צו איסור פרסום באתרים משפטיים באינטרנט

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו איסור פרסום באתרים משפטיים באינטרנט: 1. בבקשה שבפני עותר התובע להורות על צו איסור פרסום באתרים משפטיים באינטרנט, ולחלופין - למחוק את שמו של התובע ופרטים מזהים לגביו מההחלטות המפורסמות. לטענת התובע, חשיפת פרטים לגבי התביעה, יזיקו לו ולמוניטין שלו, באשר בתביעתו פירט התובע פרטים על אופן עבודתו כעו"ד ועל שעות העבודה, וכן פרטים אישיים - כגון על סוג המזון שהוא אוכל וכד'. הדבר גורם לתובע, לטענתו, לאי-נעימות, בין חבריו למקצוע שיש להם נגישות לאתרים משפטיים. 2. הנתבע הסכים לבקשת התובע. 3. בתובענה העיקרית נדונה תביעתו של התובע להכיר בו כמי שנפגע בעבודה בשל תנאי עבודתו כעו"ד. 4. סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],התשמ"ד-1984 (שייקרא להלן: "חוק בתי המשפט") החל גם בבית הדין לעבודה (מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969), מאפשר לבית משפט לדון בענין מסויים "בדלתיים סגורות", אם ראה צורך בכך לשם השגת מטרות מסויימות המפורטות באותו סעיף. מטרות כגון אלה שהתובע מתייחס אליהן בבקשתו, אינן מצויות בסעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט. במקרה של קיום דיון בדלתיים סגורות, אין לפרסם דבר על דיון כזה, אלא באישור בית המשפט, וזאת - לפי סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט (שאף הוא חל גם על בית הדין לעבודה). 5. מאחר שכמואר לעיל, סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט אינו כולל מטרה כגון אלה שהתובע מתייחס אליהן בבקשתו - הרי שאיסור הפרסום בעניינו של התובע אינו יכול לבוא מקביעה בדבר "דלתיים סגורות". 6. גם כשהדיון אינו "בדלתיים סגורות" יש סמכות לבית משפט על איסור פרסום פרטים שונים, וזאת - מכח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, שזו לשונו: "בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם.". מכאן, שיש סמכות לאסור פרסום אם יש צורך בכך לשם מניעת "פגיעה חמורה" בפרטיותו של התובע. 7. כדי להחליט אם אפשרות פרסום הפרטים בדבר תנאי עבודתו של התובע, שעות עבודתו, סוג המזון שהוא אוכל וכד' יש בהם משום "פגיעה חמורה" בפרטיותו של התובע, יש צורך לתת את הדעת על כך שאיסור פרסום הוא חריג לכלל בדבר פומביות הדיון. כלל הפומביות הוא עקרון שלא יסטו ממנו בקלות. בית המשפט העליון בפסק דינו בתיק רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל ואח' (פ"ד נט(2) 97), אמר - בין השאר - כך: "ראש וראשון בענייננו הוא עקרון פומביות הדיון המשפטי. עיקרון זה - הקשור בטבורו בחופש הביטוי ובחופש התקשורת - מן העקרונות הנפילים הוא במשפטנו, ומורה הוא אותנו כי דיון משפטי יתנהל - על דרך העיקרון - בפומבי. רק במקרים חריגים ויוצאי דופן נסטה מעקרון הפומביות. ". גם בית הדין הארצי לעבודה אימץ את ההלכה שלפיה "החריגים לעקרון פומביות הדיון ייושמו על דרך הצמצמום, לאחר שקילה קפדנית וזהירה" (ראו - ע"ע 584/08 פלונית - אלמונית (פס"ד מיום 24/5/09, בסעיף 16 לפסק הדין). כלומר, בבואי לפרש את המונח "פגיעה חמורה" בפרטיותו של התובע, עלי להיות מונחה על ידי העקרון שככלל - הדיונים אמורים להיות פומביים. 8. אני סבור שבכל פרשנות סבירה של המונח "פגיעה חמורה" בפרטיות, לא ניתן להגיע לכך שפרסום מידע בדבר שעות עבודתו של התובע או המזון שהוא אוכל (שאינו מזון יוצא דופן במקומותינו), הוא בגדר "פגיעה חמורה" בפרטיותו של התובע. 9. מנגד, נראה לי שייתכן שהתובע זכאי להגנה על פרטיותו דווקא בדברים שלגביהם הוא לא עתר כי יינתן צו איסור פרסום. כוונתי למהות הפגימה הרפואית שהוא לקה בה. ענין זה, הוא ענין רפואי אישי של התובע, ובקשר אליו - זכאי התובע לחסיון רפואי מפני פרסומו, אלא שהוא לא ביקש זאת. על כן, אם עד יום 19/6/11 יודיע התובע שהוא מבקש חסיון של הפגימה הרפואית הנדונה בתובענה זו, יינתן צו איסור פרסום לגביה. אם התובע לא יודיע זאת, לא יינתן צו כזה (אלא אם תוגש בקשה אחרת בענין זה והיא תתקבל). 10. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה האמורה. 11. כדי לא לסכל אפשרות של ערעור על החלטה זו, אני מוצא לנכון שלא לפרסם בינתיים את שמו של המבקש, עד לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו (ואם תוגש בקשת רשות ערעור על ההחלטה - עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור או בערעור עצמו אם תינתן רשות ערעור). לפיכך, בשלב זה - החלטה זו מתפרסמת בלא שמו של המבקש. 12. אין צו להוצאות בגין הבקשה. 13. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על החלטה זו, תוך 15 ימים מיום שההחלטה תומצא לו. צוויםפרסוםאיסור פרסוםפרסום באינטרנטצו איסור פרסוםמחשבים ואינטרנט