פינוי חנות בשכירות לא מוגנת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פינוי חנות בשכירות לא מוגנת: 1. מהות התביעה : בפני תביעה שהוגשה בסד"מ לפינוי חנות [להלן: "החנות" או "הנכס"], הנמצאת ברח' בן שטח 2 ביפו, והידועה כחלק מחלקה 40 בגוש 7017. 2. עיקרי המסכת העובדתית : בתאריך 7.08.95 נחתם חוזה שכירות בלתי מוגנת בין התובע לנתבעת, באשר לחנות הנמצאת ברחוב בן שטח 2 ביפו, למשך 6 שנים. 3. הפלוגתאות בין הצדדים : טיעוני התובע: א. התובע הינו הבעלים של החנות. ב. בסעיף 2 לחוזה השכירות, התחייבה הנתבעת לשלם לתובע, במשך השנה השנייה והשלישית של תקופת השכירות, סך של 484$ כל חודש, בראשון לחודש, לפי השער היציג של הדולר, ליום התשלום ובעבור השנים הרביעית והחמישית של תקופת השכירות, סך של 532,40$ לחודש, שישולמו בראשון לכל חודש, לפי השער היציג של הדולר ביום התשלום. ג. בסעיף 8 ג' לחוזה, התחייבה הנתבעת לשלם במועדם ובמלואם את כל התשלומים החלים על החנות. על אף התחייבות זאת, הנתבעת מאחרת בקביעות במועדי התשלום שהוסכמו ולא משלמת את הסכומים המוסכמים במלואם, זאת לאחר שכבר נשלח בעבר מכתב לנתבעת על ידי ב"כ התובע, הדורש ממנה לעמוד בהסכמים שבחוזה השכירות ולשלם את דמי השכירות במועדם. ד. מתחילת שנת 1998 ועד לחודש אוקטובר 1998, לא שולם אף אחד מתשלומי השכירות במועד שקבוע בחוזה השכירות, התובע נאלץ לדרוש את התשלום המגיע לו בכל פעם, והתנהגות זו מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות העולה כדי ביטולו. ה. גם כאשר שילמה הנתבעת, תשלום כלשהו על חשבון דמי השכירות, לא שילמה את הסכומים המוסכמים בינה לבין התובע. ו. אילו ידע התובע, טרם חתימתו על הסכם השכירות, כי כך תנהג הנתבעת, לא היה מתקשר עמה בהסכם. מעשיה ומחדליה של הנתבעת מהווים הפרה יסודית של הסכם השכירות, ולפיכך זכאי התובע לביטול ההסכם, ולפינוי הנתבעת מהחנות. טיעוני הנתבעת: ו[כפי שמופיעים בתצהירו של מר יעקב לוי]. א. מוכחשות זכויותיו של התובע בחנות. ב. החנות שהושכרה היתה במצב מוזנח ביותר, והושקעו השקעות רבות בשיפוצה, לפיכך בקשתו של התובע לפנות את החנות לאחר השקעות אלה, הינה בחוסר תום לב ובמטרה למכור את החנות לאחרים, לאחר שביצע ההשבחה בחנות. ג. התובע פנה למר יעקב לוי, אביו של מנהל הנתבעת, בשנת 1998 וביקש שיתפנו מהחנות, מאחר וברצונם למכור אותה לאדם שלישי. מר לוי הודיע לתובע על התנגדותו לכך, מאחר ויש לנתבעת זכות קדימה בחנות מכח החוזה, ומאחר והושקעו כספים רבים בחנות. ד. מוכחשת הטענה כי דמי השכירות לא שולמו במלואם. ה. סוכם במפורש עם התובע שימסרו לו בינואר 1998, שיקים ולגבי ההפרשים, הם ישולמו בסוף השנה, כפי שנהוג. אמנם היו מקרים שהשקים של הנתבעת חזרו, אך מיד אחר כך הופקדו בחשבונו של התובע סכומי השיקים או שנמסר לאחותו כסף מזומן, בכל התקופה, התובע לא הלין ולא דרש הפרשים כלשהם. ו. תשלום דמי השכירות התבצע בתיאום עם התובע, הן לגבי גובה דמי השכירות והן באשר לאופן העברת הסכומים. הדברים נאמרו למר לוי באופן מפורש ומתועדים בהקלטות המצויות ברשותו. 4. המסכת הדיונית: א. בכתב התביעה, ביקש התובע סעד של פינוי וכן תשלום הפרשי דמי שכירות בסך של -. 5,240 ₪, וכן קבלת דמי שכירות ראויים עד לפינוי בפועל. ב. בתאריך 14.02.00, החלטתי לבקשת התובע, למחוק מכתב התביעה את הסעד הכספי וכן למחוק את המילה "ראויים" מכתב התביעה, וכך התאפשר להמשיך ולדון בתביעה בסד"מ. ג. ביום 1.8.99 הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן [במסגרת בש"א 126997/99], ביום 5.7.00 החלטתי להעניק לנתבעת רשות להתגונן, כאשר תצהירו של מר יעקב לוי, ישמש כתב הגנה. בתיק נשמעו ראיות: מטעם התובע: עת/1 מר דוד סולד, נחקר על תצהירו ת/1. עת/2 גב' רחל סולד, נחקרה על תצהירה ת/2. מטעם הנתבעת: עה/1 מר יעקב לוי, נחקר על תצהירו נ/3. עה/2 מר בועז לוי, נחקר על תצהירו נ/4. כמו כן הוגש נסח, סומן נ/1. בתום הבאת הראיות הגישו ב"כ הצדדים, סיכומי טענותיהם בכתב. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את כתבי הטענות, בדקתי את החומר המשפטי המצוי בתיק, בחנתי את העדויות השונות וכן נתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגשתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי למסקנה זו: 6. האם התובע יכול לדרוש את פינוי הנתבעת: לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח מה הם זכויותיו בחנות, ולפי נסח המקרקעין שהוגש [נ/1], הוא אינו הבעלים הרשום, לפיכך יש למחוק את התביעה. אין בידי לקבל טענה זו. הלכה פסוקה היא, כי כאשר מדובר ביחסי שוכר - משכיר, גם כשמדובר בפינוי המושכר, השוכר מושתק מלטעון כי התובע אינו בעל הנכס, וכך נפסק: "נוכח האמור, השאלה היא בראש ובראשונה מי השכיר למערער את המושכר ומי שהשכירו הוא בעל בית, בכל הנוגע למושכר ואחת היא אם הוא בעל הנכס אם לא". [ע"א [חיפה] 4071/96 מוריס לוי נ' יעקב הראל,תק-מח, 97[1], 755] וכן: "המערער טוען כנגד החיוב בדמי השימוש, כי המשיבה לא הוכיחה אפילו לא לכאורה, כי יש לה זכות בשטח. זאת טענה תמוהה בשלב זה, לאחר שהמערער חתם על הסכם עם המשיבה. מכל מקום עילת התביעה של המשיבה מתבססת על החוזה עם המערער והמערער שעה שחתם על חוזה זה מנוע מלכפור בזכותה של המשיבה בשטח ...". [ע"א 18/91 אוחנה נ' עיריית בת-ים, תק- עליון , 96[3], 159]. לפיכך, מאחר והתובע הוא זה שהשכיר לנתבעת את החנות, על פי חוזה השכירות [נספח ב' לת1], והנתבעת חתמה על חוזה זה, מנועה הנתבעת מלטעון כנגד זכויות התובעת בחנות. 7. האם הופר חוזה השכירות: לטענת התובע, הפרה הנתבעת את החוזה הפרה יסודית, מאחר ולא שילמה את דמי השכירות במועדם, ולפי הסכומים שהוסכמו בסעיף 6 לכתב התביעה נכתב כי מתחילת 1998, ועד לחודש אוקטובר 1998, לא שולם אף אחד מתשלומי השכירות במועד הקבוע בחוזה, והתנהגות זו מהווה הפרה יסודית של ההסכם המאפשרת ביטולו. הנתבעת טענה מנגד כי תשלום דמי השכירות התבצע בתיאום עם התובע, וכך סוכם במפורש שימסרו לו בינואר 1998, שיקים. לאחר עיון בכל חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי לא הוכחה לי הפרת החוזה באי תשלום דמי השכירות במועדם. אמנם, על פי חוזה השכירות - היה על הנתבעת לשלם את דמי השכירות בראשון לכל חודש [סעיף 2[א], וכן התחייבה נתבעת לשלם במועד ובמלואם את דמי השכירות [סעיף 8/ב], אך על פי התנהגות התובע, הוכח לי כי הסכים לקבל את דמי השכירות ב - 8 לחודש וכן קיבל את דמי השכירות מתחילת 1998 ועד יולי 1998, וביתר פירוט: א. על פי מסמך נ/2, התובע קיבל את דמי השכירות המגיעים לו מינואר 1998 ועד יולי 1998, וכך נכתב במסמך : "אני חתום מטה קיבלתי עבור שכירות החנות תשלומים עבור 7 חודשים החל מ 1.1.98 ועד 31.7.98 - שולם על ידי יעקב לוי". מסמך זה נושא את חתימת התובע. בחקירתו , אישר התובע כי זו חתימתו, וכך העיד: "ש. אתה אומר במסמך כי שולמו כל דמי השכירות? ת. אין לי בעייה עם זה. השאלה אם זה היה בזמן או לא בזמן". [פרוטוקול עמ' 21 שורות 16-15]. וכך השיב לשאלת בית המשפט: "ש. מתי כתבת את המסמך הזה? ת. סוף תקופה מסויימת שלא קיבלתי כסף ... אנחנו חתמנו הסכם כי קיבלתי כסף עבור תקופה מסויימת...". [פרוטוקול עמ' 22 שורות 17-14]. כלומר, על פי הודאת התובע, דמי השכירות מינואר עד יולי 1998, שולמו לו במלואם. ב. באשר למועד התשלום, טוען התובע, שגם אם שולמו לו דמי השכירות, הרי שתביעה זו הוגשה מאחר ולא שולמו במועדם. אלא, שמעיון בעדותם של התובע ואחותו עולה, שהתובע קיבל לידיו שיקים שהתאריך הכתוב עליהם הוא השמיני לכל חודש. שיקים אלה הופקדו ללא כל מחאה מצד התובע. כך העיד התובע: "ש. האם יעקב לוי נתן לך 6 שיקים על סך של 1,694 ₪ ב 8.1.98... ת. זכור לי כי הוא נתן לי שיקים . לא זוכר את הכמות. אם אתה אומר כי השיק הראשון הוא ב - 8.1.98 , אני לא יודע. אני לא זוכר... אני זוכר כי הוא נתן שיקים. יכול להיות כי השיק הראשון היה ב - 8.1.98 ... ... ש. יתכן והוא נתן לך 6 שיקים שכל אחד הוא לשמיני לחודש מיום 8.1.98? ת. כן". [פרוטוקול עמ' 18 שורות 9-13, 20-21 - הדגשות שלי א.ג.] וכך העידה גב' רחל סולד, אחותו של התובע: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 9[1] לתצהירך - את אומר כי שולם ביום 1.1.98 [צריך להיות 8.1.98 - א.ג] , 1694 ₪. מי קיבל את השיק הזה? ת. אחי קיבל את השיק הזה. ש. השיק הזה ב - 8.1 הוא מופקד בתאריך זה - יש לך מה לומר על כך? ת. יתכן. כי שיק זה חזר. ש. אני אומר לך כי הוא לא חזר. ת. אני לא זוכרת ...". [פרוטוקול עמ' 24 שורות 22-16 - הדגשות שלי א.ג.] לסיכום: מאחר והתובע קיבל שיקים לשמיני לכל חודש, לא מחה על כך ולא סירב לקבלם, אין לו להלין על כך עתה, שדמי השכירות לא שולמו לו במועדם, ולא יכול לטעון עתה שמדובר בהפרה יסודית של החוזה, שכן על פי התנהגותו זו, יש להסיק שהוסכם על נוהג תשלומים זה, של הנתבעת. לפיכך, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעת. יש לציין כי ביום 22.1.02 הוגשה תביעה נוספת של התובע כנגד הנתבעת ואחרים [ת.א 154412/02], שעניינה בין היתר, פינוי בעילה של סיום תקופת השכירות. עילה זו, אין מקום שתתברר בתביעה זו, אלא תידון בתיק הנ"ל. 8. לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן: א. אני דוחה את התביעה. ב. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של -.10,000 ₪. סכום זה כולל הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.פינוישכירותפינוי עסק / חנות