עיכוב פסילת רישיון נהיגה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב פסילת רישיון נהיגה: 1. המבקש עתר לצו מניעה זמני המכוון לרשות הרישוי, שהיא אורגן של משרד התחבורה וסמכויותיה קבועות בפקודת התעבורה. ענינה של הבקשה לצו זמני הוא - "להימנע מלפסול רשיונו של המבקש עד לשמיעת עתירתו במעמד שני הצדדים". 2. גם אם עלו, מלכתחילה, ספקות גדולים אם צו מניעה זמני הוא "תרופתו" של מי שמבקש למנוע קבלתה של החלטה מינהלית, ראיתי להזמין את ב"כ המדינה כדי להשמיע את טענותיו ואת תגובתו לבקשה. בעקבות דיון שהתקיים ביום 26.5.98 במעמד הצדדים, על-פי המלצת בית-המשפט ובהסכמת ב"כ המשיבה, קבעתי כדלקמן: "מבלי לקבוע עמדה אם המבקש זכאי לצו מניעה על-פי הוראות כל דין, המשיבה תגיב בכתב ... מתוך פירוט העובדות בתיקו של המבקש ... עד להחלטה בבקשה לא יילקח רשיון הנהיגה מהמבקש, על כל סוגיו". 3. המשיבה הגיבה בכתב במועד, וב"כ המבקש ביקש כי בית-המשפט ישהה את החלטתו "עד לפתרון שאלות וקושיות העולות מתגובת המשיבה". 4. עמדת ב"כ המבקש אינה מקובלת עלי, כלל ועיקר, ואפרט את נימוקי להלן. מתגובת ב"כ המשיבה עולה, כי על-פי מידע רפואי שנשלח למשיבה על-ידי רשויות צה"ל, נבדק המבקש במכון הרפואי לבטיחות בדרכים, ורופאי המכון האמור, ומצאו כי קיימים נימוקים רפואיים לפסילתו מהחזיק רשיון נהיגה. המבקש הוזמן לטעון את טענותיו בפני רשות הרישוי, ומשהתייצב ביום 20.5.98 מסרה לו פקידת רשות הרישוי על הכוונה לפסול אותו כאמור. משנדרש המבקש למסור את רשיונו הוא לא נעתר לכך והוא הוזמן, שוב, ליום 24.5.98, כדי שייערך לו "שימוע", אך המבקש לא התייצב במועד האמור. בשלב זה, המבקש לא נפסל מהחזיק רשיון נהיגה, אך המשיבה מסכימה לערוך את השימוע עד ליום 8.6.98, ורק אחר-כך תתן החלטתה בענין רשיון הנהיגה. 5. תקנה 211 לתקנות התעבורה, התשכ"א1961- (להלן - "תקנות התעבורה") מסמיכה את רשות הרישוי להזמין בעל רשיון נהיגה להתייצב בפניה, במקום ובמועד הנקובים בהזמנה, בין היתר, לשם "בירור כושר הנהיגה שלו, לרבות פסילתו מהחזיק ברשיון או התנאת תנאים ברשיון". הנה כי כן, משהוזמן בעל רשיון הנהיגה לבירור כאמור, עליו להתייצב בפני רשות הרישוי, ולפי הענין - לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו בפניה. ועוד זאת: לפי סימן ג' לפרק השני בחלק ג' (נהגים) לתקנות התעבורה וכן לפי סעיף 51 לפקודת התעבורה, רשאית רשות הרישוי לחייב על רשיון נהיגה להיבדק בדיקה רפואית כדי לקבוע את כושר הנהיגה שלו - על-ידי רופא מוסמך מטעמה, הוא רופא המכון הרפואה לבטיחות בדרכים (ראה תקנה 193 לתקנות התעבורה). מבקש רשיון נהיגה, או בעל רשיון נהיגה, כמו בעניננו, הרואה את עצמו נפגע מהחלטתו של רופא המכון (הרופא המוסמך) - רשאי לערור על החלטתו בפני ועדת ערר רפואית, כאמור בתקנה 195(ג) ובהוראות סעיף 55א לפקודת התעבורה. אם פסלה רשות הרישוי בעל רשיון נהיגה על בסיס החלטת הרופא המוסמך ובעקבותיה החלטת ועדת הערר - כי אז רשאי בעל הרשיון לערער על החלטת רשות הרישוי, לפי הוראות סעיף 55 לפקודת התעבורה - לבית המשפט המחוזי. 6. ואולם, אם החלטת רשות הרישוי לפי סעיף 51 לפקודת התעבורה, תתבסס על טעמים של כשירות רפואית, אין המבקש יכול לתקוף את החלטת רשות הרישוי או לערער על החלטתה לפי סעיף 55 לפקודה - אלא לאחר שניתנה החלטת ועדת הערר. סעיף 55 א (ד) לפקודת התעבורה, קובע כדלקמן: "(ד) לא יוגש ערעור לפי סעיף 55 על החלטת רשות הרישוי לפי סעיף 51 שניתנה מטעמים של כשירות רפואית אלא לאחר שניתנה החלטה של ועדת ערר רפואית בערר על החלטת הרופא המוסמך, ולענין זה יימנה הזמן להגשת הערעור מיום שהודיע לבעל הרשיון את ההחלטה של ועדת הערר הרפואית". לנוכח הוראת סעיף 55 א (ד) לפקודה, להלכה ולמעשה, בית-המשפט אינו מוסמך לדון בערעור לפי סעיף 55 לפקודה אלא לאחר שועדת הערר הרפואית דנה בערר שיגיש המבקש. לשון אחרת, המבקש חייב למצות תחילה את הליך הערר בפני ועדת הערר הרפואית לפני כל פניה לבית המשפט. הנה כי כן, אין כל אפשרות לדון בערעור או ב"צו מניעה" - לפני מיצוי ההליך כאמור. 7. ועוד זאת: משנקבע ההליך בפקודת התעבורה באופן מיוחד ומפורש - במסגרת "הליך מינהלי" - אין להיזקק להליך של "צו מניעה" או "צו הצהרתי", אפילו תמצי לומר, כי ניתן לקבל סעד זמני כאמור כלפי רשות מרשויות המדינה. וגם זאת: מבוקשו של המבקש הוא ליתן צו לענין החלטה שלא באה לעולם, בבחינת "הליך טרם זמנו". המבקש עותר, למעשה, למנוע מהרשות להחליט, בניגוד להוראות מפורשות שבדין. מחובתה של רשות מינהלית להפעיל את סמכויותיה ולשקול דעתה ואין למנוע ממנה, מראש, להפעיל שיקול דעת. הביקורת השיפוטית על החלטה מינהלית תבוא בהכרח, לאחר מתן ההחלטה, ולא לפניה, בנסיבות הענין דנא. משום כך, דין הבקשה להורות לרשות הרישוי שלא לפעול, או שבית המשפט ישהה את החלטתו - להידחות. 8. לאור האמור אני דוחה את הבקשה, וההחלטה מיום 26.5.98 בענין עיכוב התלייתו של רשיון הנהיגה של המבקש - בטלה. רישיון נהיגהשלילת רישיון נהיגהמשפט תעבורה