אמינות מכשיר הממל''ז

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אמינות מכשיר הממל''ז: 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בת"א (כב' השופט א. ספיר), שהרשיע את המערער בנהיגה במהירות העולה על המותר, בשטח עירוני, והטיל עליו עונש של פסילה מהחזיק רשיון נהיגה למשך 5 חודשים, בניכוי 30 ימי פסילה מנהליים; פסילה על תנאי; וקנס בסך 300 ש"ח. הערעור מכוון כנגד הכרעת הדין וכנגד גזר הדין. 2. הכרעת הדין קצרה ביותר (עמוד אחד), ורובה מוקדש לאמינות מכשיר המדידה (הממל"ז) שהחזיק בידו השוטר הממונה עליו. העיד בפני השופט קמא, מפעיל המכשיר, שהגיש דו"ח על תקינותו ותעודת מפעיל מוסמך להפעלתו, וגם הגיש שרטוט מאולתר של מקום עמידתו, על סף הכביש. והעיד השוטר, שרשם את הדו"ח למערער, על פי הוראה של המפעיל לעצור את הרכב ולרשום מה שהמפעיל אומר. שניהם נחקרו ע"י המערער - בחור צעיר שייצג עצמו בביהמ"ש קמא - ולאחר מכן העיד המערער עצמו, וניתנה הכרעת הדין. 3. לאחר הגשתה של הודעת הערעור, ביקש ב"כ המערער, עוה"ד דוד גולן, להמציא ראיה נוספת: אישור של מודד מוסמך מעירית חולון, על המרחק בין מקום עמידת השוטרים, לרחוב לבון, הניצב לרח' ברקת, שבו נסע המערער ונעצר ע"י השוטרים (ב"ש 90557/00). הסיבה להגשת הבקשה, היא טענתו של המערער, כי חלה טעות בזיהויו, כמי שנקלט במכשיר הממל"ז, משום שהוא הגיע מרחוב לבון לרחוב ברקת, שהמרחק בינו לבין מקום עמידת השוטרים - קצר יותר מזה שנרשם במכשיר. בהחלטתי, סמוך לתחילת הדיון בפני (ישיבת יום 15.5.00 עמ' 1 לפרוטוקול) דחיתי את בקשת הסניגור: גם משום שלא ראיתי בה צורך וגם לפי הפסיקה הנוהגת. נימוק הדחיה הראשון - יתברר עוד מעט קט, כשאדון בערעור לגופו. ואילו הנימוק הפרוצדורלי, נוסח היטב ע"י עוה"ד שלמה ניסים, סגן בכיר א' לפרקליטת מחוז ת"א, בתגובתו על הבקשה. עיקריה: ניתן היה להגיש את הראיה במהלך הדיון ועל כן אי אפשר להגישה עתה; אין לה משקל מכריע; ונדרשת חקירתו של מי שהגיש אותה. לפיכך דחיתי את הבקשה, ובתום פסה"ד אדאג לסגירת התיק שבמסגרתו הוגשה. 4. לטעמי - טעה השופט הנכבד קמא בהבנת הטענה הבסיסית של המערער, כשייחס משקל מכריע לאמינות המכשיר ולמיומנות המפעיל (וכך עשה, לצערי, גם ב"כ הפרקליטות, בדיון שלפני). טענתו של המערער, למן הרגע שנעצר ע"י השוטרים (ראה תמצית דבריו לשוטר, על גבי הדו"ח - לא סומן ע"י ביהמ"ש) ועד היום, היא שחלה טעות בזיהוי מכוניתו, ושלא יכול להיות שהיה זה הוא שנתפס ע"י מפעיל הממל"ז. וכדי להבהיר עוד יותר את הטענה (שלא הובנה): הוא טוען שיצא לרחוב שבו נעצר, מרח' לבון, שהמרחק בינו לבין מקום עמידת השוטרים קצר מ- 256.9 מטר, המרחק שבו נקלט רכב אחר, שנסע במהירות העולה על המותר. אין הוא חולק על אמינות המכשיר, או על תקינותו, או על מיומנות מפעילו. הוא טוען שהרכב שנקלט - לא היה שלו, וחלה טעות בזיהויו. 5. וקריאת פרוטוקול הדיון, מלמדת שהשופט הנכבד קמא לא יכול היה להגיע לתוצאה אליה הגיע, אילו התייחס לטענה ולחומר הראיות שהיה בפניו. כשנחקר האתת, רס"ר ליאור אשבל, ע"י המערער, הוא נשאל: "ש. אני טוען שהגעתי מרח' לבון, שזה 150 מטר שהם עצרו אותי. ת. יכול להיות שהגעת מרח' לבון. הגעת מדרום לצפון". וכשנחקר מפעיל הממל"ז, רס"ר מריו לובלין, ע"י המערער, נרשם בפרוטוקול כך: "ש. מבחינה תיאורטית אין אפשרות שתכוון את המכשיר למישהו אחר ותעצור אותי? ת. לא, אין סיכוי. ... ש. יש אפשרות שבאתי מרח' לבון? ת. כן. ש. כמה מרחק מרח' לבון עד הפניה שמאלה? ת. אני לא יודע בדיוק מה המרחק, מה שאני יכול להגיד זה מה שהופיע על הצג, שנתפסת נוסע במהירות של 99 קמ"ש אני גם מציין שמהמקום שעמדתי עד המקום שנתפסת דהיינו שנקלטת יש 256.9 מטר וזה מופיע בזכרון הדברים שהוגש. ... ש. אני אומר לך שמדדתי מרח' לבון עד המקום שבו עמדת יש 180 מטר ולא יותר? ת. אני לא יודע מה המרחק שיש מהפינה מלבון ואני לא יודע אם הוא פנה משם". המערער מצדו, חזר על הטענה, שיצא מרח' לבון ונסע במהירות שאינה עולה על 60 קמ"ש, וסבר שנעצר בגלל מנורה שלא עבדה. 6. השופט הנכבד קמא לא קבע למי הוא מאמין. הוא התייחס לאמינות המכשיר, למיומנות מפעילו ול"הגנתו הסתמית" של הנאשם; וכפי שנאמר - לא התייחס לטענה האמיתית, העיקרית והעקשת של המערער, כי לא היה זה הוא שנתפס ע"י המכשיר. ותוצאת הדיון, היא - אם כן - כדלקמן: - השופט קמא לא קבע שאיננו מאמין למערער, או שהוא משקר; - השופט קמא לא התייחס לשאלה האמיתית שבמחלוקת; - הממל"ז איננו מצוייד בסרט וידאו, כך שאין כל ראיה לכך שהיה זה רכבו של המערער, שנקלט במכשיר, זולת דברי השוטרים; - מי שעצר את המערער היה האתת, שמילא את הוראותיו של מפעיל הממל"ז. אין שום פרט שנמסר מפי מי מהם על הרכב שנקלט במכשיר ועל זה שנעצר, ועל האופן שבו נמסרו הוראות העצירה; - עצירת המערער היתה בשעות החשיכה, כשבמקום תאורת רחוב (ת/2); רכבו הוא מסוג הונדה, והצבע סומן כ"אחר"; - טעות בזיהוי מכונית בעלת "איפיונים" כאלה, במרחק 257 מ' - אפשרית מאוד, ובוודאי שזו טעות אנושית שאין לה קשר עם אמינות המכשיר או מיומנות המפעיל בהפעלתו; - גם טעות במסירת הפרטים לאתת, או קבלתם על ידו, היא טעות אנושית; - גירסתו של המערער עקבית, למן הרגע שבו נעצר, ועד היום, ואיש לא הצליח לערער אותה; - גם האתת וגם המפעיל מאשרים שיכול להיות שהמערער הגיע לרח' ברקת מרחוב לבון; - גם האתת וגם המפעיל אינם שוללים את האפשרות שהמרחק בין פינת הרחובות הללו למקום עמידתם הוא 150-180 מ/ (כשהצג במכשיר מראה 256.9 מ'); - אם אכן יצא המערער מרח' לבון - לא יכול היה להיות זה הוא, שנקלט במכשיר; - מדובר במשפט פלילי, שבו חובה על התביעה להוכיח אשמתו של נאשם מעבר לכל ספק סביר. 7. בנסיבות שפורטו על ידי לעיל, לא יכול היה שלא להשאר, לפחות ספק, בשאלה אם היה זה המערער שנקלט ע"י הממל"ז, ולא ניתן היה להרשיע אותו. הבקשה בב"ש 90557/00 נדחית; הערעור מתקבל, והמערער יזוכה מחמת הספק. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות