בקשה לעיכוב ביצוע צו פירוק בבית המשפט העליון

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לעיכוב ביצוע צו פירוק בבית המשפט העליון: לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפר"ק  35828-12-10 (כבוד סגנית הנשיאה, השופטת ו' אלשיך), מיום 21.2.2011, במסגרתו ניתן צו לפירוקה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת). המשיבה 1 הגישה בקשה לפירוקה של המבקשת, בשל חוב חלוט נשוא פסק בורר שלא שולם לה במשך ארבע שנים. ביום 16.1.2011. ערב הדיון בבית המשפט המחוזי, סירבה המשיבה 1 לקבל תשלום בגין החוב מצד שלישי (המשיבה 4), שכן לטענתה, קבלת התשלום עשויה להעמידה בסכנה של העדפת נושים. בית המשפט קבע, כי החשש של המשיבה 1 אינו מופרך, וכי כנגד המבקשת תלויות ועומדות מספר בקשות הצטרפות, אשר אינן נראות, על פניהן, כבקשות סרק. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, כי יתכן ותשלום של חוב ערב הדיון בצו הפירוק הקבוע, ייחשב כהעדפת נושים מובהקת ולכן לא ניתן לספק למשיבה 1 "תעודת ביטוח שיפוטית" מפני העדפת נושים. לפיכך, ביום 21.2.2011 נתן בית המשפט צו פירוק קבוע למבקשת, שבמסגרתו נקבע כי המשיב 2 יהיה מפרקה הזמני והמשיב 3 יתמנה מנהל מיוחד. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשות ערעור לבית משפט זה, שבמסגרתו הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. לשם השלמת התמונה אציין, כי המבקשות הגישו בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 15.3.2011. בית המשפט קבע, כי סיכויי הערעור, לכאורה, אינם גבוהים, וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות, שכן הותרת החברה בידי בעלי השליטה בה לתקופה בה יתברר הערעור, עשויה להביא לריקונה המוחלט מנכסים, תוך פגיעה בזכויות הנושים. עוד נציין, כי נקבע דיון בערעור ליום 11.7.2011, אך המועד נדחה בעקבות בקשת הצטרפות שהגישו המשיבים 7-5. כעת קבוע הדיון בערעור לחודש ספטמבר. בבקשה לעיכוב ביצוע טוענות המבקשות, כי סיכויי הערעור טובים, שכן שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי המבקשת הינה חדלת פירעון. עוד טוענות המבקשות, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. לטענתן, במידה ויינתן צו פירוק למבקשת, לא ייגרם לה נזק כלכלי בלבד, אלא נזקים נוספים כמו פגיעה בקניינה, בפרטיותה ובשמה הטוב, זאת בייחוד לאור העובדה שבכוונת המשיב 3 למכור את החברה. עוד טוענות המבקשות, בין היתר, כי המשיב 3 פרסם כבר הודעה בתקשורת בדבר פניה לקבלת הצעות להסדר נושים למבקשת, ומכאן הדחיפות שבבקשה. מנגד טוענים המשיבים כי דין הבקשה להדחות. המשיבה 1 טוענת, כי דין הבקשה להידחות כיוון שהוגשה בשיהוי ניכר, כארבעה חודשים לאחר החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בנוסף, נטען, כי הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע אינה אלא ניסיון נוסף של המבקשות להקנות להן זמן נוסף, במהלכו יוקפאו הליכי הגבייה מצד הנושים השונים. בנוסף, טוענת המשיבה 1, כי סיכויי הערעור קלושים, וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות. המשיב 2 טוען אף הוא, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מושתת על ממצאים עובדתיים והינו מבוסס ומנומק. עוד טוען המשיב 2, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. המשיב 3, טוען אף הוא, כי דין הבקשה להידחות, שכן מטרתה אינה אלא ניסיון נוסף לסיכול הליכי הפירוק. אף לטענתו, הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ובניגוד לסדרי הדין ומשכך דינה להידחות. עוד טוען המשיב 3, בין היתר, כי סיכויי הערעור נמוכים, כי הוגשו לו תביעות חוב כנגד המבקשת בהיקף של למעלה מ-800 מיליון דולר, וכי הנזק הצפוי להיגרם במידה ויעוכבו הליכי הפירוק הוא כבד. בהקשר זה מציין המשיב 3, כי הליכי הפירוק מצויים בשלבים מתקדמים ביותר וכבר גובשה הצעת הבראה סבירה ומבוססת למבקשת. בנוסף, נושים ונושים מובטחים, שינו מצבם לרעה עקב התקדמות הליכי הפירוק. המשיב 5 מצטרף אף הוא לטענות שהוצגו לעיל, ומוסיף, בין היתר, כי מקומה של התנגדות המבקשת לפעולות ספציפיות בהן נקט המשיב 3, הינה בבית המשפט המחוזי ולא במסגרתה של בקשה זו. בנוסף, טוען המשיב 5, כי עיכוב פסק הדין עלול להוביל להברחת נכסי החברה, וזאת על סמך פעולות שננקטו בעבר. המשיבים 7-6 מצטרפים אף הם לטענות שהוצגו לעיל, ומוסיפים, בין היתר, כי הבקשה, כמו גם הערעור, הוגשה בחוסר סמכות, ללא קבלת החלטה במוסדות המבקשת. בתשובה לתגובת המשיבים, חוזרות המבקשות על טענותיהן, טוענות טענות נוספות בתגובה לאמור בתגובות השונות, וכן חוזרות ומבהירות, כי הבקשה הוגשה כעת אך בשל דחיית הדיון שהיה קבוע ליום 11.7.2011. עוד טוענות המבקשות, כי הדיון הבא נקבע ליום 26.9.2011, כך שמדובר בעיכוב ביצוע קצר מועד. לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיבים, בתשובת המבקשות לתגובת המשיבים, בכתב הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובהחלטתו לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ(5) 403 (1997)). בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי המבקשים עמדו בנטל זה.   מבלי להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות. זאת בין היתר, לאור העובדה שהבקשה שלפני הוגשה בשיהוי ניכר של מספר חודשים מאז ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ומאז נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע. בהקשר זה כבר קבעתי בעבר כי: "כידוע, שיהוי בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע עשוי להביא לדחייתה. פרק הזמן אשר סביר, כי במסגרתו תוגש בקשה לעיכוב ביצוע מותנה כמובן בנסיבות העניין, אולם ברור, כי מהותה של בקשה מעין זו מחייבת הגשתה בתוך פרק זמן קצר יחסית מעת שניתן פסק-הדין או מעת שנדחתה בקשת עיכוב הביצוע על-ידי הערכאה הדיונית, לפי העניין. הטעם לכך הינו כפול: שיהוי בהגשת הבקשה עלול להביא להיווצרותו של מצב בלתי הפיך ואף לדחיית הערעור עצמו בשל "מעשה עשוי" (ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט (1) 538). שנית, שיהוי בהגשת הבקשה עשוי ללמד על השלמה עם המצב הקיים (רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, בעמ' 445)". (ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ' עו"ד כהן (, 10.11.2009)). הסברה של המבקשת, כי לא הגישה את הבקשה לנוכח העובדה כי הדיון נקבע למועד קרוב יחסית, והגישה את הבקשה עכשיו בשל דחיית הדיון, אינו משכנע. זאת, בין היתר, כיוון שהדיון נקבע מחדש לחודש ספטמבר, ואם חיכתה המבקשת כארבעה חודשים מבלי לבקש עיכוב ביצוע, נראה כי יכלה לחכות גם חודשיים נוספים. בנוסף, כפי שעולה מתגובת המשיבים, ובייחוד מתגובת המשיב 3, עיכוב הליכי הכינוס עלול לגרום לנזק כבד ביותר לקופת הפירוק ולנושי המבקשת. בנסיבות אלה, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 15.3.2011, שלפיה אף לנוכח התנהלותה של המבקשת בהליך הפירוק, יש לקבוע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה במקרה זה. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים 1, 2, 3, 5, בסכום של 5,000 ש"ח כל אחד, והמשיבים 7-6 ביחד, בסכום של 5,000 ש"ח. פירוק חברהצוויםעיכוב ביצועבית המשפט העליון