התנגדות להיתר בניה לגדר

העותר הגיש עתירה זו, שכוונה נגד הועדה, נגד החברה וכן נגד מינהל מקרקעי ישראל. בעתירה ביקש שבית-המשפט יצהיר שהחברה מנועה לפעול במגרש 40 בניגוד לתכניות, יאסור על החברה לבצע כל פעולה מכח ההיתר, יצהיר שהחלטת הועדה לתת היתרים לחברה בטלה, שכן ההיתרים הושגו בניגוד לתכניות ויצהיר עוד שדרך מס' 7, הנמצאת בשלבי אישור, חייבת להיות פתוחה ויש להרוס בניה שבוצעה בה.   קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר בניה לגדר בגבעת אלונים: 1. העותר בעל זכויות בחלק מחלקה 30 בגוש 10286 בשפרעם. גם המשיבה 2 (להלן - החברה), בעלת זכויות בחלק אחר בחלקה 30, המוגדר כמגרש 40, בשכנות לשטח המוחזק על ידי העותר.   2. בחודש נובמבר 2002 או במועד סמוך, החלה החברה להקים "... קיר/גדר למגרש [הכוונה לשטח המוחזק על ידי החברה] המשמש למגן" באורך של 55 מטרים, על פי היתר בניה שקיבלה מן המשיבה 1 (להלן - הועדה).   3. בשנת 2002 פנה העותר לבית-משפט השלום בעכו ותבע לדין את המשיבה. בכתב התביעה נטען שהגדר האמורה מוקמת בתוואי של הדרך. בית-משפט התבקש לקבוע שבין המקרקעין המוחזקים על ידי העותר לבין אלה המוחזקים על ידי החברה, ישאר רווח של 10 מטרים לפחות. במקביל הוגשה בקשה לסעד זמני ונתבקש צו מניעה זמני (בש"א 4520/02). הבקשה נדונה בפני השופט ג' נאסר, וביום 26.11.02 דחה אותה, בין השאר משום שבנית הגדר הושלמה.   4. מאוחר יותר, הגיש העותר ערר לועדת הערר המחוזית (ערר 47/03), בה תקף את החלטת הועדה ליתן לחברה היתר לבנית הגדר. בישיבה ביום 1.4.03 חזר בו העותר מן הערר, לאחר שב"כ החברה וב"כ המשיבה 1 (להלן - הועדה) הודיעו כי אינם טוענים לסופיות הגבולות של השטח בו מחזיקה החברה.     5. ביום 17.3.03 הגיש העותר עתירה זו, שכוונה נגד הועדה, נגד החברה וכן נגד מינהל מקרקעי ישראל. בעתירה ביקש שבית-המשפט יצהיר שהחברה מנועה לפעול במגרש 40 בניגוד לתכניות, יאסור על החברה לבצע כל פעולה מכח ההיתר, יצהיר שהחלטת הועדה לתת היתרים לחברה בטלה, שכן ההיתרים הושגו בניגוד לתכניות ויצהיר עוד שדרך מס' 7, הנמצאת בשלבי אישור, חייבת להיות פתוחה ויש להרוס בניה שבוצעה בה.   6. במקביל הגיש העותר בקשה לצו ביניים (בש"א 337/03). הבקשה נדונה בפני השופט ש' ברלינר, ששמע טענות ודחה את הבקשה. בין השאר ציין בהחלטתו שלא שוכנע שהתכנית עליה מבסס העותר את טענותיו היא התכנית הנכונה, שכן לעומתה מונחת בפניו תכנית חלוקה מאושרת של הועדה. עוד כתב כי על פי תכנית אחרונה זו, הבנין של העותר הוא שסוטה אל תוך קו הדרך   "... עד כי הוא משיק ממש לדרך בשתי פינות ואין שמירה מבחינת העותר על קו הבניה הנדרש".   עוד ציין השופט ברלינר דבר קיומו של ההליך בבית משפט השלום בעכו וזימונו של העותר לדיון בפני ועדת הערר. הוא הוסיף לענין זה את העובדה שבנית הגדר כבר הושלמה והבנין עצמו אינו חורג את תחום הדרך, אלא רק, לשיטת העותר, "קרוב אל הדרך יתר על המידה". בנסיבות אלה לא ראה הצדקה ליתן צו זמני.   7. משהובאה העתירה בפני ומשהוברר לי שתלוי ערר בפני ועדת הערר, קבעתי את התיק למעקב והוריתי לב"כ העותר להודיעני התפתחויות.   8. בחודש יוני 2003, במועד המעקב שקבעתי, הוגשה לי הודעה כי העותר החליף ייצוגו וכי בא כחו מתכוון להגיש "עתירה מתוקנת בימים אלה". חלפו שלושה חודשים ללא מעש וביום 15.9.03 הוריתי כי העתירה תמחק, אלא אם אקבל בקשה מנומקת שלא לעשות כן. ביום 12.11.03 מחקתי את העתירה, כאשר לא הוגש לי מסמך.       9. ביום 10.12.03 הוגשה לי בקשה (בש"א 1286/03) לבטל את המחיקה ולהתיר תיקון העתירה. אי המעש נומק בעיצומים ובמצב רפואי חמור של העותר שמנע קשר בינו לבין בא כחו. כתבתי בהחלטה שלא שוכנעתי מן הנימוקים, אך קבעתי את העתירה המתוקנת לשמיעה והוריתי למשיבים להגיש תגובות. בפתח הדיון הודיע ב"כ הועדה שהוא מסתמך על התגובה שהגיש בבקשה לצו זמני, שם הוגשה רק תגובת הועדה ולא הוגשה תגובת המשיבה.   10. בתחילת הדיון הודיע לי ב"כ הועדה כי העותר חזר בו מן הערר בפני ועדת הערר המחוזית, והגיש לי הפרוטוקול וההחלטה. מסתבר שהערר נמחק עוד ביום 1.4.03, אלא שאין לכך רמז בעתירה המתוקנת. זאת ועוד, העתירה המתוקנת מדברת על כך שהחברה "... בימים אלה כמעט השלימה את פעולות הבנייה בקצב מהיר..." (סעיף 22; ההדגשה הוספה). זה נוסח דומה לנוסח העתירה המתוקנת (מחודש מרץ 2003), בה נכתב "המשיבה מס' 2 בימים אלה מבצעת פעולות בניה בקצב מהיר" (סעיף 22; ההדגשה הוספה). כפי שעולה מהחלטתו של השופט נאסר, בניית הגדר הושלמה עוד בחודש נובמבר 2002.   11. העתירה המתוקנת מתמקדת עתה אך ורק בגדר ולא בבניה עצמה, והטעון ביחס לגדר מכוון להריסת מה שנבנה לטענת העותר בתוואי דרך מס' 7.   12. כפי שעולה מן החומר שבפני, נעשו עסקות במקרקעין ובכללן עסקה בה רכש העותר את המגרש שעליו הקים את המבנה שלו. חלוקת החלקות טרם אושרה והתכנית עדין מופקדת. יש גם רגליים לחשוד, אם כי הדבר לא הוכח, שהמבנה שהקים העותר ניצב על קו הדרך במרווח אפס.   13. בידי ב"כ העותר תכניות של מודדים, התומכות בגרסתו לגבי מיקום הגדר. בידי המשיבה תכנית שונה, שנעשתה על בסיס תכנית של המרכז למיפוי ישראל. היא תואמת את תכנית ח-13/98 שאושרה על ידי הועדה ונחתמה ביום 26.2.98. היא נושאת חותמת כשרות לרישום מיום 20.9.01, בחתימת מנהל מרחב חיפה והצפון במינהל מקרקעי ישראל.   14. לא עלה בידי העותר להוכיח טענתו, שכן המדידות שהגיש אינן מתישבות זו עם זו, ואינן מתישבות עם התכנית שהוכנה על ידי הרשויות המוסמכות.   15. אוסיף בשולי הדברים שאי אפשר להתעלם מן הדרך הפתלתלה שבה נקט העותר, בכך שפנה להעלות את טעוניו בגופים שונים, במקומות שונים ובדרכים שונות, כאשר תוך כדי כך נבנית הגדר ומושלמת. יתרה מזאת, בעתירות (הן המקורית והן המתוקנת) צוינו עובדות שאינן נכונות. בנסיבות אלה אין העותר זכאי לסעד המבוקש על ידו.   16. מאליו יובן שאם יתברר, בדיעבד, שבמקום שבו ניצבת הגדר מאושרת דרך, יהיה מקום לרשויות לשקול צעדים כדי להתאים את המצב. עם זאת, אין בכך כדי להצדיק העתרות לעתירה.   17. התוצאה היא שאני דוחה את העתירה. אני מחייב את העותר לשלם לועדה המקומית הוצאות ההליך, לרבות הליך הביניים, סכום של 30,000 ש"ח וכן אני מחייב אותו לשלם לחברה שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח. הפער בחיוב בהוצאות הוא עקב כך שהחברה לא הגישה תגובה לעתירה. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל ותתווסף להם תוספת בשעור מע"מ. גדרהיתר בניהבניה