תביעה כספית לפירוק שיתוף של בעל נגד אשתו

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה כספית של בעל נגד אשתו: .1התביעה שבפני היא תביעה שהגיש התובע נגד אשתו לפרוק שתוף זכויותיהם בבית המגורים של המשפחה, ברח' הרימון 17ביבנה (להלן: "בית המגורים"). באי כוח הצדדים מונו ככונסי נכסים לצורך פירוק השיתוף. הם העמידו את הבית למכירה והבית נמכר לאשה בסכום של 000, 340דולר (עמ' 16לפרוטוקול). .2השאלה, שנותרה להכרעת בית המשפט, היא "מה הסכום שעל האישה לשלם לבעל בהתחשב בטענותיה לעניין ההשקעות וזכותה וזכות הילדים למדור" (עמ' 16לפרוטוקול). לטענת האישה בסעיף .1ב. בתצהיר עדותה הראשית (ת/1): גם בחקירתה הנגדית אישרה האישה כי הבית נבנה, מלכתחילה, ממשאבים משותפים. עוד הדגישה האישה (בסעיף .1ג. לתצהירה), כי התאונה, בגינה זכאית היתה לגימלה, אירעה עוד לפני נישואיה. .3בית המגורים נבנה על חלק מחלקה 104בגוש 3512, ברח' הרימון 17ביבנה. לכתב התביעה צורף חוזה חכירה מיום 30.6.86, אשר לא הוכחש (להלן: "חוזה החכירה"). המחכיר היא רשות הפיתוח ויחידי החוכר על פי חוזה החכירה הם התובע והנתבעת. כפי העולה מחוזה החכירה, קדם לו הסכם פיתוח מיום 27.11.80, בין הצדדים להסכם החכירה. על פי הסכם הפיתוח נמסר המגרש, עליו עומד בית המגורים, לתובע והנתבעת "כבר רשות בלבד על מנת שיקים עליו יחידת דיור אחת לשימוש עצמי למטרת מגורים"... המחכיר התחייב "להחכיר את המגרש לחוכר על כל הבנוי, המחובר ושיחובר אליו חיבור של קבע (להלן: "המחוברים") אם החוכר יקים על המגרש את הבניינים וימלא אחרי יתר התנאים בהתאם להוראות הסכם הפיתוח;" בהסכם החכירה נאמר בפירוש כי החוכר מילא אחר התנאי המוקדם ו"הקים את הבניינים בהתאם לתנאי הסכם הפיתוח..." המוחכר, כהגדרתו בחוזה החכירה הוא "המגרש עם המחוברים". העולה מהאמור בחוזה החכירה, כי הבית נבנה על המגרש בטרם נחתם הסכם החכירה וכי הסכם החכירה מתייחס אל המגרש והבית גם יחד. .4עוד נלמד מהסכם החכירה, כי בעלי זכות החכירה הם חיים ואסתר. מאחר ואסתר וחיים הם יחידי החוכר, ובהיעדר ראיה לסתור, עולה מהסכם החכירה כי יחידי החוכר הם בעלי זכויות שוות בנכס. על מקרה דומה, אמר הנשיא שמגר בע"א 66/88 דקר נ' דקר, פ"ד מג(1) 122בעמ' 126: .5מאחר וטענת האישה עומדת בניגוד לראיה לכאורה של שיתוף שווה בזכויות החכירה, נטל הראיה הוא על האישה. האישה מבקשת לסתור את הראיה לכאורה בדבר שיתוף בזכויות החכירה ע"י טענתה ועדותה כי השקיעה בבית את זכויות הקצבה המהוונת, קצבה המגיעה לה עקב תאונה שאירעה לפני הנישואין. על פי הטענה הקיצבה היא רכושה הבלעדי של האישה ואינה בגדר כלל נכסי בני הזוג, וזאת הן משום שמקורה של גימלה זו היא זכות שהיתה לאישה בטרם נישואיה (סעיף .5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, החל על נישואי בני הזוג שהתחתנו ב- 1975) והן משום שגימלה כזו אינה נכללת בכלל נכסי הזוג בעת איזונם מכוח הוראות סעיף .5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג. .6איני רואה עין בעין עם טענתה של האישה. איזון משאבים נעשה אך ורק בעת פקיעת הנישואין, דהיינו, בעת הסיום הפורמאלי של סטטוס הנישואין (ראה ע"א 1915/91, 2084, 3208יעקבי נ' יעקבי ואח’, פ"ד מט(3) 529, בעמ' 548ד-ה, 549א). זה לא המקרה שבפנינו בו אנו עוסקים בפירוק שיתוף בזכות קניינית (חכירה) בין בני זוג. מהעדויות שהובאו בפני בית המשפט, לרבות מעדות האישה, עולה, כי לא רק היא השקיעה בבית המגורים ממשאביה, אשר אינם נכנסים לקופת האיזון בעת איזון המשאבים עם פקיעת הנישואין אלא אף הבעל השקיע בבית המגורים כספים שהרוויח לפני נישואיו (עמ' 18לפרוטוקול). בעת איזון המשאבים בין הצדדים, עם פקיעת הנישואין יילקחו בחשבון השקעות כל אחד מהצדדים ממקורותיו, אשר אינם נכנסים לקופת האיזון. בשלב זה, טרם הגיע המועד לאיזון המשאבים ועל כן אין מקום להיזקק לו. .7כאמור, עצם רישום הזכויות בחכירה על שם שני בני הזוג, מהווה ראיה לכאורה כי הם בעלי זכויות שוות בחכירה זו. כפי שפסק בית המשפט בפס"ד דקר הנ"ל (שם, בעמ' 127): "כאשר בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי ההנחה היא שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשוויון..." אין טענה בפי האישה, כי הרישום אינו משקף כוונה זו וכי בעת החתימה על חוזה החכירה לא היתה כוונתם של בני הזוג כי זכויות החכירה שלהם בנכס אינן שוות. .8העולה מהאמור, כי לא הוכח שהרישום בחוזה החכירה, המצביע על זכויות חכירה שוות של כל אחד מיחידי החוכר, אינו משקף נכוחה את זכויות הצדדים בנכס. על כן, אין לקבוע בשלב זה, שאינו שלב איזון משאבים בין הצדדים כי הבעל, התובע, אינו זכאי למחצית תמורת מכירת בית המשפחה. .9לאישה טענה נוספת והיא, כי יש לנכות מהתמורה שמגיעה לבעל בגין חלקו בבית המשפחה את הסכום שהוא חייב לאישה ולילדים בגין מדור. טענה זו סומכת על סעיף 40א לחוק המקרקעין: "10א.(א) החליט בית המשפט לפי סעיף 40על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע." .10לטענת האישה, בתצהירה (סעיף .1א.): טען ב"כ הבעל, בסיכומיו, כי על פי הילכת חקק (ע"א 596/89, חקק נ' חקק, פ"ד מה(4) 749), חלקה של האישה בבית המגורים הנמכר יספיק למדורה. ואכן, האישה, בסיכומיה, לא חזרה עוד על דרישתה לדמי מדור לה. .11באשר לילדים - מתצהירה של האישה עולה כי לבני הזוג 5ילדים. גילאי הילדים לא פורטו, לא בכתבי הטענות ולא בתצהירי הצדדים. מסיכומי הצדדים הבנתי, כי התביעה למדור היא בגין שני קטינים, בגין חייל ובגין ילד בגיר שהוא כבד שמיעה. .12חיוב הורים במזונות, הוא על פי האמור בחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-.1959 על פי סעיף 3לאותו חוק, חייב אדם במזונות ילדיו הקטינים על פי הדין האישי החל עליו. לא מצאתי צורך, בענייננו, להיכנס לדקויות הדין העברי לעניין חיוב אב יהודי במזונות ילדיו הקטינים על פי הגילאים השונים. על פי הוראות חוק דיני משפחה (מזונות) קטין הוא ילד עד גיל .18 גם האב בסיכומיו אינו חולק על חובתו לספק מדור לילדיו הקטינים עד גיל .18 .13אין כל טענה כי הילדים הבגירים, ואף לא הילד הבגיר הנכה, הם פסולי דין. כמו כן, אין טענה, ולא הובאה כל ראיה, כי הילד הבגיר הנכה, אינו יכול לספק את צרכי עצמו ועל כן חייב אביו לזונו ולספק את מדורו. זאת ועוד, אין לקבוע, במסגרת תביעה זו, את חובותיו של האב לילדו הבגיר הנכה, ובמיוחד, כאשר לא הוברר מה זכותה של האם לתבוע בשם בן בגיר זה. אם סבור אותו ילד, כי בגלל מומו זכאי הוא לדמי מדור מאביו, יתכבד ויגיש תביעה מתאימה. אין ענינו יכול להידון במסגרת תביעה זו. .14על פי הילכת הראל (ע"א 87/52 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201) על הנתבע לשלם עבור מדור ילד קטין, המתגורר עם אמו, % 20מדמי השכירות והחזקת הדירה. צודק האב בטענתו כי אין הוא חייב לספק לילדים מדור בבית רחב ידיים כמו בית המשפחה הנידון. במיוחד, כאשר בבית המשפחה התגורר זוג ו- 5ילדים ואילו בענייננו עלינו להתייחס לדירה המתאימה למגורי אם ושני ילדים בלבד ואולי אף למגורי הילד החייל בעת חופשותיו מהצבא. העובדה כי הילדים היו רגילים לגור בבית זה אינה מעניקה להם זכות להמשיך ולגור בו. על כן, אין לגזור את דמי המדור עבור הילדים מדמי שכירות בגין בית רחב ידיים כמו בית המשפחה, דווקא. .15לא הובאו ראיות בדבר גובה דמי השכירות בגין בית המשפחה או בגין דירה מתאימה למגורי הילדים. בנסיבות אלה, אין לי אלא להפעיל את ידיעתי, אותה אני יכולה להפעיל בענינים כגון דא, "כשופט היושב בתוך עמו" על פי הילכת מזור נ' מזור, (ע"א 687/83, פ"ד לח(3) 29בעמ' 33). אני קובעת, כי דמי מדור לדירה המתאימה לאישה, לשני ילדיה ולילד חייל בחופשותיו מהצבא הם 500, 2ש"ח לחודש. על האב לשלם עבור כל ילד מילדיו הקטינים % 20מסכום זה לכל חודש עד הגיע כל אחד מהילדים הקטינים לגיל 18ו-% 6.66לכל חודש מהגיעו לגיל 18עד סיימו את שירות החובה הצבאי, אם ישרת בצבא. כן חייב האב לשלם עבור ילדו החייל (אם הבנתי נכון כי בנוסף לשני הקטינים קיים גם ילד חייל), % 6.66לחודש עד לסיום שירות החובה בצה"ל. .16לצורך חישוב הסכומים שיש להפחית, בגין חיוב האב במדור ילדיו, מחלקו במכירת בית המשפחה, יש להוון סכומים אלה ולהפחיתם מסכום שהוא זכאי לו בגין מחצית חלקו בחכירת בית המשפחה. .17בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.פירוק שיתוףפירוק שיתוף בין בני זוג