מסורבי כניסה לישראל

העותרת הגיעה ארצה ביום 21.8.02 אך לא ניתן לה להיכנס לאחר ששמה נכלל ברשימת מסורבי הכניסה לישראל, בטענה על מעורבותה בביצוע עבירה פלילית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשימת מסורבי כניסה לישראל: העותרת בעלת דרכון ספרדי (להלן: העותרת) הגישה עתירה נגד שר הפנים, בה ביקשה להורות לו להתיר כניסתה לישראל. העותרת היא אדריכלית שהועסקה משך 4 השנים האחרונות כנציגת ארגון הסיוע האירופי SERTA בארץ. העותרת שהתה בארץ משך כל התקופה על פי אשרת ביקור ועבודה ב1. כאשר הסתיים מועד האשרה היא יצאה מהארץ במטרה לחזור. העותרת הגיעה ארצה ביום 21.8.02 אך לא ניתן לה להיכנס לאחר ששמה נכלל ברשימת מסורבי הכניסה לישראל, בטענה על מעורבותה בביצוע עבירה פלילית, בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973. בכתב העתירה המקורי ביקשה העותרת כי יותר לה להכנס ארצה כדי לאפשר לה להוכיח את חפותה בבית המשפט, וכדי לעבוד במסגרת חוזה עבודה עם ארגון הממומן על ידי הקהילה האירופית בשםPLANARCH ITALTREND. ביום 4.12.02 הגישה העותרת כתב עתירה מתוקן וצמצמה את העתירה לבקשה אחת בלבד והיא - לאפשר לה להגיע ארצה כדי להעיד במשפט הפלילי התלוי ועומד נגדה. העותרת טענה כי מניעת כניסתה לארץ בנסיבות אלה גורמת לה נזק כבד ללא הצדקה. לטענתה, היא נמצאת במצב בלתי נסבל, שכן אינה יכולה להוכיח את חפותה באשמה המיוחסת לה בכתב האישום, ובכך נמנע ממנה להגן על עצמה. לטענתה, אין זה מוצדק להענישה בשל כתב אישום שאינה יכולה להתגונן מפניו. העותרת טוענת עוד כי מניעת כניסתה לארץ בנסיבות אלה פוגעת בפרנסתה גם בחו"ל, שכן ללא זיכוי היא לא תועסק על ידי הנציגות האירופית או ארגונים הקשורים בו, והכל כאשר לא ניתנה לה כל הזדמנות להוכיח את חפותה. 4. ביום 10.12.02 הודיע ב"כ המשיב לבית המשפט כי הוחלט, בתיאום עם גורמי התביעה המשטרתית, לחזור מכתב האישום שהוגש נגד העותרת בגין עבירת החזקת הסמים לשימוש עצמי. מאחר והעותרת לא השיבה עדיין לאישום נגדה, אין החזרה מהאישום בבחינת זיכוי. המשיב טוען כי במצב דברים זה לא קיימת עוד הבעיה עליה הצביעה העותרת בדבר אי יכולתה להתגונן מפני כתב האישום. המשיב טוען כי הודאת העותרת בחקירה במשטרה כי רכשה סמים יחד עם אחר ושילמה עבורם, מתוך כוונה להשתמש בהם (ולא בפעם הראשונה), מהווה ראיה מינהלית מבוססת לרשות, במסגרת הפעלת שיקול הדעת המינהלי. על רקע זה טוען המשיב כי אין לאפשר את כניסת העותרת ארצה, נוכח מעורבותה הפעילה ברכישת סמים לשם שימוש בהם, המהווה עבירה פלילית חמורה. 5. העותרת טוענת כי המשיב התנהג בחוסר תום לב ובאי-הגינות בכך שלא איפשר לה להגיע באופן חד פעמי לישראל כדי להעיד ולנסות להוכיח את חפותה, דבר שלטענתה היה מאפשר לה לחזור ולעבוד אצל מעסיקה בישראל או בכל מקום אחר בעולם. העותרת טוענת כי בכניסתה לישראל לא יגרם כל נזק למשיב בעוד שלעותרת יגרם עוול לכל חייה בכך שתימנע ממנה הזכות הבסיסית להישאר במעמד של "חף מפשע" שלא הוכחה אשמתו. להלן אבחן את טיעוני הצדדים על בסיס החומר שהגישו והמצב המשפטי.   6. בית המשפט העליון חזר ופסק כי שיקול דעתו של שר הפנים בכל הנוגע להיתרים הניתנים לאזרחים זרים להיכנס לישראל הינו רחב ביותר. הכלל הוא כי לכל מדינה הזכות למנוע מאנשים זרים את הכניסה לתחומה, כאשר נמצא כי אינם רצויים או ראויים להימצא בארץ. היקף הביקורת של בית המשפט מוגבל לאותם מקרים בהם הוכח כי מדובר בפעולה בחוסר תום לב, מרמה וכיוצאות באלה עילות הפוסלות כל פעולה של רשות שלטונית. 7. מעורבות של אדם בפלילים בתוך ישראל הינה, ללא ספק, עניין המצדיק איסור כניסה או הרחקה של אדם זר מהארץ. לצורך החלטה בעניין זה אין הרשות זקוקה להרשעה בבית משפט, ודי לה בכך שיש בפניה ראיות מינהליות מוצקות המשמשות בסיס להחלטה. 8. במקרה זה התנהלה חקירה נגד העותרת על מעורבותה במעשים פליליים של החזקת סמים. העותרת נחקרה במשטרה (ביום 4.9.01) והודתה במעשים המיוחסים לה. ביום 22.11.02, לפני שהוגש נגד העותרת כתב אישום, נכלל שמה ברשימת מסורבי הכניסה לישראל, נוכח הראיות שהיו נגדה על מעורבותה באותם מעשים פליליים. 9. ביום 4.4.02 הוגש נגד העותרת כתב אישום בגין עבירות של החזקת סמים, וביום 21.8.02 סורבה כניסתה של העותרת לישראל. ביום 17.12.02 הודיעה המדינה כי היא חוזרת בה מכתב האישום נגד העותרת (פרוטוקול הדיון, נספח "ב" לכתב התגובה של המדינה). אכן, לא היה מקום באותו שלב להודעת התביעה על חזרתה בה מהאישום נגד העותרת. יש לזכור כי באותו זמן הגיעו באי כח הצדדים להסכמה בהליך בפני, כי העותרת תתקן את העתירה ותצמצם אותה לבקשה אחת בלבד - להגיע לישראל אך ורק כדי להעיד במשפט הפלילי שהוגש נגדה. הוסכם גם כי ב"כ המשיב יבדוק את עמדת המשיב להמלצת בית המשפט כי יותר לעותרת להיכנס לישראל אך ורק לצורך מתן עדותה במשפט הפלילי (פרוטוקול ישיבה מיום 26.11.02). במקום זאת הודיע ב"כ המשיב כי התביעה חוזרת בה מכתב האישום. בכך נמנע למעשה מבית המשפט להכריע בעתירה. עם זאת, אין מדובר בפעולה בחוסר תום לב כפי שטען ב"כ העותרת. לתביעה מוקנה שיקול דעת שלא לנהל הליך פלילי כאשר מדובר בנאשם שהוא אזרח זר הנמצא בחו"ל ולדעתה אין ענין ציבורי בניהול הליך זה נגדו בישראל. מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום בתיק הפלילי (נספח "ב" לכתב התשובה של המשיב), עולה כי ב"כ העותרת היה נוכח בדיון כסניגור של העותרת ושל הנאשם הנוסף שהואשם יחד עימה באותו כתב אישום. ב"כ התביעה הודיע לבית המשפט כי התביעה חוזרת בה מכתב האישום נגד העותרת, אולם ב"כ העותרת (הנאשמת שם), לא אמר דבר ולא הסביר לבית המשפט את הסיטואציה המיוחדת והרגישה שנוצרה. למעשה ניתן היה להבין מהתנהגותו כי אין הוא מתנגד למהלך זה. מכל מקום, בשלב זה, משהעמידה התביעה את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת, ומשלא נמצא כי התנהגותה לוקה בחוסר תום לב, לא ניתן להתערב בהחלטה זו, בוודאי לא בהליך שבפני. 10. עם זאת דווקא בשל המהלך יוצא הדופן שנקטה המדינה במקרה זה, מצאתי לנכון לבדוק בדיקה מדוקדקת את חומר הראיות המצוי בידי התביעה נגד העותרת אשר שימש את המשיב לצורך קבלת החלטתו הראשונה שלא להתיר את כניסתה לישראל. 11. עיינתי בהודעה שמסרה העותרת במשטרה (מיום 4.9.01), לאחר שהוסבר לה כי היא חשודה בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. העותרת מסרה את הדברים הבאים: "היום יחד עם חברי עזאלדין שגר בירושלים נסענו ביחד ברכב שלי מסוג טויוטה קורולה בצבע כחול לקנות חשיש בהר הזיתים. הגענו למקום בערך בשעה שש וחצי. אני וחברי ראינו אדם צעיר שעומד בצד הדרך ואז חברי עצר את הרכב מאחר והוא נהג ואז אני שאלתי את הבחור הצעיר אם הוא יכול לתת לנו שקית פלסטיק עם גראס והוא ענה שכן. אני נתתי לו על זה מאה שקל ואז ברגע הזה הוא הראה לנו על דעת עצמו משהו שנראה כמו 'כיף' ואני שאלתי אותו כמה זה והרחתי את החומר והיה לזה ריח טוב ואז שילמתי לו על זה עוד מאה שקל ובסך הכל שילמתי לבחור מאתיים שקל. לאחר שקניתי את החומר נסענו משם אני רציתי לשים את חברי בבית ומשם לנסוע לפגישה...לאחר חמש דקות נסיעה תפסה אותנו המשטרה והביאה אותי לפה. שאלה: כמה פעמים קנית במקום שבו נתפסת היום לקנות שם את החשיש? תשובה: אני חושבת שבערך חמש פעמים, זאת לא היתה הפעם הראשונה שלי היום". (נספח א' לכתב התשובה שהגיש המשיב).   12. מדובר בהודאה של העותרת בעבירה המיוחסת לה. בנוסף נתפסו הסמים והעותרת גם הודתה כי אין מדובר בפעם הראשונה אלא היא עשתה זאת פעמים מספר גם קודם לכן. בנסיבות אלה שוכנעתי כי היתה בפני המשיב תשתית ראייתית מוצקה וסבירה ביותר להחלטה בדבר שלילת האפשרות מהעותרת לחזור ולהגיע לישראל. מדיניות המכוונת לשלול מאדם זר המעורב בעבירות פליליות בכלל ובעבירות סמים בפרט להגיע לישראל, הינה סבירה וראויה ובוודאי שאין מקום להתערב בה. 13. אכן, בענייננו סברתי מלכתחילה כי משעה שהוגש כתב אישום נגד העותרת ולאחר שהיא צמצמה את עתירתה לבקשה אחת (להגיע לישראל אך ורק כדי להעיד במשפטה) ונוכח בקשתה להוכיח את חפותה והנזק שנגרם לשמה הטוב, כי ראוי יהיה לאשר בקשה מצומצמת זו. אולם עתה, משחזרה בה התביעה מכתב האישום, נותר עניין זה תיאורטי בלבד. כאמור, נוכח התשתית הראייתית המוצקה שהיתה בפני המשיב, רשאי היה להחליט לסרב את כניסתה של העותרת ארצה, והחלטה זו בדין יסודה. לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את העתירה.   בנסיבות המקרה החלטתי להימנע מהטלת הוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.  אשרה (ויזה)משרד הפניםאשרת כניסהכניסה לישראל