר שבפועל לא נעשה בעניין זה דבר. בנסיבות המקרה, מתבקש היה שב"כ העותר יודיע לב"כ משרד החינוך על הגשת הערר מייד לאחר הגשתו, כדי לאפשר דיון ומתן הכרעה בעניין זה קודם למועד שנקבע לדיון בעתירה. מכל מקום, גם אם הדבר לא נעשה עד כה, אין מניעה וראוי שהערר, אם הוגש, יתברר בימים הקרובים, על מנת למצוא פתרון נאות לסוגיה זו קודם לתחילת שנת הלימודים. 10.        בשלב זה, משהעותר לא מיצה את הסעד הנתון בידו על פי דין, לתקוף את החלטת המשיבים במישור המנהלי, אני סבור שאין להיעתר לבקשה ואין להורות על החזרת העותר לבית הספר. 11.        התוצאה היא, שאני נעתר לעתירה באופן חלקי וקובע, כי החלטתם של המשיבים 1-2 להרחיק את העותר מבית הספר לצמיתות התקבלה שלא כדין. העתירה להורות על החזרתו של העותר לבית הספר נדחית. בכך אין כדי לפגוע בזכותו של העותר לשוב ולעתור בנושא זה לבית המשפט, לאחר מיצוי הסעדים העומדים לרשותו בעניין זה על פי דין. 12.        אני מחייב את המשיבים 1-2 לשלם לעותר הוצאותיו בעתירה זו וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. סוגיות בנושא בית ספרבית ספרדיני חינוך