נפילה תוך כדי ירידה במדרגות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה תוך כדי ירידה במדרגות: לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כאשר מעדה בגרם מדרגות הנמצא על יד המשביר לצרכן בטבריה. ביום 24/2/2010 הודיעו הצדדים כי הם מסכימים למתן פסק דין לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט כפסק דין מנומק על יסוד סיכומים בכתב, להם יצרף כל צד את המסמכים עליהם הוא מבקש להסתמך. הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק. טענות התובעת התובעת, ילידת 1937, נפלה ביום 11/12/2000 תוך כדי ירידה במדרגות. זאת בשל מהמורות, חריצים ושיפועים במדרגה אשר יצרו משטח דריכה לא אחיד (להלן: "התאונה"). לדברי התובעת, מדובר בגרם המדרגות המצוי על יד המשביר לצרכן בטבריה והוא בבעלות הנתבעת, באחריותה ותחת פיקוחה. בעקבות התאונה פונתה התובעת לקופ"ח, שם אובחן כי היא סובלת משבר בבסיס מסרק חמישי ברגל שמאל. רגלה של התובעת הושמה בגבס והומלץ לה על הליכה בעזרת קביים, רגל מורמת וביקורת אורטופד כעבור חודש. ביום 8/1/2001, לאחר הורדת הגבס, אובחן כי היא עדיין סובלת מרגישות באזור השבר והומלץ על טיפול בפיזיותרפיה ומעקב רופא מטפל. התובעת מצרפת מסמכים רפואיים לתמיכה בעובדות אלה. התובעת נזקקה לתרופות לשיכוך כאביה. לטענתה, ממועד התאונה ועד היום היא סובלת מכאבים ברגל שמאל, מקשיים בעלייה ובירידה במדרגות, מרגישות והגבלה בתנועות כף הרגל וממגבלות בתפקוד ובניידות. טוענת התובעת כי הנתבעת, בהיותה הבעלים, האחראית והמחזיקה במקרקעין, התרשלה בכך שלא תחזקה  את גרם המדרגות כראוי ולא עשתה דבר בכדי להסיר את המפגע ולהזהיר מפניו. התובעת טוענת כי אין להטיל עליה כל רשלנות תורמת לתאונה. באשר לטענת הנתבעת בסיכומיה, כי היא אינה הבעלים או האחראית לגרם המדרגות בו נפלה התובעת, משיבה התובעת כי במסמכים אשר צירפה הנתבעת לסיכומיה אין כדי להעיד על כך. יתרה מכך, טענה זו והמסמכים הנלווים הועלו על ידי הנתבעת לראשונה בסיכומים כעבור כ-10 שנים מיום התאונה, ומשכך דינה להידחות. לדבריה, לאחר קרות התאונה הודיעה לנתבעת על התאונה ועל הנזק שנגרם לה, וזו הבטיחה לפצותה. בתכתובת שבין בא כוחה לבין הממונה על מחלקת ביטוחים אצל הנתבעת, דרש האחרון תמונות ותיעוד רפואי בקשר לפגיעה אשר הומצאו לנתבעת ביום 21/11/2001, וטענה בדבר הכחשת הבעלות לא הועלתה.   טענות הנתבעת מנגד טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות, בשל היעדר יריבות והיעדר עילה של התובעת כלפיה. זאת, שכן מקום התאונה הנטען אינו מצוי בבעלותה ו/או תחת אחריותה של הנתבעת. לטענת הנתבעת, גרם המדרגות בו אירעה התאונה אינו מהווה שטח ציבורי, אלא שטח שבבעלות פרטית של חברת לב הגליל. לנתבעת אין כל נגיעה או זיקה לשטח. לעניין זה טוענת הנתבעת כי נטל הוכחת הבעלות רובץ על התובעת, ונטל זה לא הורם על ידה. התובעת בחרה להסתפק בטענה כללית לאחריות ללא כל הוכחה בצידה. בנסיבות אלה, אין צורך להידרש לטענות הרשלנות של התובעת כלפי הנתבעת ודינן להידחות. לתמיכה בטענה זו מצרפת הנתבעת תצהיר מטעם מר ליאון מינסטר, עוזר מהנדס העיר טבריה, תשריט ובקשות להיתר בניה שהוגשו לוועדה המקומית לתכנון ובניה טבריה על ידי הבעלים חב' "לב הגליל". מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי עובדת הגשת התביעה על סף ההתיישנות מנעה מהתובעת לתקן את תביעתה ולהגישה כנגד חב' "לב הגליל", ואולם אין בכך כדי להטיל על הנתבעת חבות על נזק שאירע במקום שאינו בבעלותה ואינו באחריותה. באשר לתמונות מקום התאונה אשר נשלחו לנתבעת לבקשתה, טוענת הנתבעת בסיכומיה כי לאחר קבלתן נערך בירור מקיף, ממנו עלה כי התאונה אירעה בשטח פרטי כאמור לעיל. בעניין זה מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי כבר בכתב ההגנה טענה להיעדר יריבות והכחישה את חבותה, ומעולם לא הבטיחה לפצות את התובעת בגין הנזק הנטען על ידה. לחלופין ובנוסף, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה גם מחמת אי הוכחת הרשלנות על נדבכיה הנוספים. העדות בדבר הנפילה הינה עדות יחידה של בעל דין, וזו אינה נתמכת אפילו במסמכים הרפואיים שהוגשו על ידה. מסמכים אלה, כך טוענת הנתבעת, פוגעים בגרסה ובאמינות התביעה, בכך שאינם מזכירים קיומו של מפגע אשר בעטיו התרחשה התאונה. עוד מצביעה הנתבעת על כך שתצהיר התובעת חסר, ואינו מפרט עובדות הכרחיות להוכחת התביעה. לעניין הנזק, טוענת הנתבעת כי התובעת סובלת מבעיית כלי דם וסכרת המתועדים במסמכים הרפואיים שצירפה, ולפיכך חלק רב מטיפוליה הנטענים מקורם באלו וללא כל קשר לאירוע התאונה הנטען. דיון והכרעה כלל יסוד במשפט הוא כי הנטל על התובע להוכיח תביעתו על כל רכיביה. "מקורה של הלכה זו היא בכלל היסודי, שמקורו עוד במשפט העברי: "המוציא מחברו עליו הראיה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף לה, עמ' א; דף מו, עמ' ב), הקובע, כי על תובע מוטל הנטל להוכיח תביעתו וכי היה ולא יעמוד בנטל זה אז, תידחה תביעתו, זאת, גם אם הנתבע לא יביא כל ראיה לזכותו." ראה ת.א. (מחוזי ירושלים) 5224/03 פלוני (קטין) נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים). השלב הראשוני בהוכחת התביעה דנן הינו ההוכחה כי גרם המדרגות בו נפלה התובעת, לטענתה, מצוי בבעלותה של הנתבעת בשליטתה, באחריותה או בפיקוחה. מדובר בתנאי בסיסי, אשר יש בו כדי לבסס את עילת התביעה כנגד הנתבעת ומכוחו נגזרת שאלת האחריות. במידה ולא יוכח תנאי זה תיפול התביעה כולה כנגד הנתבעת כמי שנעדרת זיקה למקום התאונה, ומשכך, לנזק שאירע בעקבותיו.    עיון בראיות התביעה אשר הונחו לפניי מעלה כי התביעה חסרה תשתית עובדתית אשר יש בה כדי להוכיח רכיב ראשוני זה. התובעת הסתפקה, הן בכתב התביעה והן בסיכומיה, באמירה כוללנית יחידה לפיה גרם המדרגות מצוי בבעלותה של הנתבעת, ולפיכך הינו בתחום אחריותה, פיקוחה, השגחתה, החזקתה ושליטתה הבלעדיים. בכך לבד אין די, שכן אמירה בלבד אינה מקימה זכות ואינה מצמיחה חבות. התובעת מוסיפה בסיכומיה כי מצידו האחד של גרם המדרגות מצויה אנדרטה שהקימה העירייה ומצידו השני נמצאת מדרכה. אין בכך משום תוספת עניינית לעיצומה של מחלוקת. גם בתוספת זו אין כדי ללמד על זהות הבעלים בשטח. בנסיבות העניין ובהעדר ראייה בת קיימא בדבר זהות הנתבעת כבעלים, כמחזיק, או כמפקח בשטח, לא הורם הנטל הראשוני להוכחת קיומה של עילת התביעה כנגד הנתבעת. בתביעתה טענה התובעת כי נטל ההוכחה צריך לעבור לכתפי הנתבעת, מכוח הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" והכלל של "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים". טענות אלה, שנזנחו בסיכומים, ממילא לא היה בהן כדי לסייע לה. שכן, הן הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" (סע' 41 לפקודת הנזיקין) והן הכלל בדבר "דבר מסוכן" (סע' 38 לפקודת הנזיקין) מחייבים הוכחה כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו או בעלות על הדבר המסוכן. בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית התביעה כנגד הנתבעת. אף שאין זה מתפקידה של הנתבעת להוכיח היעדר אחריותה, צירפה הנתבעת לסיכומיה תצהיר של מר מינסטר ליאון עוזר מהנדס העיר בו הוא מציין כדלקמן: "... 2. לאחר עיון בתמונות ומהיכרותי עם המקום הרי שמדובר במתחם "לב הגליל" בטבריה. ... 4. במקום רחבה גדולה (כ-400 מ"ר) המרוצפת באבן משתלבת. 5. המתחם האמור הוקם על ידי יזם פרטי - חברת לב הגליל. מתחם הרחבה אינו שטח ציבורי אלא חלק מקו הבניין והשטח שהוקצה לחנויות במרכז המסחרי. 6. מקום האירוע הנטען ידוע כגוש 15014 מגרש 6 שהינו לפי תב"ע ג - 5625 (מצ"ב) מוגדר כאמור כשטח פרטי. ... 8. לעירייה אין כל נגיעה או זיקה למקום הנטען משדובר כאמור בשטח פרטי." בנקודה זו מצאתי להוסיף ולהבהיר, כי אף שהתצהיר מדבר בעד עצמו לעניין היות השטח שטח פרטי, הרי שבמסמכים שצורפו לו (ועותק התב"ע דווקא לא צורף) אין לדעתי כדי להוכיח באופן חד משמעי כי אכן כך הוא. היינו, כי מקום התאונה אינו בבעלות הנתבעת כי אם בבעלות פרטית. המסמכים אינם מציינים ואינם מראים או מגדירים את גרם המדרגות בו אירעה התאונה, ומשכך אין בהם הוכחה חד משמעית בדבר זהות בעליו של המתחם. חרף האמור, ולפי שאין זה מתפקידה של הנתבעת להוכיח כי אין היא האחראית לנזק, התובעת אינה יכולה להיוושע מטענות הגנה אלה. התובעת היא שצריכה להוכיח כי הנתבעת אחראית לנזקיה, ואין לזקוף אי הוכחה של עובדה כזו או אחרת לחובת הנתבעת. נוכח העובדה שהתובעת לא החלה להוכיח את תביעתה כנגד הנתבעת, הרי שאין צורך להידרש לטענתה, לפיה הגנת הנתבעת כנעדרת זיקה לשטח הושמעה פעם ראשונה במסגרת הסיכומים וכי מסמכים התומכים בטענתה צורפו רק בשלב הסיכומים. אף על פי כן, לא אפטור עצמי בלא כלום ומצאתי להעיר שניים אלה: האחד, כי ב"כ הצדדים הסכימו לנהל את ההליך בדרך מקוצרת זו תוך צירוף כל מסמך לסיכומים. נוכח האמור, נמנעה התובעת מלחקור את מר מינסטר, אשר אף שתצהירו צורף רק בשלב הסיכומים, זומן על ידי הנתבעת עוד בשלב שמיעת הראיות להעיד בביהמ"ש. אם כן, לא עומדת לתובעת הזכות להלין על צירוף התצהיר לסיכומים. השני, כי למעשה אין המדובר בטיעון חדש כפי שמלינה התובעת. בכתב ההגנה הוכחשה טענת הבעלות באופן מפורש (ס' 3 לכתב ההגנה). כמו כן, בניגוד לדברי ב"כ התובעת לא מצאתי במסמכים המצורפים ראיה כלשהי לרמוז כי הנתבעת מתעתדת לשלם פיצוי לתובעת, לא במועד המוקדם לתביעה ואף לא לאחר מכן. אציין כי נוכח הגשת כתב התביעה כ-8 ימים טרם חלוף תקופת ההתיישנות, הרי שלא הגנת הנתבעת (ככל שזו לא פורטה דיה) פגעה בתביעת התובעת כי אם התיישנות עילתה. אשר על כן ועל יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה כל אחריות של הנתבעת על מקום התאונה. נוכח קביעתי זו אין צורך לדון ביתר רכיבי התביעה בכל הנוגע לרשלנות או לנזק. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪. נוכח סיומו של התיק באופן זה, ניתן פטור מיתרת האגרה. נפילהמדרגותנפילה במדרגותתאונות נפילה