אלימות כלפי עובדים כתאונת עבודה

מה הדין בסוגיית אלימות כלפי עובדים כתאונת עבודה ? השאלה אם פגיעות גופניות שאירעו למבוטחים כתוצאה מתקיפה אירעו להם "עקב" עבודתם או עיסוקם במשלח ידם, נדונה בהלכה הפסוקה עוד בשנות ה-60 במסגרת תביעת אלמנתו של ר'זה קסטנר שנרצח בשל פעילותו להצלת יהודים בהונגריה בשואה. אותה פעילות נחשבה על ידי רוצחיו לשיתוף פעולה עם הנאצים ובשל כך הם רצחו אותו (עבל 54/61 אליזבטה קסטנר נ. המוסד לביטוח לאומי, פב"ל ז' 61). ההלכה המנחה בעניין זה ניתנה על ידי בית הדין הארצי בדב"ע נג/0-222 המוסד לביטוח לאומי נ. שרה זילברשטיין, פד"ע כז 59. באותו עניין נקבע כי רציחתו של בעלה של גב' זילברשטיין על ידי עובד שלו כשבע שנים לאחר שהעובד חדל להיות מועסק על ידי המנוח, בנסיבות בהן הרצח בוצע לאחר שהמנוח נחטף לצורך סחיטת כספי כופר, לא היתה "עקב" עיסוקו של המנוח במשלח ידו. עתירה לבג"צ כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה נדחתה ברוב דעות (בג"צ 1262/94 שרה זילברשטיין נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח (4) 837), תוך שנקבע, בין היתר (מפי כב' השופט ש' לוין): "בפסק דינו של בית הדין הארצי נקבעה רשימה בלתי ממצה של עשרה גורמים שיש בהם כדי לשמש אמות המידה הראויות לצורך בחינת הזיקה שבין העבודה או העיסוק של "מבוטח" לבין ארוע של תקיפה אשר גרם למותו או לפגיעה בגופו. ניתוחו הנורמטיבי של בית הדין הארצי מקובל עלי ולדעתי אין שאלת היישום של הנורמה על העובדות הקונקרטיות שנקבעו יכולה להיות עילה להתערבותנו כבית משפט גבוה לצדק". בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת זילברשטיין נקבע כי: "כאשר תקיפת מבוטח נעשית "תוך כדי עבודתו" או "תוך כדי עיסוקו, אולם הרקע לתקיפה הוא אישי, בלא קשר או זיקה לעבודתו של הקרבן או בלא תרומה של העבודה לפגיעה, לא תיחשב הפגיעה עקב התקיפה, כ"תאונת עבודה". בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעבל 381/03 מרים ברוש נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 21.8.05) נפסק כי רציחתו של נציג חברה חקלאית ישראלית בקזחסטאן על ידי בנו של מי שעבדה עם המנוח היתה תאונה שאירעה "עקב" עבודתו של התובע. ייתכן שאותו פסק דין מסמן נטייה של בית הדין הארצי לעבודה לאמץ את דעת המיעוט בבג"צ זילברשטיין, ואכן, בתמיכה לחוות דעתו היפנה כב' הנשיא אדלר לחוות דעתו שופט המיעוט, כב' השופט חשין, בבג"צ זילברשטיין. כך או כך, פסיקת בית הדין הארצי ממשיכה לראות במבחני המשנה שנקבעו בפרשת זילברשטיין כמבחנים מנחים. לאחרונה קבע בית הדין הארצי כי דקירה ותקיפה של עובד בחברת בנייה לאחר שהתלווה על ידי תוקפו מאתר הבניה בה עבד למקום בו הוטעה לחשוב שמוזמנת ממנו הצעת מחיר, אינה פגיעה "עקב" עבודתו של אותו אדם, בהיעדר זיקה מהותית בין התקיפה לבין העבודה (עבל 35207-06-10 המוסד לביטוח לאומי נ. אניס עבד אלחלים (ניתן ביום 13.3.11)). באותו עניין נוסחה ההלכה המנחה, תוך הסתמכות על פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בפרשת זילברשטיין, כך: "באשר להכרה בתקיפה שהנפגע מבקש להכיר בה כתאונת עבודה כבר נפסק, כי המבחן העיקרי הוא מידת הזיקה שבין האירוע לעבודה, (ראה לעניין זה פסק דינו של בית הדין הארצי בפרשת שרה זילברשטיין: דב"ע נג/0-222, פד"ע כז, 59). במקרה כזה, יושם דגש רב יותר על התקיימותם של שני התנאים, שכן אף אם התקיפה אירעה לעובד תוך כדי עבודתו, אולם נעשתה על רקע אישי, מבלי שהיה לה קשר לעבודתו של הנפגע או בלא תרומה של העבודה לתקיפה, לא תוכר התקיפה כתאונת עבודה". עשרת הגורמים שמנה בית הדין הארצי לעבודה ב"ניתוח הנורמטיבי" שאושר על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 1262/94, הם: א. אופי העבודה או העיסוק של הנפגע, וסיכוני הפעלת אלימות כלפי מבצעי העבודה או העיסוק. ב. תפקידו, מעמדו וסמכויותיו של הנפגע במקום העבוד או העסק. ג. זהותו של הפוגע (עובד, עובד לשעבר, לקוח, מקבל שירות, נמצא בקשר עסקי. ד. אם הפוגע הוא עובד או עובד לשעבר - תפקידו ומעמדו של הפוגע במקום העבודה או העסק. ה. אופי קשרי העבודה, ההיררכיה והסמכות, שבין הנפגע לבין הפוגע. ו. המקום והזמן שבהם בוצעה הפגיעה. ז. הנסיבות שבהן בוצעה הפגיעה. ח. הרקע והמניע לביצוע הפגיעה - ענייני העבודה או עניינים שמחוץ לעבודה. ט. תרומת העבודה לאירוע. י. אם הפוגע הוא עובד לשעבר - משך הזמן שחלף מאז סיום העבודה.תאונת עבודההכרה בתאונת עבודהאלימות