עיכוב הרחקה מהארץ

עיכוב ההרחקה התבקש משני טעמים: הטעם האחד, בשל קיומם של הליכים להתרת הנישואין. הטעם השני, בשל היותם בני זוג המקיימים משק בית משותף וחיים משותפים והלידה הצפויה. בהמשך כוונתם גם לבוא בברית הנישואין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיכוב הרחקה מהארץ: 1. עניננו בעתירה מינהלית (עת"מ 1331/04) של העותר כנגד צו שהוצא להרחקתו מהארץ ושל העותרת (להלן: "העותרת") בת זוגו נכון לכתיבת פסק הדין נושאת את ילדו ברחמה. בערעור מינהלי 108/04 עתרו השניים כנגד צו משמורת שהוצא כנגד העותר ודחיית בקשה לשחרורו על ידי בית הדין למשמורת.   2. ואלה העובדות הרלבנטיות להכרעה:   א. העותר אזרח ניגריה נכנס לישראל ב- 18.9.93 באשרת תייר מסוג ב/2. הוא לא עזב כנדרש במועד והמשיך לשהות כאן ללא היתר כדין, מתפרנס מעבודות מזדמנות עד לתאריך 14.7.99.   ב. ב-12.8.99 נישא בנגריה לישראלית בשם וזו הגישה עבור העותר בקשה למעמד בשל נישואיהם. במסגרתה ניתן לעותר רישיון ישיבה מסוג ב/1 עד להכרעה בבקשת המעמד. האשרה הנ"ל הוארכה עד ליום 16.7.02. עד לאותו מועד לא ניתנה החלטה בבקשה למעמד לגופה ולא הוגשה בקשה להארכה נוספת של רשיון הישיבה. מאז איפוא, שב העותר והפך לשוהה שלא כדין.   ג. הסתבר, כי העותר וגב' כבר במאי 2002, לפי רישומי משרד הפנים ולכן לא היה להם ענין באותה בקשה. בין לבין, הכיר העותר את העותרת שהפכה לבת זוגו. על פי המפורט בעתירה, הם מקיימים משק בית משותף וחיים חיי משפחה שתוצאתם הריונה של העותרת. לטענתם, מתכוונים הם להינשא אך זאת יעשה לאחר שיושלם הליך התרת הנישואין מהגב' חינדלי. על-פי המוצגים שצורפו לעתירה, פנה העותר למשרד הפנים באמצעות בא כוחו ביוני 2003 בבקשה להאריך את אשרת השהייה שניתנה לו לתקופה של 9 חודשים לצורך השלמת הליך התרת הנישואין. לבקשה זו לא ניתנה תשובה. לטענת המשיבים היא לא נתקבלה אצלם.   ד. הבקשה להארכת האשרה לשם השלמת הליך התרת הנישואין כמו ההכרות עם העותרת וחייהם המשותפים נתקיימו עוד קודם למעצרו של העותר ביום 6.1.04 על ידי שלטונות ההגירה. כבר במהלך הדיון, לפני הממונה על ביקורת הגבולות, בטרם הוצאת צו ההרחקה, נרשם מפי העותר כי: "בשנה האחרונה חי עם בחורה ישראלית בשם טלי ארנבייב ... גם הדברים הללו טען הנ"ל ואף הראה לי תצהיר נוטריוני המאשר אותם באופן חלקי (לא ברור מתי באמת נפרד מאשתו וממתי חי עם חברתו החדשה)" (ר' מסמך א' המצורף לתשובה). "הנ"ל טוען כי חברתו טלי ארנבייב בהריון בחודש רביעי (טוען כי יש מסמכים מאשרים אצל טלי)" (ר' מסמך א' המצורף לתשובה). הוא חזר על הדברים גם בפני בית הדין לביקורת משמרת של שוהים שלא כדין. מלכתחילה סברה הגב' שרון בבלי-לארי, כי אם יוכיח "המוחזק" שאכן עליו להשלים כאן את הליך הגירושין בו החל, תשקול את שחרורו בערבות עד לסיום ההליך. בהמשך ולאחר שנתקבלה הודעתו של מר יוסי אדלשטיין, סגן מנהל יחידה האכיפה על הזרים במשרד הפנים כי היה ותידרש נוכחותו של העותר בארץ לשם השלמת הליך התרת הנישואין, תותר כניסתו לישראל באשרת תייר ולפרק זמן קצוב, החליטה כי על העותר לצאת למדינתו וכי אין צורך בנוכחותו בישראל. משום כך גם נדחתה בקשת השחרור.   3. המשיבים התנגדו הן לעתירה המינהלית והן לערעור המינהלי. עיקר הנימוקים נסמך על שיקול הדעת הרחב הנתון לרשות להתרת שהותם של זרים בישראל. בהתאמה לפי גישה זו למי שאינו אזרח ישראלי אין זכות קנויה לבוא בשעריה של המדינה. קיומם של הליכי התרת נישואין אינם מהווים טעם מספיק לעיכוב הרחקת הזר במיוחד כאשר ניתנה הצהרה כי אם וכאשר תידרש נוכחותו לצורך השלמת הליך התרת הנישואין ובכפוף לקבלת דרישה מאת בית המשפט המוסמך, תותר כניסתו של העותר באשרת תייר לפרק זמן קצוב - להשלמת אותם הליכים.   באשר לטענה שעלתה בפני הממונה על ביקורת הגבולות ובבית הדין למשמרת אודות הקשר עם העותרת, סבורה היתה ב"כ המשיבים כי בהתאם לנהלי משרד הפנים בקשת זר לקבלת מעמד בישראל (שילוב בהליך מדורג לקבלת אזרחות מכוח נישואין בשל היותו בין זוג של אזרח ישראלי) תיבחן רק (הדגשה שלי - א. ק) לאחר שבני הזוג נישאו. בשלב הזה אין בקשריו עם העותרת כדי להעניק לו זכות לשהות בארץ ולעבוד בה. בעניין זה הסתמכה ב"כ המשיבים על בג"צ 1926/99 תקדין עליון, 99(2).   4. דיון:   עיכוב ההרחקה התבקש משני טעמים: הטעם האחד, בשל קיומם של הליכים להתרת הנישואין. הטעם השני, בשל היותם בני זוג המקיימים משק בית משותף וחיים משותפים והלידה הצפויה. בהמשך כוונתם גם לבוא בברית הנישואין. באשר לטעם האחד, יש להבהיר; משהביע שר הפנים את דעתו כי נשקלה בקשתו של העותר והובטח כי משאזרח תינתן לו אשרת כניסה להשלמת הליכי התרת הנישואין, דין עתירתו לעיכוב ההרחקה מהטעם הזה להדחות.   לא כך הדברים באשר לטעם העיכוב השני שעניינו היותם בני זוג החיים חיי משפחה ומקיימים משק בית משותף. טוענים השניים, כי לכשיתאפשר הם מתכוונים גם להינשא. לכן, על הרקע האמור ולידת ילדם המשותף בשלב הזה, אין מקום להרחיק את העותר ויש לאפשר השגת אשרה לפחות עד להחלטה עניינית בנושא זה. שלא כמצוין בכתב התשובה, העותר העלה את חייו המשותפים עם העותרת כבר בדיון לפני הממונה ביום 6.1.04 וכן נרשמו הדברים בפני בית הדין למשמרת בישיבה מיום 11.1.04. חזרו ופורטו הנימוקים והטענות הנ"ל גם בעתירה שלפני.   העובדות העומדות בבסיס הטענה התקיימו עוד קודם למעצרו של העותר. כתב התשובה דן בעיקר בשאלת "הנישואין". אין הוא מפרט מה הדין במקרה כמו במקרה שלפנינו. מה דין אזרח זר שמסגרת היחסים בינו ובין אזרח ישראלי מגיע לכדי ידועים בציבור כשנישואין טרם יצאו אל הפועל מטעם ענייני כזה או אחר או שאינם יכולים לצאת אל הפועל. לא פורט בכתב התשובה, אם קיימים נוהלים בעניין ההכרה בשהות הזר במקרים כאלה ומה הקריטריונים הנדרשים לשם כך. לא ניתנה גם תשובה לשאלה, אם שקל משרד הפנים את בקשת העותרים לעיכוב ההרחקה מטעם זה של חיים משותפים ומתן אשרת שהייה, לפחות, לשם בירור ענין זה. אין חולק כי סמכותו של שר הפנים להורות על הרחקת זר היא רחבה למדי, כלשונו של השופט חשין בבג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728. אלא שבנסיבות העניין לא הונח כאן כי נשקלה השאלה בכלל על ידי משרד הפנים, כאשר לפניו מצויים טענות העותרים כפי שהן נכללות בעתירה בטעם השני. כבר נקבע, כי הרחקת זר מהארץ, כשעולה טענת נישואין עם אזרח ישראלי, מבלי שהבקשה תיבדק לעומקה, איננה עומדת במבחן המידתיות "והרי היא פסולה ובטלה". (ר' בג"צ סטמקה הנ"ל). אין חולק, כי אם עולה הנחה בנסיבות העניין שלפנינו פיקציה והיא באה לעולם רק ובעקבות הרצון לזכות באשרה לשהות בארץ, הרחקת הזר מתבקשת. אך אם יש הוכחות כי הנישואין הם מתוך כוונת אמת, בתום לב, הרחקת הזר איננה סבירה. אותם כללים נכונים, כך נראה לי, גם כאשר מדובר במקרה של בני זוג המקיימים יחד משק בית משותף, חיים חיי שיתוף והנישואין מתעכבים מטעם ענייני. בענייננו עסקינן על פני הדברים בזוג כמתואר לעיל ובנוסף לכך היותה של האישה בהריון. מטעמים אלה, ראוי להשהות את ההרחקה לאפשר לבני הזוג לפנות למשרד הפנים על מנת שבקשתם תיבדק ותענה לגופו של עניין. מה שלא נעשה כאן, שכן לעניין חייהם המשותפים והשהיית ההרחקה, לא נדונה כלל על ידי משרד הפנים ולא זכתה לשיקול דעת מסודר. בנסיבות האלה ומהטעם הזה, דין העתירה כנגד צו ההרחקה להתקבל ולאור האמור לעיל ועל מנת לאפשר לעותרים להסדיר את עניינם מול משרד הפנים, אני רואה להורות על שחרורו של העותר ממשמרת לתקופה של 6 חודשים בכפוף לתנאים הבאים:   א. הארכת דרכונו של העותר. ב. הגשת בקשה מתאימה למשרד הפנים. ג. הפקדה במזומן או בערבות בנקאית על סך 25,000 ₪. ד. ערבות צד ג' על סך 25,000 ₪ . ה. התייצבות בתחנת המשטרה הקרובה למקום המגורים אחת לשבוע. ו. מסירת כתובת מגורים קבועה .   אי קיום תנאי מתנאי השחרור יהווה תנאי למעצרו של העותר.  גירוש מארץמשרד הפנים